יורה דעה · סימן סא - קריאת שם גמ"ח ע"ש נדיב, אם מותר לשנות
בס"ד כ"ב תמוז תשס"ה
בימי בין המצרים, יזריח ה' אור לישרים, ולידידי הרה"ג היקר שבערכין מו"מ בתוי"ש ומתעמק בהלכה הרב גמליאל בן הרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך.
אחדשה"ט.
בדבר שאלתו בענין קריאת שם לגמ"ח, ע"ש אדם שנפטר וכן על אדם שחי, ומי שקרא שם לגמ"ח ע"ש אבותיו, אם רשאי לשנותו על שם אחר או על שם עצמו.
עצם קריאת שם מצאנו בתורה (פ' בראשית ד, יז) ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (ועי' ברמב"ן למה עשה קין כן). ובפ' מטות (לב, לח) ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו (ושם היה צורך, כדפירש"י שהסבו משמות ע"ז לשמות אחרים), ושם (בסו"פ מטות) ויקרא אתהן חות יאיר וכו' וקרא לה נובח בשמו. — דהיינו שיש ענין בקריאת שם אדם על חפץ שהוא לצרכי רבים שיהי' לו לזכרון טוב. בין שעושה לזכרון לאדם שנפ', ובין שעושה כן לכבוד ולזכות אדם החי, ושיהי' לו לזכרון אחר אריו"ש.
א) לגבי גמ"ח לעי"נ אבותיו, יש בה ג' חלוקות: אם הכסף של הגמ"ח הוא מעזבון אבותיו, שכאשר כותבים צואה כהלכה כותבים שהמתנה תחול בחייו שעה א' לפני פטירתו. א"כ אביו או סבו שהשאירו הכסף לגמ"ח נתנוהו בחייהם, וזכה בו הגמ"ח, שהיא קופת צדקה, ואין ליורש שום דעה בזה, כי הכסף ניתן בחיי מורישיו לצדקה. והנותן נתנו באופן שיקרא הקרן על שמו, כמו שישנם קופות צדקה וגמ"ח ובניני ביהכ"נ וכדומה ע"ש נדיבים שנדבום בחייהם, שא"א לשנותם, דאדעתא דהכי נתנום.
ב) ואם לא נתנו מתנה מחיים כנ"ל, אלא ציוה ליורשיו לאחר מותו, אז ה"ז בגדר מצוה לקיים דברי המת, שיש בזה כמה פרטים, ואכמ"ל.
ג) ואם הבן או הנכד נותן כסף לגמ"ח וקורא לו על שם אבותיו, סתמו כפירושו שמזכה את אבותיו במצות גמ"ח, וכמ"ש החפץ חיים באהבת חסד, שהמקים גמ"ח אז גם אחרי מותו זכות מצות הגמ"ח היא שלו, והגם שחפשי מהמצות, אבל השאיר בעוה"ז קרן שפירותיו (המצוות) הן לטובת נשמתו. — וכן כל הנודבים ספרים או חפצי מצוה לרבים וכותבים עליהם "לעילוי נשמת" פלוני, כונתם שהמצוה תהא לטובת נשמתם. — ואינו אומר שלנודב עצמו לא נשאר שום חלק במצוה. דבודאי זכותו גדול במה שזיכה הרבים, ובמה שעשה נייח נפשי' לאבותיו בג"ע.
וא"כ (בחלוקה ב' וג' הנ"ל) אם קרא שם הגמ"ח ע"ש אביו או סבו, דהיינו שנדב הכסף לעילוי נשמתם, ה"ז שאלה בהלכות נדרים אם מועילה התרה, דאמרינן שזכו בהם במצות הגמ"ח. ויותר נכון שנהג הנדיב כן ליחד כסף זה לעי"נ אבותיו ואינו רשאי לחזור. — וכן הבונה ביכ"נ וכדומה וקורא לו ע"ש אביו, אינו יכול אח"כ לקראו ע"ש אחר [אא"כ נחרב הבנין מרוב שנים, ובא נדיב אחר להקימו מחדש, על שם עצמו או שם אבות הנדיב השני, עי' בשו"ת משנ"י (ח"ד או"ח סי' כו) שמבואר שם איך לנהוג]. — ויש לעיין בזה בהלכות נדרים, כי רבים הם, ואכמ"ל.
דושה"ט באה"ר