שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן כ
שאלה רב אחאי ורב רחומאי מ"ר שמואל הי"ו בתקנת רבותינו המגו' נ"ן כתוב שהאל' שחולקת עם היורשים והיא מניקה לא תטול כ"א מחצית שכר ההנקה וכן המנהג פשוט ולפי"ז נראה דה"ה אם היו ב' נשים שכפי תקנת המגו' חולקים העזבון ליו"ד חלקים הא' ארבעה והב' שלשה והיורשים ג' אם היתה האלמנה הב' מניקה שלא תטול כ"א ז' חלקים מיו"ד בשכר ההנקה דהיינו חלק הא' וחלק היורשים וג' חלקים שעלו לחלקה הוא שתנכה מההנקה כמו במקום שנוטלת האל' מחצית זה נראה לי פשוט ואותה אבקש מכתר יחוה דעתו בזה ושלם מאחיך רפאל אבן צור תשובה בתקנות מבואר שמ"ש מר"ן באה"ע סי' י"ג ס"ג שיכולה האל' לומר איני מניקה אלא בשכר העמידוהו רבותינו המגורשים במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה מיד אחר מיתת הבעל, או אם תבעה כתוב' וגבתה אותה בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר אבל אם כתו' כדת ועדיין לא גבתה אותה והיא אוכלת מכח תנאי ב"ד אינה יכולה לתבוע שכר הנקה אלא שבכתו' כמנהג המגורשים אף שכפי הדין הל' יכולה לו' איני מניקה אלא בשכר עכ"ז הואיל והם שותפים בכל נראה להם לתקן שאף בהנקה לא תטול כ"א המחצית וכיבוס ומצע וכו' ובכתו' כדת העמידו הדבר עד"ת שאם גבתה כתו דאין לה מזונות מכח כתו' ודאי דיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר' ואי לא גבתה אינה יכולה לומר אינו מניקה אלא בשכר נמצא לפי"ז דבר שהיו חייבים בו היורשי' לבדם כפה"ד הקילו בו רבותינו המגורשים עליהם מצד השיתוף והנהיגו שלא תטול מהם כ"א המחצית כנגד מה שנטלו ולפי"ז יוצא לנו הדין לענין חקירת מעכ"ת דודאי פשוט הוא דלתק' המגו' אין חילוק בין אם היה נשוי א' לנשוי ב' דסו"ס כיון שהב' חולקת בשוה עם היורשים מה שנשאר אחר חלק הרא' דין הוא שלא יפרעו לה גם הם אלא מחצית ולא יעלה על לב כלל לתת לה ז"ח מיו"ד כמ"ש מעכ"ת דמהיכן תטול העודף על המחצית, אי מחלק הא' כיצד תתחייב במזונות בן שאין לה שום חלק בו והלא אפילו היורשים עצמן אינם חייבים להניקו רק אם אין לו ומההיא דיו"ד סימן רנ"א מדין קורבא, אבל אם יש לו אין עליהם חיוב כלל וכ"ש אשת אביו ואי מהיורשים אם אין לו או אם יש לו ומחלקו א"ך לקתה מדה"ד דכשהיו נוטלים המחצי' שלם היו פורעי' מחצית דוקא ועכשיו שלא זכו כ"א בפחות מהמחצית יפרעו יותר ממחצית, אתמהה אמת שמסגנון דבריהם נראה שבאו להקל בתקנה זו על היורשים בדבר שהיו חייבים בו מן הדין וכעין פשר עשו ביניהם בתקנ' זו וכל ספק שיפול בו העמידהו על ד"ת, וכ"ש אם נוכל לכוונו עם התקנה ובנדון דידן במה שנאמר שכנגד מה שנטלו תוותר: אלא דמ"מ נראה שפשר זה עשו אותו בכל האלמנות, ולא חילקו בין נשוי א' לנשוי ב' או ג' אי מצד דנקטי בלישנייהו אלמנה סתם ואי מצד שתלו הדבר במה שיפרעו היורשים וכמ"ש בלשונם והאל' שכתובה כפי המנהג יתנו לה היורשים מחצית שכר הנקה, ואי איתא כדבריך היה להם לומר תוותר מחלקה כנגד מה שנטלה ומזה נ"ל דל"מ באל' ב' המניקה שעליה באה השאלה שהדין כן, אלא אפי' הא' שנוטלת יותר מהם, אם היתה נשואה למנהג המגו' ומניקה לא תטול מהם אלא המחצית מטעם הנ"ל ומטעמים אחרים ג"ך כי יכולה עוד לומר כיון שזה חידוש הוא נגד הדין אין לך בו אלא חידושו: ועוד יכולה לומר שכיון שמעיקרא נשתתפו ע"ד ליטול מחצית והוא שגרם לה הפסד בנישואי הב' דיו מה שהפסידה בנישואי הב' בחלוקה. ולא תוסיף להפסיד גם בהנקה שהוא חייב בה לבדו מן הדין. ומיהו לדעתי המעט אם יסכימו מורי הוראה כל זה אינו אלא לתקנת המגור' שהיתה חולקת מיהת בנכסים לרצון ושלא לרצון אבל למנהגינו שתלוי הדבר ברצון היורשים אין סברא לו' שתטול המחצית ואוקמה אדינא שתטול הכל ול"מ אם אומרת כלי אני נוטלת או אם הנכסים מרובים ופורעים לה כתובתה אלא אפי' אם הנכסים מועטים וחולקת כיון שברצונם תלוי הדבר דין הוא שתטול הכל כמו שהוא הדין וה"ז דומה לכתו' כדת שהעמידו בה הדבר על ד"ת וכמדומה לי שראיתי פוסקים לרבותינו הא' בזה וכעת אין לי פנאי ואם תחפש בעזבונות שהיו במי הרב אביר יעקב פשוט בעיני שתמצא שכר הנקה מושלם:
אחרי כותבי חפשתי ומצאתי להרב אביר יעקב זלה"ה בתשו' סי' קט"ו שנטפל גם הוא ז"ל לזה וז"ל בקיצור קצת ידוע הוא שכשהיתה תקנת החלוקה קיימת לא היינו נותנים לאלמנה כלל מזונות אפילו של ג"ח הראשונים אלא שמשעת חלוקה היתה נוטלת מחצה שלה והולכת לה ורשאין היו היורשים לחלוק מיד, ואדרבא כך תיקנו שמיד אחר ז' ימי אבילות חולקין להם וכ"ז מתקנת המגו' שהגם שמן הדין הלכה כשמואל דפסק כאנשי גליל שאין יכולים היורשים לסלקה בכתו' ולהפסידה מזונות וכן לפי מנהג החלוקה כן היה ראוי להיות שתיזון מהאמצע וכשתתבע כתו' יחלוקו דהחלוקה במקום כתו' קיימא, עכ"ז כיון שייפו כחה ליטול מחצית הנכסים אפי' הם יתרים על כתובתה הוציאו הפסדה בשכרה ותוקנו שמיד מחוייבת לחלוק, ואין לה אלא מחצית ותלך לה וכשנתחדשה התקנה בינינו להיות הבחורה ביד היורשים לתת לה כתוב' אם היא מועטת מהמחצית. או המחצית אם הוא מועט מהכתו': נשאר הדבר כמות שהיה מקודם שרשאין לתת לה כתוב' מיד ולסלקה ולסלקה ואין לה מזונות כלל. עד שנתעוררתי אני הצעיר בשנת שפר"ה ותמהתי על המנהג שראוי הוא לפי התקנה שנתחדשה שלא יהיו יכולים היורשים לסלקה אלא שישאר הדבר לרצונה עד שתתבע כתובה ואז תסתלק וכ"ע שלא תבעה הרי היא ניזונת מהאמצע ולא מצאתי און לי לתקן הדבר יען שהיו משיבים אותי חכמי הדור ישצ"ו אם כדבריך מה הועילו חכמים בתקנתם והרי היא יושבת ואוכלת עד שיכלו הנכסים וטוב היה להניח תקנת החלוקה ויטלו היורשים מיד המחצית ממה שלא יטלו כלום אך את זה מצאתי לתקן דאף שיכולים היורשים לסלק' מיד בכתו' או שכבר סלקוה מיד, מ"מ נותנין לה מזונו' ג"ח הא' ששמין לה כמה יספיק לה בהם ונותנין לה נוסף על כתו' שבזה הודו לי. יען אמרתי להם שאם בעיקר הדבר שיכולין לסלקה וממילא אין לה מזונות יכולין אנו להפסידה מכח שכך היה המנהג מקודם, ונעשה כמקום שנהגו כאנשי יהודה מ"מ מזונות ג"ח שכתבו ז"ל שאין ב"ד יכולין לתקן לסלקה ולהפסידה משום שכיון שהיא אסורה לינשא מחמתו יש לה מזונות בע"ך של יורשים וכמ"ש הב"ש בסימן צ"ג ואין זה מתנאי ב"ד אלא משום שאסורה לינשא מחמתו. והוא לא סילקה מרצונו כגרושה אלא דמלאך המות אנסיה דין הוא שתהיה ניזונת מנכסיו ומנין לנו להפסידה, דבשלמא מקודם כשתקנו תקנת החלוקה הקילו גם בג' חדשים הראשונים מפני יפוי כח שעשו לה ליטול מחצית כל הנכסים אבל עכשיו למה נפסיד אותה, ולזה הסכמנו דמזונות ג"ח מיהת נותנים לה אפילו אם כבר סלקוה, ושמין אותן ומוסיפין לה על כתובת' ומזה יצא לנו הדין ג"ך לענין אם היתה מניקה שנותנים לה שכר הנקה מושלם גם של ג"ח הא' אעפ"י שהיא נזונת וכן מע"י לעצמה הגם שמן הדין כל שהיא ניזונת מעשה ידיה ליורשים ומינה דאין לה שכר הנקה כלל וכו' ע"ש, וסיים שם וז"ל ולא מן השם הוא לאבדה שכר הנקתה ומעשיה ידיה בשביל לגימה מועטת, דא"ך מה הועילו חכמים בתקנתם וטוב לה ליטול מעשה ידיה עם שכר הנקה מליטול דמי מזונות של ג"ח דעל הרוב בשנים כתקנם יהיו מעשה ידיה ושכר הנקתה כפלים על דמי מזונותיה: מכל זה נהגנו לתת לה מזונו' הג' חדשים הא', ושלא לדקדק עמה על מעשה ידיה ועל שכר הנקתה, ודי מה שהפסידוה מזונו' כל הימים נגד הדין: דהלכה כאנשי גליל שאין היורשין יכולים לסלקה בכתובה ולהפסידה מזונות וגם היפוי כח שעשו לה הראשונים העברנו ממנה וחזרה חנה לשחרוריתה ליטול כתובה ואין לה מזונו' זהו המנהג וטעמו שנהגנו מש' שפר"ה עד היום ועד בכלל. וכן ראוי לנהוג בעירנו זאת וממוצא דבר אתה למד בק"ו לאומרת נדו' אני נוטלת דאין לה כתו' כלל, דודאי יש לה מזונות ג"ח ושכר הנקה מושלם, וגם כל מעשה ידיה לעצמה, עכ"ד הרב זלה"ה ותהלות לאל דבר שמואל (י) ית' שכוונתי לדעתו ודע שכ"ז אינו אלא לגבי היורשי' אבל לגבי בע"ח עיין דינו באה"ע סימן צ"ג ס"כ, וחומ"ש סימן צ"ז סכ"ד זהו הנר"ל בזה וצויי"מ וימ"ן ושלם מאחיך שמואל עמאר ס"ט: