אורח חיים · סימן יז - שכח לכוין בברכת אבות בשמונה עשרה, איך ינהג
בס"ד ג' אלול תשס"ג
לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה, יראת ה' היא לו עטרה, מתעמק בהלכה מוה"ר גמליאל בן הרב ר' אלחנן י"ד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך, ונכד הגה"צ רבי לוי רבינוביץ שליט"א בעל מעדני השלחן.
אחדשה"ט באה"ר,
בדבר שאלתו בברכה הראשונה שבשמונה עשרה, דפסק בשו"ע (קא, א) שאם לא כיוון באבות אע"פ שכיוון בכל שאר הברכות יחזור ויתפלל. [והרמ"א בהגה הקיל רק מפני שגם אם יחזור קרוב שלא יכוין, אבל כתב המשנ"ב (סק"ד) בשם החיי אדם (כד, ב) דכיון דמצד הדין צריך לחזור, לכן אם נזכר שלא כיוון קודם שאמר "ברוך אתה ה' מגן אברהם", יחזור לומר מ"אלקי אברהם" וכו']. — אם גם כשלא כיוון בתיבה אחת בברכת אבות לא יצא, וע"פ שורת הדין צריך לחזור.
ברכת אבות צריכה כונה בכולה, ולא די בחתימה בלבד אבל בחסרון כונה בתיבה א' אינו חוזר
א) הנה מקור חומרת השו"ע אינה חומרא בעלמא, אלא כמש"כ הרב"י והב"ח (באו"ח רסי' קא) שהוא דינא דגמ' (ברכות ל:) עיי"ש. — וג' מדרגות הן: לכתחילה צריך לכוון בכל תפלת שמו"ע, ובדיעבד בסוף כל ברכה, ויותר בדיעבד רק באבות וי"א גם במודים, ואם גם בזה לא כיוון לא יצא יד"ח. — דהגם שכיוון בכל השמו"ע, לא אמרינן זיל בתר רובא, וליבטל חד בי"ח, כמו שמסביר הב"ח דג' ברכות ראשונות וג' אחרונות הן סיפור שבחו של הקב"ה, וזה עיקר השמו"ע, יותר מהברכות שהן שאילת צרכיו, והתחלת ג' הראשונות וג' האחרונות הן העיקר שלכן כורעים בתחילתן וסופן, באבות ובמודים [והעיקר אינו מתבטל בטפל]. — [והערוך השלחן (קא, א) הזכיר עוד מעלות לברכת האבות, ושהיא עיקר, מפני שמזכירים בה זכות אבות וגאולה וכו' עיי"ש. והכף החיים (קא, ב) כתב מפני שרוב כוונות האר"י ז"ל בשמו"ע הן בברכת אבות, א"כ נשגבה היא מאד].
אבל הני מילי אם לא כיוון כלל, או שלא כיוון ברובן, משא"כ אם החסיר כונה בתיבה אחת אינו צריך לחזור ולהתפלל [הגם שלכתחילה צריך לכוין בכל התיבות שבאבות], שאפילו אם החסיר לגמרי תיבה זו, היה יוצא בתפלתו, כמבואר במשנ"ב (סי' סח סק"א) בשם הכס"מ. וכן ראיתי בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' מט) לענין הזכרת דוד "עבדך" בברכת ולירושלים עירך, כי גם המשנה ממטבע שטבעו חכמים, הגם שטועה הוא, מ"מ כיון שאומר עיקר נוסח הברכה יצא י"ח, כידוע ופשוט, עכ"ד [וכתב דגם לנוסח אשכנז שלא מזכירים דוד "עבדך" בבונה ירושלים, הרי מזכירים "עבדך" בברכת את צמח דוד "עבדך"]. — [עוד כתב (שם סי' נ) שאם במקום בונה ירושלים, אמר "מנחם ציון" יצא יד"ח מהאי טעמא עיי"ש].
ב) אלא שיש סברא לומר עפ"ד המשנ"ב (סי' קא סק"ד) הנ"ל, שאם נזכר שלא כיוון בתיבה אחת, לפני שחתם "ברוך אתה ה' מגן אברהם", שיחזור מ"אלקי אברהם" וכו', דמהיות טוב בודאי מצוה מן המובחר שיכוון בכל התיבות, שכולן במספר, ובכונות בראשי תיבות וסופי תיבות (כמבואר בספה"ק). — אכן הכה"ח (קא, ד) בשם פתה"ד חולק על הח"א, וס"ל שלא יחזור מאלקי אברהם. גם ראיתי בספר אשי ישראל (סי' יא הערה יח) שהגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לו בשם החזו"א שבאבות גם אם לא אמר עדיין ברוך אתה ה' מגן אברהם, א"צ לחזור מאלקי אברהם (כהח"א), אלא די אם חוזר בהרהור עכ"ד, וא"כ גם הרוצה להחמיר כהח"א לחזור מאלקי אברהם, ה"מ אם לא כיוון בכל הברכה אבל בתיבה א' די במחשבה.
ג) אבל בברכת אבות לא מהני בה כונה בחתימת הברכה בלבד, דהיינו "בברוך אתה ה' מגן אברהם", דצריך לאמרה כולה בכונה, וע"פ דינא זה לעיכובא, וראיה לכך מדכתב המשנ"ב (קא סק"ד הנ"ל) בשם חיי אדם שאם נזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה' מגן אברהם" יחזור לומר מ"אלקי אברהם" וכו'. ואי תימא דמהני בה כונה בסוף, בחתימת הברכה, למה יחזור מאלקי אברהם, אלא ודאי דברכת אבות צריכה כונה בכולה.
בהוראת החזון איש לחזור רק בהרהור
ד) הבאת במכתבך מספר ארחות רבינו (ח"א עמ' נט) בשם החזון איש זי"ע שאם אחד לא כיוון באבות, אם לא התחיל עדיין "אתה גבור" יהרהר במחשבה את כל ברכת אבות עכ"ד. — ושאלת אם אפילו אחרי שעבר זמן תוך כדי דיבור, כל שלא התחיל אתה גבור, יכול לחשוב כל הברכה במחשבה.
קודם כל נבין הוראת החזו"א, והיא, דהגם דפסק בשו"ע (או"ח סי' סב, ג) דק"ש צריך להוציא בשפתיו דוקא, דהיינו דס"ל דהרהור לאו כדיבור דמי, וכמו שהאריך בזה הביאור הלכה (סב, ד ד"ה יצא) שהוא כרוב הראשונים, מ"מ ישנה שיטת הרמב"ם הסמ"ג והריא"ז דסברי להלכה דהרהור כדיבור, ועפ"ז הורה החזו"א דאחרי שאמר ברכת מגן אברהם, לדידן שאין אנו חוזרים להתפלל, כהרמ"א (קא, א בהגה), עכ"פ יחזור להרהר את ברכת האבות. [וע"ע בהמג"א (סי' קא סק"ב) דסלקא דעתיה דאפי' הרהור לא כדיבור, מ"מ מהני בתפלה דכתיב לעבדו בכל "לבבכם", ועי' תהל"ד (קא, א וסב, א)].
וכיון שכן דמטעם הרהור כדיבור יחזור ויהרהר, אין נפק"מ בין תוכ"ד ללאחר כדי דיבור, שהרי לחזור ולומר [כשעדיין לא אמר מגן אברהם], יכול אפילו אחרי כדי דיבור, דאינו מתורת חזרה שמתקן דיבורו הקודם, דאז בעינן תוכ"ד, אלא שמתפלל שנית בכונה, וכמו"כ בהרהור. — והרי חזינן מהביאור הלכה (קא, א ד"ה והאידנא) דכשלא כיוון באבות יכול להמתין לכתחילה ממגן אברהם, עד שיתחיל הש"ץ תפלת החזרה וישמע ממנו ברכת אבות [ולא הוי הפסק, כיון שאינו כדי לגמור כולה], א"כ כש"כ שאחרי כדי דיבור יחזור ויתפלל. — [ודבר זה שייך גם למש"כ החזו"א (שם) שבשכח לכוין בפסוק שמע ישראל, יחזור ויכוין בהרהור, דלפמשנ"ת א"צ להיות תוכ"ד].
שכח לכוין ב"מודים" איך ינהג
ה) כתב המשנ"ב (סי' קא סק"ג) דיש פוסקים (סמ"ק ואגודה) דגם "מודים" חשוב כ"אבות" לכתחילה, ולמעשה מודים קיל מאבות עיי"ש. — ושאלת אם נזכר לפני חתימת מודים, לפני "ברוך אתה ה' הטוב שמך" וכו', שלא כיוון, אם יחזור ויאמר שנית מ"מודים" וכו' בכונה, כהחיי אדם הנ"ל.
נראה דמותר לעשות כן, ולא הוי הזכרת שם שמים לבטלה, כיון שאומרו בלשון תפלה, אבל אין מורין לו להחמיר ולעשות כן, כיון שהפוסקים נקטו עיקר שע"פ הלכה רק באבות חוזר, ולכן כתב הח"א רק באבות כן, ולא הזכיר זאת במודים. — וכבר הזכרנו לעיל (אות ב) בשם החזו"א שגם באבות די אם חוזר בהרהור, א"כ כש"כ במודים [דלא לכו"ע דינו כאבות].
נזכר באמצע השמו"ע שלא כיוון באבות, איך ינהג
ו) והנה הערת הערה חדשה, עפ"ד הביאור הלכה (קא, א ד"ה והאידנא) הנ"ל שאם עומד אצל אתה גבור, ונזכר שלא כיוון באבות, יש לו עצה שלא ימשיך להתפלל, אלא יעמוד וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות [ויצא ממנו דשומע כעונה], וכשמגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו עכ"ד [ובזמן ההמתנה יוכל לחשוב בגדלות הבורא ית"ש אשר לו שמים ושמי השמים וכו', ובשפלות עצמו, ויכול גם לעיין ולהרהר בפרקי אבות, ולא הוי הפסק]. — אם עצה זו מועלת גם אם נזכר באמצע שמו"ע (כגון בברכת רפאנו) שלא כיוון באבות, שלא ימשיך להתפלל, אלא ימתין על הש"ץ, ויכוין לשמוע מהש"ץ עד ברכת רפאנו, ואז ימשיך בעצמו, או שעצה זו יעץ הבה"ל רק אם עומד אצל אתה גבור.
מעיקר הדין נראה כדבריך, בכדי שיציל לעצמו את ברכת האבות, ע"י שישמע מהש"ץ עד רפאנו, ואח"כ ימשיך [וכע"ז כתב הביה"ל (קכד, י ד"ה יכוין) בשם הרעק"א בשכח יעלה ויבא, אפשר להמתין לש"ץ עד שיגיע לרצה עיי"ש]. — אבל למעשה אינו נראה, כיון שבעוה"ר ראשינו מבולבל מהרבה מחשבות באמצע התפלה, ויש הרבה יראי שמים שבאמצע כל שמו"ע ידמה להם שלא כיונו באבות, ויעמדו וימתינו על הש"ץ, והש"ץ לא יוכל להתחיל החזרה בלי מנין, ותתבלבל להם כל שמו"ע וכל חזרת הש"ץ מפחד זה ומעצה זו. — [וגם כ' המשנ"ב (סי' קכד סק"מ) דלאו כל אדם יכול לכוין דעתו לשמוע הכל מהש"ץ ושמא לבבו יפנה וכו' עיי"ש].
ז) לכן למי שכבר עומד באמצע שמו"ע, יש עצה אחרת, טובה מהנ"ל, והוא שיכוין במודים, אשר כונת ברכה זו חשובה לדעת כמה ראשונים כמו ברכת האבות, כמש"כ בספר חסידים (סי' קנח) וז"ל ואם אי אפשר [לכוין בכל ברכות שמו"ע] יכוין בברכת אבות או בברכת הודאה עכ"ל [ועי' שם מוסר גדול לכונת התפלה]. הרי שהשוה שתי ברכות אלה, וכ"כ הרוקח (בשורש עבודת ה' והתפלה) המתפלל צריך שיכוין את לבו לכולן, ואם אינו יכול לכוין את לבו לכולן, יכוין את לבו באחת מהן, באבות או בהודיות עכ"ל. — הרי לנו בנוסף לסמ"ק ואגודה שהביא המשנ"ב בשעה"צ, עוד שני גדולי ראשונים שהוסיפו ואמרו שמודים שוה לאבות. ומהרש"ם בדע"ת (קא, א) הביא שגם הכל בו ומהרי"ל פסקו כהסמ"ק [שגם במודים צריך לכוין].
ולפ"ז כתב הקהלות יעקב (ברכות סי' כז (כו)) דמי שלא כיוון באבות יזהר מאד שעכ"פ יכוין במודים, ויהא יוצא בזה לדעת הרוקח וס' חסידים עכ"ד.
ח) [ובאופן כללי יש להעיר, דמש"כ הבה"ל הנ"ל לשמוע ברכות אבות מהש"ץ ואח"כ להמשיך באמירת יתר השמו"ע, אין חסרון במה שיש לו ברכת אבות בתורת שומע כעונה, ויתר השמו"ע באמירת עצמו, דכן אשכחן בקריאת המגילה, ששומעה כולה מהש"ץ, ואם לא שמע איזה תיבות יכול לקראם בעצמו ממגילה שלפניו].
נזכר אחרי גמרו השמו"ע שלא כיוון באבות יכוין לצאת בחזרת הש"ץ
ט) עד כה דיברנו ממי שנזכר שלא כיוון באבות, כשעומד לפני מגן אברהם, ואחרי מגן אברהם, ובאמצע השמו"ע. — אבל מי שגמר כל השמו"ע, ונזכר שתפלתו היתה כחלום יעוף ומחשבתו היתה טרודה, ולא כיוון באבות ובמודים, שאלת אם יש לו תקנה לכוין לחזרת הש"ץ ובזה לצאת י"ח, דהיינו שיכוין אז באבות ובמודים כראוי.
איתא בשו"ע (קכד, י) מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא, או כל דבר שצריך לתאר בשבילו, יכוין דעתו וישמע מהש"ץ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק וכו'. — ובמשנ"ב (סקל"ט) כ' דמשמע דאפילו אם דילג "משיב הרוח" שהוא מג' ברכות ראשונות, וכ"ה באו"ז (סי' תס), ועי' שע"ת (קיד, ו) [בשם שלמי צבור די"ל דאם טעה בג' ראשונות, הוי כלא התפלל כלל, ואין הש"ץ מוציאו]. ועי' במשנ"ב (קכו סקי"ז) [דהטור מקיל אפילו בג' הראשונות, והסומך עליו לא הפסיד (ח"א בשם א"ר והגר"א)].
ולפ"ז גם בג' ראשונות יכול לצאת מהש"ץ, וא"כ טוב יעשה שיכוין לחזרת הש"ץ, ובפרט להרמ"א (קא, א בהגה) שמקיל בכלל לא לחזור בחסרון כונה באבות (שמא גם כשיחזור לא יכוין), ואילו חזרת הש"ץ הרי חייב לשמעה כולה, כמש"כ בשו"ע הרב (קכד, ו) שישמע כל מלה ויכוין לכל ברכות הש"ץ מתחילתן ועד סופן, שאל"כ הוי ברכות הש"ץ לבטלה עיי"ש [ועי' בשו"ת משנ"י (ח"ה סי' יז, ג)]. — א"כ שפיר דמי לצאת בחזרת הש"ץ הכונה שהחסיר באבות. — ואפילו אם עונה עם הצבור "ברוך הוא וברוך שמו" יוצא י"ח, ככתוב במנהגי החת"ס (בהוספות ז, א) וכ"כ הכה"ח (קכד, כו) בשם מעשה רוקח (ברכות א, יא).
והראשית חכמה בתוצאות חיים (שנדפס עתה בסוף הספר) כתב שאם מכוין בחזרת הש"ץ מתקן במקצת מה שהחסיר בכונה בשמו"ע.
ואפילו אם אין הש"ץ מכוין בברכת אבות, אלא אומרה מהשפה ולחוץ, יכול השומע לצאת ממנו את דיבורו מתורת שומע כעונה, ואת הכונה יכוין בעצמו.
בדשה"ט וש"ת באה"ר ובברכת כוח"ט וכט"ס