אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן יט

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן יט

סימן יח

וזה מ"ש עליו חו"ר מכנאס יע"א. ראינו את כל הרשום בכת' מעיש"ץ, הרבני' המובהקים עליוני' למעלה ישצ"ו ובהם מצאנו טעם להחמצת דינו של הבעל הנז' ואף גם זאת שמענו מפי מגידי אמת שכמה מבני אדם מגדוני העיר וחשוביה ובראשם מעלתכם הרמה גם חסידה יגעתם הרבה לקרב התועל' לבעל הנ"ל ולא מצאתם ומפני כן עלה בדעתינו שלא ליזקק לדין זה כלל. אך מפני כבודו של החכם י"ץ חתניה דבי נשיאה הוא המדבר בעד הבעל הנ"ל בנו דמר חמיו זלה"ה שהפציר בנו עד בוש לערוך לפני מעלתכם את כל הנמצא כתוב אצלינו בענין זה מקדמונינו נ"ן, והיה טעמו כי הוא יודע בודאי וקים ליה בדע' מעלתכם שבהגלות נגלות דברי קדמונינו נ"ן: מיד יחליטו כדין התיר לבעל הנ"ל לישא אשה ולא יהיה שרוי בלא אשה להבטל ממפו"ר. ואף גם זאת שינצל מהרהורי עבירה כי כן לא יכולנו להשיב פניו ריקם וראינו להעתיק ראשי פרקים מדברי הראשונים זלה"ה פרט למזומן אצלנו כעת, וזה פרטן. על מ"ש מעכ"ת מההיא דמור"ם דסי' ע"ז ס"ב דמחמ' חרם רגמ"ה אין להתיר לו לישא א"א ושבועה וחרם שקולים וכו':

הודאה זו לא עמדה בפני הא' זלה"ה שמימיהם אנו שותין. הראשון אדם המלאך רפאל זצ"ל העלה בתשו' וז"ל הצל"ע:

באופן שמן הדין ומן הסברא החזקה א"א לעגנו כלל בשביל מרידנא דאיך תמרוד בו ותאמר לו הנך מושבע שלא תשא עלי אין זה אלא דברי שחוק והתול והתשו' גלויה לתינוקות נשבעתי אם תשאר עמי ואחר שאין הדין לכופו לגרש הרשות בידו לישא אחרת, ואין כ"ז ענין לדברי ההג"ה שאיסור הב' נשים משום חרם רגמ"ה:

וכבר נודע שרגמ"ה בכל ענין אסר אפילו יהיה אונס כמ"ש בסי' א' בהגה, ויש פוסקים אפילו לבטל מפו"ר. כמ"ש בשו"ת מהר"י ן' מיגאש יעו"ש כמה הפליא לעשות ואף בזו כתב מהרי"ק בתשוב' והביאו ח"מ סקי"ז וז"ל: ובאמת המעיין במהרי"ק שו' ש"ג יראה לדעת הרב דמותר לישא אחרת לכתחילה בכל מורדת, רק שלא רצה להחליט הדבר משום פריצות הדור, ע"ע הרי דאף חרם רגמ"ה החמור עד להפליא מותר במורד' לישא וכבר כתבתי דאפי' מי שירצה להחמיר במודרת לגבי חרם רגמ"ה, לדידן דלא נקיטינן בחרם רגמ"ה רק משום שבועה שלא ישא. פשיטא ופשיטא שלא לעכב עליו מלישא עכ"ל:

ונוסף ע"ז ששם בתשובה הנז' כתב שכן נהגו כמה פעמים וכתבו פסקים קצרים לקצת מורדות, וחתמו בהם בב"ד של ג' ועוף לא צווח. גם מר בריה הרב המבי"ן בתשובה סימן ק"ד האריך בענין זה ולבסוף מסיק וכתב דחרם רגמ"ה חמור משבועה לפי שיש בו כמה חומרות גדולות שלא יכול לישא אפי' ברצון אשתו, כמ"ש הרב"ש סי' א' סק"ך וגם י"א אפילו במקום מצוה וגם אפילו יהיה לו כל אונס שבעולם כגון חולה כל ימיה וכו' זולת אם נשתטית וגם אין להתיר לו רק בק' רבנים כמ"ש כל זה שם בסימן הנז' ולכן אפילו אם יהיה אנוס שאשתו מורדת עליו אם אשתו רוצה להתגרש לא יוכל לישא עד שתתגרש דכל טצדקי וכו' אבל לדידן שאין לנו כל החומרות הנז' רק מפני רצון האשה שנשבע שלא לישא אשה כשאשתו מורד' יכול לישא וא"ץ ליתן גט וכתו' וכו':

וכן המנהג פשוט ונכתבו מזה פסקי דינים מאחרוני' ז"ל, זהו תו"ד הרב המבי"ן בקצרה:

ועוד סיימו הרבנים הנז' בתשו' הנז' וכתבו דבלא"ה יש דרך ישר ורחב כפתחו של אולם לא יפקפק בו שו"א. ממ"ש בתקנה החדשה האחרונה שאם יראה לב"ד האונס הניכר וכו' מתירין לו לישא וכו' וא"ך ק"ו בזה שהלכה מאתו לגמרי ושכ"ך מעוהריב"ע זצ"ל הכל כמ"ש הרב מוהרפ"ת זלה"ה בתשוב' פ"ט, וכ"מ להם להם ז"ל שכתבו עוד כן בפשיטות בכמה תשובות אין מספר ומבוא' ג"ך בדבריהם ז"ל להדייא שדין זה נוהג בין במורד' דבע"ל וכו' בין במורדת דמ"ע וכו', דבכולן מתירין לו לישא מצד התקנה ומסתמא גם הרב מוהרפ"ת וחו"ר צפרו זלה"ה הכי ס"ל:

באופן שלא נשאר מקום להסתפק בזה כלל. גם מדברירם מוכח להדייא דמלבד שאין כופין לבעל וכו', עוד זאת שאין עושין לו שום הרחקות כלל ודלא כמ"ש הרב ברית אבות ז"ל והכי נמי דייקינן דברי מר"ן בש"ע סי' ע"ז ס"ב אם רצה הבעל לגרשה וכו' משמע דהכל תלוי ברצון הבעל וכן המנהג פשוט ומעולם לא עלה על דעת בשום מורדת לעשות לבעל שום הרחקות וטע' המנהג נר' כמ"ש הכנה"ג באה"ע סימן קנ"ד אות ל"ז ע"ש. גם לענין אם מחמיצין הדין בנתינת רשות לבעל לישא אש"א מצאנו ראינו כמה פס"ד ומעשה ב"ד הראשו' שזכרנו:

ומהב"ד שאחריהם שהיו מתירין לבעל לישא מיד אלא שלפעמים היו מחמיצין איזה חדשים ואח"ך היו מחליטים ומתירין לו לישא אחרת, ומינה בנדו"ד שאנו רואים שזה כרה ימים ושנים והבעל שרוי בל"א הבו דלא לוסיף עלה, להחמיץ דינו יותר ולצד המרבה נוסיף להחמיץ השיעור שנתנו רבותינו הא' ז"ל שזכרנו:

זהו הנר' להשיב ע"מ שנוגע לענף הראשון. גם בענין הענף השני שכתבו מעכ"ה דבנדו"ד הדעת נוטה שמחמת פחד הבעילה היא בורחת מהבעל, ולפי הראיה שהביא הכנה"ג ז"ל מ"ל שאינה יכולה לסבול שטותו וכו' א"ך אפי' לכי גדלה וכו' יש לצדד דאפי' הסוברים דנותנים לו רשות במורדת דעלמא, בנד"ז יודו בפשיטות עכ"ת דב"ק. הנה גם לעומת זה מצאנו להרה"ג המלאך רפאל זלה"ה בחי' על הש"ע הביא תשו' מהרמ"א ז"ל וסיים עלה וז"ל נראה דקטנה אע"ג דלא מקרייא מורדת יכולים ליתן לו רשות לישא אש"א לפי התקנה החדשה וכו':

הרי דלדעת הרב ז"ל אין חילוק בין קטנה לגדולה, ותרווייהו נפקי מט' התקנה וכן הסכים רב ועצום א' מרשומי דורו של הרב זלה"ה הוא כמוהר"ש מלכא בפס"ד אחד וז"ל ואינו מן הדין למיתב ארמילו חטים כוסס ובטל מד"א ולהיות כל ימיו בהרהורי עבירה וצערה דגופא רח"ל ע"ך ולפי דברים אלו אף אם נניח כמ"ש מעכ"ת בדב"ק דלפי הראיה דמ"ל שאינה יכולה לסבול וכו'. ונאמר בהחלט דטענה זו מהנייא אף בבוגרת שהיא נוחה לבעילה יותר מהקטנה, ואינה נכנסת בסוג מורדת מ"מ אתינן עלה מצד התק' כמ"ש הרבנים הנז' זלה"ה וכבר בש' תרי"ט לפ"ק בא לידינו בענין כיוצא בזה ופסקנו כדע' הרבנים הנז' ז"ל דאפי' בקטנה המורדת יכול לישא אשה ע"י החמצת ו' חדשים וכשהגיעו הדברים לפני חו"ר פאס יע"א כתבו וז"ל ולענין אם יכול לישא אשה אחרת עליה מצינו פס"ד להרבנים מוהר"ר יהונתן סרידו ומוהר"ר רפאל אהרן מונסוניינו ומוהר"ר יעקב סירירו זלה"ה ע"ע כיוצא בזה שהביאו דברי מהרמ"א ז"ל בתשו' סי' ח' וסיימו בדב"ק דאבותינו ורבותינו לא היו פוחתים לה מכתוב' כלום. אלא היו קובעים לה זמן כפי ראות עיניהם לפי בריאות הבת וקומתה לפי שמיאון הקטנו' בזה"ז אינו אלא מחמת הצער שאינם יכולים לסבול:

ואם אחר עבור זמן שקבעו לו הב"ד עדיין הבת עומדת במרדה יעשה עמה מה שהד"ן והסכימו עמהם חו"ר מכנאס יע"א ה"ה מהרשט"ו ומוהר"מ בירדוגו והרב מוהרי"ב זלה"ה וא"ך ה"ן בנד"ד אחר שחכמי העיר אלופי עירם המה ראו מהות הבת וגזרו אומר להחמיץ הענין ו' חדשים כן יקום עכת"ד: עוד מצאנו פס"ד אחד וז"ן האשה בתו של מרדוך ן' יתאח השיאה זקינה וזקינתה להי' לוי ביטון ומיום שנשאת לא רצתה ליזקק לו כלל. ומיד מרדה וחזרה לבית זקינה הנ"ל ושלחנו והתרינו בה כמה פעמים ואמרה שאינה רוצה לשוב אליו ולהתחבר אליו כלל ואפי' בבית זקינה וחקרנו על שנותיה לדון אותה כדין ממאנת ונתברר עפ"י עדים שהיא תוך שנת י"ג ולכן נראה שאין לה דין ממאנת וכדעת הי"א בסוס"י קנ"ה דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנים ואעפ"י שנבדקה וכו' ומ"מ פשוט הוא לדונה כדין מורדת וכו' ואעפ"י שלענין כתוב' אפשר שלא הביאה ב"ש ועדיין קטנה מ"מ לגבי הנישואין רשאי לישא אשה וכו' כמ"ש בתקנות וכאן אין לך אונס גדול מזה וביטול פו"ר וכ"ך הרב מו"א זצ"ל וכו' זהו תו"ד בקצר' וחתומי' עליו הרבנים הגדולים מוהר"ר מימון בירדוגו ומוהר"ר מרדכי בירדוגו ומוהררי"ב זלה"ה:

למדנו מדבריהם ז"ל דבקטנ' מורדת יכול לישא אש"א ועוד דאינה יכולה למאן אחר י"ב שנים כדעת הי"א סוס"י קנ"ה דהאידנא וכו' ומינה נלמוד לענף הג' דאם רוצה למאן אין מיאונה מיאון כיון שהיא לאחר י"ב שנים ולפ"ד הבעל היא כבת ט"ו ויותר:

ואם באנו לומר שמה שברחה לבית אביה כשהיתה קטנם ולא רצתה ליזקק לבעל נחשב למיאון. הנה עמד לנגדינו מ"ש הכנה"ג בהגה"ט אות ו' וז"ל ואי אפשי בק"י שקי' אחיה ואמה וכו' נ"ב וכל שלא הזכירה שמחמת קטנות ממאנת אין הכוונה למיאון אלא למרד, מהר"י מטראננ"י ח"ג סי' נ"ד עכ"ל:

הרי דאפי' באומרת שלא תחזור לבעל כל שלא הזכירה שמחמת שקידשוה והיא קטנה ממאנת אין כוונתה אלא למרד ומינה נמי לנד"ד שברחה לבית אביה ולא רצתה לחזור לבית הבעל אין זה אלא מרד כמנהג הבנות הקטנות שיש להם אב שבורחות מהבכל, ואם תשיב אמריה שמיאנה בפי' בל' המועיל למיאון עלים הראיה כ"ש שלפ"ד הבעל שבשנת הי"ג חזרה לביתו וישבה בביתו ב' שבועות דודאי אין כאן מיאון ושוב אינה יכולה למאן מש' הי"ג ואילך ויש לנו אריכות בזה ולאפס הפנאי קצרנו, זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן כ"ד החו"פ מכנאסא יע"א באדר הנז"ל ש' תרל"ה לפ"ק וחתו' ע"ז חכמי ורבני מכנאס יע"א ה"ה כמוה"ר כמוה"ר רפאל אבן צור וכמוה"ר יעקב בידדוגו וכמוה"ר שלם משאש ואני הצעיר שמואל עמאר יש"ץ:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה