אורח חיים · סימן נד - בענין נר חנוכה בין ג' לי' טפחים, ובביהכ"נ
בס"ד כסלו תשס"ג פעה"ק ירושלם תובב"א
שוכט"ס לכבוד הרב המופלג בתורה ויר"ש, כהן שדעתו יפה, מה' ישא ברכה, מו"ה גמליאל בהרב אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, בבני-ברק, מח"ס גם אני אודך.
אחדשה"ט
א - גובה המנורה דחנוכה
בדבר שאלתו במה שפסק בשו"ע (תרעא, ו) מניחו למעלה מג' טפחים, ומצוה להניחו למטה מי' טפחים, ואם הניחו למעלה מי' טפחים יצא. וכ' הפר"ח (מובא במשנ"ב סקכ"ו) שבדיעבד אם הניחו למטה מג"ט יצא [ואמר לה מסברא דכמו שלמעלה מי"ט יצא, כמו"כ למטה מג"ט]. — ושואל במי שאינו יכול להדליק בין ג' לי' טפחים, אלא או למטה מג' או למעלה מי' הי מינייהו עדיף.
מקור ההלכה בגמ' (שבת כא:) שבעל חנות שהניח נרו בחוץ, ועבר גמל טעון פשתן והדליק את הבירה, חנוני חייב, ר' יהודה אומר בחנוכה פטור. אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה, דאי ס"ד למעלה מעשרה, לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו. ודילמא אי מיטרחא ליה טובא אתי לאמנועי ממצוה. — ונפסק להלכה בטוש"ע (תרעא, ו) כנ"ל, וכתב הרא"ש דאע"ג דבגמ' דחי ליה, בכ"ז הלכה כרבינא [אבל אמר רק ש"מצוה" למטה מי"ט ובדיעבד יצא] וגם איכא פרסום הנס טפי כשהיא למטה, דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כ"כ למטה, וכ"כ ר"ח ורבינו ירוחם (נ"ט ח"א) ור"ן בשם רבינו יונה והרשב"א. — וכתב הרב"י שכ"פ סמ"ק וסמ"ג, דלא שבקינן מאי דפשיטא לרבינא משמיה דרבא מפני הדיחוי בגמ' בדרך ודילמא. — והענין נתבאר בס"ד אצלנו בארוכה במשנ"י (על סוגיות, ח"ב סי' לב) עייש"ה.
ולמטה מג' שאין להניח, מקורו ממהר"ם מרוטנבורג (הובא בטור ובמרדכי שבת סי' רסח), ומסבירים הב"י והב"ח, דכל למטה מג"ט כארעא סמיכתא דמא, כאילו הניח בקרקע ואין ניכר שבעה"ב הניחה שם, כמו שאם הרחיקו מהפתח, שפירש"י (כב. ד"ה מצוה) שאינו ניכר. — וי"ל שגם הרא"ש הנ"ל מודה לזה, דאע"ג שכתב דאיכא פרסו"נ טפי כשהיא למטה, מ"מ אין כונתו עד לארץ, אלא הני מילי עד ג"ט מהקרקע, ולמטה מזה ה"ז ג"כ נראה כאילו הדליקה לצורכו, להאיר על הארץ שלא יכשלו בנ"א, או לחפש משהו שנפל, ודוקא מג' עד י' טפחים אין דרך השתמשות בנ"א, והוי היכר לפרסו"נ. - [ועי' בשו"ת להורות נתן (ח"ב סו"ס סג) שהסתפק אם סגי שהשלהבת היא למעלה מג' או דבעינן שגם המנורה תהא למעלה מג'. דהב"ח כתב דבפחות מג' הוי כהניחו בקרקע, ואם בהנחה תליא, אז שמא גם את עצם המנורה לא יניח בג' הסמוכים לקרקע, ונשאר בצ"ע, עיי"ש, ויש להעיר משעה"צ (תרעא סקל"ג) דהעיקר תלוי בלהב, ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' ס"ה, ב)].
וכשבאנו לדון הי מינייהו עדיפא להדליק למטה מג"ט או למעלה מי"ט, לכאורה חיוב הדלקה למטה מי"ט מפורש בגמ' (כא: הנ"ל), ולמעלה מג"ט מהר"ם מרוטנבורג אמרה, והגם שי"ל שהרא"ש מודה וכנ"ל, מ"מ לא מפורש בגמ' אלא מסברא אתמר, וא"כ עדיף להדליק למטה מג"ט.
לעומת זאת יש מגדולי הראשונים שלא הצריכו כלל למטה מי"ט, ולדידהו לכתחילה מדליקים למעלה מי"ט. דהרי"ף והרמב"ם השמיטו למימרא דרבינא הנ"ל, וכ"כ בהגמי"י (פ"ד אות ט) בשם ראבי"ה (סי' תתמג) דכיון שנדחה הדיוק של רבינא, אין קפידא בהכי (שיצטרך להדליק למטה מי"ט), וזה אפילו ברה"ר בזמן התלמוד שהדליקו בחוץ (עי' ב"י סי' תרעא). — ולדידהו בנדו"ד ידליק למעלה מי"ט.
ובפרט למאירי (כא:) וסדר היום (מובא בא"ר תרעא) דסברי שיש להדר ולהדליק בדוקא למעלה מי"ט, בכדי "להרבות בפרסומה". כיון דדינא דרבינא משמיה דרבא נדחה, פשיטא שעדיף בנדו"ד להדליק למעלה מעשרה, מאשר למטה משלשה, שהוא למאירי וסדה"י מיעוט בפרסומה. שאם מג' עד ט' לא הוי כל כך פרסו"נ, כש"כ למטה מג"ט, שמשם נראה פחות לבנ"א כשקרוב לארץ. — וא"כ בנדון דידן ידליק למעלה מעשרה.
ב - גובה המנורה דחנוכה בבית הכנסת
בבית הכנסת כתב המשנ"ב (תרעא סוס"ק כז) שהמנהג שהמנורה במקום גבוה (פמ"ג סי' תרעה א"א סוסק"ב). — וסלקא דעתיה דהפמ"ג היתה שגם בבהכנ"ס יניח נ"ח למטה מי"ט, אלא שהמנהג אינו כן. — ולפ"ד המאירי וסדה"י הנ"ל דלמעלה נראה פרסום הנס יותר [ולמטה מי"ט יש רק היכר שלא לצורכו הדליקה], א"כ טעם זה עדיף בביהכ"נ, שכל מטרת ההדלקה בו היא להראות לרבים פרסום הנס. ולכן מדליק גבוה שיראו כולם. דאילו ידליק פחות מי"ט יתכן ורוב הצבור לא יראו כלל את הנר, דלא דמי לפתח או חלון לרה"ר, דשם העוברים ושבים רואים יותר טוב שהודלק למצוה למטה מי"ט, אבל בביהכ"נ לא עוברים ושבים אלא עומדים על מקומותיהם ומסתכלים אל המנורה שנראית יותר טובה כשהיא בגובה.
ויל"ע במנורה בביהכ"נ באופן שיוצאים יד"ח בהדלקה זו, אם לעשותה פחות מי"ט כהלכתה. ומסתבר שע"פ הלכה שפיר יוצאים למעלה מי"ט (כהראשונים הנ"ל, רי"ף ורמב"ם וסייעתם). ובבית כנסת יש גם צבור הממלא את ביהכ"נ, ומסתירים בגופם ובשולחנות וספסלים את הנרות אם יהיו למטה מי"ט. א"כ שפיר דמי להדליק למעלה מי"ט, בכדי שכולם יראוה היטב, ועי' מה שכתבנו בס"ד בענין זה במשנ"י על סוגיות (או"ח ח"ב סוס"י לב), ובמשנ"י על הל' בית הכנסת (סי' מא, ג), דהדלקה בביהכ"נ זכר להדלקת מנורה בבית המקדש, ושם היה גבוהה י"ח טפחים (כמנחות כח:) עיי"ש ולא נכפיל הדברים.