שות דבר שמואל· רבי שמואל עמאר
אה"ע · סימן א
מעשה בראובן שנשא אשה בפאס, והתנית עליו בקוש"ח שלא יוציאנה וכו'. ושוב פייסה ונתפייסה לו לבוא למחז"ק ושוב כשהכירו בה קרוביה חזרו ופייסוהו ובטלו החיוב הא'. וחדשו אחר תחתיו וקודם מסר מודעא רבתי באלות ושבועות יותר מן הראוי וגם כתבו שהכירו באונסו, ושוב חזרו קרוביה ופייסוהו והסירו האונס ועשו בטול מודעא והמודעא כלולה מהתיקוני' והבטול הנהו' וכתבו לו ב"ד שבעירנו מה שכתבו וזה מ"ש אני הצעיר:
מפני שדינים אלו רבו בהם הדיעות והמחלוקות בדברי הפוס' א' ואחרונים וכ"א לדרכו פנה לכן ראיתי להוציא הדין מדברי מר"ן ומור"ם דקי"ל כוותייהו כי אין הפנאי מסכים להרחיב הענין מדברי רבותינו האחרונים ולקצר אני צריך:
והנה הגם שמדברי מור"ם בסי' ר"ה סי"א שכתב בלשון מיהו וכו'. משמע לכאורה שרוצה לפסוק כן אפי' לדעת מר"ן שם מ"מ כד דייקי' נראה פשוט דפליגי. דממ"ש מר"ן בלשונו הטהור שכל קנין וכו'. מוכח שכל שמסר מו' על הבטול אף שבטל לא מהני והמו' קיימת ומדברי מור"ם מוכח להדייא להיפך וכן נר' ג"כ להדייא מדברי הטור בשם אביו הרא"ש מאריה דהאי דינא דמור"ם ומדברי הרב"י שם על דבריו שכתב ח"ל ואפילו אמר בפי' אם אבטלנה לא תהיה בכולה אינו מועיל וכו' ע"ש וכן יש להוכיח ג"כ מדברי הרב הסמ"ע ז"ל שם סרק ז"ך שכתב וז"ל מיהו גם לסבר' קמייתא וכו' ע"ש דראוי לשים לב אי לא פליגי דבר שמואל (א) מר"ן ומור"ם כמו שנר' לכאורה מל' מיהו:
היכן היא סברא קמייתא הלא מור"ם לא הביא רק דברי הטור בשם הרא"ש הא ודאי דכוונת הרב הסמ"ע בזה על דברי מר"ן בסתמא דדינא. שהיא סברא קמייתא:
וכוונתו לומר שאפי' לדעת מר"ן שסובר דמודעא על הבטול מהנייא ושוב לא מהני בטול עליה היינו דוקא אם לא פיסל עדותם. אך אם פיסלם אפי' מר"ן יודה דהמודעא בטלה כיון שאין כאן עידי מו' ומזה משמע דפשיטא ליה להרב הסמ"ע דפליגי וא"כ לדידן דקי"ל כמר"ן כל שמסר מו' גם על הבטול המו' קיימת ובטולו האחרון לאו כלום הוא ופשוט עוד שגם הרב הסמ"ע ז"ל שרצה להסכי' דעת שניהם בפיסול עידי המו' היינו דוקא אם לא מסר מו' גם על הפיסול:
אבל אם מסר מו' גם עליו דינו שוה לבטול כיון דחד טעמא אית להו, ומה לי מסר על הבטול מה לי גם על הפיסול ס"ס לא אמרי' דאתי דיבור ומבטל דיבור:
רק כשלא מסר מו' מקודם על מה שיעשה אח"ך. אבל אם מסר מו' ראשונים עיקר ואחרונים כמאן דליתנהו דמו וכ"ז ודאי נכלל במ"ש מר"ן שכל קנין וכו' דלשון זה כולל הכל וזה פשוט:
ושו"ר שכן כתבו ג"ך רבותינו הראשו' ז"ל בשם הר"ן ומהר"ם אלשיך ז"ל סימן ע"א. וכתבו שפירוש מהריט"ץ בדברי הר"ן לא הסכימו עליו האחרונים גם כתבו דאם מסר מוד' על בטול הבטולים והפיסולים אין בטול למו' לעולם. ושכן נוהגים. ואחר שהורגלו לעשות הו"ל כאלו עשו אפי' לא עשו גם ראינו להרב הכנה"ג סימן הנז' הגב"י אות ק"ד שהביא הרב מהר"ח רופא שסובר גם הוא כן שאם מסר מוד' גם על הפיסול, מהני אפי' פיסל אח"ך. ושכן כתב ג"ך הרב מוהרימ"ט ז"ל סי' קל"ו:
ואמת שדברי הר"ן בזה נכונים עיין עליהם בב"י שכתב וז"ל והר"ן בפר' חזקת כתב דברי הרשב"א, וכתב עליהם שנר' לו שאם מסר מו' אף על פיסול העדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם. וכבר קדם ומסר מו' ע"ז ולפיכך נרא' לי דכל היכא דידעי' אונסיה ומסר מו' על הבטולים ועל בטול העדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה, ודברים אלו כתבם נ"י בפ' הנז' ואם זה כתבו במכר דבעי' מוד' ואונס כ"ש במתנה ומחי' כנד"ד דקי"ל בחד מינייהו סגי:
אולם אכתי ראוי לחקור בסיום דברי מור"ם הללו דסעיף י"א שסיים וז"ל, ודוקא במכר אבל במתנה כ"ז דידעי' באונסיה אע"ג דבטל מו' לא הוי מתנה ואי לא ידעי באונסיה מהני בטול מוד' אפילו במתנה, ע"ך. דלכאורה קשה מה חי' לנו מור"ם בזה והלא דין זה כבר ערוך הוא בדברי מר"ן סימן רמ"ב ס"ב ולאיזה טעם הביאה מור"ם לכאן. דשם כתב מר"ן וז"ל והיכא דידעי' באונסיה ומסר מו' ובטלה לא מהני הבטול, דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מו' לא הוי מתנה. אבל אם מסר מו' ולא ידעי' באונסיה ואח"ך בטלה מדעתו הוי בטול, כיון שלא הכירו באונסו ולכך נהגו לכתוב בטול מודע' במתנה ע"ך. והם דברי מור"ם בדקדוק ודרך אגב ראיתי להביא דברי הסמ"ע שם סק"ג. וז"ל פי' ולא אמרינן מאחר שמסר מוד' הרי היה אנוס ותו לא מהני בטול, ע"ך ודבריו ז"ל צריכים ביאור קצת:
ונראה שכוונתו למ"ש בר"ן סימן ר"ה ס"ב וס"ו. ששם מבואר דבמתנה ומחיל' א"ץ הכרת אונס ומו' לחוד ג"ך מהנייא, אפי' בלא אונס: ומבואר שם בטור ובב"י, שהטעם הוא משום דאמרינן מסתמא מא ודאי נאנס. דאם לא נאנס מה לו ליתן ולמסור מודע' ולפי"ז נראה דמשום דהוה מצינן למימר דאפי' אי לא ידעי' באונסיה ובטל המו':
סו"ס המו' קיימת, מצד שכבר גילה דעתו ומן הסתם אמרינן דאנוס היה: וכיון שכן אונס לחוד מבטל המתנה אף שבטל המו' לכן הוצרך הרב הסמ"ע לבאר דלא כתב מר"ן דמודי לחוד תספיק וא"ץ להכרת אונס. רק אם לא בטלה בשעת המתנה אבל אם בטלה בשעת המתנה אי ידעי' אונסיה הא קי"ל דאונס לחוד מבטל המתנה והא אים ואי לא ידעי' הרי בטל המודע' שממנה למדנו האונס, וא"כ אין כאן לא אונס ולא מוד'. וג"כ איכא למימר שלא בטל רק עד שסר האונס. זו היה כוונת הרב הסמ"ע בזה:
באופן שדברי מר"ן ומור"ם שוין וא"כ ראוי לחקור מה חידש מור"ם בזה, ועם היות שדקדו' זה תלוש, ומצינן למימר שבדין זה דמתנה מוסכמים הם מר"ן ומור"ם ואפי' מור"ם יודה למר"ן בו דעד כאן לא פסק דמהני בטול גם במוסר מוד' על הבטול רק במכר דצריכי תרוויהו וכי בטל המו' ונשאר אונס לחוד הוי כתליוה וזבין דזביניה זביני אבל במתנה דקי"ל דג"ד לחוד מהני כי מסר מו' על הבטול תו ליכא בטול ואך אי לא ידעי' אונסא ג"ד לחוד יספיק מ"מ ממה שסמך דבריו כאן בס' י"א גבי מכר אכתי מצינן למי' שגם במתנה פליג מור"ם על מר"ן במסירת מודעא על הבטול ולשיטתיה אזיל גם במתנה ולא שאני ליה בין מכר למתנה דכי היכי דבמכר חולק על דברי מר"ן וסובר דאף אם מסר מוד' על הבטול הבטול מהני כן מתנה אי לא ידעי' אונסיה אף אם מסר מו' על הבטול הבטול מהני, וזה הוא החי' שרצה לחדש עור"ם כאן בס' י"א כי לדעת מר"ן שסובר דמסירת חד מדרפל הבטול מהנייא אפי' אם בטל אין סברא לחלק כלל בין מכר למתנה וא"כ מצינן למימר בפשיטות. דעד כאן לא קאמר דאי ידעי' אונסא ובטל דבטול מהני. אלא אם לא מסר מו' על הבטול אבל אם מסר נמי אפילו לא ידעי' אונסא המו' קיימת כיון שבמסי' מו' על הבטול הוי כאילו לא בטל:
ואיך שיהיה בין כך ובין כך, למר"ן מיהת דקי"ל כוותיה כבר כתבנו דמסי' מו' על הכל תועיל כ"ש שבנדון זה כתבו הסופרים להדיא שהכירו באונסו וביארו בדבריהם בפי' שהאונס הוא מצד קטטות ומריבות שהיו לו עם אשתו ובעת הבטול שהודה שסר מעליו האונס לא הזכיר אונס זה של אשתו, רק אונס אחר מצד חמיו שעיקל לו מעות הנדו' אשר מזה מוכח שגם הבטול לא היה מרצונו הטוב כי על כן היפך האונס בעת הבטול והזכיר האונס הקל והניח החמור ובהכירו באונסו כנד"ד כ"ע לא פליגי שהמו' קיימת וכמ"ש וכבר נתעורר בזה ידי"ן החכם כמהר"ף ישצ"ו וכמ"ש בדבריו: ולענין אונסא דאתי ליה מנפשיה לכאורה נראה שלא חילקו הפוס' בין אונס לאונס רק במכר:
כמבואר בסוף סי' ר"ה אבל לענין מתנה ומסי' כנד"ד נר' דאין חילוק שהרי ג"ד לחוד מהני במתנה ומחילה. וג"כ אין צריך הכרת אונס ואם היה הדין כן שיש חילוק היינו צריכם הכרת אונס כדי להבחין בין אונס לאונס, ועם שראינו להרב ב"י סי"ד מסעיפי הטור שכתב בשם רב האיי דבמתנ' אי אנסיה לבטולי אונסא דנפשיה בטל וכו' ע"ש:
מ"מ ממשמעות דברי מר"ן בדינים אלו וממה שהשמיט ג"כ דברי רבינו האיי בקצר מוכח דליה לא ס"ל כן לענין הלכה ובאמת הסברא מסייעת הרבה לזה דכיון דבריר לן דבמתנה בחד מינייהו סגי והיינו טעמא מצד דאזלינן בתר דעה כנותן והרי דעתו ברורה שבאונס עושה מה שעושה ואפי' הבטול כיצד נאמר:
דאם אנסו לבטל בטולו בטול באונסא דנפשיה והלא ס"ס אזלינן בתר דעתו' וכ"ש אם הוה הדבר כנדו"ז שמוסר מו' גם על הבטול כיצד נאמר דבטולו בטול. ולענין ולענין השבועות שנשבע במו' ותנאיה ומסי' מו' על כל שבועו' שאחריה ולעומת זה הפליג ג"כ בשטר הבטול בתיקונים בהתרות ושבעו' ונדרים וחירות וכו':
באמת ילאה הרעיון בשני הפכים אלו, ואמת שרבו המחלוקות בזה בדברי האחרונים ואם באנו לברר הדין מדבריהם, צריכים אנו לדעת דברי הרוב אך כאינו לקדמונינו זלה"ה בכיוצא בזר שהיו דנים שמו' כאלו אין להם בטול לעולם, וגם בנדון שבו חלק הרב מהריב"ץ זלה"ה עם רבני דורו והם הרב מהרש"ק והרב מהר"ר אד"א זלה"ה הסכימו בו קדמונינו לדברי הרב מהריב"ץ זלה"ה והרב מוהרפ"ת זלה"ה כתב שראה להרב מעשה חייא דף ק"ו סוף תשו' כ"ו מסכימים לדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה בתוספת נופך אך לעומת זה ראיתי להרב הכנה"ג אות ק"ד הגהב"י שהביא מחלוקת בזה בין הרב מהר"ש חסון ובאו דבריו בס' מקור ברוך דפ"ו ובין הרשד"ם סי' תי"ט וסיים ג"כ עיין בהראד"ב סי' ל' ובפני משה סי' ס"ו, וראיתי דברי הראד"ב והרשד"ם והם נגד דברי רבותינו הא' זלה"ה ומ"מ לפי מה שכתבנו דהאונס במקומו עומד, כי לא גילה רק אונס חמיו ולא אונס אשתו שהוא העיקר. נר' לצדד דהמו' קיימת אך לא למעשה, כי הדבר צריך תלמוד הרבה ואין הפנאי מסכים ומ"מ בנד"ז דאיכא טעמי אחריני אם ברור הדבר שלא מצא פרנסתו בפאס יע"א נר' לי כעת שהדין עמו, וכמ"ש ידי"ן החכם כמהרי"ב ישצ"ו מדברי הפוסקים האחרונים אין צורך לכפול הדברים:
איברא שראיתי להרב מהריב"ל הובאו דבריו בח"ד חוט המשולש טור ראשון סי' מ"ג שנשאל על נד"ז ממש. והשיב שזו מילתא דשכיחא שאין אדם יכול להתפרנס במקום א' וקשים מזונותיו. וביש ליה בהאי מתא ליזיל למתא אחריתי ושם ינוח לו וכיון שכן הוא הו"ל מילתא דשכיחא והו"ל לאתנויי וכן היא ג"כ דעת הרב דוראן שם ע"ש ועי' למור"ם אה"ע סי' ע"ה ס"א שהביא מחלוקת בזה לי"א קמא כופין ע"ז ולי"א שהביא באחרו' אין כופין: והיא דעת מר"ן בב"י שהביא דעת הרתה"ד, וכתב שאין דבריו נראים בעיניו, וכן הוא דעת הריב"ש סי' פ"א ע"ש וכתב הד"מ שמשמע מהריב"ש כדברי הב"י:
ומעתה אף שמהרש"ך ח"ב סי' ל"ו כתב כדעת הי"א קמא, והובאו דבריו בבאה"ט רי"ס ע' וכן היא ג"כ דעת הרב מהריב"ל ח"א סי' ע"ב ומהר"ם גאלנטי סי' נ"ה והרשד"ם חא"ה סי' קנ"ה וספר נ"מ דף ר"מ ומהראד"ב סי' נ"ה והרדב"ז ח"ב קע"ח, ויש מהפוס' הנ"ל שהסכימו דפת הרתה"ד לדעת הריב"ש מ"מ לדידן מיהת כבר קבלנו הוראת הרב"י אפילו כהכרעתו בב"י כ"ש שמצינו רבים וגדולים עמו. והם הרב מהר"ש דוראן הנ"ל והרב תומת ישרים וכן הכריע ג"כ רבו של הרב הכנה"ג ה"ה סי' מ"ג:
והוא"ל שמ"ש לעיל לעניך מד' ואונס הוא משום שהיה הדבר במו' בהכרת אונס וקנס ממון באמצע והבטול ג"ך בקשרים כעבותות העגלה ונדרים ושבועו' מחדש והתרות על העבר אך באתמת בנד"ז לא היו צריכים להכרת אונס כי במו' לחוד סגי בענינים כאלו וכמ"ש הרב מהרא"י הביאו מר"ן בב"י באה"ע סוס"י ע' ע"ש זהו הנ"ל בזה, וצויי"מ ולראיה ח"פ סיון תרח"ם לפ"ק וקיים:
הצעיר שמואל עמאר: