שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן ט
בענין הסילוק ראינו מ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו מדברי בעלי התקנות וראינו לחקור בדין זה גם מדינא והנה כת' מרן באה"ע סי' צ"ב הכות' לאכתו וכו' אם מכרה וכו' וסיים מור"ם שם בשם הר"ן והרשב"א ולא מהני סילוק אלא לאחר אירוסין אבל קודם אירוסין לא מהני ע"ך ועי' בח"מ שם סק"ד שכתב וז"ל משמע דאפילו בקנין לא מהני קודם אירוסין מאחר דהוי דשלב"ל, ועיין במרדכי פ' הכות' בדין איש שחפץ לקנות בית, ומתנה עם אשתו שלא תעכב עליו מלמכור הבית אעפ"י שבשעת התנאי הוי דשלב"ל שעדיין לקח הבית מהני ועיין בח"מ סי' ר"ט ס"ח, עכ"ל הרב ח"מ: והנראה מדבריו ז"ל שהמרדכי פליג על דברי הר"ן והרשב"א הללו וס"ל דמהני סילוק בדבר שלב"ל ומור"ם סתם כאן דלא כוותיה, ולענין הלכה לא ג"ד הרב ח"מ כמאן נקיטי':
אם כאה"ע אם כח"מ. וראיתי להרב כמוהרפ"ת בי"ר זלה"ה בתשו' רי"א שנשאל בראובן שנשא את לאה, וקודם נשואיה סלק עצמו מכל נכסיה ומפירותיהן ע"ע בקש"מ, ואח"ך למדוהו עורכי הדיינים לו' שסילוקו אין בו ממש כיון שהיה קודם הקידושין, שעדיין אין לו שום זכייה בנכסיה ואין אדם מסתלק מדשלב"ל, וכמ"ש מור"ם סי' צ"ב ס"א יורנו וכו' אם הלכה זו מוסכמת:
והשיב וז"ל. אמת שכ"ך מור"ם באה"ע ואולם בח"מ סימן ר"ט שהוא אחרון חזר בו וגדולה מזו כתב הרב הסמ"ע שם דבזה שעדיין לא זכה בו לא בעי סילוק בקנין, ובתנאי בעלמא שמסתלק מהני) משא"ך אם כבר זכה דבעי' סילוק בקנין:
גם בד"מ שם סק"ח האריך לחזק סברא זו, דסילוק מהני אפילו בדשלב"ל וכ"ך להדייא באה"ע סימן צ' סטו"ב ע"ש ובדברי הרח"מ סק"ס:
ובאמת שדברי מור"ם סי' צ"ב ס"א תמוהים שאיך תכ"ד מסימן צ' לסימן צ"ב נמצאו לו סתירות מבוארות. וכבר תפס עליו הרח"מ שם סי' צ"ב סק"ד עכ"ד ז"ל, ומדבריו הללו נר' שפסק היפך דברי מור"ם דסי' צ"ב והבין מדברי הרח"מ שכוונתו גם הוא לפסוק דלא כמור"ם דסי' צ"ב:
ואנא זעירא אחר נשיקת עפר וכו' דבריו הללו לא זכיתי להבינם. דאף כי הן אמת שדברי מור"ם תמוהים. כי הוא העתיק דברי המרדכי דפ' הכותב שרמז הרח"מ סק"ד באה"ע סימן צ' סטו"ב, ובח"מ סי' ר"ט ס"ח בלי חולק, ואם איתא דהמרדכי פליג עם הר"ן והרשב"א לא היה סותם בשתי המקומו' כמרדכי ובסי' צ"ב כהר"ן והרשב"א עוד זאת שם בח"מ בד"מ האריך לחזק סברא זו מדברי הרא"ש והתוספות ומהרי"ק ועמהם גם הר"ן ואיך לא הוק"ל לכל הפחות דברי הר"ן אהדדי) כ"ש שממקור א' הם נובעי' ששניהם מריש פ' הכות'. ועוד דמר"ן גופיה סימן צ"ב ס"ז וס"ס ס"ט כתב כדברי מור"ם דסי' צ"ב:
דבעודה ארוסה הוא דמהני וביאר הרב ח"מ שם סקי"ב דבעודה ארוסה שאינו ראוי לירש עדיין ואגידא ביה קצת מועיל סילוק אבל קודם אירוסין אין לו שייכות עמה:
גם הרב הש"ך בח"מ סוף סימן ס"ו ס"ק קל"ד כ"ך בפשיטות משם הרבה פוסקים, ורחוק רחוק שיהיה המרדכי חולק על כולם:
ויותר תגדל התימה על הרב מוהרפ"ת ז"ל הנז' איך חילה בדברי מור"ם דאה"ע וח"מ וכתב דפליגי ואוקי הלכתא כדבריו דח"מ ולא שת לבו גם לדקדוקים הללו:
ולא זו בלבד אלא שדברי מר"ן השמיטם לגמרי כאלו לא דבר מזה ולא נחית אלא לדברי מור"ם לחלק ביניהם וכפי מה שהעלה הוי נגד דברי מר"ן ואם היה כותב זה מור"ם במ"א החרשנו. אלא שחזר ושנאו בב' המקומות: אשר מכ"ז נר' לענ"ד אם יראה בעיני רבותי לומר דדברי מור"ם הללו לא פליגי אהדדי ודעתו ברור' כדעת מר"ן, דקודם אירוסין דוקא שאין לו שייכות עמה אין סילוקו סילוק ובעודה ארוסה דאגידא ביה קצת סילוקו סילוק אלא שלדעתו ז"ל גם אשה נשואה המסתלקת ממה שעתיד בעלה לקנות דינה שוה לבעל המסתלק מנכסי אשתו בעודה ארוסה וכי היכי דבבעל מהני סילוקו בעודה ארוסה משום דאגידא ביה קצת כן נמי אשה דאגידא ביה ויש לה עליו כבר שעבוד נכסים מועיל סי' בדשלב"ל דהיינו בדבר שהוא עתיד לקנות ואף שלגבי הבעל אחר נשואין לא מהני סי' מממונא. התם היינו טעמא משום דמד"ת בעל ויורש את אשתו, והוי כבן שסילק עצמו מירושת אביו דלא דלא מהני דבור בעלמא לסלק את עצמו והוא ראוי לירש ובקנין נמי לא מהני דירושה לאו בידו היא, וכמ"ש הב"ש סי' צ"ב סקח"י והרח"מ סקט"ו אבל סי' שעבו' דידה אין בו שום טעם מטעמים אלו, ולכן מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם:
אחרי כותבי חזרתי על המקרא, וראיתי שדברי מור"ם דסי' צ', ודח"מ סימן ר"ט, אינם בשם המרדכי וחפשתי ומצאתי בהג"א פ' הכותב שכך כתב להדייא בשם המרדכי דסילוק אשה ממה שעתיד הבעל לקנות דמי לבעל המסתלק בעודה ארוסה וכו' ע"ש. לפי"ז מ"ש מור"ם ג"ך ח"מ סימן ר"ט דיכול להסתלק מדשלב"ל, היינו ביש לו שייכות קצת, כההיא דהמרדכי שממנו מקור דבריו נובעים, ודייקא נמי מ"ש מור"ם שם הואיל ועדיין לא זכה בו ר"ל דמשום הכי מהני סי' אפי' בלא קנין כמ"ש לעיל שדינה כדין הכותב לאשה בעודה ארוסה, ועיין שם בדברי הרב הסמ"ע סקכ"ט, דאלו כבר זכה כגון שדם של שני שותפין ומסתלק אח' ממנה או אפי' אין לו עליה אלא שעבוד כגון אשה המסתלקת מנכסים שכבר קנה בעלה שכבר נשתעבדו לה וכן ב"ח שמסתלק מקרקע שמכר הלוה בכל אלו בעי קנין, ובלא קנין לא מהני וע"ע ח"מ סי' ל"ז ס"א וסמ"ע שם סק"ז וש"ך סק"ב ובסימן קי"ח ס"א וסמ"ע שם סק"א, ובסימן קי"א סי"ג ובדברי הסמ"ע סי' קמ"ט סק"ט:
גם ראיתי להרב הכנה"ג סי' צ"ב הגהת ב"י אות ז', שגם הוא חילק מסברת עצמו בדברי מור"ם כמ"ש וע"ש שהביא סבר' האומרי' דפליגי אמנם ליה לא ס"ל נמצינו למדין דג' חילוקי' יש בדבר דבבעל המסתלק מנכסי אשתו קודם אירוסין אפי' בקנין ל"מ, בין לענין מכר ומתנה וירושה בין לענין פירות, דכיון שאין לו שום שייכות עמה אין אדם מסתלק מדשלב"ל: ואחר אירוסין דאגידא ביה קצת מהני סי' אפילו בלא קנין ואפילו לענין ירושה, וכן הדין ג"ך באשה המסתלקת מנכסים שעדיין לא קנה בעלה דכיון דהיא אגידא ביה מהני סילוק אפי' בלא קנין, ואפילו כבר היא נשואה: ואחר הנישואין אין סילוק מועיל לבעל אלא בקנין לגבי מכר ומתנה ופירות וכמ"ש בס"א. אך לענין ירושה אינו מועיל וכן הדין באשה נשואה המסתלקת מנכסים שכבר קנה בעלה אינו מועיל אלא בקנין ובזה תנוח הדעת ג"ך מתשובת הרב המבי"ן זלה"ה שנמצאת לו בתוך תשובת הרב מר אביו זלה"ה שנשאל בדין בעל שסילק עצמו קודם אירוסין מנכסי אשתו, ושוב מת ובאו בע"ח שלו לגבות מנכסי האשה מכח תקנת רבותינו המגורשים ' שהחלוקה תהיה אחר פריעת כל החובות ואומרים שהסי' ההוא אב"מ כיון שהיה קודם אירוסין:
והשיב וז"ל בענין סי' שסי' עצמו הבעל קודם נישואין הדבר ברור שלפי המנהג שעושים הקידושין סמוך לנישואין ודאי שנעשה הסילוק קודם הקידושין ואין בו מועיל כפסק מור"ם באה"ע וכמ"ש מורי אבי נר"ו ויפה השיב דאע"ג דבסימן ר"ט כתב מור"ם דיכול לס"ע מדשלב"ל, כבר כתב שם הסמ"ע סקכ"א דהיינו ביש לו קצת שעבוד אלא שהרב ט"ז חולק עליו ולסברתו אפי' קודם השעבוד לגמרי יכול לס"ע ומהני אלא שכמדומה דהרב הט"ז ז"ל אישתמיטיה דברי הר"ן והרשב"א שהביא מור"ם באה"ע דדבריו להדייא ברורים כחילוקו של הרב הסמ"ע ואין פנאי להאריך וכו' עכ"ל הצריך:
ודבריו ז"ל באו בביאור רחב כמו שכתבנו דמור"ם איריי ביש לו קצת שעבוד דהיינו שעדיין לא קנה הבעל הקרקע אלא שהיא אגידא ביה כבר, ולכן מסתלקת מדשלב"ל, אפי' בלא קנין, כדין כותב לאשתו בעודה ארוסה, ואחר שנשאת מועיל קנין לגבי דידה, כיון שאין בה הנך טעמי והיינו כמ"ש הסמ"ע סקכ"ט באופן שקודם אירוסין ל"מ כלל אפילו בקנין, ול"מ רק בעודה ארוסה דוקא ואף דבסי' צ"ב ס"ז הוסיף מר"ן לבאר דגם בכותב לה בשעת כניסה מהני) פשוט הוא דשעת כניסה דקאמר לאו קודם אירוסין, דקודם אירוסין ודאי ל"מ, וכמ"ש סס"י ס"ט, והביאו בב"י שם ג"ך בסימן צ"ב בשם הרשב"א ומשום דל"ת דשעת כניסה הוי כנשאת ולא מהני קמ"ל דמהני ועיין בב"י סי' נ"א שהביא שם תשו' הריב"ש סי' שמ"ה שכתב וז"ל: גם אפשר דה"ה בשעת נשואין, אעפ"י שכבר קידשו דההיא שעתא הוי גמר החיתון ואיכא איקרובי דעתא וכו' ע"ש:
ומזה עלה בדעתי לכאורה ליישב שני תשובות שנמצאו להרב אביר יעקב זלה"ה (הוא הרב המובהק, כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה) בתשובו' סותרות זו את זו מסי' ע"ד לסימן ק"ט ולא ידענא הי מינייהו עיקר דלפי מ"ש הרב ב"י ז"ל בשם הריב"ש כנ"ל עלה על דעתי לכאורה לו' דההיא דסי' ע"ד עיקר ולפי שספרו אינו מצוי ביד כל אדם ראיתי להעתיק דבריו, וז"ל בסימן ע"ד איש ואשה שהתנו קודם כניסתן לחופה, שהמטל' שהכניסה לבעל בנדוני' עם כל המטל' שימצאו בפטי' שו"א מהם יתנהגו בהם כפה"ת, והקרקע שיש לאשה לא הכניסתו לבעל. אלא הניחתו לעו"ז למכור ולמשכן ולתת לכל מי שתרצה בין בחייו בין לאחר"מ, ולעשות בו כל חפצה ורצונה ואין לבעל בו אפי' פירות ואפילו לאחר מותה לא יכנס לכלל חלוקה כלל אלא יטלוהו יורשי האש' לבדם, וגם לענין גירושין לא יכנס לכלל פרעון כתוב' והכל נעשה באופן המועיל וכו' והשיב וז"ל ולענין התנאים וכו' כמ"ש בסימן צ"ב ס"ז התנה וכו' ומשמע דבכותב לה בשע' כניסה אפי' אינה ארוסה ואעפ"י שיש להקשות ע"ז דמ"ש שעת כניסה מקודם כניסה ס"ס כיון שאינה ארוסה אין מעשיה כלום כמ"ש מור"ם לעי' ס"א ומתוך זה נר' לפרש דהאי או בכותב לה בשעת כניסה דקאמר היינו נמי בעודה ארוסה אלא דקמ"ל דל"ת שעת כניסה הוי כלאחר נשואין ולא מהני סילוק:
קמ"ל, וכן מצאתי להש"ך סי' ס"ו סקל"ד דשעת כניסה היינו נמי בעודה ארוסה ארוסה וא"ך לפי"ז בנדון זה שהיו התנאים קודם אירוסין אף עפ"י שהיו בשעת כניסה ל"מ, ומה גם שאינה בקנין עכל"ה:
ובסימן ק"ט נשאל בדין אשה שהתנית על הבעל בקנין בשעת כניסתם לחופה ובתוך התשובה כתב וז"ל ומיהו גם לזה י"ל שכבר כתב מר"ן אח"ז בסוף סי' צ"ב דבכותב לה בשעת כניסה מהני סילוק ומשמע אפילו קודם אירוסין דשעת כניסה שמתחייב לה בכתובה הוייא כמו ארוסה דחשיב נמי יש לו שייכות קצת בגופה כיון שכתב לה כתובה ומשעבד לה עצמו לזון ולפרנס ואיהי נמי מקנייא נפשה למעשה ידיה, ולפירות נכסיה ואפילו קודם אירוסין ולא אתי הר"ן למעוטי אלא קודם אירוסין וקודם חיוב הכתו' ובנד"ז ידענו שבשעת קנין הכתובה היה קנין וסילוק ולערב קידשו ונכנסו לחופה עכ"ל הרי שתשו' הללו סותרו' זא"ז דכאן פסק דאפילו קודם אירוסין מהני תנאי, ובסי' ע"ד להיפך, ולפי' מ"ש לעי' בשם הריב"ש נראה עיקר כההיא דסימן ע"ד אלא דכד מעיינינן שפיר אכתי לא ברירא לן דעת הרב בהי מינייהו נקיט, דנהי דמצד הדין וכמ"ש היה נרא' פשוט דההיא דסימן ע"ד עיקר מ"מ מצד אחר איפכא מסתברא. ומצאתי להרב מהריק"ש זלה"ה בתשו' סי' ק"א שהאריך גם הוא בזה ולסוף העלה וז"ל, ואם לחשך אדם לומר דבנדון דידן עדיין לא נתארסה דהיינו קידושין שקודם נישואין בריחוק זמן, אלא משודכת לבד היתה ובגמר' אמרינן בכותב לה ועודה ארוסה דהיינו מקודשת אף אתה אמור לו דלא מיבעייא לרש"י ששינה לשון הש"ס שאמרו בכות' לה ועודה ארוס' וכת' הוא ז"ל, ומתני' בכותב לה עד שלא זכה בנכסי' וכו', כלו' דעיקר מאי דקפדי' הוא שיכתו' לה קודם שיזכה בנכסים ולא צריך שתהיה אז ארוסה ממש אלא אפי' קודם לכן:
גם מדברי הרמב"ם שכתבתי לעי', משמע קצת כדברי רש"י דאמר דאם כתב לה ועודה ארוסה קודם הנישואין וכו' ובאומרו ועודה ארוסה הוה סגי, דודאי ידעינן דקודם נישואין הוא:
ועוד שהרי אחר כך פי' ואם כתב לה אחר הנישואין וכו' ולמאי איצטריך גם בתחילה לומר קודם נישואין אחר אומרו עודה ארוסה אלא ודאי ה"ק שכל שהענין הוא קודם נישואין הוי כעודה ארוסה ול"מ להני רבוותא דמהני הסי' בעודה משודכ' אלא אפי' לדעת הרשב"א שכתב בתשובה תתק"ס דארוסה דוקא. משום שיש לו שייכות בה אבל קודם אירוסין אין כלום. אפי"ה לדידן בהיותה משודכת לו כבר יש לו שייכות בה וכן דעת מורינו הרה"ג הרדב"ז בתשובת רס"ז, ואלף נד' גבי דין סבלונות כשחזר בו שום אחד מהם שהוזכרו אירוסין בגמ' ובדברי הפוסקים וכתב שאין חילוק בין שידוכין לאירוסין:
וכן גם מדברי הרשב"א עצמו בחי' פרק הכותב שכתב וכן נמי דוקא ארוסה ' א"ן בשעת אירוסין אבל קודם אירוסין ממש לא עשה כלום לפי שבאותה שעה (4) אין לו שייכות כלל בנכסים אבל בעודה ארוסה יש לו שייכות קצת בנכסי', שאירוסין על נישואין הם עכ"ל, כיון שכן שגם זו שבשידוכין היתה שייכא שייכות זו ששידוכין ע"ד נישואין הם דזיל בתר טעמא. עכ"ד הרב מהריק"ש ז"ל הצריכים לעניינינו:
ודברי הרב אבי"ע הללו דסי' ק"ט מוסכמים לדברי הרב מהריק"ש הללו וע"ע להרדב"ז סי' תרס"ד ועוד לו בראשונות סי' רל"ד שהחזיק בסברא זו וכתב וז"ל אבל קושטא דמילתא דכיון ששידכו וכתבו שטר שידוכין ואיכא קנין: וכ"ש אי איכא שבועה כאשר נהגו במדינה זו מיסמך סמכי אהדדי דכתיב שא"י לא יעשו עולה וכ"ש במקום הזה שעושים סעודות גדולות ומזמינים קרואים לסעודת אירוסין ואין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ולפיכך סמכי אהדדי ואגב שמחתו מחיל וכו' ותו שכבר נהגו במדינה זו לעשות קנסות וכו' הילכך הוו שידוכין דידן כארוסין דידהו וע"ש עוד בסוף התשו' שכתב ואין חילוק בין שידוכין לאירוסין במקומינו וידוע שרוב ערי המערב ג"כ נוהגי' בשידוכין והוי שידוכין דידן כמו אירוסין דידהו וא"כ שפיר י"ל שיפה כיוון הרב אבי"ע זלה"ה בסי' ק"ט לדעת קדושים וחזר בו מדבריו דסי' ע"ד, וכ"ש לפי ידיעתינו בו שהיה מדקדק הרבה בלשונו בלי לכתוב בו דבר שאין בו צורך ובסי' ע"ד סיים וז"ל ומה גם שאינה בקנין ולפי שיטתו שתפס מלות הללו לא היה לו בהם צורך, דאפי' בקנין ל"מ ולמה הטריח קולמוסו בזה הא ודאי דס"ל דלדידן שעושין שידוכין בקנין וקנסות הוי כעודה ארוסה ולא פסק שם דלא מהני תנאי אלא מצד שלא היה קנין הנהוג רק דברים בעלמא ואיכא למימר דלא סמכי אהדדי אבל אם היה בקנין דסמכי אהדדי מהני כיון שיש לו שייכות קצת עמה ע"י הקנין וקנסות והוי כעודה ארוסה וזה כתבנו אפי' אם יהיה קנין לחוד וכ"ש אם היה בקוש"ח כ"א למ"ש כמו שנוהגים בפאס דודאי כ"ע מודו דמהני תנאו דידוע מ"ש מור"ם סימן ר"ט ס"ו דאם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלב"ל צריך לקיים שבועתו, וא"כ אף אם נאמר שאין הקנין כלום קודם אירוסין מצד דשלב"ל מצד השבו' מיהת צריך לקיים וכ"ש לפי מש"ל להדייא בשם הרדב"ז ומהריק"ש ואף שמצינו לקדמונינו נ"ן שהיו מבטלים בנדון כיוצא בזה גם השבו' מצד שהיא נגררת אחר הקנין, וכל שהקנין אין בו ממש, גם השבו' אב"מ היינו היכא שכ' בקוש"ח סתם אך אם ביאר כא' למ"ש כמו שנוהגים בפאס הוי כאלו נשבע לקיים דמהני בדשלב"ל:
איברא שראיתי להרה"ג זלה"ה בחי' על הש"ע דמש' מדבריו קצת דלא ס"ל חי' זה שהביא הרב מהריק"ש דשם הקשה מדברי מור"ם הללו למנהגינו ומנהג טוליטולא שעושים החיוב קודם אירוסין כיצד מהני, וכתב שהרב חות יאיר הקשה מעין זה והאריך ליישב ושע"ך נהגו בפולין לעשות קנין הסילוק בין קידושין לחופה. והוא ז"ל שם יישב בדרך אחרת דדוקא באדם פרטי שעושה סילוק. אבל בתקנה יכולים לתקן גם גם מה שאינו מן הדין וסמכו על מ"ש בהג"ה בסמוך דהא דלא מהני תנאי אחר שנשאת, דוקא באומר שלא ירשנה ומ"מ אם מחייב עצמו להחזיר הירושה שיירש ממנה צריך לקיים א"ך יש לומר שכך היתה התקנה שהבעל מחוייב להחזיר הירושה למשפחת בית אביה וכן הוא ל' התקנה ויחזור החצי וכו' כמ"ש בטור סי' קי"ח אלמא שכך תקנו והוי כל' ההג"ה ממש עכ"ל וידוע שגם במחז"ק היה מנהגם לשעבר לשדך בקנין וקנס כמ"ש הרדב"ז ומהריק"ש ועכ"ז לא נחית הרב לחלק כמו שחילקו הם ואמת ראוי לחקור בדבריו ז"ל דלפי חילוקו בין תקנה לפרטי דבתקנה יכולים לתקן אפי' חוץ מן הדין, ולא בפרטי, למאי איצטריך לחזק זה מדברי ההג"ה דמש' מינה דאפילו אדם פרטי המתחייב כך מהני והיה דיו במ"ש שבתקנה יכולים לתקן אפי' חוץ מן הדין כמו שהם רוב התקנות, שעי"ך יחזור הדין למנהג שמבטל הלכה כמבואר בפוס' ועיין להרב הכנה"ג גם הוא בדין זה עצמו דסימן נ"א הגהת ב"י אות ה':
ולמאי איצטריך לדברי הג"ה זו:
והגם שי"ל שכוונתו לומר תרתי, שיכולים לתקן חוץ מן הדין וכ"ש זו דאסמכוה אדינא ולכ"ע מהני וכמ"ש הכנה"ג סימן צ"ב הגב"י אות ח' דכ"ע מודו בזה ע"ש:
מ"מ נקיטינן מיהת דאפי' יחיד המתחייב כה"ג מהני ושוה דין שאחר הנישואין שהזכיר מור"ם בתיוב זה. לחיוב שקודם אירוסין בזה דיליף מיניה הרה"ג זלה"ה, וא"ך גם לגבי דידן מצינו למימר שכוונת חיוב זה שנתחייב לה הבעל הנז' קודם אירוסין שכל אחד יעמוד בשלו היינו שיחזור הכל ליורשיה וכ"ש לפי מ"ש שם בשטר התנאים שכתבו הבעל והאשה הנז' שנתנו רשות לסופרים להוסיף ולגרוע ולתקן וכו'. גם איכא קוש"ח כא' למ"ש וכמ"ש לעיל:
גם אין לפקפק בזה מתשו' א' שמצינו להרב מוהריב"ע ומהרש"ץ ומהראב"ד שהשיבו למהר"ש ן' חותא, ומוהר"י ן' חמו דמש' מדבריהם דדוקא לאחר אירוסין הוא דמהני קנין, דאיכא למימר דבנדון דידהו לא היו שידוכין כמ"ש ולא קוש"ח, ולפי מעשה שהיה כתבו מה שכתבו ולא נטפלו לחקור בצדדי הדין אם יהיה כך או כך דשם כתבו וז"ל האשה בליידא התנית עם שלם בקנין. שהקרקעות שלה אין לו שו"ז בהם בין בחיים וכו' והשיבו וז"ל אבל בנד"ז שקנו מידו עה"ד הנז' ודאי מהכל נסתלק דמגופה של קרקע קנו מידו, ולו יהיה אלא דבר שאינו מפו' בתקנה העמידהו על ד"ת וידוע הוא מ"ש באה"ע סימן צ"ב בשם רי"ף ורמב"ם דקיימי בשיטת רב האיי וכמו שביאר דעתם הר"ן ז"ל דהכוונה לו' שכיון שקנו בידו אחר אירוסין לא נשאר לו בו זכות לא בפירות ולא בירושה וכ"ך בעל הלבושים להדייא דמפירו' וירושה מסתלק בקנין זה ועם היות שהראב"ד והרא"ש חולקים ע"ך לא נחלקו אלא בשלא הזכיר בקנין אלא דין ודברים אין לי וכו'. ומטעמא שכתב הרא"ש ז"ל שאין במשמעות לשון סילוק זה אלא דבר שמואל (ה) ב לענין אם מכרה ונתנה קיים וכו' אבל בנד"ז שמבואר בלשון התנאי שנסתלק לגמרי מגוף הקרקע בין בחיים לפירות בין במות לירושה, כ"ע מודו ואין להרהר ולו' שמאחר שקידושין אלו היו על תנאי זה א"ך הוי תנאי זה קודם אירוסין ואינו כלום וכמ"ש מור"ם בריש סימן צ"ב בשם רשב"א דזה אינו דנהי דקידושין היו ע"ת זה הקנין לא היה כ"א לאחר הקידושין ותחילת לשון השטר יוכיח:
הרי דמעשה שהיה כך היה ואיך אין להוכיח מדבריהם דבדוקא קאמרי דאיפשר דאם היו שידוכין וקוש"ח היו פוסקין כמ"ש:
שבתי וראה שהרב הכנה"ג סי' צ"ב הגב"י אות ט"ו הביא להקת הפוס' דס"ל ארוסה בדוקא וכתב מסברת עצמו וז"ל, ופשוט דבשידוכין הרי הוא כאיניש דעלמא דאין לו שייכות בנכסים כיון דלא אגידא ביה. גם בסי' ס"ט הגה"ט אות י"א האריך בזה, ומ"מ מדבריו מוכח שלא שלטו עיניו בדברי הרדב"ז והריק"ש הללו:
ועוד נר' דאפי' לפי דעתו דסי' צ"ב אות ט"ו היינו אם היו התנאים בשידוכין בלי קוש"ח. אבל אם היו בקוש"ח כנדון רדב"ז ומהריק"ש וכנד"ד פשיטא דגם הוא יודה דמהני, וכ"כ גם הוא להדייא סי' נ"א הגב"י אות ח' בשם הר"מ מטראני ח"א רכ"ג ולא פקפק בה גם שם הגה"ט אות ט"ו כ"כ ע"ש: באופן שהנר' מדברי כולם דבקוש"ח מהני, וכל זה כתבנו אפי' למה שהכניסה לו אך למה ששיירה לעצמה הדבר פשוט שתנאה קיים לכ"ע אפילו קודם אירוסין שכ"כ להדייא הרבנים מוהריב"ע וב"ד הנ"ל בתשו' הנ"ל, וכן כתב להדייא הרב המבי"ן בשמם, ובשם הרב מר אביו זלה"ה בסי' ת"ג: גם בסי' רנ"ד כ"כ בשמו ובשם הרב מו"א זלה"ה, גם הרב אבי"ע זלה"ה בתשו' דסי' ע"ד הנ"ל כתב דאפילו בלא קנין וקודם אירוסין מהני תנאי זה ויש סמוכות לזה מתוס' דכתו' פ' הכותב, ועיין ג"ך להרב מוהריק"ש זלה"ה בתשו' הנ"ל שכ"ך להדייא:
באופן שתנאים אלו דנדו"ד לגבי הבעל שרירים וקיימים וכמש"ל: אך לענין זכות אחותה שרצו חו"ר פאס יע"א להוכיח מדברי הרח"מ סי' נ"א סק"ט לתמוך את ידה לדידן לא הונח ואכתי יש לחלק כמ"ש חו"ר צפרו יע"א. ועיין להרב הכנה"ג סי' נ"א אות י"ב וכ"ך מהגה"ט שכ' דלא מהני תנאי אלא בדברים הנוגעים לו ולה, אבל בתנאים שחוץ מהם ל"מ וא"ך שפיר נימא דההיא דבתה שהביא הרב ח"מ שאני דאגב חיבת אמה מתחייב לזונה משלו משא"ך נד"ד שאינו נותן משלו כלום. אלא משל האשה והיא הנותנת וצריכא כל דרכי ההקנאות, וע"ע להרב הכנה"ג שם הגב"י אות ד' שכתב דאפילו לדעת בעל העיטור והגאונים באח הפוסק לאחותו וכן בכ"מ דצריך קנין אין אדם מקנה דשלב"ל הרשד"ם חי"ד סימן ע"ט:
גם מור"ם בד"מ כתב בשם המרדכי פ' הנושא דדוקא מה מה שפסק בדבר התלוי בו:
אבל אם פסק אפילו לבנו בדבר התלוי בבנו כגון ללכת אחריו למקום פ' או כל כה"ג אין פסק הקידושין מעלה ומוריד כמו על אדם אחר ושמא נתרצה הבן וכו' לא אמרינן:
וכ"מ בתשו' מהר"מ פמ"ש ובמרדכי ועיין תשו' מיימו' סס"י נ"ט סי' כ"ח עכ"ל הד"מ. ומ"מ ראיות אלו אינם מוכרחים כל כך דאכתי יש לדוחה לדחות, ובמ"ש לעיל די:
שוב ראיתי להרדב"ז סימן תר"ה שנשאל אם יכולה אשה למחול לבעלה תנאי זה דהחזרת חצי הנדוני' או לבטלו או להעבירו לאחר:
והשיב דאינה יכולה כמ"ש הרא"ש ושם כתב וז"ל ומה שיש לחקור הוא אם יכולה להתנות שיירש בעלה כד"ת או שיחזרו לאחר חצי הנכסים או לכל מי שתרצה דדילמא תקנה קבועה היא כדי שלא יתקיים בהם שורך טבוח וכו' ולא תוכל לבטלה לעולם:
ורואה אני שתוכל להתנות קודם נשואיה כאשר תרצה שאם אביה או אמה נתנו לה נדו' ושתקו ולא הזכירו תנאי זה לתועלת יורשיהם. משמע שנתנו לה הנדו' לעשות בה מה שתרצה ואם זכתה בהם מבעל אחר או ממעשה ידיה פשיטא שיכולה להתנות מה שתרצה ולהפקיע זכות מי שתרצה ואם מפני התקנה אין זו תקנה קבועה כתקנת דקי"ל אעפ"י שלא נכתבו ככתו' דמו:
תדע שהרי הם צריכים לפרש התנאי בכל כתו' ואם לא פירשו הבעל יורש הכל הילכך יכולה להתנו' כפי מה שתרצה עכ"ל:
לפ"ז בנ"ד נמי שהממון שלה שכבר זכתה בו לעצמה מכח ירושה יכולה להתנות עליו כאשר תחפוץ ואיפשר וקרוב לודאי שלזה כיוונו רבותינו המגור' נ"ן בתקנות הקצרים שכתבו שאם עשו איזה תנאי יכתבוהו בשולי הכתו' ויכתבו בכתו' שהכל לפי תנאם והודיעונו בזה שאין תקנתם קבועה לכל ואינם יכולים לבטלה, אלא רשאים להתנות כאשר ירצו אך יבארו בכתובה שהכל לפי תנאם דאל"כ יהיו נדו' כסתם נשים שנושאין עפ"י המנהג והתקנה ומדבריהם הללו ג"כ שכתבום בסתם ולא חילקו בהעברת הירושה לאחרים. נוכל להוכיח שגם הם ס"ל כהרדב"ז ז"ל בזה והי' זה למדנוהו מדברי הרדב"ז הללו שאלמלא דבריו לא היינו יכולים להוכיח מדברי רבותינו המגו' כמ"ש ועי' עוד להרב הכנה"ג בסי' קי"ח הגה"ט אות ק"ו שכתב בשם כמה פוסקי' דאשה אלמנה שהתנית קודם הנישואין שהחצי הנוגע ליורשיה יירשנו בעלה או אחר תנאה קיים ומינה לנ"ד נמי שהעניקה מירושתה:
גם שם הגה"ט אות ד' כ' וז"ל הא דמהני תנאי שיסלקו הבעל ונותנים לאחרים שאינם ראוים ליורשו שכפי הדין לא אמר כלום הוא מפני שתנאי זה בין הבעל והאשה והרי הוא כמסלק כחו ומוותר זכותו והא דמהני תנאי זה שיסלקו הבעל והזרע אעפ"י שמתנה בדשלב"ל הוא מפני שהוא בשעת נישואין רשד"מ סי' ק"י, ועי' הר"מ מטראני סי' ש"ט וח"ב קי"ו וח"ג ב' והר"י אדרבי סי' רצ"ז ועי' בתקנות ארזיל שסידר הרב התשב"ץ ח"ב רצ"ב שהם כמעט שוים לתקנות המגו' ע"ש תיקון יו"ד שכ' שקודם שידוכין יכולים להתנות כאשר ירצו ומשמע אפי' קודם אירוסין:
בם ממה שהצריכו רבותינו המגורשי' שיכתבו התנאים בשולי הכתו' או שיכתבו בכתו' שהכל לפי תנאם נוכל להוכיח כמ"ש שהרי היה מנהגם לקרות הכתו' אחר הקידושין ואם לא יהיו התנאים כתובים בכתו' קודם קידושין כיצד יקראו הכתו':
ואם נאמר שכבר קידשו וכתבו התנאים וכי הכל עושים אירוסין ואח"כ בריחוק זמן כונסין וא"כ היה להם לחלק ומדסתמו משמע דבכל אופן מהני ועי' להרב יכין ובועז ח"א סי' מ"ב שגם הוא נקיט בלישניה קודם נישואין. באופן שהדין דין אמת כמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, וכולם כיוונו בזה אל האמת בין מן הדין בין מן התק' ואלהי אמת ינחנו בדרך אמת, יורנו מדרכיו. ונלכה באורחותיו משגיאות יצילנו:
ומנסתרות ינקנו, אכי"ר הלא כה דברי החו"פ מכנאס יע"א בין כסא לעשור שנת כה תאמ"ר לבית יעקב לפ"ק וקיים הצב"י שמואל עמאר ס"ט:
ויען שהדבר היה נחוץ בין כסא לעשור לא רציתי לחתום עד ששלחתי דברים אלו לחו"ר פאס יע"א לעיין בהם יפה ואז אחתום גם אני הצעיר. וזה מ"ש ע"ז חו"ר פאס יע"א וז"ל עינינו הרואות מה שהאריך והרחיב ברוח מבינתו רב אח"א כמוהר"ש ישצ"ו לחזק דברינו הא' בראיות נכוחות. ועם שלא הסכים הזמן להשתעשע בדברות קדשו ולהתבסם מתורתו כדחזי לן מ"מ ראינו כי כל אמת אמת תפסיה ופיו כפינו ודיבורינו כדיבורו אפיריין נמטייה. ועד"א ח"פ בין כסא לעשור בפ' בא סימן דהאי שתא טבתא אמ"ת וצד"ק לפ"ק וקיים וחתו' ע"ז רבני פאס יע"א. ה"ה מהר"ר מתתיה סירירו נר"ו מוהר"ר אבנר ישראל הצרפתי זללה"ה ומהר"י מונוסנייגו ומהרי"ץ בן דאנן נר"ו ומהרב"ן סירירו ומוחרי""ש אב"ד נר"ו ומהרי"ו סירירו נר"ו: