יורה דעה · סימן ס - בעניני טבילת כלים, נשבר או נאבד הכלי, והביאו לו כלים נוספים
בס"ד א' אלול עש"ק שופטים תשס"ט
כשמוע קול שופר', לחיים טובים יוחק בספר', ידידי שבתוה"ק נותן אמרי שפר', הרה"ג הותיק וחסיד המו"מ מו"ה גמליאל בה"ר אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך, בני-ברק ת"ו.
אחדשה"ט באה"ר.
שאלתני במכתבך במי שבירך על טבילת כלי, וטבל אותו, ונשבר הכלי, ותיכף הלך לקנות כלי אחר, וטבלו, אם צריך שוב לברך על טבילת הכלי החדש.
א) הנה במה שהלך ממקום הטבילה לקנות כלי אחר, פשיטא לך דלא הוי הפסק, כי אם במה שטובל כלי אחר מזה שבירך עליו. — והיינו דבשו"ע (סי' ח, יג) פסק דהליכה חשיבה הפסק, אלא שהאחרונים חולקים, הט"ז והגר"א, כמובא בביה"ל (ח, יג ד"ה חשיבה הפסק), ועפ"ז כ' המ"ב (סקל"ד) שהח"א חשש לסוברים דהליכה ל"ה הפסק, ולכן לא יברך אם לא הסיח דעתו ביניהם. — לכן כנראה דייקת בשאלה ש"תיכף" הלך לקנות כלי אחר, שלא היה היסח הדעת, ומה שדיבר שם בחנות כשקנה הכלי החדש, ג"כ ל"ה הפסק, כיון שלצורך המצוה דיבר, וכמו בתפילין שאם סח לצורך תפילין, בין של יד לשל ראש ל"ה הפסק (כבשו"ע סי' כה, י), וזה נושא הטעון בירור בכמה הלכות ואכמ"ל.
ב) מעתה לגבי עצם הכלי שנשבר, אפילו לא היה צריך ללכת לקנות אחר, אלא היה מקבלו במקומו ללא הפסק, הרי פסק בשו"ע או"ח (סי' רו, ו) נטל בידו פרי לאכלו, וברך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס, צריך לחזור ולברך, אע"פ שהיה מאותו המין לפניו וכו'. — וה"נ כשנשבר הכלי ולוקח אחר לטבלו, יחזור ויברך, ויאמר תחילה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, על הברכה לבטלה.
אבל הני מילי כשרצה לטבול רק כלי אחד, כלשון השאלה הנ"ל, משא"כ אם הלך לטבול כמה כלים, ובירך על הראשון, ונפל מידו ונשבר לפני שטבלו, אז א"צ לברך על שאר הכלים שממשיך לטבול, וכמ"ש הביה"ל (רו, ו ד"ה רק שלא היה דעתו) שאם כשבירך לאכול הראשון היה דעתו לאכול כולם, א"צ לחזור ולברך עיי"ש באריכות.
ג) ואפילו בכלי אחד בלבד, אם טבלו בבור טבילת הכלים, ונפל מידו לתוך הבור, כמו שקורה לפעמים, אז אין בכלל שאלה, שהרי ברך וטבל וקיים המצוה, אלא שאח"כ נאבד ממנו, ואצ"ל בשכמל"ו. [ובזה ג"כ תלוי שאם היה דעתו על כמה כלים, ממשיך וטובל, ואם היה בדעתו לטבול רק כלי זה ונאבד ממנו בבור, ומקבל שם מיד כלי אחר, צריך לברך על האחר, שלא היה דעתו עליו כשבירך על הראשון. (כבשו"ע והגה רו, ו ובביה"ל)].
והרי זה דומה למש"כ הפליתי (יט, ו) שבשחט ונמצאת טריפה, ה"ז קיים מצות שחיטה, ולא איכפת ליה מה שקורה עם העוף או הבהמה ששחט, וממשיך ושוחט עוד על סמך ברכתו הראשונה, ה"נ בטבל ונפל לבור. וכש"כ הוא, שכאן אין שום ריעותא בכלי, אלא שנאבד מבעליו לפי שעה, ועדיף מנטרף העוף.
ועל השאלה הנוספת, בהטובל כלים ובאמצע שטובל הביאו לו עוד כלים לטבול. האם צריך לברך שוב על הכלים שהביאו לו.
ד) יש לדמות נדון זה למש"פ בשו"ע (יו"ד סי' יט, ו) המברך על דעת לשחוט חיה אחת, ואח"כ הביאו לו יותר וכו', יברך על השחיטה השניה [וביאר הש"ך (סק"ח) משום דנמלך הוא, דלא היה דעתו בתחילה עליהם]. — אבל אם היו לפניו הרבה לשחוט וברך על השחיטה, ואח"כ הביאו לו עוד, אם כשמביאים לו האחרונות יש עדיין לפניו מאותם שהיו לפניו כשבירך, א"צ לחזור ולברך, ואם לאו צריך לברך, ולכתחילה טוב ליזהר להיות דעתו בשעת ברכה על כל מה שיביאו לו עכ"ל.
וא"כ אם גמר לטבול הכלים הראשונים, והביאו לו עוד כלים, צריך לברך עליהם, אא"כ היתה דעתו בשעת ברכה על כל מה שיביאו לו. — אבל אם לא גמר את טבילת הכלים הראשונים, ובאמצע הביאו לו עוד כלים, א"צ לברך שוב, דהגם דבשעת הברכה היתה דעתו רק על הכלים הראשונים, מ"מ לא הסיח דעתו מהברכה, דעדיין עסוק בטבילה.
ה) והנה הרמ"א בהגה (יט, ו) כתב שאם גמר לשחוט והביאו לו מהמין הראשון ששחט א"צ לברך על השניה (בעל העיטור). וכתב הט"ז (סקי"א) שבעהע"ט מדמהו לפירות (באו"ח סי' רו) שאם בירך והביאו לו מאותו המין, א"צ לברך אע"פ שלא היו לפניו כשבירך. והרא"ש חולק וס"ל שאפילו הביאו לו לשחוט מהמין הראשון יחזור ויברך, דשאני פירות דבאכילה טבע האדם לגרור אחריה ולהוסיף עוד, משא"כ בשחיטה, ורוב פוסקים סברי כהרא"ש.
ולפ"ז אם טבל כלים וגמר לטבול, אפילו הביאו לו מאותו המין שטבל, צריך לחזור ולברך, דלפי הרא"ש דמי לשחיטה ולא לאכילת פירות.
ו) ויש לעיין אם טבילת כמה מיני כלים דומה לאכילת כמה מיני פירות או לשחיטת כמה מינים כמו חיה ועוף, שבהם יש הבדל מה שאוכל ומה ששוחט, שטעם הפירות ופעולת השחיטה אינם דומים במינים שונים, אבל בטבילת כלים כל פעולת הטבילה שוה, וגם אין אדם טובל רק קערות או רק סכינים, אלא בדרך כלל בכל טבילה מעורבים כמה מינים ואין הבדל טעם ופעולה ביניהם. — וא"כ לבעל העיטור אם גמר לטבול, והביאו לו עוד כלים, אפילו הם כלים אחרים, בכל זאת ה"ז נחשב כאילו הביאו לו מהמין הקודם שטבל לפני כן, וא"צ לחזור ולברך. ולהרא"ש שאפילו הביאו לו לשחוט מהמין הקודם חוזר ומברך, הה"ד בטבילת כל הכלים, שכולם נחשבים כאחת, וחוזר ומברך.
דושה"ט בברכה נאמנה,