שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן י
בעירנו זאת נהגו משנים קדמוניות שהגרו' והאל' מקדשים אותם בלילה באין פוצה פה, ואנ"ה בנשאי אשה גרושה אחר פטירת אשתי תנצב"ה ראיתי ראיתי לחקור במנהג זה על מה אדניו הוטבעו:
יען ראיתי להבאה"ט סי' כ"ו סק"ד שכתב בשם הרא"ם ח"ב סי' ל"ה. דאשה שנתקדשה בלילה קדושיה בספק ושם כתב בשם הרב הכנה"ג שהיה להם מל זה בעירו ועמד עליו ובטלו, ומזה יראתי וזחלתי ולדברי הפוס' הנ"ל חוששתי ולבטל מנהג הא' לא יכלתי כי רוב בעלי הוראה היה נר' בעיניהם זה לפלא ולא היו יכולי' לשומעו נגד קמאי ובתראי אשר נהגו כן מעולם ואדרבא היו נותנים במנהג זה טעם ותבלין, ושהוא נכון מהלכו' דרך ארץ בין לצד קרובי האשה אם היא גרושה או אל שלא יהיה להם צער בין לצד האשה שלא תבוש מקרובי הבעל בין לבעל מצד קרובי אשתו, וכ"ש אם יש לו בנים ממנה או אם יש לה בנים מבעל א' וכ"ש אם כבר עברו רוב שנותיו של הבעל, גם אמרו לי שהפמ"א ח"ב סי' ל"ה כתב שדבר זה אין לו שורש ועיקר ואף שע"ז השבתי מדברי הרב הכנה"ג שיש לזה שורש מדכתוב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה ביום אף הויה ביום עכ"ז גם ע"ז היו משיבין, ועל הכל היו אומרים שאף אם היתה הלכה מנהג מבטל הלכה כ"ש שלא נזכר זה בדברי הפוס' שאנו נגררים אחריהם ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, ושוב דקדקתי בדברי הרב הכנה"ג הגה"ט אות ז' וז"ל, אשה שנתקדשה בלילה ס' אם הם קידושין ס' הגט למהר"י מינץ סי' כ"ח, והמגיה שם כתב דבפ"ק דקידו' נראה להדייא דהוו קידושין, ומדברי המגיה הנז' נחה דעתי קצת גם כתב הרב הכנה"ג שם דאם יכול לקדש ביום יש לחוש לס' רבינו ישעיה מכלל דאם אינו יכול לקדש ביום מצד הבושה או מצד כבוד בעלים א' וקרוביהם וכיוצא כנ"ל אין ספק בקידושין ושם כתב נ"ל הטעם משום דכתיב ויצאה והיתה ובפ"ק דקידו' מקשי' הויה ליצאה לענין שטר ובפרק האיש מקדש מקשי' לענין שליחות מה יציאה משוי שליח וכו' וה"נ מקשי' לענין קי' לילה גם רבינו ישעיה הא' בתשו' להריא"ש הובאה בתשובת הרא"ם נסתפק וכו' וכבר פשט המנהג לקדש בלילה, ומיהו אם יכול לקדש ביום יש לחוש לס' ר"י ופה טירייא היה המנהג לקדש בלילה ובטלתי המנהג והנהגתי לקדש ביום עכ"ד:
ואמת שיד הדוחה נטויה לדחות כל הטעמים הנ"ל אך מ"מ כיון שא"א לבטל המנהג הוי כאינו יכול לקדש ביום דקידושיו קידושין, וכמש"ל וכ"ש לפי דברי הרב המגיה הנ"ל וכ"ש שאין בנו כח לבטל המנהג ואם נעשה שלא כמנהג הוי כחוכא ואיטלולא ולכן סמכתי על המנהג ולא טוב אנכי מאבותי. הצב"י שמואל עמאר ס"ט