אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן מה

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן מה

סימן מד

טופס פס"ד של עיגונא דאתתא וז"ן אב"א. מהודענא איך בשילהי אב התרל"ו הלך מפה נא אמון וע"א איש אח' מבני יש' זה שמו ה"ר יצחק סקירא נ"ע ולקח בידו סחורה בהקפה מאנשים בני ישראל סוחרים כדי להוליך עמו למקום השוק, והוא מקום שנק' מולד סיד אברהים פליל אחד מפלילי הישמעאלים והוא הלך בספינה ההולכת בנהר נחל מצרים הנק' נילוס, ובו בפרק היה מלא הנהר נילוס מלא על כל גדותיו, והמים הם רודפים בו בפרק ויקר מקרה כי הן בעון בא יומו ובלכת הספינ' הנז' הלך זה האיש הבקר אור על שפתה לעשות צרכיו ומרוב סערת המים שרודפים כמדומה נתבלבל ונפל אל תוך הנהר והספן ידע כי נפל היהודי אבל מרוב רדיפות מים לא יכול להתעכב כמעט רגע כי חשש על ספינתו שלא תתהפך והספנים חביריו אשר הולכים בספינות אחרו' קרובים להספינה הנז' הם שמעו החבטה שנחבט בשעה שנפל, וצעקו על הספן והודיעוהו, כי נפל דבר כבד מספינתו לנהר והוא רשע הספן הנז' בהיותו צורר היהודים ידע כי האיש היהודי נפל, והשיב להם שלא יחושו:

שמה שנפל לנהר הוא עץ כבד שהיה לו סמוך לספינה בראשה ונפל ובהיות כן הלכו כל הספינות ולא נתעכבו כלל ובכניסתו זה הספן להשוק הנז' והנה שם היו עם מבני ישראל ומכללם הים א' מהסוחרים שנתן סחורה לה"ר יצחק סקירא הנז' נ"ע בהקפה על השוק והלך הסוחר להשוק הנז' בסחורה למכור שם והיה ג"ך ממתין לה"ר יצחק הנז' שיבא וימכור סחורתו ויפרע לו מעותיו וראה איך ה"ר יצחק הנז' היה הולך בספינה אלא שהוא הקדימו בספינה שיצתה קודם בו ביום ויקרב אל רב החובל הספן הנז' ושאל ממנו היכן היהודי יצחק שרכב עמך בספינתך היאך לא בא עמך אחר שבפני רכב על ספינתך, והגוי לא יכול להכחיש. ואמר לו אמת הדבר כי בא עמי, אכן בבקר ירד מהספינה על שפת הנהר לעשות צרכיו ולא יכולתי להמתין לו: כי הנהר הולך וסוער. ועכשו יבא בספינה אחרת. כי מצויות הרבה בכל עת בזה הזמן אמר לו הסוחר והיכן היא הסחורה תנה אותה על ידי עד שיבא ואני אתננה לו אמר לו הגוי הרי היא באמתחתו קחנה. ולקח היהודי הסוחר הנז' את האמתחת והלך לו לחנותו וכשראו כי היהודי יצחק הנז' לא בא בו ביום קמו היהודי גיסו ושני יהודים אחרים והלכו אל השררה אשר שם ותפשו השררה את הגוי הישמעאל. והוליכוהו למשפט ולא מצא התנצלות כ"א הודה על האמת ואמר כי היהודי בלכתו על הספינ' בראשה שיש שם עץ ארוך שם יוצאים כל המלחים ועושים צורכיהם על הים והם תופשים בחבלים לא נפל שום אחד מהם. אבל זה היהודי כמדומה שלא ידע לאחוז בחבלים ונפל בנהר וכיון שהמים רודפים לא יכול להתעכב והיה בבקר השכם ולא הכירוהו הספנים. כי היה איש אחד שנפל כ"א מקול החבטה ששמעו צעקו עליו והוא לא השגיח, וא"ל כי עץ הוא שנפל מפני הבושה שלא להוציא ש"ר על עצמו וכיון שהיה יהודי הניחו והלך. ותכף השררה חבשוהו לגוי בבית האסורים ואלו היהודי' האומללים בכו ויתעצבו הרבה. באמרם כי לפחות היו רוצים למצוא את היהודי מת ולקוברו שלא יאכלוהו הדגים א"ל השר הגדול אם מת אתם רוצים למצוא את היהודי כעת תמצאון אותו במקום פ' כי שם הפתחים הגדולים אשר עשה הפחה הגדול מחמד עלי השר הגדול של מצרים וקראן " אלמוחמדיוא בנמל אשר על הים כנחל היורד ונתן מימיו בתוך הים והנה שם כל דבר הנשמט מהספינה ומהיבשה ומתגלגל בהליכת המים במרוצה מתעכב שם. והנה שם אנשי חיל שומרים, וכל דבר אשר יבא ויאחז בפתחים הנז' מיד מוציאים אותו ולא נאבד דבר כי אין לו דרך לירד לים הגדול. ובכן הלכו היאודים שם ומצאו כדברי השר הנז' כי יום תמול ביו"ד אלול שהיה מהלך זה בספינה ונפל ונפל לנהר מייא אשפלוהו והוליכוהו עד הפתח ההוא ושם נאחז בפתח, ותכף הלכו אנשי החיל והביאו את הכיפה ואת הסופר וכתבו צורתו אחת לאחת כל גופו ומלבושיו. וראו כי מת בחנק שחנקוהו המים ומאמר השר כי כל מת מאיזה עת שיהיה יקברוהו תכף וכן עשו שקברו את זה ויטמנוהו בחול עם כל מלבושיו, ואין רשות מהשררה שיוציאוהו משם אכן ע"י שוחד ובהחבא הניחו אנשי החיל שיפתחו היאודים את הקבר ופתחו וראוהו כולו שלם והכירוהו היטב, וחזרו לכפר סיד אברהים לשררה לדון עם הגוי הישמעאל והשררה כבר שלחו ידיעה להשר הגדול ושאלו את דבר המשפט מה יהיה על הגוי הישמעאל. ושלחו מתם מהשררה הגדולה כי זה הישמעאל חייב "גאלירא" והוא שישלחוהו למקום הידוע שקורין "אלבחר אל אבייאץ" ושם ודאי ימות כי הוא במקום מים הרעים ותחת השמים ביום ובלילה ואויר נפסד וכן היה תכף ומיד שלחוהו קשור בשלשלאות והא קמן כי בשלהי אדר התרל"ז מת הגוי הנז':

ובכן שאלו את פי אם מותרת אלמנתו של יצחק סקירא נ"ע הנז' לינשא לאחר היא האשה מ' רחל בת יצחק ן' דו"ח וחקרתי אם היה איש ישר' אחר שהלך לשוק הנז' ולא נודע איו. ואל' כי א"א כלל להמצא שיחסר איש אפי' גוי מחמת נפילתו לנהר הנז' ולא ימצא חי או מת וההוכחות מהשררה והנפילה כדבר ברור יען היה ע"י השררה אשר לא יכזבו, ובפרט שהכירוהו שני עדים ישראל, וכבר העידו בב"ד הגם כי היה קצת לפקפק. מ"מ בהצטרף כל האמור היא מותרת, וכבר עיינתי בפוס' עד"פ וכיון שדיני עיגונא משאל"ס והכל ידוע כמעט שלא נשאר ספק קטון או גדול שלא הביאוהו ומה בצע להעתיק דברים הבאים בספרים, וכל חכם לב בלבבו יבין כי היא מותרת ה נ"ל להלכה ולא למעשה עד יסכימו עמי שני בעלי הוראה ואף השלכתי יהבי וה' יצילנו משגיאות אכי"ר הלא כ"ד הכו"ח פה נא אמון שילהי ניסן תרל"ז לפ"ק וקיים וחתום הרב כמוהר"ר משה פארדו ס"ט בכתב ידו ובגושפנקא דיליה:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה