שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
חו"מ · סימן ח
כללי ופרטי טענ' זו שבין לוה למלוה לענין ריוח כבר נתבארו בדברי מר"ן ביו"ד סי' קע"ז ס"ך. ובחומ"ש סי' פ"א ס"ל. ובדברי הרב הש"ך שם ס"ק ע"ז. וכך עלתה הסכמת רבותינו הא' נ"ן ה"ה הרבנים מהריב"ע ומהריב"ם ומהר"ם די אבילא, ומהריב"ץ והרב המשבי"ר ומהרמ"א זלה"ה, דכל שיש שטר ביד בע"ה בנא"ג לכ"ע אינו נאמן לו' דמה שנתן הוא מהקרן וכן היא ג"ך דעת הרב מוהרח"ט זלה"ה בשו"ת שלו ע"ע והרב מוהרפ"ת זלה"ה גם הוא בסי' ס"ז ע"ע. ומבואר בדבריהם ז"ל דהוי כאומר אתה אמרת לי בפי' שלא הפסדת ונתת לי המעות לשם ריוח דבהא ודאי מהני נאמנו' דכיון שהמת"ע טוען בסתמא נתתי לך ואני מחשבו מן הקרן ה"ז כאומר לו פרעתיך הקרן והמלוה אומר לא פרעתני כלום מהקרן ושפיר מהני ליה נאמנות לפוטרו מידי שבוע' וכו' ע"ש בדב"ק וגדולה מזאת מצינו לרבני פאס הא' זיע"א דאם יש לו נאמנות על הקרן ועל הריוח אפי' אם טעין המלוה סמוך לפטי' שהרויח כו"ך ועלה לו לחלקו כו"ך והיורשים טוענים שכבר פרע לו הנז'. הדין עם המלוה ויטול בלא שבו' קו"ר שטוען שהודה לו בו וביארו שם וז"ל בקיצור:
דהגם דלכאור' נר' שאינו יכול אלא לישבע וליטול דנאמנו' לא קאי אלא על הפרעון אם יאמר לא נפ' בריוח או במקצתו אבל להאמינו שא"ל שהרויח כו"ך. אע"פ שהלוה כופר שלא הודה לו מנ"ל דגובה בלא שבו' והלא אין הנאמנות אלא ע"ע הפרע' כמ"ש בסי' ע"א ס"ג ע"ש ולא יהיה אלא ס' המע"ה ועל המלוה להביא ראיה גם ע"ז כמ"ש הסמ"ע שם סק"ז מ"מ אחר העיון נרא' דכיון שכל שטרי דידן כתוב בהם עכ"ע שזו"ף קו"ר ודאי קאי על הכל דל' זה כולל כל טענות שבעולם, פרעון קו"ר ומחילה והודאה, ועיין סימן פ"ב סי"א שכתב מר"ן והמדקדקים נהגו לכתוב והאמנתיו לומר שלא נפרעתי ובכל ענייני וכו' ר"ל לכלול גם טענות מחילה והודאה וכו' וה"ן בשט"ז הרי כתוב בו בכ"ע שזו"ף. ולכן גובה בו בל"ש בין מהמת"ע בין מהיורשים כיון דהימניה גם עב"ך דאלת"ה למה חזר ופרט ענין הפרעון דכלל ופרט למה ועוד למה כתב בוא"ו הא ודאי דלחלק יצא ותרתי שמעינן מינה מחי והודאה ופר':
דאי על הפרט' לחוד קאי הכי הול"ל עכ"ע שזקו"ר לו' שלא נפרעתי וכו'. וליכא למימר דשאני ההיא דסי' פ"ב דמהני לטענת מחי' משום דשטרו בידו ומצי למימר אי מחילנ' שטרך בידי מאי בעי אבל בנ"ד שהוא להוציא ריוח מלו' אי מב"ך כמלוה ע"פ דמייא דמה שנזכר הריוח בשטר אינו אלא חיוב שנתחייב לו לתת לו ריוח ולא שיהיה לו דין שטר אלא כמלוה ע"פ וגרע אפי' ממלוה ע"פ כיון דלא בריר לן כמה הוא דהא ודאי ליתיה דאפילו במלוה ע"פ מהני נאמנות כדאיתא בסי' ע"א ס"א ואפי' אינו ברור מהני בו נאמנות כמ"ש הסמ"ע בפרישה ביו"ד והביאו הש"ך סימן קס"ב ע"ד מר"ן ס"ה שם דכתב הטור שם בשם הרא"ש המלו' לחבירו חטים ועשה עליו וכו' וטוען הלוה שאין לפורעו אלא דמי חטים כשעת הלואה אם יברר המלוה שיצא השער וכו' או שהי"ל ללוה סאה וכו' צריך ליתן לו חטיו ואם לא יברר ישבע הלוה וכו' וכתב שם הב"י אין להק' דכיון דחוב בשטר הול"ל ישבע המלו' הנז' הילכך לענין תוס' מה שנתייקרו החטים החטים הו"ל מלוה ע"פ וישבע הלוה ויפטר עכ"ל, ופסקו בש"ע שם ס"ד וכתב שם הש"ך בשם הפרישה דאם כחוב בשטר שיהיה המלוה נאמן עכ"ע החוב שיהיה המלוה נאמן:
הרי לך מבואר דגם בתוספת של יוקר החטים שאינו ברור דלפעמים מתרבה ולפעמים מתמעט ואינו כתוב בשטר להדייא דנשבע הלוה ונפטר עכ"ז אם האמינו עכ"ע החוב מוציא מיד הלוה וא"כ ה"ה והוא הטעם לנ"ד, כ"ש שבטרי דידן נוהגים לכתוב דלא כאס' וא"כ לא שייך מ"ש הסמ"ע סי' ע"א סק"ו דדבר המסופק בשטר הנא' המע"ה דלא אמרה הרב אלא למי שאין נוהגים לכתוב דלא כאס' אבל לדידן הרי כתב מר"ן בסי' מ"ב דעכשיו דנהגו לכתוב דלא כאס' אמרי' ידו עה"ע ועיין סי' ס"א בדברי הש"ך סק"ט. ובלא"ה אין אנו צריכים בכ"ז לנ"ד שהרי בפי"א בנ"א שניהים וכדדייקנא לעי' וא"ך דינא יתיב שיטול כל הריוח שאמר שהודה לו בשטר בלא שבו' אחר שיקבל חרם שכך הודה המתע' עכ"ד בקיצור וגם הרה"ג זלה"ה פשוט הוא שלא יחלוק בכ"ז כי גם הוא מסכים לכל דברי הרבנים הנ"ל בכמה מקומו' בעיס' בחלקים אלא שאומר שבעיס' בבחי' כנהוג בינינו יש לחלק דמר"ן לא דבר אלא בסתם עיס' שמתנים למחצה לשליש ולרביע ושותקין בהא הוא דאמר מר"ן פ' לו מדש"ב ואמר לו זהו הריוח שעלה לך. שנה זו י' שנה זו ח': וכן עזה"ד לא מצי טעין לבסוף דקדקתי עכשיו ולא מצאתי ריוח דמסתמא לא היה פורע אלא עד שמד"ק שמוצא ריוח דאל"ך מהיכן היה יודע לתת לו שנה זו יו"ד ושנה זו ח' אבל במתעס' למחצה לשליש וכו' וחוזר וקונה ממנו הר"י של כימ"ה בכ"ח וחדש שאין הלוה סומך לדק"ח כלל בשום זמן אלא שפורע סך קצוב כמו שקנה ממנו בהא ודאי מצי למיטען הלוה לבסוף שמעולם לא דקדק חשבונו עד עכשיו ולא מצא ריוח וישבע יינכה כ"מ שמודה לו המלוה שנתן לו בתו' ריוח מן הקרן זהו חילוקו של הרב זלה"ה שמחלק בזה ונגרר אחריו הרב המבי"ן בנו והרב אבי"ע ז"ל כמבואר בפסק של הר"ש מזור בסוף ח"ב מתשובה ע"ש, וגם בעיס' בבחי' ביאר להדייא דאם אין מלוה מודה לא תועיל שבועת הלוה וגובה המלוה בשבו' אם אין לו נאמנות ואם יש לו נאמנות גובה בל"ש שהרי זה כטוען פרעתי וכו' ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין שהמלוה צווח בכרוכייא שהודה לו. שדק' ומצא ריוח דודאי גם לזה מהני נאמנות והרב לא דבר אלא כשמודה המלוה שנתן לו סתם וכן מדוק' ג"ך מלשון הרב המבי"ן שהביא בחי' שלו סימן פ"ב ס"ל שתלה הדבר בנותן סתם דאז לא הוי כמודה. אבל אם א"ל בפי' שחשב ומצא ריוח אינו חוזר ומנכה מהקרן והיינו דחדית לן מ"ר בעינן בבחי' שצריך לומר לו שדק' ומצא ריוח וא"ך תפשוט דאם טעין המלוה הודה לי מהימן דאל"ה עקר' דין שטר ודין נאמ' מעיס' זו וכ"ש שיש ג"ך הוכחה לדבריו ממה שהזמינו אח"ך לדין לפני בית דין י"ץ לפ' לו שיירי הקרן ופרע לו ע"י בדי"ץ סך מה משיירי הקרן ולא טען כלום דודאי אית לן למימר שאלמלא הי"ל הפסד לא היה פורע בשתיקה. כ"ש שאם באנו לעמוד על האמת אפי' חילוק זה של הר' אינו מוסכם ומלבד שהוא עצמו מצינו לו בחי' היפך זה שם בסי' קע"ז לענין קציצה שהוא גרוע מדין זה של הבחי' שסיים וז"ל:
ומזה מסתעף דאם כבר נתן הרבי' ליתו' לא יוכל להוציא מידם דאף דקי"ל רבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ בשבוע' לא יוכל להוציא מידם דיכולים לו' אפשר כשיעור מה שנתת לנו ואף שעדיין בידו הקרן, וכמ"ש בחומ"ש סימן פ"א ס"ל דמי שנתן ריוח ואח"ך טען שלא היה לו ריוח ורוצה לנכות מהקרן לאו כל כמיניה ע"ש ובש"ך סקע"ז דאם הקרן בשטר לכ"ע אינו יכול לנכות עכ"ל:
עוד זאת ראינו להרב מוהרפ"ת סימן תכ"ד דמשמע מדבריו דעיסק' בבחי' עדיפא דודאי יהיב ליה לשם ריוח ותו לא מצי מכחיש שלא נתן לשם ריוח דוק בדבריו ז"ל ותמצא כמ"ש:
וגם הרב אבי"ע זלה"ה כת' בפס"ד א' וז"ל מתוך הפסק עוד זאת בעיקר הדין כבר כתבתי לכל הבדי"ץ כמה פעמים שהוראת הרב מ"ד זלה"ה לא הסכימו עליה רוב חכמי דורו. וכמה פעמים פסקו להיפך שבבחי' עדיף שכיון שהבחיר' בידו לחלוק או לתת כפי הקציצה מסתמא ודאי מה שנותן אינו נותנו אלא לשם ריוח אחר שמדק' שאם לא היה הריוח מרובה על הקציצה לא היה נותן הקציצה ואם בעיסק' בחלקים בלא בחי' שיש צד לומ' שהיה נותן לו גאייז כמו שנוטל גם הוא, פסקו דלאו כל כמיניה לחזור לנכותו מהקרן כ"ש כשיודע שבבחיר' תלייא מילתא לחלוק או לתת קציצה ועכ"ז נותן דודאי מה שנותן אינו אלא לשם ריוח כי אין צד לתלות שלא נתן לו לשם ריוח והרבה פעמים שפתתי הדברים עם הרב מו"ד זלה"ה בהיותו בחיים והיה מודה לדברי החולקים אלא שעכ"ז היינו חוששים לדעתו שכבר הורה זקן. אמת שלפעמים לפי הענין היינו כותבין בהיפך והיה חותם גם הוא עמנו בראש כן היינו רגילים לדון אחריו עד היום שהכל לפי מהות כ"א. ומעולם לא נחלט הדין לדון כדע' הר' בפשיטות אלא לפעמים כך ולפעמי' כך אלא שמקרוב כשראיתי שכל הרוצה לחלוק נתלה באילן גדול ודומה בעיניו כאלו הוא שמצא החידוש ולא שזפתהו עין רואי אמרתי עת לחשות מפני כבודו של הרב מו"ד זלה"ה הגם שאני יודע שרבים חולקים ועתה שהריא ה' עיני בדי"ץ וחזרו על הראשונות גם אני כהם אדברה ומי יתן והים לבבם זה להם כל הימים להעמיד דגל האמת עכל"ה:
וחוץ מכ"ז ראינו להרב מהר"ם מלובלין בסימן קל שהאריך בענין דומה לזה של הבחי' ממש ע"ש ודבריו ברורים היפך דעת הרב בחילוק זה ולא נעלם כמה גדול כחו של הרב מהר"ם עיין בתשו' עם הרב הלבושים דקים לן בגויה דמר לפי הנהגתו עם הרבני' שקדמוהו שקדמוהו שאלמלא היה רואה דבריו היה חוזר מס' זו בלי ספק, וע"ע בתשוב' מר"ן סימן קנ"ח מ"ש בכיוצא בזה ע"ש כ"ש שלפי האמת שכתבנו למעלה גם הרב עצמו לא דיבר אלא כשהמלוה מודה לו שנתן בסתם. אבל כשהמלוה טוען שלשם ריוח נתן לו ושטרו בידו בצא' תו לא מצי לישבע ולגבות וכמ"ש להדייא ע"ד הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד המובא לעי', וכ"ש לאחר מותו שאין כאן טוען כלל, ולא ידענו מאין יצא לו דין זה להחכם הפוסק הנ"ב ישצ"ו אשר אם באנו לדון כן גם בפרעו' הכתובים על שטרי עיס' מן הריוח, יטענו יורשי הלוה שהונחו בלתי ידיעת הלוה וינכו אותם מהקרן. וזו לא שמענו בלתי היום, זהו הר"ל להשיב ע"ז כעת לאפס הפנאי ויש כמה תשו' מזה ואין פנאי להעתיקם וצויי"מ וימ"ן. הצב"י שמואל עמאר ס"ט