אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן ז

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן ז

סימן ה

זה נוסח פס"ד שהובא לידינו מעיר פאס יע"א. בענין צוואת בתו של הר"מ אפלאלו. התנאים שהתנו ביניהם הבעל ואשתו הנז' שרירים וקיימים לפום דינא ומנהגא והגם שלא זיכו והקנו לאחותה מרים כל דבר ודבר לפי קניינו המועיל זכתה מכח התנאי, וכנמ"ך בפסקי הא' ז"ל וז"ל, מ"ש בסהת"ק שכל מחי' ובטול שתודה האשה לבעלה שיזכה בירושתה לאחר מותה דצריך מצי"ח וחי"ך היינו דוקא באשה שרוצה להפקיע יד יורשיה ולהעמיד הבעל במקומו שיזכה הוא בכל הנכסים לאחר מותה בתורת ירושה, וכן אם נתנה לו במתנ' מהיום ולאח"מ אבל אם נתנה לו במת"ב מהיום ולשעה אחת קודם מיתה וכן אם עשו ביניהם האיש והאשה תנאים עד"ז שאם ימות הבעל הבעל תחילה תזכה היא בכל הנכסים מקו"מ ויורשיו יטלו וכן אם מתה האשה בחייו שיורשיה יטלו כו"ך והוא יטול כל הנכסים מקו"מ א"צ לא מצי"ח ולא חי"כ:

עכ"ל. והא התם לא סגי שימצאו נכסים בשעת פטי' א' מהם שלא היו בעולם בשעת התנאי ושטרות והלואות ומב"ע והלואות בע"פ דלא שייך בהו קנין ואין להם קיום לקיים תנאם אלא מצד שכך התנו ביניהם ועשו התנאי בעת חידוש תנאים כאלו התנו כן בשעת הנישואין אמת אגיד שבזמן החולף בא לידינו שטר חידוש תנאים שעשו ביניהם רי"ו אסריקי ואשתו מעיר טנכיר יע"א ושנים האריכו אחר חידוש תנאי' לפטירתו וקיימו בידה כל הנכסים כפי תנאם וחתמו על זה כל חכמי המערב ועבוד עובדא ואנא זעירא בו בפרק פקפקתי בדבר מאחר דנחית בשטר חידוש תנאי' להקנות לה הדברים בדרך מתנה. אלא שלא הקנה כל דבר בקניינו.. גם מאחר שהיו דברים שלא ב"ל והלואות בע"פ שאינם נקנים אלא במעמד שלשתן ורב אחאי מהר"מ ן' ג"ו הי"ו שלח לנו פסק אחד בסגנון הנז' שהסכימו עליו רוב ערי המערב שקדמונו וכן בקדש חזיתי הפסק הנז'. הדבר מובן מאליו שכן המנהג נהוג במערב בשטר חי' תנאים לקיים תנאם מחמת שהתנו כן אחר בטול תנאי הכתו' הא' ועשאוה כשעת הנישואין ומצאתי סמוכות לזה לקיים המנהג ממ"ש הר' הכנה"ג אה"ע סימן קי"ח הגה"ט אות ד' וז"ל' הא דמהני תנאי שיחלוקו הבעל ואחרים שאינם ראוים לירש שלפי הדין לא אמר כלום הוא מפני שתנאי זה בין הבעל והאשה והרי הוא כמסלק כחו ומוותר זכותו רשד"ם סי' ק"י והא דמהני תנאי זה שיחלוקו הבעל והזרע אעפ"י שמתנה למי שלב"ל, מפני שהוא בשעת נישואין רשד"ם ק' ועיין במהר"ם מטראני ח"א סי' ש"ט וח"ג קי"ז, וח"ב ב' והר"י אדרבי רצ"ו, ועיין להרח"מ סי' נ"א סק"ט וז"ל. או אשה שפסקה לבתה כלו' שפסקה ליתן לבתה לא קנתה הבת מה שפסקה לה אמה בלא קנין אבל האם שפסקה עם בעלה לזון את בתה קנתה הבת דהתם הבעל מחייב עצמו מחמת חיבת האם, דמה לי פוסקים לה או לבתה או לאחר על פיה וכבר כתבתי זה למעלה עכ"ל ועיין בס' אבני המלואים סימן צ"ב ס"א בדברי הרב המגיד הגה ב' שכתב וז"ל ואני בעוניי מצאתי דרך פשוט לפענ"ד שיועיל הסילוק שנוהגין עכשיו אע"ג שאינם עושים חופה וקדושין בב"א והוא דבתו' שם ריש הכותב ד"ה כדרב כהנא כתבו וז"ל וא"ת בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בעודה ארוסה מידי דהוי אשאר כסות וענוה. דלרבי יהודה בדבר שבממון תנאו קיים ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מה שכתוב בתור' תנאו בטל, וי"ל דהכא מיירי באומר לה שלא על דרך תנאי. אלא א"ל דין ודברים אין לי בנכסייך עוד דלאשה איבעי לה לאתנויי ומתנה הבעל והו"ל פטומי מילי בעלמא, והשתא מייתי מדרב כהנא דנהי דמכח תנאי לא מהני (3) מכח סילוק בעלמא מהני עכ"ל, וכ"ך בשיטה מקובצת בשם הרא"ש ע"ש:

ומבואר מדברי התוס' דהיכא דהוי דרך תנאי מצד האשה בשעת הקידושין פשיטא דמהני ולא גרע משאר כסות ועונה דמהני תנאי הבעל:

ה"ה בפירות וירושה מהני תנאי האשה כיון דקי"ל כר' יהודה דבדבר שבבממון תנאו קיים וא"כ לדידן שעושין חופה וקידושין בב"א מהני סילוק מצד התנאי ולא מצד סילוק בעלמא. אלא מדין תנאי גמור אלא דלפי"ז צריכין לכתוב בשטר סילוק שריה תנאי גמור בא"ה קודם הנישואין: שלא יהיה לבעל פירות וירושה ושקדש על דעת התנאי ובהכי סגי ואין אנו צריכים להכנס בכל הדוחקים שנכנסו הגאונים ז"ל בזה כן נר' לענ"ד והמשכיל יבין ויבחון עכ"ל. ועיין בס' אבני המלואים סי' צ"ב ס"א וז"ל ולפי ענ"ד נר' שהסילוק שפיר מהני לדידן קודם החופה והקידושין אע"ג דעדיין נא נתארסה וקודם אירוסין לא מהני סילוק והוא דכבר כתבנו בסי' נ"ה דהא שהקשה הריב"ש על הרמב"ם שכתב פי"א מהל' מכירה וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך ה' שנים אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד שזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתן במתנה וכן הורו רבותי ומפני מה הפוסק עם אשתו לזון את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת הקידושין והדברים דומים לדברים הנקנים באמירה עכ"ל הרי שסובר שאפילו דברים שאין קנין מועיל בהם אפי"ה נקנין באמירה בשעת נישואין ובפ' ששי מהל' זכייה ומתנם כתב וז"ל. כבר ביארנו בנישואין ששנים שהיו ביניהם שידוכין וכו' עמדו וקדשו קנו באמירה ואין קונין באמירה עד שעת נישואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וצריכין שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל והריב"ש הקשה דברי הרמב"ם אלו אהדדי וכתבנו לעיל בסי' נ"א דודאי גם הרמב"ם ס"ל שהדברים נקנין באמירה יותר מבקנין:

מש"ה מהני בדבר שאינו קצוב רק בדשב"ל, כיון שאינו בידו כלל דאולי לא יבוא ברשותו הו"ל כהא דהובא במרדכי האב שפוסק על בנו שיעשה איזה דבר כגון לילך אחריו למקום אחר אינו נקנה באמירה שאין זה תלוי באב רק בבן ע"ש במרדכי פרק הונשא ופ' הרמ"ה סי' נ"ה ע"ש ודבר שלב"ל נמי אינו תלוי בידו ואפשר לא יבוא ברשותו כלל. ומש"ה אע"ג דאח"ך בא לרשותו מ"מ בשעת אמירה לא היה תלוי בדידיה לכך אינו נקנה באמירה. אבל דבר שאינו קצוב אע"ג דאינו נקנה בקנין כיון דבדידיה תלייא ליתן המזונות נקנה באמירה ע"ש:

וא"כ הכא לעיין סילוק אע"ג דאין אדם מסתלק מדבר שלב"ל ואין לו בו שום שייבות כלל. מ"מ הכא הוי דברים הנקנין באמירה כיון שהתנו הסילוק קודם הקידושין ועמדו וקדשו על דעת תנאי הסילוק והרי בידו הוא להסתלק. לכך אע"ג דקנין לא מהני ביה הכא מהני מדין דברים הנקנין באמירה דמועיל אפילו בדבר בדבר שאין בהם קנין, ולדעת הגאונים והעיטור שכל דברים הנקנין באמירה מועיל אפילו בדשב"ל, פשיטא דניחא אלא אפילו לדעת הרמב"ם ניחא, לפי מ"ש בטעמים דהרמב"ם. דכל שבידו אע"ג דאינו נקנה בקנין מ"מ מועיל משום דברים הנקנין באמירה וה"ה סילוק כיון שבידו לסלק עצמו והתנו התנאי קודם שנתקדשה ועמדו וקדשו הן הן הדברים הנקנין באמירה וכמש"ל סי' נ"א אע"ג דגמר הקנין דברים הנקנין באמירה הוא בשעת הנישואין וכמ"ש הרמב"ם וכשנשאת אינו מועיל סילוק אפי"ה משום דברים הנקנין באמירה אפילו דבר שאין קנין נתפס בו מהני מש"ה מהני אפי' לירוש' ודו"ק:

ועוד דעיקר דברים הנקנין באמירה בשעת קידושין נגמרו כשעמדו וקדשו על התנאים שהתנו ביניהם קודם הקידושין ובשעת הקידושין כשנתרצו לקדש על דברי התנאים דקודם א"ך הקידושין על דעת כך נעשו ובשעת הקידושין והחופה מסלק עצמו שלא יזכה לירושה ולפירות ואע"ג דאחר קידושין לא מהני סילוק משום דידו כידה אבל בשעת נישואין דמקדש ונושא ע"ד שלא יזכה בודאי מהני סילוק, וכיון דמתנין עמו קודם הקידושין והחופה לסלק עצמו מזכותה ועמדו וקדשו ע"ד הסילוק שפסקו עמו אדעתא דהכי עמדו וקדשו ונשאת שלא לזכות בו ודו"ק עכ"ל:

מן האמור מבואר נגלה דיש סמוכות למנהג עפ"י הדין ושאין לחלק בין התנו ביניהם בין זיכו לאדם אחר וכמ"ש לעיל משם הרב ח"מ. ומה גם בנד"ד דהתם בהדייא דאדעתא דהכי נגמר ביניהם הזיווג הא ודאי הו"ל כעמדו וקדשו וכו' וכדו חמותי ראיתי לאור היוצא מן העין בן ואח ש"ם ואח'י מ"ן. בא סימן, כתיב במן כטעם לש"ד חד מינן קדיש דרבנן. כמה"ר שלמה בן דנאן הי"ו, אשר האריך למעניתו לקיים מנהג של ראשונים תורה עפ"י התורה יישר חיליה לאורייתא וסלקא ליה שמעתתא ברוח מבינתו שהלכה כמותו, וצויי"מ וימ"ן ועיין להרב שער אשר חח"מ סימן כ"ח דף ע"ב ריש ע"ג וז"ל שכן מפו' יוצא מדבריהם דרבנן בתשובה קדושת יו"ט סי' ו' שכתב הרב מהרמ"א שם ד"ט ע"ד דהיאך זכה לוי העומד בא"י בכל נכסי העזבון של אביו מכיון שהכולל סילקו עצמן מהירושה זכה היורש שבח"ל זכייה גמורה בחלק ירושתו וא"ך כשאח"ך מעבירין זכותם ללוי במה כחן יפה לזכותו והלא זכותם משעה שנסתלקו כבר פקע חלף הלך לו וכמו שכיוצא בזה כתב מהריב"ל ח"ב סימן כ"ה, וע"ז תריץ יתיב דלא קאמר מהריב"ל ח"ב סי' כ"ד אלא דוקא בנדון דידיה דלאחר זמן שנסתלק הבעל באה האשה למחול, לזה הוא דאמר דכיון שנסתלק הרי פקע זכותיה וחזר ליורשים ושוב אין ביד האיש למחול משא"ך בנדו"ד שהכולל עצמם שסילקו הם אמרו שהירושה תהיה ללוי הו"ל כאלו הם שמתנים ואומרים שע"מ שיהיו הנכסים ללוי הם מסתלקים. וכ"ש דקושטא דמילתא הכי הוי שראובן המוריש כספו לא נתן לכולל כדי לעשות הסילוק אלא דבר שמואל (ד) ע"מ כן, עכ"ד וכן כתב הרב מהריט"א שם דכיון דמעיקרא סלקו עצמם מהירושה הרי חזרה הירושה לסיני ושוב אין בידם להקנות ללוי בדרך קנין אלא העיקר שהענין הוא בדרך תנאי שהתנו הכולל שמסלקים עצמם ע"מ שהירושה תהיה ללוי הנמצא פה עה"ק, כמו שיעו"ש ע"ך וחתו' ע"ז חו"ר פאס יע"א ה"ה כמוהר"מ סירירו וכמוהר"א הצרפתי, ומהרימ"ו ומהרמב"ם:

ומהרי"ץ ן' דנאן ומהר"י סירירו זלה"ה:

גם חכמי צפרו הסכימו עמהם ושלחו דבריהם לב"ד שלנו גם הם לחוות דעתם וזה מ"ש חו"ר צפרו הנז'

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה