שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן ד
וס"ל נמ"ך פס"ד א' וז"ן:
עם היות שמצד הדין היה נראה לכאורה שיש לבטל הצוואה הנ"ב מהאי טעמא שכתוב בה מהיום ולא היה בה קנין וכמ"ש. מור"ם בסימן ר"ן ס"ט: מ"מ אחר העיון נרא' שאין זה מספיק לבטלה, יען שנמצא בה בתחי' ובסוף שהוא מצווה מחמ"מ וה"ז בכלל כל הצוואות של שכ"מ שא"ץ קנין ושכן מצאנו ראינו בספר מים חיים להרה"ג מוהר"ר אד"א זלה"ה דל"א ע"ב שכתב וז"ל ולענין השאלה שנשאלנו עליה כבר כתבו האחרוני' בזה על דין המוסכם לצוואת שכ"מ שכתוב בה תי' מעכשיו או מהיום בטלה דהוי מ"ב וצריכה קנין וכתב מהרש"ך ז"ל בשו"ק סי' צ' שאם כתב לבסוף כל הדברים הנז' ציוה המצווה מחמ"מ, זה מהני לבטל ל' מעכשיו והכל הולך אחר התחתון עכ"ל עוד כתב הרח"א ז"ל בס' בני חיי סי' רנ"א בשם כה"ג בתשו' כ"י ז"ל לא כתבו הרבנים הנז' שדין מ"ב יש לה אלא כשהם חלוקים אם היה בריא או שכ"מ וא"א להתברר ע"י עדים אז אמרינן דאם כתב לשונות אלו ודאי שמ"ב היתה וצריכה קנין:
אבל אי ידעינן בבירור שמתנת שכ"מ היתה אפי' אם כתב בה לשונות אלו המורים שהיה בריא מילי דכדי נינהו כיון שאנו רואים שמתנת שכ"מ היתה לולי אם ג"ד שאפילו אם נותן בהיותו שכ"מ רוצה שיהיה לו דין מתנת בריא עכ"ל מעתה כפי דבריהם נרא' שאף שכתוב בצוואה מהיום ולאח"מ לדעת מהרש"ך אם לבסוף כתבו כ"ז ציוה לנו מחמ"מ הצוואה קיימת, ולפי מ"ש בשם ב"ח בשם כה"ג כל שידוע שהוא מצווה מחמ"מ הצוואה קיימת עכ"ל הצ"ל, וחתו' ע"ז החכמים השלמים הדה"מ ה"ר מנחם עטייא וה"ר שלמה אבודרהם וס"ל דברי הרה"ג מהריב"ם מסכים והולך לדבריהם ז"ל גם הרב מוהר"ר אד"א זלה"ה הסכים עמהם לקיים הצוואה הנ"ל:
וכ"כ הרה"ג אמו"ז זלה"ה בתשו' וז"ל מתנת שכ"מ שכתוב בה שאני נותן קרקע פ' לפ' מעכשיו ומת הנותן אם היא מתנת בריא וצריכה קנין או לא, וע"ז השיב וז"ל ונרא' ברור דגם זה הוי בכלל מתנת שכ"מ שתקנו חכמים בו שדברי שכ"מ ככתו' וכמסו"ד וא"ץ קנין וכן נר' לדקדק מתשו' הריטב"א שהביא מור"ם סוס"י ר"ן סוס"י י"ז יעו"ש שכתב דאם נותן מנכסיו אעפ"י שפירש שאינו נותן אלא לאח"מ וקנו א"ץ יפוי כח עכ"ל משמע דמ"מ לא בעי קנין אלא שהקנין אינו מגרע הרי מבואר דאעפ"י שכתוב בה מהיום לא תבעי קנין:
האמנם מצד התקנה נר' שאין בצוואה זו ממש יען שכבר ידוע הוא דמצד הדין אין לאל' בנכסי בעלה לאח"מ אלא כתו' דוקא אלא שבתנאי כתו' היא ניזונית מנכסיו כימ"א:
כמ"ש הטור ומר"ן באהע"ז סי' צ"ג וז"ל מת הבעל גובה כתו' נתאל' חייבים היורשים לזונה בתנאי כתו' וכו' אא"כ התנו וכו' או שהיה מנהג המקום וכו' ויכולים ב"ד לתקן במקומם שהיתו' יסלקו אותה כשירצו ע"כ. ומזה נמשך שבדורות הא' עמדו רבותינו המגורשי' נ"ן ותיקנו לחלוק כל הנמצא להם אח"מ בין יורשי הבעל ובן האשה:
גמ בדורות האחרונים חזרו וקבלו עליהם תקנת הרה"ג אמו"ז זלה"ה דהיינו שתהיה הבחי' ביד היורשים לחלוק עמה או לפ' סכי כתובה ולסלקה מיד ולא חשו לתק' המשנה שהרי רשות בידם לתקן במקומם כ"מ שירצו:
באופן שלפי המנהג הנהוג בינינו אח"מ הבעל לא נשאר לאשה שום זכייה בנכסי בעלה כלל ואין לה ליטול אלא סכי כתו' או לחלוק כפי בחירת היורשים ותלך לה ואף אם היו תהיה לאיש שיצווה לפני מותו שתהיה ניזונית ומתפרנסת מנכסיו או שיוסיף שום סך על כתו' מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה ודינה שוה לשאר מתנות שנותן אדם לזולת וקיומן ובטולן שוה, ולפום מאי דקי"ל כתק' רבותינו המגו' נ"ן שכל צוואה ומתנת שכ"מ שלא תעשה בפני חכם או דיין העיר שהיא בטלה א"כ גם במתנת שכ"מ שנותן לאשתו הדין כן, ולפי"ז זכינו לדין בנדון שלפנינו בצואה הנז' שנעשית שלא בהסכמת ב"ד ובלא תוכחת משם ב"ד שהיא בטלה ואין לחלק ולומ' דשאני נד"ז שציוה הבעל על נשיו ליזון שהוא קרוב לתקנת המשנה, וגם א"צ שנתכוון ממש לתק' המשנה דבזה י"ל שא"צ שום תוכחת תוכחת כיון דלשם מצוה קא מיכוין לקיים תק' חכמי המשנה ז"ל, דזה אינו דמאחר שאין כאן מנהג המקום פשוט הוא שאין כאן שום מצוה כלל שאין זה חוק וגזירת מלך שגזרו עלינו חכמי המשנ' להיותינו מתנהגים עפ"י תקנתם אלא לפי שכך נר' בעיניהם באותו זמן טוב וישר לתקן לבני דורם, עמדו ותיקנו להם והם הם אמרו שאם יראה בדורות הבאים אחריהם לתקן להם באיזה אופן אחר שיראה בעיניהם הרשות בידם שהכל לפה"ו תדע שאפי' בימי חכמי המשנה נתנו רשות למי שרצה לשנות ולהתנות בינו לבין אשתו תנאים היפך מתקנתם ולא אמרו שיש בזה שום עון אשר חטא שהרי במשנה גופה מבו' שאנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לך כתו' לפיכך אם רצו יורשים וכו' ומזה פסקו הטור ומר"ן ז"ל דבמקום שיש מנהג יעשו כמנהגם ומאחר שאין כאן שום מצוה במי שיצוה על אשתו להיות' מתנהגת כתק' המש', וגם אין שום עון אשר חטא למי שלא יצוה עליה כן צריך להיות בה תוכחת כדין שאר מתנות שנותן לזולת, וא"ל היתה תוכחת הרי הצוואה ההיא בטלה: וגדולה מזו מצינו בתק' רבותינו המגו' והביאם הרה"ג אמו"ז זלה"ה בקיצור התק' שכל מחי' שתעשה האשה לבעלה צריך שיהיה הדבר בהסכמת א' מב"ד אבל אם לא היתה הסכמת ב"ד המחי' ההיא בטלה, בין לגבי הנכסים שנפלו לה בירושה או במתנה, בין הנכסים שהעניק לה אביה וחוזר הכל ליורשיה ע"ך וכ"פ הרב מהריב"ץ זלה"ה בתשו' וא"כ ק"ו הדברים השתא ומה התם שהאשה בצוואתה מקיימת ד"ת שהבעל יורש את אשתו מן התורה ועכ"ז אז"ל דבעי תוכחת וא"ל הצווה בטלה בעל שציוה על אשתו שתיזון מנכסיו וכו' שהוא מעביר הירושה מהראוי לה ונותנה לאשתו א"ד דתבעי שתהיה בה תוכחת ואם לא היתה בה תוכח' שהיא בטלה:
שוב אחר החיפוש מצאתי להרב אביר יעקב זלה"ה שנשאל במעשה כיוצא בזה ממש ובטלה מהאי טעמא דכתיבנא והיינו שהיה מעשה באדם א' שציוה לפני מותו:
שבמותו יהיו כל נכסיו תחת ידי אשתו ליזון ולהתפרנס מהם כימ"א ואה"מ אזי יחלוקו יורשיו עם יורשיה במה שתניח אחריה אחר מה שאכלה ונתפרנסה בחייה ונשאל בזה הרב הנז' זלה"ה ובטל הצוואה הנז' מטעם אחר ולבסוף כתב וז"ל ובלא"ה לפי הנשמע שהחכם הנ"ב החתום לא נתמנה לדין עד סיון תר"א, וכיון שכן לית דין ולית דיין שאין הצוואה הנז' כלום שכבר ידועה תק' נ"ן שכל צוואת שכ"מ שלא יהיה בה מצי"ח מדייני העיר שהיא בטלה ולשון מהריב"ץ זלה"ה בצידי התק' ובזה"ז נהגו אפילו שלא יהיה החכם מצוי שם סגי שילך הסופר לפני החכם ויתן לו רשות ע"ז, ויעידו שזה היה בהסכמת החכם עכ"ל הרב מהריב"ץ ז"ל וסיים ע"ז הרב מהרא"ץ זלה"ה וז"ל ואופן ההסכמה היא שילך הסופר מתחי' לשכ"מ המצווה, ויסדר המצווה לפני הסופר מה יצוה ואח"ך 2) ילך הסופר לפני החכם ויגיד לו אופן הצוואה ויסכים נאם אליהו (א"ה ואח"ך יחזור הסופר לפני המצווה ויוכחנו משם החכם וכן המנהג פשוט) ולשון הר' מו"ד זלה"ה בקיצור התק' תיקנו ז"ל שכל צוואת או מתנת שכ"מ שתעשה שלא בפני חכם או דיין העיר שהיא בטלה כלל הדברים שכל מה שיעשה השכ"מ שלא בפני דיין בטל הוא, ועכשיו נהוג שיצך הסופר לב"ד ויודיענו ויסכי' ולכתחי' יכתוב הצוואה בפני המצווה ולא יצא הסופר מלפני המצווה עד שיכתבנה ויחתמנ' ויכתוב בה שהיא בהסכמ' בדי"ץ. וגם וכתוב בה שהוכיח המצווה ע"ד העברת הירוש מהראוי ליורשו:
ולשון מהריב"ץ בפסקיו שאפי' אם יהיה הת"ח רשום לא יועיל אלא אם ימלך א' עם א' מב"ד ויוכיח משמו שתוכחת משמו עושה רושם גדול וכבר תלי"ת היינו רשומים ואפי"ה היינו צריכי' לימלך עם א' מבדי"ץ ולא מעצמנו ופוק חזי מעשה רב ובזה"ז אין לנו חכמי המעמד ואין לנו אלא ב"ד ע"כ וזכורני בימי חורפי באיזה צוואות שנעשו בזמן המגפה ש"ש תקנ"ט שלא היו מצויים ב"ד הידועים בעיר כ"א החכם כמה"ר יעקב בירדוגו זלה"ה בכה"ר משה ז"ל שהיה חכם מגדולי רשומי העיר גם שב גם ישיש ויושב תמיד במושב ב"ד בפני הרב א"א זלה"ה ונעשו הצוואות ע"י לפי שלא היה בעיר שו"א מב"ד ורצו ב"ד כשבאו לבטלם ולולי שמצאו להם ארוכה בשביל שלא היו ב"ד בעיר בזמן הצוואה ובנד"ז שלא נזכר בצוואה הנז' שהיתה בהסכמת א' מבדי"ץ. ושנמלכו בו והסכים, וגם כשהוכיחוהו מפיו אין הצוואה הנז' כלום עכ"ל וחתום הרב אביר יעקב זלה"ה וכמה"ר יהודה ביר' וכמה"ר יוסף בירדוגו וכמה"ר יצחק אבן צור זלה"ה, ואם כן הדברים ק"ו לנ"ד השתא ומה התם שהיתה הצוואה בתוכחת כתקנה מפי א' מגדולי רשומי העיר עכ"ז רצו לבטלה מפני שלא היתה בה הסכמת ב"ד, לולי וכו' ק"ו לנ"ד שלא נזכרה בצוואה הנז' שום הסכמת ב"ד ולא תוכחת לא מפי ב"ד ולא מפי זולתם. שפשוט וברור הוא שהיא בטלה באופן שנלע"ד ברור שהצוואה הנז' אין בה ממש, וכמאן דליתה דמיא ולרח"ף מבנאסא יע"א בסיון המוכתר בכתר תורה ש' וא"ל מעונת"ם ירבצון לפ"ק והשו"ב וקיים וחתום החכם כמה"ר יעקב בירדוגו נר"ו:
ידידנו ואו"ע רב אחאי החכם יש"ץ: