שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן יח
אחר הדרישה בשלומה של מלכות באנו להשיב מפני הכבוד, נדון שלפנינו מורכב אתלת רכשי. א' דין מורדת דמ"ע אם נותנים לו רשות לישא א"א במחלוקת שנויה כמתבאר מדברי הכנה"ג אה"ע סי' א' ואנן בתר מור"ם גרירי היכא דמר"ן לא גילה דעתו, ומור"ם פסק סימן ע"ז ס"ב דמחמת חרם ר"ג אין להתיר לו לישא ושבועה וחרם הנז' שקולין הם כמתבאר מדברי כנה"ג שם וכ"פ להדייא הרב ברית אבות דף ס"ט יעו"ש והבין מדברי מהרמ"ם שכופין לגרש.:
לעומת זה פסקו הרא' הרב כמוהר"ר פתחיה בירדוגו זלה"ה סי' פ"ט הביא משם מוהריב"ע דנותנין לו רשות לישא אלא שבשאלה שם כתב מורדת דבע"ל ומצע"ל, וסיים דהכל לפי ראות עיני הדיין והוא ז"ל כתב דמצד הדין אינו רשאי לישא אלא מצד התקנה כמ"ש שם סימן פ"ג יעו"ש והיה מקום לומר דל"ד מאיס עלי לחולי המונע הלידה דבחולי המונע הלידה אינו מחוייב לגרש ובמ"ע מחוייב מן הדין לגרש, דע"ך לא פליגי רבוותא אלא אם כופין וכיון דהוא עשה שלא כדין אפשר דבזה לא תקנו ודעדיפא מינה חקר ה' משכנות הרועים ערך מ' אות רכ"ט אי עבדינן ליה הרחקות דר"ת לגרש וספר אשר ציין אינו מצוי תחת ידינו ודקדוק זה גם כן על פסק חו"ר צפרו שגם הם כתבו שמן הדין אין נותנין לו רשו' בחרם ר"ג כפסק מור"ם וחילקו בין שבו' לחרם. והביאו ראיה מחולי המונע הלידה. וכבר רמזנו דאין חילוק והערנו על הראיה איך שיהיה פסקו הראשונים שנותנין לו רשו' וראינו לב"ד שמחמצין ומענין הדין עד שמתפשרין וכ"ך מור"ם בד"מ סי' ע"ז. ב' ב') כ"ז במורדת דעלמא, עוד זאת דמורדת כזו הדעת נוטה שהיה מפחד הבעילה מאחר שלא נבעלה כלל ולא נתרצית להיות עמו בשום אופן, ועיין כנה"ג סי' ע"ז והרשב"ש מ"ה וצ"ג ומוהר"ר פתחיה תכ"ב, וכן דנו הרא' דאין לה דין מורדת ובדרך אגב יעיינו כת"ר בדברי מוהרפ"ת זלה"ה שהביא ההיא דסימן קע"ח וסמך על י"א בתרא ולא זכר מההיא דסי' ו' סי"ד, וכן העלה בדעת מר"ן בהגהו' מוהר"ר אליהו וילנא זלה"ה איך שיהיה מאחר שאין לה דין מורדת ולפי כראיה שהביא ה' כנה"ג מה לי שאינה יכולה לסבול שטותו. מה לי שאינה יכולה לסבול צער התשמיש אם כן אפי' לכי גדלה ואפילו היא אינה טוענת כתב הרשב"ש מה' שיש לתלות שמחמת יראת הבעילה, ולא מחמת שמאיס עליה וא"ך יש לצדד דאפילו הסוברים דנותנין לו רשו' במורדת דעלמא בנד"ז יודו בפשיטות ג') עוד אחרת בנדו"ד השיאוה אמה וקרוביה שלא מדעתה קטנה קידושין דרבנן ומעודה לא נתרצית להיות עמו, וא"ך אתאן לדין מיאון וכ"ש לפי דברי המדברים בעד הבעל, הם אמרו שאמרה אין לי חפץ בו ולא נמצא מי שיעיד ע"ז ומה גם המדברים בעד האשה הם אמרו שאם ישא א"א תלך ותתקדש לאחר ומתאמצים בזה, ואפי' בימים מועטים שנתייחדה ע"י שומר דוקא, ואפי' היה הדין פשוט לזכותו מן המוטל עלינו להחמיץ את הדין אי בעית אימא שלא לתת יד לזרע רב לעשות שלא כדין ולומר דלא ציית לדינא דכל אפייה שוין דחייב לגרש ולא פליגי אלא אם כופין ועוד לדעתינו הקרבת התועלת בהמתנה יותר, ואם תעלה הסכמתם לפשר אתון מהתם ואנן מהכא נשתדל בע"ה ע"ך. ולכ"תר החו"ה. וחתו' כמוהר"ר מתתיה סרירו וכמוהר"ר אבנר הצרפתי וכמוהר"ר רפאל אבן צור: