אורח חיים · סימן טז - כיסוי עיניו בשמו"ע ע"פ הזוה"ק
בס"ד אדר"ח תמוז תשס"ט
שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג בתורה ויר"ש שקוע בהלכה, אשרהו שלו ככה, מו"ה גמליאל בהראי"ד הכהן רבינוביץ שליט"א, מחבר ספרי גם אני אודך, ב"ב.
אחדשה"ט,
ע"ד שאלתך במה שמובא בפוסקים ובמ"ב (סי' צה סק"ה) דמי שאינו עוצם עיניו בתפלת שמו"ע נענש לאחר מותו. — אם די שמכסה ראשו ועיניו בטלית, אבל בפנים הטלית מותר לפתוח עיניו ולראות הטלית, או שצריך לסגור את עפעפי עיניו.
מקורו בזוה"ק (פ' ואתחנן דף רס:) מאן דפקח עינויי בשעתא דצלותא (שמו"ע, מהרח"ו), או דלא מאיך עינוי בארעא, אקדים עליה מלאך המות, וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהורא דשכינתא ולא ימות בנשיקה. מאן דמזלזל בשכינתא, מתזלזל הוא בשעתא דאיצטריך ביה וכו' עיי"ש. ובהגהות מהרח"ו (רבינו חיים ויטאל) שם על הגליון בזהר, ובעי לחפיא רישיה, ר"ל לכסות ראשו ועיניו בטלית מלבד שסוגר עיניו עכ"ל. משמע דתרתי בעינן לסגור העינים ועוד לכסותם בטליתו. — אמנם בהגהות נצוצי אורות מהרב חיד"א ז"ל שם על הגליון (אות א) כ' כתוב בשם הרח"ו ז"ל דדוקא לכסות העינים בהורדת הטלית עליהם ולא לסתום העינים ע"כ, ונראה דזה בתפלת שחרית אבל לא במנחה וערבית דאז רחל היא בסוד עולימתא דלית לה עיינין עכ"ל. [ר"ל שאז צריך לסגור עיניו ולא די בכיסוי הטלית]. — ולכאורה הדברים בשם מהרח"ו סותרים זא"ז.
ובספר אור החמה (שם) בשם מהרח"ו כתוב: נלע"ד כי בעת תפלת י"ח צריך להוריד טליתו עד שיכסה עיניו, ולא אמר ובעי למסתם עינוי, דמשמע עפעפיו, כי "לכסאה עינוי" משמע בדבר אחר הנפרס עליהם הוא בטלית שיחפה ויכסה בו ראשו ועיניו, ומאן דמזלזל בזה מזלזל בשכינה כי לעולם השכינה כנגד המתפלל, ועל זה חסידות הוא למכסי אנפוי בטלית, אמנם על צד החיוב הוא שיסתום עיניו או לפחות ישפיל עיניו למטה משום כבוד השכינה עכ"ד.
ומשמע מדבריו שחסידות היא לכסות פניו בטלית, ועכ"פ חיוב הוא אם אינו מכסה ראשו, שעכ"פ יסתום עיניו. ולא משמע לכאורה דבעי תרתי, שחוץ מכיסוי פניו נשאר עליו חיוב אטימת עיניו. — הגם שאפשר לפרש ד"ק דחסידות היא לכסות פניו, ובכל אופן אפילו אם מכסה פניו חיוב לסגור, או להשפיל עיניו [לראות בסידור]. — וכנראה בזה פליגי הני תרי לישני אליבא דמהרח"ו. דלפי הגהות מהרח"ו תרתי בעינן. ולפי נצוצ"א די בהורדת הטלית. — וגם בהגהות מהרח"ו אפשר להדחק דהכי קאמר, לכסות ראשו ועיניו בטלית, מלבד כשסוגר עיניו, אז די בזה.
וכיון שהטעם מפני שהשכינה מול פני המתפלל, אשר מה"ט אסור לעבור לפניו (כבשו"ע סי' קב), השאלה בנדו"ד היא. עד היכן השראת השכינה השורה מול המתפלל, אם עד טליתו, או עד פני האדם. שאם עד טליתו, א"צ לסגור עיניו, ואם עד פניו ממש צריך בכל אופן לסגור עיניו, ולא שייך לומר סברות בזה.
ופוק חזי מאי עמא דבר, שמכסים הראש עד התפילין, ונשארו הפנים מגולים, ומסתכלים כלפי מטה להתפלל בסידור, כאשר הזהירו על זה בספרים להתפלל מתוך הסידור, לעורר הכונה, ולמנוע טעויות. — מלבד יחידים המושכים בטלית עד מעבר לתפילין ואז מתכסה הפנים, ולא ראינו לרבותינו נוהגים כן.
וכאשר מותר להפסיק באמצע שמו"ע, כגון להשתיק ילד שבוכה, שלפעמים צריך להוציאו מבית הכנסת, או ללכת לארון ספרים לעיין בהלכה הנוגעת לו עכשיו בתפלת שמו"ע (עי' מ"ב סי' קד סק"א-ב'), אז לא חל עליו ח"ו עונש הזוה"ק, כי הרי זה כנוטל רשות מהשכינה להפסיק ולהמשיך אח"כ להתפלל, כמו שאמר אברהם אבינו להקב"ה (פ' וירא יח, ב) אד' אל נא תעבור מעל עבדך, וימתין לו עד שירוץ ויכניס האורחים (עי' פירש"י).
בדשה"ט בברכה מרובה