אור ברסלב
שות דבר שמואל אה"ע › סימן ב

שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר

אה"ע · סימן ב

סימן א

באחד עשר יום לניסן תר"ם ידך לפ"ק:

נדרשנו אנחנו לבקר את החולה כ"ר יודא זריהן בכ"ר מרדכי נ"ע ומצאנוהו מוטל ע"ע דוי ומיושב בדעתו כא' הבריאים משיב על הן הן ועל לאו לאו ורצה לצות בפנינו מחמ"מ על נשיו ועל יורשותיו וזהו מה שציוה תחי' ציוה ששתי נשיו הכבודה שמתה אשתו הא' ואסתר אשתו הב' כ"ע שהם יושבים תחת כבודו יהיו ניזונים מנכסיו מהיום ועד ך' שנה אם ישארו בחיים ולא יותר אפילו אם יאריכו שנים יותר דהיינו שיהיה משועבד בידם גוף הקרקעות הנשארים אחר המתנות שנתן לבנותיו כמ"ש בסמוך עם גוף החזקות שי"ל 'בהאלסקאקין' לפי' ליטול משכה סך קצוב לכל חדש שהוא סך שלשים מתקאלים מכ"ט יוקר על זול, ובפי"א שגם קרקעות שהם ממו"ש בידו מאת הזולת יהיו משוע' פירות למזונות הנז' ואולם קרקעות שנתן לבנותיו בתורת מתנה כמ"ש בסמוך אין עליהם שום שעבוד כלל הן של מזו' הן של הכסות של אשתו הא' שציוה עליה להתפרנס מנכסיו כמ"ש בסמוך ותכף אחר מותו יחזיקו יורשותיו בקרקעות הנתונים להם לדור וכו':

גם גמר וזיכה גוף הבית הידו' לדירתו בחצר ו' מרגנאן במבוי הרא' מאיימראן ז"ל לב' נשיו הנ"ל גוף לדירה מהיום וכימ"ה ובהעדר א' מהם תשאר זכיית הבית הנז' לנשארת בחיים:

עוד ציוה שאשתו הא' שמחה הנז' תהיה מתפרנסת מנכסיו כסות לפי כבודו מהיום ועד סוף ך' שנה הנז':

עוד גמר וייחד לאשתו הב' בעד פרעון כתו' עי' ותוס' ונדו' ' זלטיטא די סקרנאט. חדשה שעשה לה מקרוב והעודף שיש '"בהאלזלטיטא". על סני כתו' גמר וזיכה לה ז"ג:

גם גמר וזיכה לה כל המלבושים ותכשיטין שעשה לה חדשים גם ישנים של חול ושל שבתות ושל י"ט "קפאטי"ן וקמאייי"ז וזלאל"ט וסבאנ"י וכיוצא ממלבושי הנשים הנמצאים אתה מחוט ועד שרוך נעל וכו' אך זה הוא"ל המצווה הנז' שהזכיה הנז' היא כ"ע שהיא יושבת תחת כבודו ודרה בבית הנז' עם אשתו הא' ואולם אם נשאת או אם לא רצתה לדור בבית הנז' עם אשתו כא' הנז' אפי' אם יצאה מהבית הנז' מכח קטטה ומריב' וקבעה דירתה במ"א יותר מב' שבועות מאותו זמן ואילך תפסק הזכיה הנז' ויזכו במלבושם ותכשיטין הנז' יורשותיו בשוה:

גם זיכה לב' נשיו ממטלטלי הבית מה שראוי להם להשתמש בו דוקא מהיום ועד סוף ך' שנה כ"ז שהם יושבות תחת כבודו, ואולם המצע חנאב"ל וזראב"י וחייא"ך דלגטא ומכאד"ד ומצאר"ב ולחאיי"ף שי"ל הכל זיכה להם מהיום וע"ס הזמן הנז' כ"ע שהם יושבים תחת כבודו:

גם גמר וזיכה ונתן בתו' מתנה להכה"ץ מרים בתו אשת החכם השלם כהה"ר אברהם טולידאנו נר"ו הבית הג' לשמואל בחצר ו' אקבלי במבוי הרא"מ ע"מ שלא תמכור ולא תמשכן ולא יחול עליה שום שעבוד כתו' ובע"ח ואם עברה ומכרה או משכנה או אם יחול וכו'. מעתה נטו' המתנה הנז' ממנה ונתונה לבניה הזכרים שישנן עתה בעולם ע"פ התנאי הנז' ואם יעברו גם הם וימכרו וכו' או אם יחול וכו'. מעתה נטו' כמתנה הנז' מהם ונתונה לשאר יורשותיו:

גם נתן בתו' מתנה להאשה יאקות בתו, אשת כ"ר שלמה זריהן נר"ו מחצית החצר הידו' לדירת יוסף אחיו נ"ע במבוי הנז' ע"מ שלא תמכור ולא תמשכן ולא יחול וכו' כנ"ל:

ואם עברה ומכרה או משכנה או אם יחול וכו' מעתה הרי המתנה הנז' נטולה ממנה ונתונה לאחיותיה. ובפי' אמר המצווה הנז' שהמתנות שנתתי לבנותי הנ"ל לא משום ירושה נתתי להם שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה: עוד גמר ונתן להכה"ץ מרים וג'אמילא בנותיו הנ"ל בשוה הבית שי"ל בחצר ן' כיבו בחו"ה. עוד ציוה שיעשו מנכסיו ב' "דלחייא"ך דתלחיף לב' נשיו הנז' מסך ש"י לכ"א:

עוד אמר המצווה הנז' בפה מלא שכל מלבושיו ימכרו אחר פקי' החדש, זולת "האלברנו"ץ י' שיניחוהו עד פקידת השנה ומי שיעכב על מכי' אין רוחו נוחה הימנו ולא תהיה לו מחי' כלל, כ"ז ציוה המצווה הנז' מחמ"מ ובשני ימים לאייר ש' הנ"ל נלב"ע וחל"ש מאותו חולי ולא ניתק מחוליו לחולי וכו' גם נתן לנו המצווה הנז' רשות לכתוב צוואה זו בכל לישני שפירי דזכותא המאשרים ומקיימים את הצווא' הנ"ל עד שתהיה עשוייה כתחז"ל בכל פרטיה ודקדוקי' למען לא יפול דבר א' מכל דברו אשר דבר בצוואתו הנ"ל מראש וע"ס ולראיה על הכל ח"פ באייר ש' הנ"ל והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך, וחתום החכם. כמה"ר רפאל טולידאנו נר"ו. וכמה"ר שמעיה בטאג, והכרנו חת"י:

נדרשנו לחוות דעתינו בצוואה זו אם היא קיימת כפה"ד או לא מצד שאין בה תוכח' ע"ד אעבורי אחסנתי ותחי יש לחקור אם זה בכלל מתנות וצוואות שכ"מ או נימא שהחזירה לתקנת המשנה:

והנה באה"ע מבר בסי' צ"ג דלדין הש"ס אל' ניזונית אחר מיתת בעלה מנכסיו כ"ע שלא תבעה כתוב' אולם כפי תקנת רבותי' המגו' נ"ן הדבר להיפך שעשו הרשות ביד היורשים לסלקה מיד לאח"מ בעלה במחצית הנכסים ושוב אין לה מזו' וכמ"ש בקהת"ק סי' שמוטל על הב"ד וכו' ואפי' בתוך ז' ימי אבילות וכו':

וכן הוא ג"כ בתשו' רבני פאס הא' לרבני מראכס יע"א וז"ל ועל מה ששאלתם כמה תיזון וכו'. אנו אומרים שתכף אחר האבילות יעשו חלוקה ולא יהיה כלל שום חיוב מזונות בנכסי הבעל זולת בכתו' כדת שתיזון מכח תנאי כ"ע שלא תבעה כתו' ע"כ ואף שבג"ח הא' מדינא אינם יכולים לסלקה מחמת שהיא אסורה לינשא מחמתו וכמ"ש הב"ש שם סק"ו, עכ"ז כבר נתנו טעם לתקנתם הרבנים שאחריהם שמצד שיפו את כחה ליטול המחצית אפילו הוא יתר על כתובת', הוציאו הפסדה בשכרה ותיקנו שתסתלק מיד ואין לה אלא מחצית ותלך לה:

מעתה נר' פשוט דבין לדין הש"ס בין לתקנת המגו' שכ"מ שציוה שתהיה אל' ניוונית כי"מ וכו' יתר על כתו' אין האל' מפסדת מזו' בתבי' כתו' דכי היכי דלדינא דש"ס אינה מפסדת מזו' בתבי' כתו' או בשאר דברים המפסידין מזו'. וגם אין מע"י ליתו' כמ"ש סי' צ"ג ס"ו יעו"ש כן נמי לתקנת המגו' אינה מפסדת בתבי' כתו' דאין ביניהם חילוק רק לענין רשות דוקא דלדינא דש"ס הרשות בידה שלא תתבע כתו' ותיזון או לתבוע ולהסתלק ולתקנת המגו' הרשות בידם לסלקה מיד וא"כ אם ציוה שתיזון יתר על כתו' יכולה ליפרע בכתו' וליזון מכח צוואתו, ועי' להרב מוהרפ"ת סי' תקי"א שכתב מזה באורך קצת יעו"ש וכ"ש הוא אם ציוה שתפרע בכתו' בפי' דודאי תובעת כתו' ותיזון:

ולדעתי המעט נראה דאפי' אם לא ביאר בפי' שתיזון יתר על כתו' רק כתב בסתם שתיזון שהוא היפך תקנת המגו' ואמר בל' מתנה יכולה לתבוע כתו' וליזון:

דהגם שלכאורה נר' שלא כיון רק ליפות כחה להחזירה לדין המשנה שיהיה הדבר תלוי ברשותה, ולא להעלותה למדרגה העליונה יותר מדין הש"ס: מ"מ מדברי הריב"ש סי' ת"ף מאריה דהאי דינא דסי' צ"ג נרא' שאין הדבר תלוי אלא באומר בל' מתנ' וכל שאומר שתהיה ניזונית וכו' בל' מתנה אין נפקותא אם לא כתב יתר על כתו' ויכולה לפרוע בכתו' וליזון דלא אמרי' שכוונתו לו' שתאכל בתנאי ב"ד:

רק בשלא אמר ל' מתנה וכמ"ש הח"מ שם ע"ש ובהא ודאי שוה היא תק' המגו' עם דין הש"ס דכי היכי דלדין הש"ס אה יש לשון מתנה. הוא דאמרי' מתנה הוא דיהיב לה יתר על כתו' ה"נ לתק' המגו' אמרי' מתנה הוא דיהיב לה יתר על כתו' דאם כוונתו להחזירה. לתק' המשנה לא היה צורך כלל בל' מתנה ודי בבטול תנאי התקנה וחזרתו לדין המשנה ' ומדאצטריך ללשון מתנה מוכח דלמתנה איכווין. וגדולה מזאת מצאנו לב"ב שלפני פנינו זלה"ה שכתבו שבימי הרב אבי"ע זלה"ה הוה עובדא בא' שציוה שתיזון אל' מנכסיו וכו' ולא כתב ל' ל' מתנה ' ואחר מותו תבעה כתו' ופסקו הרב וב"ד זלה"ה דיכולה לתבוע וליזון דמן הסתם למתנה איכווין ולא להחזירה לדין המשנה. ואף דמסימן צ"ג משמע דדוקא אם אמר ל' מתנה:

וכדמוכח מדברי הריב"ש, התם שאני משום דאם לא אמר ל' מתנה איכא למימר שכיוון לתנאי ב"ד כמו שהוא הדין אבל בנד"ז שהמנהג פשוט שנוטלת כתובה ' או חולקת ומסתלקת והוא הוסיף שתיזון' ' מסתמא ודאי מתנה הוא דיהיב לה דאם כוונתו להחזירה לדין המשנה א"ך בואו ונאמר שיתן לה כסות וכלי תשמיש ומדור וכרים וכסתות עבדים ושפחות ולפ' בעדה כסף גולגלתא ומע"י ליורשים ומלאכות שהיתה עושה לבעל תעשה אותם ליורשים וזה לא יעלה אפי' על לב הסכלים ואינה אלא מתנה למה שביאר דוקא ומאין הרגלים לומר שלענין זה דוקא החזירה לדין המשנה ולשאר דברים לא תחזור אם תחזור תחזור בכל ואם לא תחזור, לא תחזור כלל עכ"ל:

ומזה פסקו ג"ך שם דכ"ש אם ביאר בפירוש שתתבע כתו' ותיזון, דודאי פשוט הוא דלמתנה איכוין ולא להחזירה לדין המשנה כלל שהרי ביאר בפי' שלא כדין המשנה שלדין המשנה אם תבעה איבדה מזונות והוא ציוה שאפי' תתבע תיזון שלא כדין המשנה, עכ"ד ז"ל והוא ממש נד"ד:

מעתה לפי"ז שנתבאר שלא כיוון להחזירה לדין המשנה ומתנה הוא דיהיב לה נרא' דצוואה זו בטלה מצד שלא היתה בה תוכחת, וכמ"ש בתק' שמש' השכילו לפ"ק. שכל צוואה או מתנת שכ"מ שלא תעשה בפני חכם או דיין העיר שהיא בטלה והרה"ג מוהריב"ץ זלה"ה כת' שעכשיו נהגו דסגי כשילך הסופר לב"ד ויודיעו ויסכים. ובצידי קה"ת כתב הרה"ג מוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה שכן פשט המנהג, ובתשו' סימן קס"ב כתב טעם לדבר משום שראו שיש טורח לדיינים, ולכן נהגו שבהמלכה לחוד סגי ושם בתשו' זו ביאר דאפי' במתנת בריא והוא שכ"מ נוהגת תקנה זו גם בתשוב' סימן קצ"ד נשאל על צוואת שכ"מ שאין בה תוכחת והביא ל' התקנה הנז' שחתו' עליה ט' רבנים, וסיים על דבריהם וז"ל הנר' ברור מל' התק' שכל שלא היתה בה תוכחת בצוואת שכ"מ שהצוואה בטלה:

והרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה כתב דאפילו אם יהיה הת"ח רשום לא יועיל כלל רק אם ימלך עם וא' מהבדי"ץ. שהתוכחת משמו עושה רושם גדול וכבר תלי"ת היינו רשומים ואפי"ה היינו צריכים להמלך עם א' מהבדי"ץ והיינו מוכיחים משמו ולא מעצמנו עכ"ל, ועיין עוד לו בתשו' רס"ד שכת' דאפי' אם היא מתנת בריא והוא שכיב מרע בטלה בלתי תוכחת, ועין ג"ך להרב מוהר"ר פתחיה בירדוגו זלה"ה סימן תריס שכתב גם הוא כמ"ש עיין שם, גם הרב המבי"ן סימן קמ"ט העתיק דברי הרב מו"א זלה"ה וז"ל גם מ"ש דאין לבטל הצוואה מצד מצי' חכם מפני טירוף השעה. גם בזה לולי דברי דבר שמואל (ב) 2 אבותינו ורבותינו היה נראה כדבריך ויש קצת ראיה לזה מדברי מוהריק"ו שורש קפ"ב ומ"מ דברי רבותינו עומדים מנגד ומ"ש דא"ך בטלת הל' נחלות וכו' כל כי האי גוונא דאעבורי אחסנתא יבטלו ויבטלו: שהוא דבר שלא כרצונו וכרצון יריאיו. וזהו טעם אבותינו ורבותינו ששקדו לבטל כל צוואה דאעבורי אחסנתא מפני מצי' חכם דבכל דהו יש לבטלה:

גם בסי' רפ"ו הסכים על דברי הרב מו"א ודברי חו"ר פאס יע"א שהיו בדורו דגם במתנת בריא והוא שכ"מ בטלה הצוואה בלתי תוכחת גם בסימן תל"ו האריך בזה וכתב וז"ל, ורז"ל עמדו על כ"ז ' ובקצרה מרו לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו':

כנר' מדעתם שפעולה זו רעה היא מאד, ואלו מצאו כח לבטלה היו מבטלים אותה מן העולם כי הוא נגד רצון ה' שגזר אומר בתוה"ק על ס' הנחלות וכל המעביר הנחלה מזה לזה אפילו בדבר מועט ודאי שהוא נגד רצונו יתעלה ונקרא מוציא מזה ונותן לזה אך לא מצאו לבטלה לגמרי מפני רצונו יתעלה שגזר אומר שממונו שלו לעשות בו חו"ר:

ושמואל ע"ה מפי רבותינו הקדושים אמר לתלמידו הנאמן לו שלא יהיה מצוי באעבורי אחסנתא ואפי' יהיה השכ"מ קורא בחייל, קראו לי למי שישמע דברי כיון שהוא נגד רצון ה' יתרחק ולא יעיד כמ"ש רמב"ם ומר"ן סי' רפ"ב ע"ש, והכוונה שיתרחק מלשמוע העדות ואפי' אם משכחת לה ע"י מניעתו. יתבטל הענין לגמרי לית לן בה, דאדרבא זו הטוב והישר: אך אם כבר שמע ודאי דקאי באם לא יגיד אם לא יעיד:

ומטעמים אלו שקדו רז"ל לבטל עצה זו ותיקנו מצי' חכם להוכיחו ולא יקבל וכל שאין תוכחת בטנה הצוואה לגמרי או המתנה, גם בסי' קע"ד העתיק דברי הרב מו"א זלה"ה וז"ל, והצוואה הב' ג"ך בטלה כיון שהיתה בלי המלכת חכם ובלי תוכחת ואין חלוק בזה בין הקדש להדיוט כמו שהארכנו בזה במ"א ' ומה שנמ"ך בפסקי הא' הוא דוקא באשה תחת בעלה דלא שייך בה אעבורי אחסנתא דאדרבא בעל יורש את אשתו מהת' וכשמעברת מיורשיה ומקדשת אין שם אעבורי אחסנתא דאין ליורשיה זכות מהת"ו' אבל במעביר ירושה מיורשיו אפי' להקדש וצדק' יש בו משום אעבורי אחסנתא כמ"ש שם בסי' רפ"ב בדברי מור"ם והסמ"ע ז"ל. גם בקצת ליקוטים מ"ך בשמו וז"ל הקדש וצדקה לעניים אי בעי מצי' חכם עיין סמ"ע סימן רפ"ב סק"ו וכן נר' להדייא בפ' מ"ש בעובדא דיוסי ן' יועזר ואף שיש מן הרא' שכתבו דבהקדש אין צריך מצי' חכם רבים חלקו עליהם מדברי מור"ם והסמ"ע הללו ונראין דבריהם. וכן פסקנו הרבה פעמים גם יש לחלק דהיינו דוקא באשה תחת בעלה דלא שייך אעבורי וכו'. אבל במעביר ירושה מהראוי לה צריך מצי' חכם:

ומעשה היה בצוואתו של יעקב מוייאל. שחילק קצת מקרקעותיו לבנותיו הבתולות ולבנו דוד, ונתן ונתן ג"ך מתנה לבת אחיו שהיתה משרתת אצלו ולאמו ג"ך לצורך תכריכיה. ובטלנו הכל מטעם האמור, ובקושי הסכמנו לקיים מתנת בת אחיו מצד שהוא כפורע חובו ומתנת אמו מצד שהיה באותה צוואה כעין תוכחת כי אמרו לו שהצוואה הא' בטלה מאיזה טעמים, וחזרו ותיקנום פ"ב והוי כעין תוכחת. שוב מצאתי להרב המבי"ן בחיבורו שהעתיק כל זה, והביא ס' האומרים דבהקדש א"ץ מצי' חכם ודברי הרב מו"א ז"ל שהוא בהיפך והמורם מדבריו דלדע' מו"א זלה"ה גם בהקדש צריך מצי' חכם והוצרכתי להרחיב הדיבור בזה אף שאין בזה צורך כלל מפני שחששתי מהמתעקש שיאמר שזה הוי בכלל צדקה הגם שכפי האמת כל בעל שכל יודה שלא היתה כוונתו לצדקה רק מפני הכבוד, דאם לצדקה כיוון הי"ל לתת לה עד יום מותה אלא ודאי דלא כיוון לצדקה כלל, ולכן עשה זמן קצוב שבהמשכו ישתכח כבודו מן העולם והיה כלא היה ולחושבו שאין לו בזה עון כלל, כיון שהוא שליט בנכסיו לעשות כאשר יחפוץ וקרוב הדבר לו' שאלמלא מצא מנחם להשיב נפשו ומוכיח מיישב דעתו שזה נגד רצונו ית' לא היה חושש לכבודו ויבטל רצונו מפני רצון המקום:

ושוב אחרי כותבי זה חפשתי ומצאתי את שאהבה נפשי צוואת הרב אביר יעקב זלה"ה שציוה על אשתו ממש כנד"ז ממש בכל פרטיו ועכ"ז כתבו שכ"ז היה במעמד א' מבדי"ץ והוכיחו וכו' ופשוט שלפני הרב הנז' לא יעשה דבר שלא לצורך:

ומעתה קם דינא דבנדו"ז שלא היתה תוכחת הצוואה הנז' בטלה בכל פרטיה זהו הנראה לע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בחדש סיון משנת תרמ"ג לפ"ק וקיים שמואל עמאר ס"ט. (ושוב הלכו הדברים לבדי"ץ והסכימו גם הם כמ"ש לקמן) זה מ"ש שאר הבדי"ץ על הפסק הנ"ל של צוואת יודא זריהן נ"ע:

תוכן העניינים

שות דבר שמואל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה