שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן מד
עיגון ראיתי להרשב"ש סי' מ"ו שכתב דרשאים ב"ד לכוף את ההולך לעי"א או למ"א לתת גט לאשתו מדינא אעפ"י שלא תבעתו שכל ישראל הם בעלי דינים מחמת עיגון ותדע שהרי אין מקבלין עדו' שלא בפני בע"ד. ובעדות אשה מעשים בכ"י שמקבלים ובודאי שהט' הוא משום שכל יש' בע"ד באיסור ערוה וכ"ה והוא הטעם ג"ך באיסור עונה דנפיק מינה חורבה דכמה חללים וכו':
דין זה דהולך לעי"א או למ"א מבואר בסי' קנ"ד ס"ח שאם ידוע שדעתו לילך ישביעהו שלא ילך, או יכפוהו לגרשה לזמן קודם שילך. וכתב הרשב"ש סימן תצ"ח שאם הוא מפורסם כך יכפוהו לגרש ע"י ישראל או על ידי גוים שיאמרו לו עשה מה שיש' אומרים לך וכדתנן בפ' המגרש גט המעושה בישראל וכו' וכפי מה שפי' ר"ת בלישנא בתרא, וכ"ה בהלכו' גדולו' ותוספתא בירושלמי והרמב"ם פ"ב מגירושין ואחר שיתן גט זמן צריך שיתן ערב או משכון במזונותיה כל זמן שהיא נשואה וערב או משכון ג"ך בחוב כתובתה כשיושלם זמן תנאי הגט ואם הוא מקניטה שנותן גט זמן ובא בתוך הזמן ומבטלו יש תיקון לזה במה שיצוה לסופר ולעדים שכל זמן שיתעכב ל' יום או שלשה חדשים או שנה, (ר"ל א' מהזמנים שיקבע לה שהוא כפי העונה הראויה לה או כפי מה שתתרצה היא אפילו יותר מעונה) שהסופר יכתו' גט כשר לשמו ולשמה לשם גירושין ולשם כריתות ויחתמו בו לשמו ולשמה לשם גירושין ולשם כריתות ושומסרורו לה העדים ושיהיו העדים נאמנים שלא בא בתוך הזמן ושכל עד שיעיד שבטל שליחות הסופר והעדים עדותו בטלה מעכשיו ושתהיה היא נאמנת שכל זמן שנתייחד עמה לא פייסה לבטל השליחות וע"ש נוסח שטר תקנה זו מתוקן כהלכתו, עוד מענין העיגון: