אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן כד

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן כד

סימן כג

בעיר ואדזאן קרה מקרה שאיש א' ירא שמים ואשתו גם היא יראת ה' ויש לו בנים ממנה ונתאכסן אצלם פריץ א' ובהיותם שוכבים בלילה והבית אפל קם הפריץ הזה על אשת בעה"ב ובא עליה כדרך כל הארץ והאשה להיותה ביישנות וחשבה שהוא בעלה לא דיברה מאומה, ופשטה לו הרגל תמ"ה לעשות כמעשהו, והפריץ לא דיו מעשה הא' אלא שעמד לבעול פעם ב' כי חשב שגם היא חפיצה בכך וכשבא לבעול חשבה עוד שהוא בעלה ודברה עמו בחשאי לאמר שאינו מחק ד"א לבעול ב' פעמים בהיות האכסנאי עמהם בבית והוא לא שת לבו לדבריה ורצה לטרוף ולאכול ובראותה שלא שת לבו לדבריה נפל לה ספק והתחילה למשמש בו ובאיבריו אם הוא בעלה או לא ונזדמן לה ידו ומצאה בו חותם על אצבעו מה שלא היה לבעלה ותכף הרגישה שאינו בעלה ונעלה בפניו ועמדה ממטתה והדליקה הנר וישבה עד אור הבקר ולא דברה עם בעלה עד לאחר זמן שיצא האורח משם ורצה הבעל ליזקק לה היתה מונעת ממנו ובכל עת תמציא סיבה לכך ולסוף התחיל לחקור בה יום יום עד שאמרה לו כל מה שאירע לה ומנהו והלאה נמנעו שניהם מלהזדקק זה לזה כי חששו על עצמם ועל בניהם אך לא רצו להוציא הדברים לחוץ בעבור הבנים וזה כמו שלש שנים והם נפרדים זה מזה ולע"ע בא הבעל למחז"ק ובקש ממני להודיעו דבר המשפט בזה כפה"ד וכפהת"ק כדי לדעת מה לעשות, ויען שהוא אדם חשוב נזקקתי לו להשיבו, וזה מ"ש:

תשובה הגם שאין ראוי להשיב על שאלה זו מצד שלא נסדרה מפי שני הכתות גם לא מהב"ד, או אפילו מחבר עיר ופוק חזי מ"ש הריב"ש ומוהרלבי"ח הביא דבריהם הרב ד"ן בתשו' ומר"ן גם הוא בתשובה קנ"ח והרבה מאחרונים:

מ"ם מפני שהוא דבר איסור ואין זה אלא כשואל אם זה אסור או מותר, וג"ך מפני כבודו שלא להשיבו ריקם ראיתי להשיבו בקצרה להלכה ולא למעשה למעשה ובדרך נסתר, ואם יזדקקו לדין על הב"ד אשר יהיו נידונים לפניו לבדוק בדברים היטב ולפסוק להם עפ"י טענותיהם: והנה לענין איסור הדבר פשוט דאם אין עדי' שזינתה אלא שהיא אומרת שזנתה אין חוששין לדבריה לאוסרה דשמא עיניה נתנה באחר וכמ"ש מרן באה"ע סימן קט"ו ס"ו ע"ש. ואם יש רגלים לדבר נאמנת וכמ"ש בכתבי מהרא"י והגמר' דיבמות רמזם מר"ן בב"י:

והביא דבריהם מור"ם בד"מ ובמפ"ה ע"ש. וכן אפילו אם אין רגלים לדבר. אלא שהוא מאמינה וסומך על דבריה חייב להוציאה לצאת ידי שמים אלא שאין כופין אותו על כך וכמ"ש מר"ן סי' הנז' ע"ש ואין חילוק בזה בין אם הודית לפני א' או ב' שזינתה, דבכולהו אם חזרה ואמרה שקר הוא ומכחישתם מותרת לבעלה דאמרינן מתחיל' כשהודית נתנה עיניה באחר ועכשיו חזרה בה וכמ"ש הרח"מ שם סקז"ך והרב"ש סק"ל ע"ש:

אלא דלענין הפסד כתובה הגם שבהודאתה הפסידה עי' כתוב' ותוס' ומה שאינו בעין מהנדו' ואינה נוטלת כ"א מה שנשאר קיים מנדו' דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכמ"ש מר"ן שם ס"ו, מ"מ היינו דוקא אם עמדה בדבריה אך אם הכחישה יש חילוק בין הכחשת א' להכחשת ב', דבהודית לפני א' והכחישתו, מלבד שהיא מותרת לבעלה. עוד זאת אינה מפסדת מכתובתה כלום ובהודית לפני ב' ומכחישתם. אף שהיא מותרת מטעם שמא עיניה וכו', מ"מ לענין כתו' ותוספ' ומה שאינו בעין אין הכחשתה לשנים כלום, וכמ"ש הב"ש והח"מ שם וגם בזה היינו במכחישתם אך אם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה כן תחי' נאמנת ולא אבדה כלום וכמ"ש מור"ם שם בד"מ ובמפ"ה בשם הגמרא דקידושין ע"ש, ועיין בדברי הרח"מ סקכ"ב והרב"ש בשמו סקכ"ד שחקרו אם אמתלא מועלת אפי' לאח"ז או לא משום דיש לחוש שמא למדוה ודימו זה לטוען וחוזר וטוען דאינו נאמן אחר שיצא מב"ד וה"ן אינו מועיל אמתלא לאח"ז. ומדבריהם משמע דאפילו אם כבר הודית לפני ב"ד אם חזרה מיד ונתנה אמתלא נאמנת ואינה מפסדת כלום ולא נסתפקו רק בחזרה לאחר זמן אי הוי כטוען אחר שיצא מב"ד. אבל באמתלא מיד אחר הודאה בב"ד מיפשט פשיטא להו דמהנייא ולא הפסידה כלום וה"ה נמי אם נאנסה וכמ"ש מר"ן שם ס"ו אלא שבזה יש חילוק כמ"ש הרה"מ פרק כ"ד מאישות דאשת איש שאמרה טמאה אני לך והבעל אומר שמאמינה. שוב אינה נאמנת לו' אח"ך שנאנסה דכבר שוייה הבעל אנפשיה חתיכא דאיסורא, והביאו מור"ם בד"מ ע"ש ויש חילוקי דינים בזה בדברי הפוסקים לענין חזרת הבעל אחר האמינה, ולענין הרגל קטטה, עיין הרשב"א סי' אלף רל"ז ואלף קפ"ז ולא רצינו להאריך בהם לע"ע ולענין החוזרת ונותנת אמתלא אם יכול להשביעה, פשוט הוא דדוקא אם ראה אותה הוא עצמו. אבל על פי הודאתה אינו משביע' כמ"ש מר"ן ס"ז ע"ש בסי' הנז' כל זה מדינא אך מן התקנה הנה יש בידינו הסכמה מרבותינו הא' שבעירנו זאת שכל המגרש לסיבה ידועה וניכרת לבית דין שאינו מגרש להשבעת עיניו ולנתינת עיניו באשה אחרת. רק לסיבה מהסיבות שנזכור וכיוצא בהן לפי ראות עיני הב"ד: ראשונה כגון ששהא עם אשתו עשר שנים ולא היה לו ממנה זש"ק, שמן הדין יוכל לישא א"א על אשתו מצד התקנה ולא איתדר לה בב' נשים ולא יוכל לסבול. או אם חלתה חולי מתמיד שלא יוכל לסבול או אם נחשדה בעיניו ויש רגלים לדבר לפי ראות עיני הב"ד וירצה לגרש לא' מהסיבות שזכרנו שלא יתחייב לפרוע רק עיקר כתובה דוקא ונדונ' מה שהכניסה לו מושלם ואפילו אם בלם או נאבד יתחייב באחריותו, ואת היותר החרמנו: והרה"ג זלה"ה נתן טעם לדבר וז"ל יען וביען כפי תקנת רז"ל בתולה כתובתה ק"ק שהם ל"ז דרהמס כמ"ש מר"ן באה"ע סי' ס"ו ס"ו ואין כח ביד חכמי הדור להוסיף על בני דורם מה שלא חייבם השי"ת ולא עבדיו הנביאים ודי והותר שיקיימו מצות ה' יתעלה ומצו' עבדיו הנביאים והם גזרו ואמרו בתולה כתו' ק"ק שהוא השיעור שזכר מר"ן ואם רצה להוסיף הרשות בידו, כדתנן אעפ"י שאמרו בתולה כתובתה ק"ק אם רצה להוסיף אפילו ק' מנה מוסיף ולזה לא יוכלו חכמי הדורות לתקן ולגזור על בני דורם שיעשו כתו' מסך עצום ויהיה מוכרח כל אדם להתחייב כפי המנהג. כי העני העלוב הרוצה לישא אשה לא יוכל לישא אם לא יתחייב בסך עצום ואנוס הוא במעשיו, וחכמי הדור הם שסגרו הדלת בעדו ולפי האמת הוא פטור גמור מן הדין כי במתנה אונס לחוד מבטלה, ומה יעשה מי שלא ירצו לתת לו אשה אם לא יעשה כמנהג, וע"ך כל חכמי הדור שיהיו לא יוכלו לתקן שיעשו כתו' מסך גדול יותר ממה שאמרו חכמי' ולסגור הדלת בפני כל אדם שלא ישא אשה עד שיחייב עצמו בסך גדול:

וברור הוא שלא היתה כוונתם אלא כעין קנס להיות שיש איסור לגרש כדתנן בסוף גיטין לא יגרש וכו' אלא א"ך מצא בה דבר ערוה לזה החמירו עליו כתו' מסך עצום כדי לחזור בו מלגרש. ועם היות שגם חז"ל היה טעמם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ועכ"ז לא עשו אלא סך מועט:

מ"ם בראות חכמי הדורו' דלא אכשור דרי הטילו עליו עול כבד לברוח מן הגירושין ומ"מ לא נוכל לעשות כן אלא למגרש בלא סיבה כ"א למלאת רצון יצרו:

אבל המגרש לסיבה קרובה לאונס אין כח בנו לחייבו בתוספת שלא חיוב עצמו הוא בו כ"א מפני המנהג עכ"ד ז"ל והסכים עמו הרב מר אחיו זלה"ה, וכתב שהכל תלוי בראות עיני ב"ד בשעת מעשה שכל שרואים שהוא כעין אנוס בגירושין:

רשאים להפקיע מעליו חוב התוספ' שאינו מתחייב בו כ"א מצד המנהג דאדעתא דאדעתא שיגרש לאונסו כעין זה לא נתחייב ע"ך:

וגם הרבנים שאחריהם הלכו בעקבות קדושתם, וכן היו דנים והולכין מעבכ"י, וכן אנו דנים גם כן אחריהם וגם בנד"ז ראוי לדון כן שלא תטול כ"א סך הנדונייא בלי עילוי עם עיקר כתו' ואם יש הכחשה ביניהם כמה הכניסה יפשרו ביניהם עזה"ד דהיינו אם היתה בתולה יפרע לה יתר על נדונייתה אי' ואם היא גרושה או אלמנה תק"ם או ישבע שכו"ך הכניסה לו ויפרעם עם עי' כתו' כי התוספת העצום שמוסיפין בערי המערב כבר צווחו עליו קמאי ובתראי ובראשם הרב מהריב"ץ זלה"ה:

ודע שראיתי תשובה להרב כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה על כיוצא בזה לעיר ואדזאן ג"ך וכתב גם הוא שהתוס' העצום הזה אשר מוסיפים בעיר ואדזאן ובשאר עיירות שכמותם, כבר צווחו עליו כנ"ל, וסיים וז"ל ותמיד בימינו אנו פוסקים לבני ואדזאן כשבאים לגרש שלא יפרעו כ"א כמנהגינו דהיינו סך הנדונייה שהכניסה לו בדקדוק ועוד סך א' לבתולה וסך תק"ם לאלמנה וגרושה שבזמנינו זה אחרינו ואחר מנהגותינו הם נגררים שכל מוצאיהם ומובאיהם על ידינו:

ולכן ראוים הם לנהוג בכל דבר כמנהגינו ובפרט בנדון כזה שהוא מגרש לאונסו וכמ"ש באופן שבנד"ז אם רצה לגרש לא יפי כ"א הנדוני' שהכניסה לו עם עי' כתו' דהיינו לבתולה ק"ק ולאל' וגרושה מנה, שהוא השיעור שזכר מר"ן ואם יש הכחשה ביניהם בנדונייה ישבע כמה הכניסה ויפרע או יפשרו ביניהם עפ"י שקול דעתם, ויתן לה בכתובת' נוסף על השיעור שישערו, אי' אם היא בתולה ותק"ס אם היא אלמנה וגרושה. והוא פשר נכון זהו הנ"ל בזה, וה"פ בחורף ברכ"ת לפ"ק וקיים שמואל. והל"ו שאמרתי לו מתורה שבע"פ שאם אין לבו נוקפו ודעתו סומכת שהיא שוגגת מותרת לגמרי כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהלכות אישות ועיין בב"י סי' קט"ו מחו' י"ג בשמו ובשם ר"י ע"ע ועיין בד"מ שם שכתב שכן מצא בתשובת הרשב"א סימן אלף קפ"ט:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה