אור ברסלב
שות גם אני אודך - ב אורח חיים › סימן נה - איש ואשתו הנמצאים במלון, אם היא יכולה להדליק והוא יצא ידי חובה, ובאמירת הנרות הללו מתי זמנו, ובעל הניסים לפני יהיו לרצון

שות גם אני אודך - ב

אורח חיים · סימן נה - איש ואשתו הנמצאים במלון, אם היא יכולה להדליק והוא יצא ידי חובה, ובאמירת הנרות הללו מתי זמנו, ובעל הניסים לפני יהיו לרצון

סימן נד - בענין נר חנוכה בין ג' לי' טפחים, ובביהכ"נ

בס"ד כסלו תשס"ג פעה"ק ירושלם תובב"א

שוכט"ס לכבוד הרב המופלג בתורה ויר"ש, כהן שדעתו יפה, מה' ישא ברכה, מו"ה גמליאל בהרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, בבני-ברק, מח"ס גם אני אודך.

אחדשה"ט

א - איש ואשתו שנמצאים בחנוכה במלון, ויצא האיש מבעוד יום על מנת לשוב מאוחר בלילה, אם האשה תדליק עליו בזמנו והאיש יי"ח בזה

קיי"ל (תרעה, ג) שאשה מדלקת [ומ"ב (סק"ט) כתב שהאיש יכול לעשותה שליח להוציאו, אבל זה רק עם עומד שם ושומע הברכה]. ואיתא בשו"ע (סי' תרעז, א) שאכסנאי, דהיינו מי שאינו בביתו בחנוכה, אלא מתאכסן במקום אחר, אם אשתו מדלקת עליו נ"ח בביתו הוא יוצא י"ח בהדלקתה. ומקורו בגמ' (שבת כג.) דאמר ר' זירא בתר דנסיבי איתתא וכו' קא מדליקי עלי בגו ביתאי. ועי' בבה"ל (תרעה, ג) שכתב שאשה מדלקת מפני שלא היה האיש אז בביתו, ועיקר החיוב מונח על הבית עכ"ל.

חזינן דיש שני אופנים שאשה מוציאה את בעלה. כשהיא מדליקה ומברכת, והוא שומע ויוצא ממנה [ועל זה כתב הבה"ל (הנ"ל) שידוע מ"ש חז"ל (בברכות כ:) אשה מברכת לבעלה, אבל תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו]. או כאשר האיש אינו בביתו, ובמה שהדליקה האשה בבית יצא גם הוא י"ח, כיון שנ"ח הוא אמנם חובת גברא, אבל תלויה בבית. — ובנדו"ד השאלה אם החדר במלון נחשב לזוג הזה לביתם, לגבי הלכה זו שנ"ח הוא חובת בית והיא יכולה להוציאו.

ונראה לכאורה שתלוי לכמה זמן שכרו את חדרם במלון, דקיי"ל בשו"ע (יו"ד סי' רפו, כב ובערוה"ש סעי' מח) שהדר בפונדק אף בא"י פטור ממזוזה כל ל' יום. דהיינו שבפונדק ל' יום הוי שכירות המחייבת את השוכר במזוזה דביתו מיקרי. וא"כ הה"ד בנר חנוכה, אם שכרו את חדרם לל' יום, נחשב לביתם, לגבי זה שחל חיוב הדלקה על הבית, ויכולה אשתו להדליק עליו, ויוצא האיש י"ח בהדלקתה. — אבל אם שכרו חדר במלון לפחות מל' יום, אין זה ביתם של האיש והאשה שנאמר שיי"ח במה שאשתו מדלקת עליו "בביתו". אלא יש כאן חיוב עצמי, על האיש ועל האשה להדליק בכל מקום שהם, וא"כ אם האשה הדליקה בזמן, היא הוציאה את עצמה, וכאשר הוא בא מאוחר צריך להדליק ולברך בעצמו.

דהאמנם שדיני מזוזה לא דמו לגמרי לחנוכה, כגון לחנוכה א"צ בית בגודל ד' על ד' אמות, וא"צ צורת הפתח, ואפילו באין מזוזה מדליק, ובצד ימין (תרעא, ז). אבל מה שהאשה מוציאה את בעלה, זה רק בביתם המיוחד להם, כן י"ל מסברא, ויל"ע עוד.

ואפילו אם שניהם יתכוונו היא להוציאו, והוא לצאת, י"ל דלא יצא י"ח בזה, כיון שלא עמד על ידה ולא שמע ברכתה (כמ"ב תרעה סק"ט הנ"ל), ודין מדליקין עלי בגו "ביתאי" ליכא. — ואם האשה תמתין לבעלה, אז תצא י"ח בהדלקתו ובברכותיו [כשתעמוד על ידו, כנ"ל], דהגם שאינם בביתם השייך להם, מ"מ אשתו כגופו דמיא, וטפלה אליו, בכל מקום שהם, ולכן אינה צריכה להדליק בעצמה, ויכולה לצאת י"ח ממנו. — וראה מה שכתבנו בס"ד במשנ"י סוגיות (או"ח ח"ב סי' לז) בגדרי חיוב האשה בהדלקת נ"ח, ובמשנ"י סוגיות (יו"ד סי' כה, ו) בענין מזוזה במלון.

ובנדו"ד כשאין האיש יכול להדליק בזמן, והאשה אינה יכולה להמתין, תדליק ותברך מיד בזמן, ומהיות טוב יכוין האיש ויהא בדעתו שלא יצא י"ח בהדלקתה, וכשיבא לבית המלון ידליק ויברך, וכהרמ"א (תרעז, ג) שכ' שנוהגים לא לצאת ממה שאשתו מדלקת דנהי שכ' המ"ב (סקט"ב) שלא יברך, אבל הכא שאינה מדלקת בביתם אלא במלון, יוכל האיש להדליק אח"כ בברכה.

ויש להעיר שהמתאכסן במלון בחדרו, ואוכל בחדר האוכל, ידליק בחדרו, ששם ביתו עכשיו, ושם כל השתמשותו, וטוב שיאכל בכל יום סעודה בחדרו, לחוש להרמ"א (תרעז, א) שידליק במקום שאוכל. [ובחדר אוכל אי אפשר להדליק, כי סגור שם כל היום]. ועי' מה שכתבנו בס"ד בזה בשו"ת משנ"י (ח"ד סי' מז) לגבי בחורי ישיבה.

ב - אמירת הנרות הללו מתי זמנו

בשו"ע (תרעו, ד) אחר שהדליק אומר הנרות הללו אנו מדליקין וכו'. וכתב המשנ"ב (סק"ח) אחר שהדליק הנר הראשון וכו' ומ"מ מי שנוהג לומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל, נמי שפיר דמי (פמ"ג). — ושואל מע"כ נ"י אם כונת המשנ"ב לאחר שהדליק גם נר השמש, או שכונתו על שאר הנרות, אבל לא על השמש שאותו צריך להדליק לכו"ע אחרי אמירת הנרות הללו.

הנה לפ"ד הרמ"א (תרעג, א) דבמדינותינו אין נוהגים להוסיף נר (בכדי להשתמש לאורו), רק מניח השמש אצל הנרות שהדליק, וזה עדיף דמוכח להדיא לבני הבית שאינו ממנין הנרות (פמ"ג, משנ"ב סקי"ט). — אין כאן שאלה כלל, דהכי קאמר המשנ"ב דמי שנוהג לומר הנרות הללו אחרי שהדליק כל הנרות שפיר דמי, והשמש הרי מודלק הוא, ופשיטא שמותר להניחו מידו ע"י הנרות, ואח"כ לומר הנרות הללו.

כי מיבעיא ליה למע"כ נ"י לפי מנהג הנוהגים להדליק שמש מיוחד ע"י הנרות, מנר שעוה, או משמן זית, ובאופן שמופרד משאר הנרות, וניכר שאינו ממנין הנרות. — ונראה פשוט דכונת המשנ"ב על הנוהג לומר הנרות הללו אחרי שהדליק הכל גם את השמש, דשפיר עביד. שהרי עיקר הדלקת השמש היא שאם ישתמש לאורה יהי' לאור השמש (כשו"ע תרעג, א), וא"כ דוקא לאמירת הנרות הללו צריך לעיין יותר בסידור, שלא להחסיר מלה ממנו, דמיוסד על מנין ל"ו תיבות [חוץ מתיבות "הנרות הללו" שבהן ח' אותיות כנגד שמונת ימי חנוכה] (כמשנ"ב תרעו סק"ח, ועי' בכף החיים תרעו, כח). וא"כ צריך שהשמש ידלוק כבר אז, שלא יאמר נוסח הנרות הללו לאור נרות חנוכה.

ג - אמירת על הניסים לפני יהיו לרצון

כתב הא"ר (סי' תרפב, ב) ומובא במשנ"ב (סק"ד) דאם שכח על הניסים בתפלה, יאמר קודם יהיו לרצון דרך בקשה, יהי רצון שתעשה לנו נסים וכו'. — ושואל מע"כ נ"י אם הכונה קודם יהיו לרצון הראשון, מיד אחרי המברך את עמו ישראל בשלום, או קודם יהיו לרצון השני בסוף אלקי נצור, וכן במשנ"ב (קיט סקי"ב) דקודם יהיו לרצון מותר להאריך, לאיזה מהם הכונה.

הנה הב"י (סי' קכב) הביא תשו' רשב"א שמיד אחרי שמו"ע יאמר יהיו לרצון שהוא מכלל התפלה, ואינו מפסיק לפני יהיו לרצון. וכ"פ בשו"ע דאפי' לקדיש וקדושה אינו פוסק. ורמ"א (ובד"מ) כ' עפ"ד הטור דיש אומרים אלקי נצור קודם יהיו לרצון, והם צריכים להפסיק באלקי נצור לקדיש וקדושה וברכו. — דהיינו שלדעתם המברך את עמו ישראל בשלום היא סיום התפלה. — ואנו מחמירים לומר פעמיים יהיו לרצון (משנ"ב סק"ג), ואעפ"כ אלקי נצור דומה קצת לשמו"ע כיון דרגילים לאמרו (משנ"ב סק"א), וכל שלא עקר רגליו, כעומד לפני המלך (משנ"ב סק"ה).

ולפ"ז להשו"ע שאפי' לקדיש וקדושה אינו פוסק לפני יהיו לרצון, צ"ל על הניסים אחרי יהיו לרצון, דאז נחשב עוד כעומד לפני המלך. ולהרמ"א שמפסיק לקדיש וכו' (לפני יהיו לרצון) באלקי נצור, כמו"כ על הניסים, ולדידן שאומרים פעמיים יהיו לרצון (דחיישינן להשו"ע) אומר על הניסים אחרי הראשון ולפני השני. — [ושמא גם להשו"ע אומר על הניסים לפני יהיו לרצון הראשון, דהוי המשך התפלה טפי מקדיש וקדושה, והוי כמוסיף בסוף כל ברכה, אבל לכאורה מסתבר כסברא ראשונה הנ"ל].

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה