אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן ל

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן ל

סימן כט

זה נוסח מה שצריך מפנקס נדו' לכתו' ע"ג פס"ד אב"א תב"ת בהיותינו בג' כא' שמנו הנדו' הנ"ל לפהו' בשומת המזומנים בלי שום עילוי כלל, ועלה סכומה לסך ג' תת"ס, הוא"ל שנקש"מ בדל"ב הבתול' הנז' והודית בהו"ג בפנינו אהחו"מ שמעודה עד היום הזה, והיא סומכת על שלחן שמחה אמה והיא זנה ומפרנסת אותה מזונות וכסות ומה שהיתה מסגלת לא יספיק לשליש ולרביע במה שהוציאה במזונותיה וכסותה. ומעולם לא היתה משרתת לשום אדם אחר בין בשכר בין בחנם וכל הנדוני' הנ"ל העניקה אותה לה אמה הנז':

גם הי' יצחק אצאייג אחי הבתולה הנז' הודה בהו"ג לפנינו אהחו"מ שהבת הנז' לא ירשה מאביה כ"א סך מועט מן המועט, ואמה הנז' היא שהעניקה לה הנדונייא הנז' ובפי' התנית האם הנז' בפנינו אחו"מ להיות לה דין מעניק בנדונ' הנ"ל. ולראיה עה"ך ח"פ ושו"ב וקיים. וחתו' ב' חכמים מסופרי מתא:

וס"ל נמ"ך וז"ן נתגרשה האשה הנ"ל מהבעל הנ"ל, וכעת היא נכנסת לחופ' עם ה"ר מסעוד מאמאן בכ"ר אברהם והעניק' לה אמה הנ"ל כל החפצים הנ"ל ועוד הוסיפה לה על ההענקה הנ"ל זלטיטא " בנדקי חמר וסבנייא מוברייא. כמשו"ח בפנקס הנדונייא שנתתחדש לע"ע ובכן חזרה האם הנ"ל. והתנית בפנינו אחו"מ בתנאי מפורש להיות לה דין מעניק בכל הנדו' הנ"ל הן בנדו' שהעניקה לה בנישואין עם הבעל הנ"ל הן מה שהוסיפה לה לע"ע כנז' ולראיה שכך התנית בפנינו האם הנז' ח"פ בי"ח לכסלו שנת רב טוב"ך לפמ"ה, והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך וחתו' שני חכמים מסופרי מתא. וס"ל נמ"ך הוא"ל " שהאלפסתול. שהכניסה האשה (12). עיישא הנ"ל לבעלה מסעוד הנ"ל בשומת קק"ס כמ"ש בפנקס הנדונייא מידינו אהחו"מ לא נכלל בכל התנאי שהתנית האם הנ"ל להיות לה דין מעניק, יען " שהאלפסתול הנז' זכתה בו האשה הנ"ל מבעלה הא' בעד הפחת שנפחת מנדו' והשו"ק וחתו' הסופרים הנ"ל ונתק"ח:

הן עתה נלב"ע האשה הנ"ל והיורש שלה הוא אחיה מאביה, ובפי' התק' החדשה הנוהגת בינינו מימות הרה"ג המלאך רפאל זלה"ה הדין פשוט שכיון שנכסי בעלה מרובין, הבחי' בידו לפ' לאחיה כל סך הנדונייא במושלם אפי' שנפחת ואבד, ויפטר מהחלוקה:

אלא שבנד"ז שאמה של הבת היא שהעניקה הנדוני' והתנית ע"מ שיהיה לה דין מעניק כנ"ל לכאורה לא ידענא היכי לידון להאי דינא, יען שבהתק' להר' הנז' מבו' להדייא שיש מחלוקת להרא' בדין המעניק, שי"א שלעולם המעניק הוא במקום היורש ואין ליורש כלום וו"א שאין למעניק אלא חצי הנדו':

והנשאר מהנדו' עם נכסי הבעל חולקין אותו הבעל ויורשי האשה וכסברא זו תפס הרב עיקר להלכה ע"ש:

אלא שהרב גופיה בביאורו מן הצד להתקנ' הנז' כתב וזל"ה ושמעתי שכן נוהגים שכל מעניק נדונייא לבת הוא חולק וכו' עכ"ד:

ומזה נפל ספק אם כוונת הר' בזה לומר שגם שלהלכה נ"ל עיקר שאין המעניק חולק אלא בנדוניי' מ"מ שמעתי שכן נוהגים וא"ך יש לנו לילך אחר המנהג, או דכוונתו לומר שהגם ששמע שהמנהג שהמעניק חולק בכל מ"מ לדידיה חזי ליה דהעיקר דאינו חולק כ"א בנדונייא ואין לחוש למנהג מטעמים כמושים אצלו או דבדבר דלא שכיח אין תופס בו המנהג ולזה הדעת נוטה בכוונת דבריו:

דאל"ך מה בא להשמיענו שלדעתו עיקר כי"א וכו':

הלא כל עצמו בקיצור התקנו' שסידר הוא הענין הוא הלכה למעשה, וכמו שכן עשה במנהגי בדיקת הריאה כידוע:

וכ"מ בפס"ד אחד לא' קדוש מב"ד של הרב ז"ל הוא כמוהר"מ טובי זלה"ה שהביא מחלוקת זה וכתב וזל"ה., אעפ"י שהרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה פסק שהמעניק במקום יורש הוא וחולק בכל הנמצאים לו ובדידיה של הרב יעב"ץ זלה"ה הוה עובדא שהעניק ליתו' אחת ומתה בלי זש"ק. וחלק עמו בעלה בכל הנמצא לו, ועדיין זרע הרב ז"ל מחזיקים בחלק בחצר ר' דינאר בהלול ז"ל. מ"מ העיקר הוא כי"א דס"ל דאין המעניק חולק כ"א בנדו' עכת"ד ז"ל הצ"ל:

אלא דמ"מ לא מלאנו לבנו לעשות מעשה נגד גדול הא"ח גאון ישר' מוהר"ר יעב"ץ ז"ל, ומי כמוהו מורה ובקי, בפרט בענין התקנות ומה גם דמעשה רב כ"ש דאפי' הרה"ג כמוהרר"ף זלה"ה הביא לנו זה בביאור לקיצור התקנות ויש מקום בראש לו' שכוונתו ז"ל לומר וא"ך יש לנו לילך אחר המנהג וכמש"ל עד שמזה תמהנו על מהרמ"ט ז"ל הנ"ב דמנ"ל להכריע נגד נגד הוראת הרב דמעשה רב:

ואיך שיהיה אנן יד ענוי מודי ספיקא לא פלטינן ומלתא כדנא צריכה רבה שוב חפשנו עוד ומצאנו פס"ד אחד כו"ח מ"ב רבנים שהיו בדורו של הרב, ואחריו ה"ה הרב כמוהר"ר מרדכי בירדוגו בנו של הרב ז"ל והרב כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה ושם בתוך הפסק הנז' כתבו וז"ל בירושת המעניק יש מחלוקת בין רבותינו ואבותינו ז"ל שיש אומרים שאחר שעיקר תקנ' המעניק לא נזכרה ולא נאמרה כ"א על חצי הנדונייא ע"ש ומשום שורך טבוח וכו': גם בתקנת קאסטי' שנסמכה על תקנת טוליטולא כן הוא שאין זכו' למעניק כ"א במחצית הנדו' והנשאר לתשלום מחצית כל הנכסים הנמצאים לבעל יטלו יורשי האשה ולא המעניק. ובזה לבד ייפו כח המעניק בתק' קאסטילייא שאפי' נאבדה הנדונ' יטלו כדי סך מחציתה ממחצית העזבון שנוטלים היורשים דאלו לתק' טוליט' אם נאבדה אין למעניק כלום בנכסי הבעל: אלא שחלקו ע"ז רבים וגדולים וכתבו דלתק' קאסט' מעניק כדין היורש לגמרי וכשם שהיורש חולק בכל כך המעניק כשם שלתקנת טוליטולא דין המעניק כדין היורש לגמרי שכולם אין חולקין אלא בנדו' הקיימת וכן מוכח להדייא בתשו' שאלה למהר"ש ן' דנאן ומהר"י עוזיאל עכת"ד הצ"ל: מבואר יוצא מדבריהם דדברי הרב בקיצור התקנות לא פשטו בניהם להלכה ולמעשה ובפלוגתא קיימי ודלא כמ"ש הרב מהר"מ טובי הנ"ב דאייתינן, ואדרבא ממה שהביאו הרבנים הנז' דברי החולקים באחרונה והזכירם בלשון רבים וגדולים מוכח להדייא שדעתם לפסוק כדבריהם. אלא שמפני כבודו של הרב ז"ל שהם בניו ותלמידיו העלימו עין ולא כתבו דלא פשטו דבריו להלכה:

וראיה חותכת לזה שבמסקנת פסק הרבנים הנז' אחר שהאריכו מה שהאריכו מה ששייך לנדונם, סיימו וכתבו וז"ל העולה מזה שנלע"ד שזכאים יורשי המעניק ליעול מעזבון הנז' כמו שהיה ראוי ליטול היורש לתקנת נ"ן שלפנינו וכו':

ואולם אם יהיו הנכסים מרובים שיעלה למעניק בהם כפי החלוקה הנז' יותר מסך הנדוניי' הנז' אין למעניק כ"א סך הנדו', זהו הנלע"ד בזה וכו': הרי להדייא דפסקו להול"מ דלא כמ"ש הרב ז"ל בקיצור התקנות דלדבריו ז"ל אין למעניק אלא מחצית הנדו':

והשאר מהנדונייא יטלנו היורש כפה"ת החדשה הא ודאי כמ"ש דדברי הרב והכרעתו בקיצור התקנות לא פשטה להלכה ולמעשה וקרוב לודאי שהט' הוא ממ"ש הרב גופיה בביאורו לקיצור כתקנות שממע שכן המנהג שהמעניק הוא חולק וכרש"ל. כ"ז כתבנו להתלמד ממנו למ"א אם היה כאן מעניק באמת שנתברר לנו בירור יפה שהוא הוא המעניק כמו שמבואר בקיצור התקנות כנ"ל. משא"ך בנד"ז לפי האמת אין כאן מעניק אלא לדע' דבר שמואל (יג) האשה והח' הסופרים כי בהביטי יפה בפנקס הנדו' הנ"ב ראיתי והנה כתוב ז"ל נתגרשה האשה מהבעל וכו'. ובכן חזרה האשה הנ"ל והתנית בפנינו להיות לה דין מעניק בכל הנדונייא הן הנדונייא שהעניק לה בנישואים הרא' הן מה שסוסיפה לה לע"ע וכו' ע"ך. מוכח להדייא מדבריהם הללו שחשבו שתנאי הראשון שהתנית האשה בנישואין הא' אינו נפקע אפילו בגירושין ואכתי הנדונייא בחזקת האי אתתא קיימא, ולכן דימו שבהתנות האשה גם בנישואין שניים שיהיה לה דין מעניק מהני ומועיל לזכות בירושה, ולפי האמת אינו כן:

אלא שכיון שנתגרשה האשה מבעלה בגירושין גמורי' נפקע התנאי הא' לגמרי וזכתה הבת בנדו' הא' לעצמה לעשות בה מה שתרצה לתת ולמכור וכו', דממון דידה הוי ומן הגירושין והלאה לא נשאר לאם בנדוני' ההיא שום ריח זכות כלל:

תדע שהרי אפילו בביטול כתובה הא' וחידוש תנאים אחרים במקומם פסקו הראשו' דמהני להפקיע זכות המעניק אפילו כתוב תנאים הרא' דעמ"ך העניק כמ"ש כ"ז בסהת"ק ותוכם רצוף דברי הרבני' מהר"מ סירירו ומהר"ר יעב"ץ זלה"ה:

וא"ך ק"ו הדברים אם בביטול תנאים לחוד מהני להפקיע זכות המעניק. וחשבינן להו כאלו היו גירושין ביניהם ונישאו מחדש בגירו' ממש גופייהו כנד"ד לא כ"ש דנפקע זכות המעניק. וא"ך הוא יצא לנו הדין ברור בנד"ד דלמרבה אין למענקת הנז' כ"א זלטיטא וסבנייא' שהוסיפה לה בנישואין שניים וג"ד עליהם שיהיה לה בהם דין מעניק. ואולם לגבי שאר הנדו' שכבר זכתה בה הבת ע"י גירושין כדאמרי' במה כחה יפה להתנות ולגלות דעתה שיהיה לה בהם דין מעניק אין זה כ"א הבל ורעות רוח ואם היה רצונה להפקיע היורש היה צריך לזכות לה הבן הנז' הנדו' הנז' בתור' מתנה ואח"ך תחזירם לבת להכניסם לבעל ע"פ התנאי הנ"ב וזה ודאי מהני להפקיע זכות היורש לא כן עתה שנשארו הנכסים ברשות הבת, ומעולם לא יצאו מחזקתה, וכעת שהכניסה אותם לבעל באה אמה והתנית כתנאי הנ"ל לא הועילו בזה ולא כלום להפקיע זכו' היורש וזה פשוט לכל בכל שכל באופן שהנלע"ד פשוט שאין לאשה הנ"ל בנדו' הרא' כלום רק אחיה הוא היורש אותה ואין לאם הנז' ליטול רק זלטיטא וסבנייא. הגם שיש לפקפק שבערמה עשתה אפילו לגבי התוס' ואין זה הוא הבירור גמור שכתוב בתקנות מ"מ על צד החמלה ראוי לזכותה בב' החפצים הנ"ל זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה