אורח חיים · סימן כט - קטן שהכריז כהנים אם ימתינו לגדול שיכריז, ואם יכול כהן לעלות לדוכן במוסף של ר"ח של מנין אחר כשהוא מעוטר בתפילין
בס"ד י"ב כסלו תשס"ה
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה, וביראת ה' טהורה, מתעמק בהלכה, ה"ה הרה"ג ר' גמליאל בן הרב ר' אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, ב"ב. מחבר ספרי "גם אני אודך" כמה חלקים.
אחדשה"ט באה"ר,
קבלתי מכתביו היקרים, ובאתי בתשובה מאהבה על כמה מהשאלות.
א) כהנים שעלו לדוכן, ולפני שהקריאו להם "כהנים" הכריז קטן ואמר "כהנים", והמתינו הכהנים עם הברכה עד שאמר להם גדול "כהנים". אם עשו כהוגן, או שתיכף אחרי קריאת הקטן היו צריכים להתחיל.
בגמ' (סוטה לח.) ילפינן מקרא דאמור להם, שקודם צריך לומר להם לברך. א"כ זה חלק מבר"כ, וכבשו"ע (קכח, י) קורא להם "השליח צבור" כהנים. — וכמ"ש המשנ"ב (סקל"ד) דלא חשיב הפסק [אמירת "כהנים"] כמו דל"ח הפסק מה שהש"ץ מקרא להם מלה במלה, והטעם דנשיאת כפיים צורך תפלה הוא עכ"ל. וא"כ כל השייך לנ"כ הוא מסדר התפלה, ואין לקטן להקריא. — ויפה ציינת לפמ"ג (קכח א"א לח) דקטן אינו מקריא דאינו כבוד הצבור עכ"ל, דהגם שבהקראה זו לכהנים אינו מוציא הצבור י"ח, אבל ההקראה היא לצורך נ"כ והתפלה לכן קטן לא יקריא. וכמו כן אין קטן מקריא לכהנים "יברכך וג'". [ועי' בתשב"ץ (ח"ג סי' קעא) שקטן לא יאמר הקדיש שאחרי קריאת התורה, מפני שהיא לצורך קרה"ת — וא"כ ה"נ בנדו"ד].
וי"ל בכונת הפמ"ג שהביא דין זה כאן (בס"ק לח). דקאי על סעיף (כה) דאם יש יותר מעשרה כהנים, היתרים ישאו כפיהם, והעשרה ישמעו ויתברכו [דבכהנים צריך עשרה מתברכים ועונים אמן, ובישראלים די באחד (עי' משנ"ב ס"ק קא)]. וכ' הביה"ל (כה ד"ה יותר מעשרה) דכשאין שום ישראל הקורא להם שיברכו, הוי נ"כ רק דרבנן, שרק כאשר ישראל [או כהן בשליחות צבור ישראל] אומר לכהנים שיברכו, הוי נ"כ דאורייתא, קמ"ל דאפ"ה קטן א"י להקרות משום כבוד הצבור וכנ"ל. (ואיני מבין לע"ע המשך לשון הפמ"ג ואף שאין הטף מברכים וכו').
ב) האם יכול כהן שמתפלל שחרית ולבוש תפילין, לעלות לדוכן במוסף דר"ח של מנין אחר, המתפללים בלי תפילין.
מעיקרא דדינא י"ל שיכול, אבל כדאי שלא יעלה כדי שלא יהא שונה מהצבור שהוא מוציאם בבר"כ. — וחזינן (בסעי' ל) דכשיש לו מומין לא ישא כפיו, מפני שהעם מסתכלים בו [ולא יהא שום היסח דעת של המברכים]. (ובסעי' לא) שאם מתכסה בטלית מותר. — וכשלובש הכהן תפילין, הצבור שכבר חלצו התפילין יסתכלו בו, ולא יועיל כיסוי בטלית. — ובדיעבד כשלא יספיק זמנו לחלוץ בתפילין, י"ל שמותר.
(ובכהן גדול וקטן איתא בבאה"ט (סקט"ו) שאין קורין להם "כהנים" וי"א שקורין עיי"ש).
ג) מבואר בשו"ע (או"ח צח, א) שאסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. — האם האיסור רק במנשק בפיו, או גם בידו מפיו. — ואם בעזרת נשים מותר או אסור.
נראה דביד אסור, כי הרבה אנשים מנשקים כן ס"ת, שנוגעים בו ומנשקים היד שנגעה בו, וא"כ אין לתת אהבה כזו לבניו.
גם בעז"נ נלע"ד כעת דאסור, דאמנם קדושתה קלישתא מקדושת ביהכ"נ, כמובא במשנת יוסף על הל' ביהכ"נ (עמ' פז.) מכמה אחרונים, אבל קדושה עכ"פ יש בה מפני תפלות הנשים, וא"כ במקום תפלתן לא יראו שום אהבה חוץ מאהבת הבורא ית"ש, אשר גם הן מצוות על אהבת ה'. — אא"כ להשקיט תינוק כשבוכה או מפריע, אז אינו דרך חיבה ומותר.