שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן לט
משרתת לענין אשה שהכניסם לבעל ממון שראוי לקנות לה ממנו שפחה או שתי שפחות, עיין מר"ן סימן פ' ס"ז וס"ח שכתב דבמכנסת לו ממון שראוי לקנות לה ממנו שפחה או שהיה לו הוא ממון כדי לקנות ממנו שפחה אינה טוחנת ולא אופה ולא מכבסת ולא נותנת תבן לפני בהמתו, ואם ראוים לקנות מהם שתים או שהוא ראוי לקנות שתים אינה מבשלת ולא מניקה את בנה, ואם שלשה אינה מצעת אפי' המטות רק מטתו דוקא:
והרדב"ז ז"ל בח"א סימן שי"ח והביא דבריו הרב הכנה"ג בסימן פ' הגה"ט אות ה' הרחיב הדיבור קצת בזה ומבואר בדבריו ז"ל דהאי ממון שיש לבעל דאמרי' לא ממון כדי שפחה דוקא, אלא שיהיה לו ממון שיוכל להתפרנס ממנו ולקנות שפחה. אבל אם אין לו רק כדי שפחה אין כופין אותו לקנו' במה שבידו שפחה והוא יחזר על הפתחים, וגם ביש לו אם אינו רוצה לקנות אין כופין אותו לקנות ואין כופין אותה לעשות לו אותם המלאכות ואם היא אומרת לקנות מהנדו' והוא אומר איני רוצה שמא תמות השפחה ואני חייב באחר' הנדונ' הדין עמה שיכולה היא לומר איני רוצה שתשיאנו שם רע בשכנותי שאין צורכי ביתי מתוקנים ומיתה לא שכיחא טפי מגניבת ואבידת הממון וחפצים הילכך כופין אותו וקונה לה שפחה והוי כאלו הכניסתה עמה ומבואר שם ג"ך דגם מי שאין לו כדי פרנסתו וכדי לקנות שפחה דאמרינן דאינו חייב לקנות והוא יחזר טל הפתחים. אם הכניסה לו היא נדו' רבה שיש בה כדי לקנות ממקצתה שפחה אינו כופה אותה לעשות מלאכות אלו, ואם היא אומרת לקנות מהנדונ' לה שומעין:
עוד מבו' שם דאם הוא אומר לקנות מהנדונייא והיא אומרת שלא לקנות שומעין לו דכיון שאח' הנדוני' עליו ואין לו מי שיעשה מלאכות אלו מאי איכפת לה זה נהנה וזה אינו חסר הוא:
עוד מבי' שם דאפי' לא הכניסה לו נדו' וגם הוא עני ובני משפחתי או משפחתה דרכם להיות להם שפחות אינה עושה מלאכות אלי דקי"ל עולה עמו ואינה יורדת עכ"ד ז"ל:
ונראה דגם לדידן שאין קנין השפחות נוהג בינינו מצד עול הגלות ואינו נוהג בינינו כ"א שכירות המשרתות, ראוי לדון דהיכא שהוא חייב לקנות לה שפחה, וכגון שיש לו ממון שראוי להתפרנס ממנו ולקנות לה שפחה שחייב הוא להשכיר לה משרתת אך אם אין לו רק שיעור שיסגל ממנו כדי פרנסתו בצמצום אין מחייבים אותו לשכור לה משרתת והוא יחזר על הפתחים ויכול לכופה לעשות אותן המלאכות, וכ"ז אם לא הכניסה לו. אך אם הכניסם לו ממון או נדוני' גדולה שיכולה להתקשט ממנה במקצת ולסגל מהשאר ריוח שיעור שכי' משרתת חייב הוא להשכיר לה ואם הוא רוצה באופן זה והיא אינה רוצה לו שומעין וכן אם היא רוצה להשכיר מקרן הנדו' והוא טוען שתמכר לסגל לסגל פירות נר' שהדין עמו דאף דבקנין שפחה אינו יכול לעכב עליה מלקנותה מן הקרן התם שאני שהקרן קיים שהרי השפחה חליפי הקרן ולמיתה לא חיישינן דמיתה לא שכיחא טפי מגניבה ואבידה, משא"ך בשכי' שעומדת לאיבוד ומצי למימר שאינו רוצה לכלות הקרן בשכירות. וכן יש להוכיח ג"ך מדברי הרדב"ז ז"ל דאייתינן לעי' דאם איתא שהדין עמה אפילו באופן שיכלה הקרן לא הו"ל למיחש שמא תמות עד שהוצרך להשיב דמיתה ל"ש וכו' הא ודאי שאין הדין עמה רק באופן שאין הקרן כלה, וכגון קנין שפחה אבל בשכירות אליו שומעין כיון שאחריות הנדונייא עציו:
עוד נר' דלפי זמנינו שאינם טוחנות ולא אופות יש צד לומר שאם הכניסה לו שיעור שיקנה ממנו שפחה אחת אם יטעון הבעל שישכור לה לשאר מלאכות כגון כבוס וכו' אין עליו חיוב שכירי' משרתת, ויש צד לומ' ג"ך שיכולה לו' לו פיטור זה אתי ממילא, ועכ"פ תקנ' לי שפחה לשאר מלאכות והדבר שקול אך מ"מ כ"ז דוקא אם אין בני משפחתה או בני משפחתו שוכרין משרתות אך אם משכירין אפילו לא הכניסה לו כלום והוא עני חייב להשכיר לה דעולה עמו ואינה יורדת:
וראיתי להרב המבי"ן זלה"ה בתשובה שנטפל לזה והעלה שאם הנדונייא מסך ב' תק"ם חייב להשכיר לה משרתת ואם אין לו ימכור מהנדו', ואם יש לו סבלונות יקדים למכור מהסבלונות תחילה, זהו כללות דבריו: והנה מלבד שלענין הקיצב' לפי דורו כ"ך שהיה עולה בסך הנז' מ"מ ק"ן דורוס והמשרתות היו בזול משא"ך בדורינו שהכל ביוקר עוד זאת מדבריו ז"ל נראה שלא שלטה עינו בתשובת הרדב"ז הנז' שאלמלא ראה דבריו לא היה כותב כן והיה נטפל ג"ך לכל החקירות הללו, זהו הנלכ"ד בזה וצויי"מ וימ"ן. שמואל עמאר