יורה דעה · כבוד ומורא, חינוך
סימן קכה - עמד בביהכ"נ ונכנס רבו האם קיים מצות קימה
שאלה: האם אדם שעמד בבית הכנסת קיים מצות מפני שיבה תקום כאשר נכנס רבו, או דילמא לא קיים מצוה זו, היות ובלאו הכי עמד כבר, ולא עמד לצורך כבוד רבו.
תשובה: לכאורה נראה שלא קיים מצוה זו, שהרי נפסק בשו"ע (יו"ד רמד, ב), מאימתי חייב לקום מפניהם, משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו. - וביאור הדבר כמו שכתב רש"י והביאו הט"ז (שם סק"ג), דבעינן קימה שיש בה הידור והיינו בתוך ארבע אמותיו, שמוכחא מילתא שמפניו הוא עומד, ע"כ.
הרי דאפילו בעמד לכבוד רבו, יתכן שלא יקיים את המצוה בהידור, דהיינו באופן שלא ניכר דעמד לכבוד רבו. וא"כ כל שכן דכאשר עמד מתחילה ולא עמד כלל לכבוד רבו, דבזה ליכא כלל קיום מצוה בהידור.
וכן יש להוכיח גם מגמרא (שבועות ל:) דלא קיים מצות מפני שיבה תקום בכהאי גוונא שעמד כבר, דמסופר שם על דביתהו דרב הונא דהוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר היכי נעביד אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא, לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר, א"ל לשמעיה צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום [ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי, רש"י].
וכתבו התוס' (ד"ה אפרח) אע"ג דבעינן קימה שיש בה הידור כדאמרינן פ"ק דקידושין (לג.), מ"מ אין איסור שהרי עומד היה. ועי"ל דהיא היתה יודעת שבפניה עמד ושלא עשה אלא משום סתימת טענת בעל דינה, ובלאו הכי לא דמי לעומד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ, דהתם ליכא הידור כלל, עכ"ל. חזינן מדבריהם דלא מיקרי הידור, דמתירוץ הראשון משמע דעמידה באופן שאינו יודע שעומד לכבודו אין בה איסור, אבל גם מצוה לא קיים, ומתירוץ השני ג"כ משמע, דדוקא כשיודע הוי הידור, והיא ידעה שעומד בשבילה. ולכן הרוצה לקיים את המצוה ישב ויעמוד לכבוד רבו.
ואולי באופן שעומדים כל הקהל לפני כניסת רבם, והכל יודעים שזהו לכבודו, וגם הרב יודע זאת, הוי בכלל הידור, ודוקא כשהיה יושב ביחידות וקם לפני שנכנס רבו, רק אז אין זה הידור.
סימן קכו - קימה באטובוס לאדם מבוגר
שאלה: אדם שנוסע באוטובוס ועולה אדם שמבוגר ממנו או זקן, האם צריך לתת את מקומו.
תשובה: לכאורה אפשר לפשוט שאלה זו, ממה שכתב החיד"א בספרו נחל קדומים (פ' קדושים) בשם רבינו אפרים על הפסוק "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב), וז"ל: מפני שיבה תקום, כלומר כשתראה אדם זקן מאד והוא מיצר מאד בעמידתו, ואתה יושב, תקום ותושיבהו במקומך. "והדרת פני זקן", שאם אינו זקן כל כך תהדר אותו בדברים ותאמר לו, אם תרצה לשבת במקומי שב, עכ"ל.
ולמדנו מדבריו, שאין הכוונה "מפני שיבה תקום" שצריך רק לעמוד מפניו, אלא צריך גם לתת לו את מקומו כשמצטער. – ולפי זה, בזקן שמצטער בעמידה צריך לתת את מקומו, ולאדם שאינו זקן אבל מבוגר ממנו, צריך על כל פנים להציע את מקומו.
ומה שיש לדון בזה הוא מהא דאיתא בגמרא (קידושין לג.), דמצות קימה והידור הוא דוקא כשאין בה חסרון כיס, והכא הרי יש חסרון כיס. דאף שמחיר האוטובוס הוא אותו מחיר בעמידה ובישיבה, מ"מ כיון שרוב האנשים מעדיפים [עכ"פ בנסיעות מחוץ לעיר] לא לעלות ולשלם באוטובוס בלי מקום, הרי אם הוא צריך לקום, זה הוי כחסרון כיס.
אלא שבשו"ת באר משה (ח"ז קו"ע סימן נג) צווח על מה שעושים מזה כלל שאלה, וכתב דשאלה זו נובעת מרוח הגרוע השורר בכל מדינות ארצות הברית, שמדת דרך ארץ והתיבות דרך ארץ נמחק, כמאן דלא היה ולא נברא, דמאי ס"ד ומה זו שאלה שאיש צעיר לימים לא יעמוד לפני אביו רבו או סתם ת"ח מופלג בתורה או זקן, אלו יעמדו על רגליהם, והוא ישב במנוחה ובשלות הנפש על מקומו, ובודאי ובודאי מחוייבים לעמוד, ומאחר שמחוייבים לעמוד ואסור להם לישב עד שהזקן ות"ח גדול מופלג בתורה עומד, א"כ מחוייבים למסור להם מקום מושבם.
ושמעתי מכמה בני אדם שרוצים ליישב מעשה אלו שאין עומדים באוטובוס, מטעמא שאלו הנוסעים בשעות שאין מקום פנוי הוא בזמן אחר עבודת היום הקשה שעבר על הנוסעים, כי אחר ח' או י' שעות עבודה קשה להם לעמוד ומוכרחים לקצת מנוחה לישב. באמת יש בטענה זו ממש, עכ"ז לפום צערא אגרא וה' יעזרהו מדה כנגד מדה לאסוף כח ולחדש כנשר נעוריהם ולהצילם מכל נזק ומחלה, כי דוקא מצות קימה הידור וכבוד זקן ות"ח מסוגלים לזה כמבואר בדברי חז"ל. ואיתא בגמרא (ברכות כב.) ר' זירא כי הוי חליש מגירסיה היה יושב בפתח בית המדרש, אמר איקום מקמי רבנן ואקבל אגרא עיי"ש, ומה שפירש על זה בבני יששכר דבר נפלא, אתו"ד עיי"ש באריכות.
אך זהו ממידת דרך ארץ, אבל מצד ההלכה עדיין יל"ע מדוע נחייב במקום שיש חסרון כיס. – ואפשר לומר בזה סברא פשוטה, דאין זה נקרא חסרון כיס, כיון דממילא שילם כבר, ומה שעומד עכשיו אין בזה שום חסרון כיס, ודוקא במקום שיושב ועוסק במלאכתו וכשצריך לקום פוסק ממלאכתו הוי חסרון כיס, אבל בדידן אין זה חסרון כיס.
ושוב ראיתי בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן קיד) שכתב, דאף שעיקר מצות קימה מתקיים בקימה בעלמא והדר יושב, וזה מוכח בש"ס בכמה מקומות. אמנם היות דקיי"ל דבעינן קימה שיש בה הידור, על כן קרוב לודאי דאם אין מפנה מקומו להזקן מבטל ההדור, דודאי אין זה הדור דהצעיר יושב והזקן עומד לפניו כתלמיד מפני רב. אמנם כל זה במקום שמשלמים בשביל עמידה כמו לישיבה, אבל במקום שמשלמים בשביל ישיבה יותר מעמידה, א"כ שוב הוי ליה חסרון כיס ואמרינן מה קימה שאין בה חסרון כיס וכו' (קידושין לג.). אמנם י"ל, דזה דוקא כעין ביטול מלאכה וכיו"ב, אבל הכא החסרון כיס לצורך מצות הדור הו"ל כמו שאר מצות דחייב בממונו, עכ"ד. – וזהו כעין החילוק הנ"ל בין עוסק במלאכתו ופוסק כדי לעמוד, שנקרא חסרון כיס. ובין יושב במקומו וקם כדי לכבד את הזקן, שאינו חסרון כיס.
[ ודן שם עוד, האם צריך לעמוד מפני נשים, וכתב, דאף שבסתם אשה אין בכוחנו לחייב עמידה, זולת נשים מעוברות וכיו"ב, לא מפני מצות קימה לבד אלא דלפעמים מצטערת הרבה בעמידה ואיכא מצוה, ולפעמים איכא גם מפני הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים, דגם בדרך הילוכו של אדם ניכר אם חכם הוא, והכלל הוא דהחכם וירא אלקים עושה הכל לקדש שם שמים ולאהב אותו על הבריות, ועל כיו"ב נופל מליצת רבינו יונה ביסוד התשובה: "ולא יעות לפי כחו אפילו פסיעה אחת". – וע"ע שו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן קל) גיל הזקן שצריך לעמוד מפניו].
שוב ראיתי בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קס, קסא) שהאריך מאד בענין זה, והעלה שאין לעמוד ברכבת או אוטובוס, וחד מטענותיו הם מכח הא דאין מכבדין בדרכים, וגם אין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה כנפסק בשו"ע (יו"ד רמב, יז). – אבל כבר דחה את דבריו בשו"ת באר משה (שם) וביותר בשו"ת אז נדברו (ח"י סי' ל, לא) באריכות גדולה.
אבל יש להוסיף, דאף שהכרעת הפוסקים דצריך לוותר על מקומו, מ"מ צריך הזקן שלא להטריח כמבואר בשו"ע (יו"ד רמד, ו), ולכן אין ראוי שיעמוד בתחנות אחרונות ועמוסות שאז בדרך כלל אין כבר מקומות ישיבה באוטובוס, ועלייתם תגרום ודאי לנוסעים לעמוד. ומאידך כשכבר עלה חייבים לעמוד, ולפחות חלק מן הדרך, כי לפעמים יש בדבר משום פיקו"נ. וכבר העיר מזה בספר חשוקי חמד (עמ"ס ב"מ עמ' קמז), והוסיף בשם הגר"י גלינסקי שליט"א, שבתורה מקיימים ב' מצוות בין המלוה ללוה, על המלוה נאמר "ולא תהיה לו כנושה", ועל הלוה נאמר "פריעת בעל חוב מצוה", וחייב כל אחד לדבוק במצוה שלו ולא להפוך את הדברים, כלומר המלוה אל יאמר פריעת בעל חוב מצוה, והלוה לא יאמר לא תהיה לו כנושה. וה"ה בזה הזקן ידבוק בענין שלא להטריח, והיושב ידבק במצותו לקיים "מפני שיבה תקום".