שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן מב
ראובן נשא אשה בפאס, והתנית עליו שלא יוציאנה וכו':
ושוב אחר כך הותווכו ויקוש"ח בביטול טענת נרע"ל, וח"ע לחזור ולדור עם בעלה בארץ מולדתו היא עירנו זאת מכנסא, וכתב לו א' מהבדי"ץ שהחיוב קיים. וזה מ"ש אנ"ה על דבריו לדידי חזי לי שא"ץ לכל מה שכתב כי כבר כתבו הא' זלה"ה שאין כל הדברים הללו אמורים אלא בשלא נכתבו על הבעל בשומת דמים אבל כשנזקפים על הבעל בשומת דמים כמנהגנו אפילו במה שבעין מחיל' מחילה וכ"ה להדייא בדברי הרב"ש סי' צ' ס"ק ס' וס"ק ר' ע"ש אך מ"מ נדו"ז אינו לא בסוג נצ"ב הקיימים ולא בסוג שנאבדו או נגנבו כי אין זה אלא מחיל' תנאי מתנאי הכתו' ואפילו בדברים בעלמא בלא קנין או אפי' במעשה דמוכח מניה דמחלה מחי' ודאי קיימת, עי' אה"ע סי' ל"ח סל"ו וח"מ סי' רל"א סי"ד וסי' קע"ה סמ"ו וחוט המשולש ח"ד מ"ג סי' ג', ומ"ש שדינה כדין מורדת ואייתי לה מדברי הרב"ש וח"מ קיצר במקום שאמרו להאריך כי הם לא כתבו אלא שתצא בלא כתובה כמ"ש מר"ן, והחידוש שחידשו הוא שכל מקום שיכול להוציאה והיא אינה רוצה דינה הכי. ובנדו"ד נמי דינה במקום שיכול להוציאה וכו':
דמה שהיה ביניהם בתנאי שאינו יכול להוציאה וכו':
חזרה ובטלתו בביטול התנאי שיכול להוציאה וא"ך אם סרבה תצא בלא כתו', האמנם מדברי הרשב"ץ ח"ג סי' ק"י נר' שכ"מ שהדין נותן לכופה ללכת אחריו ם לא רצתה דינה כמורדת, וכתב שכ"ך בעה"ע והיינו כדין בע"ל ומצע"ל. ואין לה אלא בלאותיה הקיימים אם תפסה אותם ושכן יתבאר מהגמרא פרק אעפ"י ושכ"ך הרמב"ם פ"ד מהל' אישות:
וע"ע לו שם בסי' קנ"ז שכ"כ בשם הרמב"ן והרשב"א והר"מ מרוטנבורק שדינה כדין אילונית וכו' וסיים שם ומ"מ זה יהיה כשתתבע ממנו הגירושין ויבואו לדון על הכתו', אבל עתה שעמדה במרדה לית עליו כל דיני תנאי הכתו' לא מזונות ולא שאר התנאים ועיין להרדב"ז גם הוא ח"ב סי' צ' שכ"ך גם הוא, ועי' מור"ם בד"מ ובמפ"ה סי' ע"ה, ובב"י שם בשם הר"ן זהו הנ"ל בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר:
ע"ה שמואל עמאר: