שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן מא
בדין אב ששידך בתו ופסק לה נדונייא בשטר ובקנין:
וקודם נישואיה נלב"ע האב אם נוטלת הפיס' מן האמצע ואח"ך יחלוקו או תטול הפיסקא דוקא ותסתלק דין זה פסקו בו מעו"א מה שפסקו והובא לידינו לחוות דעתינו' וזה מ"ש אני הצעיר נדון נדון זה כבר נשאלו עליו רבותינו הא' נ"ן והם הרב מהריב"ע ז"ל בתשו', והרב מוהריב"ץ זלה"ה גם הוא בתשו' ומדבריהם נרא' לכאורה דפליגי בענין זה דלדעת הרב מהריב"ע ז"ל אם נתחייב בקנין להעמיד כו"ך לבתו או לפי כבודו אין לך חוב גדול מזה ויפר מן האמצע מה שנתחייב ואם אין שטר וקנין אלא פלברא לבד ישאלו לשדכנים אם היתה ההודאה באתם עדי ינטל מן האמצע, והובא מזה באה"ע סי' נו"ן וסי' נ"א בהגהות, וכ"מ בכת"י מורי זלה"ה בהגהות ש"ע שלו בשם דברי ריבות סי' שמ"ט וכו' ע"ש ודבריו הללו נראה שהן הן דברי מור"ם באה"ע סימן נ"א ע"ש, אמנם הרב מהריב"ץ זלה"ה נדון השאלה היה באב שכבר נתן הנדוני' ביד המשודך ושוב מת האב, והמשודך טען שהסך ההוא כבר זכתה בו הבת בכח מתנה, ותחזור לירש עם האחים והיורשים טוענים שלא נתן אלא ע"ד לסלקה והשיב הרב שאין בדברי המשודך כלום דנהי דגבי בן אם העניק לו אביו תכשיטין בחייו ואח"ך מת האב חוזר ויורש היינו משום שהוא יורש מן התורה אבל הבת כיון שירושתה אינה אלא מן התקנה בהיותה עם הבנים ובנשואה לא תיקנו כי כבר נסתלקה ממה שנתן לה א"ך ה"ה נמי בנדו"ז שכבר נתן לה כדי נדונייתה הו"ל כמו שנשאת, משא""ך בבן היורש שירושתו מן התורה וכמ"ש בסימן רפ"ו ס"ג ובסמ"ע שם סק"ד, עכ"ד בקיצור:
והנה אמת שאף שנר' לכאור' דפליגי, מ"מ כד דייקי' נראה דלא פליגי ויכולים אנו לכוין דבריהם דע"ך לא כתב הרב מהריב"ץ כן, אלא בבת עם הבנים שירושתה מן התקנ'. אבל בבת עם הבנות שירושתה מן התור' נרא' דיודה שנוטלת הפיס' והירושה כיון דדמייא לבן והרב מהריב"ע ג"ך מצינן למימר שלא דבר אלא בבת בין הבנות, וכדמשמע מדברי מור"ם דסימן נ"א, דלדידהו אין להם תקנ' שהבת יורשת עם הבנים וא"ך בבת בין הבנים שירושת' מן התק' נוכל לו' שיודה גם הוא למהריב"ץ גם יש לחלק שלא דבר מהריב"ץ אלא בנדון דידיה שכבר יצאה הנדונייא מתחת יד האב והו"ל כאלו נשאת ונסתלק' מן הירוש' אבל היכא שלא נתן אלא שנתחייב לתת לה קי"ל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וא"ך ידה על העליונ', או תטול חוב הפוס' אם הנכסים מועטים או תטול הירושה אם הנכסים מרובים. וכן מצאתי בפסק לרבני פאס האחרונים ועמהם גם קצת מרבני עירנו אך זכינו וראינו להרב הגדול מהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה, והרב מוהרפ"ת זלה"ה ומהרשב"ו ומהרב"ט. שבא מעשה לידם מזה, ופסקו שאפי' בבת בין הבנות שיורשת מן התור' לא תטול כי אם החוב או הירושה וידה על העליונה דקי"ל שאומדים דעת הנותן כמ"ש בסימן רמ"ו ושם בש"ך סק"א, וכ"ש בבת בין הבנים שאין ירושתה מן התורה וסיימו שם שאח"ך מצאו הדבר מפורש להרב מש"ל פ"ו מהל' זכייה ע"ש, שהעלו כל הרבני' משם הר' מהריב"ל והרב מהרימ"ט דאין לבת ליטול אלא או החוב או הירוש' וידה על העליונ', ואפי' בירושת דבר תורה, וזה היה באלול תקע"ו:
מעתה כל מה שהאריכו החכמים הנ"ל הוא ללא צורך שאפילו לפי דברי הרב מהריב"ע כבר כתבנו מצינן לפרשם באופן דלא פליגי וכמש"ל כ"ש עתה שנגלו לעיני הרבנים שאחריהם דברי הרבנים הנ"ל דודאי אין להרהר עוד אחר דבריהם זהו הנ"ל בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר:
ע"ה שמואל עמאר: