אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › שנים מקרא ואחד תרגום

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · שנים מקרא ואחד תרגום

סעודות שבת

סימן נט - קריאת פרשת המן אם עולה להשלים שמו"ת

שאלה: הנוהג לומר פרשת המן ביום שלישי בשלח כסגולה לפרנסה [כמובא בשם הרה"ק מהרמ"מ מרימנוב זי"ע], האם מהני להשלים שמו"ת.

תשובה: הנה הרבה טעמים נאמרו בטעם תקנת חז"ל להעביר הסדרא שמו"ת, וז"ל ספר החינוך (בהקדמה): ואחת מן המצות – והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו – היא מצות לימוד התורה. כי בלימוד ידע האדם המצות ויקיים אותן, ועל כן קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה, לקרות חלק אחד מספר התורה [פרשה] במקום קבוץ העם, שהוא בית הכנסת, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצות בכל שבוע ושבוע, עד שיגמרו כל הספר. ולפי מה ששמענו רוב ישראל נוהגים היום לקרותו כולו בשנה אחת. ועוד חייבונו חכמינו זכרונם לברכה לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע, כמו שקורין אותו במקום הקבוץ, וזהו אמרם זכרונם לברכה (ברכות ח.), לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו, עכ"ל.

וכעין זה כתב הלבוש (רפה, א) דתקנו שמו"ת כדי שיהא בקי בתורה, עיי"ש. ובפמ"ג (סימן רפה משבצ"ז סק"ב) הביא טעם נוסף, דשנים מקרא הם כנגד סיני ואהל מועד, ותרגום הוא משום דמשנה תורה היה באר היטב, עיי"ש. – וכל אלו הטעמים שייכי גם באומרו פרשת המן כסגולה לפרנסה, דסוף סוף מתבונן בפסוקים, ונעשה בקי בתורה.

ברם יש לדחות דלאו שפיר דמי למיעביד הכי, דהנה בפמ"ג (משבצ"ז סק"א) כתב, דיש לקרות קודם שנים מקרא ואחר כך התרגום, ולא יקדים התרגום. וא"כ בנידו"ד נמצא שבחלק מן הפרשה הקדים התרגום לפני המקרא של שאר הפרשה, וזה אינו לכתחילה.

ואף לפי המנהג שקורין כל פסוק ופסוק שמו"ת, ולא כל הפרשה בבת אחת מקרא ואח"כ תרגום, וכדאיתא במג"א (סק"א) דעות בזה, וע"ע שערי תשובה (סק"א) ומשנ"ב (סק"ב). וא"כ יש לומר, דכוונת הפמ"ג הוא רק לענין כל פסוק ופסוק בפני עצמו שאין להקדים קודם התרגום, וא"כ שפיר דמי בנידו"ד. – מ"מ יתכן דלא אריך למיעבד הכי לא לקרות הפרשה שמו"ת לפי הסדר, וכן משמע בפמ"ג (שם) דבעינן שיהא על הסדר. וכ"כ להדיא במשנ"ב (סק"ו) לא לקרות פסוק המאוחר קודם המוקדם רק יקרא כסדר. וא"כ לא עביד שפיר בדידן, ויל"ע.

ומלבד זאת כתב המג"א (סק"ה) בשם השל"ה, שיש לקרות הפרשה ביום ו' לאחר חצות [ועיין שע"ת (סק"א), שהאריז"ל היה נוהג לקרותה מיד באשמורת יום ו'. ומ"מ ברור שלכתחילה יש לקרותה ביום ו' ולא קודם לכן, והוא מצוה מן המובחר. – ועיין שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן לג, א), דמן הנסיון טוב לקרוא כל יום מימות השבוע פרשה אחת עם תרגום ופירש"י אם אפשר, וכך נהגו הרבה גדולים, ולסיים הפרשה בערש"ק, או לכל הפחות לפני סעודת הבוקר].

ועכ"פ לענין דיעבד נראה, דאף בנידון דידן יצא, דכל זה הוא רק לענין מצוה מן המובחר. – וידוע מה שכתב השלה"ק (ח"א מסכת שבת – ח"ב בהקדמה), דכאשר קורא הפרשה שמו"ת ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא, הן במצות התורה הן בדרכי מוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין, ולא תהיה קריאתו כמצוות אנשים מלומדה.

וכתב בספר לקוטי צבי (שער ו פ"ה): וגם כשיקרא וכו' איזה מצוה מהמצוות הנוהגין בזמננו, יקבל עליו במחשבתו בשמחה עצומה לעשותה ולקיימה אם יגיע לידו, ויבקש במחשבתו מהשי"ת ויתעלה שישלח עזרו מקודש ומציון יסעדהו, לקיים כל המצוות הנוהגים בזמנינו מרמ"ח מצות עשה כשתזדמן לידו, ובמצות לא תעשה יקבל עליו בבל יעבור, ויבקש במחשבתו עזרה בקודש נמצא מאוד, נגד פיתויי יצרו המסיתו תמיד, ובמצוות שאין נהוגים בזמנינו יכניס צער בלבו מפאת העדר קיומם, ויבקש רחמים במחשבתו לצרף מחשבתו הטובה כמצווה ועושה, ובכל זה יהיה כוונתו לתת נחת רוח ליוצרו ובוראו ב"ה וב"ש, ולא יהיה קריאתו בתוה"ק כמצות אנשים מלומדה ח"ו, עיי"ש. – ולכן מה טוב להתחזק ולקרות הפרשה שמו"ת כדבעי ועל הסדר, ולא על דרך סגולה, רק מתוך התבוננות אמיתית ולשם שמו"ת.

סימן ס - נשיאת כפיים אם עולה להשלים שמו"ת

שאלה: כהן שמברך ברכת כהנים, האם מהני להשלים לשמו"ת לפרשת נשא.

תשובה: לכאורה לא מהני, ועפ"י מה שכתב בשו"ע (או"ח סימן מז, ז-ח): ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם למד מיד בלי הפסק, ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

והספק בזה מבואר בב"י והובא בט"ז (סק"ז), דיש לומר דק"ש הוי רק כדברי תפלה, כיון שאינו אומר זה לשם לימוד, ובמשנ"ב (סקי"ז) הביא מביאור הגר"א שהוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה, ושכן הביא בא"ר מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה, עיי"ש. - חזינן, דדברי תפלה שאינן נאמרים דרך לימוד לא מיקרי לימוד, ולפי זה יש לומר, דגם נשיאת כפיים שנאמר דרך תפלה לא מצטרף ללימוד שמו"ת.

ומאידך יש לומר, דשפיר מהני, שכן ענין קריאת שמו"ת מבואר בספר החינוך (בהקדמה) הוא משום התבוננות בתורה, ולאו משום לימוד, ואם כן אעפ"י שאומר דרך תפילה, מ"מ סוף סוף נעשה בקי בתורה, והשיג את ענין הקריאה שמו"ת.

אבל כבר נתבאר (בסימן הקודם), דלכתחילה ראוי לקרות שמו"ת כסדר ולא להקדים את הפסוק המאוחר. וכיון שאין זה טירחא לחזור ולקרות ג' פסוקים, עדיף שלא להשלים קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בצירוף פסוקי ברכת כהנים.

סימן סא - האם השלמת שמו"ת עד יום רביעי בשבת או עד סוף יום שלישי

שאלה: בשו"ע (רפה, ד) כתב, שיש אומרים דאפשר להשלים שמו"ת עד רביעי בשבת, מה הכוונה האם עד יום רביעי בבוקר, או עד מוצאי יום שלישי.

תשובה: הנה, יסוד דין זה דאפשר להשלים עד יום ד' נלמד מהבדלה, שנפסק בשו"ע (רצט, ו), דאם שכח ולא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל עד סוף יום ג', והטעם כמבואר במשנ"ב (סקט"ז) מהגמרא, דג' ימים הראשונים שייכים עוד לשבת העבר, ומכאן והלאה שייכים לשבת הבאה, עיי"ש. ומיניה יש ללמוד, דרק עד סוף יום שלישי יכול להשלים, כמפורש בשו"ע לענין הבדלה. ומפורש כן בשו"ע הרב (רפה, ה), וז"ל: ויש אומרים, שבדיעבד יכול להשלימה עד סוף יום ג' בשבת, כמו שיתבאר לענין הבדלה בסימן רצ"ט (סעיף ח), עכ"ל.

ומלבד זאת, הרי אין לקרות מקרא בלילה, וכל שכן תרגום, וכמו שכתב השערי תשובה (סק"א) בשם מחזיק ברכה, שאין לקרות שמו"ת באשמורת יום השישי, כי כתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרות תרגום בלילה. וא"כ אין נפק"מ בזה, דמ"מ לכתחילה אין בידו להשלים רק עד סוף יום ג'.

סימן סב - הפסק בדיבור באמצע קריאת שמו"ת

בין שני פרשיות מחוברות

שאלה: כתב בבאר היטב (רפה סק"א), איסור גדול להפסיק בדיבור בשמו"ת, האם נאמר גם בשני פרשיות מחוברות.

תשובה: הנה, טעם האיסור לא נודע, ועיין שעה"צ (סקי"א) דכתב, שאפשר כוונת הבאה"ט דזה איסור גדול, משום דהוי כפוסק מדברי תורה, שמאכילין אותו גחלי רתמים. אבל טעם זה צ"ע, וכבר נתקשה בזה הערוך השלחן (רפה, ז), דמה שייך הפסק בלא ברכה, ואי משום שאין להפסיק בלימוד התורה למילי דעלמא, אין זה שייך לקריאת שמו"ת, ועוד דאותם שקורין פרשה בכל יום הרי מפסיקין הרבה, ולכן אין מקום לזה מדינא, עיי"ש. ועיין קיצור של"ה (עניני ער"ש נח.) דיש טעם נכון וכמוס לדבר זה. וכ"כ כף החיים (רפה, טו) דעפ"י סוד אין להפסיק עיי"ש.

ובכף החיים (פלאגי', סימן כז סעיף ד) כתב: ואיסור גדול לדבר באמצע קריאת שנים מקרא ואחד תרגום (הקדוש שני לוחות הברית וחמ"י). ורבים חושבים דלהפסיק בדיבור לשון הקודש אין קפידא, והא ליתא, דגם בלשון הקודש הויא הפסקה, ואין הפרש כלל לענין זה, עכ"ל. ולא נימק מדוע אסור.

ועכ"פ, אם ננקוט כטעם זה דהוי כפוסק מדברי תורה, גם בין הפרשיות אין להפסיק. – ברם, כבר נתבאר דטעם זה נדחה, וכיון דהטעם הנכון הוא עפ"י סוד וכמוס, א"כ אין אתנו יודע עד מה, ואין לנו עסק בנסתרות, ויתכן דטעם זה שייך גם בפרשיות מחוברות, ולכן ראוי שלא להפסיק ביניהם.

ועיין הליכות שלמה (תפלה פי"ב הערה 105), דלכתחלה יקרא כל הפרשה כולה כאחת, ומלפנים היה נזהר [הגרשז"א זצ"ל] שלא להפסיק בדיבור במשך כל זמן קריאתה (וכמו שכתב המג"א סי' רפה סקי"א), אבל לימים נתיישב בדעתו שעדיף טפי להשיב לפונים אליו בשאלות וכדומה, שהרי יש בכך גם משום מצות חסד דאורייתא. וכן הורה לשואלים, דמותר להפסיק באמצע קריאת שמו"ת לכל מה שמפסיקין מת"ת, כגון מצוה עוברת, אפילו באמצע הפרשה. – אבל אין להפסיק בסתם.

סימן סג - קריאת פרשת התוכחה בלחש אם נוהג גם ביחיד הקורא שמו"ת

שאלה: במקומות שנוהגים בקריאת פרשת התוכחה שהבעל קורא מנמיך קצת הקול, האם גם כשאומר שמו"ת יש ענין להנמיך הקול.

תשובה: הנה, המנהג לקרות התוכחה בקול נמוך מובא בכסף משנה (פי"ג מהל' תפלה) בשם רבינו מנוח, דכן איתא בירושלמי לקרות הקללות בגמגום. וכ"כ בשו"ת שאילת דוד (בסוף הספר חלק החידושים, שבועות לו). אולם בשער הכונות מובא שהאריז"ל היה קורא התוכחה בקול רם, ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן סא) הביא בשם ספר מאמר מרדכי להמקובל מהר"מ לעטנר זצ"ל בהקדמה שם שכתב, שכן נהג הגה"ק המגיד מקאזניץ זצ"ל, ועיין מנהג ישראל תורה (או"ח סי' תכח אות א) עוד מנהגים בקריאת התוכחה. – ולענ"ד, מנהגים אלו נוהגים רק בקריאה בציבור, ובפרט שגם בציבור יש שלא הקפידו בזה.

סימן סד - דילג פסוק בקריאת שמו"ת האם צריך לחזור שוב על הפרשה

שאלה: אדם שגמר כל הפרשה שמו"ת ונזכר שבאמצע הפרשה דילג שני פסוקים שלא אמרם, וכעת אינו זוכר איזה פסוקים לא אמר, האם צריך לחזור שוב כל הפרשה.

תשובה: הנה, לענין קריאת התורה נפסק בשו"ע (קלז, ג – רפב, ז), דאם דילג פסוק אחד חוזר וקורא, ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש, חוזר וקורא ושנים עמו. אבל לא נתבאר מה הדין בספק אם דילג, או שדילג ואינו יודע איזה פסוק דילג, ומסתבר דאינו צריך לחזור בכהאי גוונא. דבשו"ע (סד, ב) נפסק לענין ק"ש, דאם קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר, ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה. וזה נאמר לענין ק"ש שהוא דאורייתא, אבל בתפלה או שאר מילי דרבנן לא מצאנו כן.

ולפי זה, ה"ה בקריאת התורה דהסכמת הפוסקים דחיובה רק מדרבנן [מלבד דעת הב"ח (סימן תרפה) דס"ל, דקריאת התורה של שבת ויו"ט דאורייתא, ונלמד מהפסוק "וידבר משה את מועדי ה'". אך כבר כתב הפמ"ג (בהקדמת א"א לסימן קלה) דהסכמת הפוסקים דהפסוק רק אסמכתא בעלמא, עיי"ש, ועיין עוד משנ"ב (סימן רפב סק"ב) דהוא מצוה מדברי סופרים, ואכהמ"ל].

ומצאנו שכבר דנו הפוסקים, האם מדמין קריאת התורה לק"ש, דבמשנ"ב (רפב סקל"ה) מבואר, דאם טעה הש"ץ הקורא בשבת ודילג מילה אחת, צריך לחזור ולקרוא, ובשו"ע הרב (שם סעיף כ) מבואר יותר, דאפילו דילג אות אחת צריך לחזור, אך בעולת שבת (שם סק"ו) חולק, דדוקא אם דילג פסוק צריך לחזור, דלא דמי לק"ש דחיובו מן התורה, משא"כ קריאת התורה בשבת, ועיין פתח הדביר (שם סקי"ג) דחולק עליו. – עכ"פ חזינן, דמקום יש לחלק בין קריאת התורה לק"ש שחיובה מן התורה.

ולפי זה, כל שכן בדילוג בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, דלכו"ע הוי רק מדרבנן, א"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ואין צריך לחזור על כל הפרשה.

סימן סה - שמו"ת באמצע פסוקי דזמרה

שאלה: אדם שהתפלל פסוקי דזמרה בשחרית בשבת ואוחז כבר בנשמת, והחזן מתעכב כי אין מנין וכדומה, ולכן רוצה לומר שמו"ת עד שיבוא מנין, וככה ירויח שישלים שמו"ת לפני סעודת שחרית של שבת, האם מותר לו. די"ל דכיון שלומד תורה שהוא ג"כ שבח להקב"ה רשאי להפסיק, או שמא בכל זאת חשיב הפסק בפסוקי דזמרה.

תשובה: בפוסקים מצאנו הרבה נדונים אם מותר להפסיק באמצע פסוקי דזמרה, ונצטט כמה דוגמאות, מהם אפשר ללמוד לנדון שאלתו:

א. כתב באר היטב (נא סק"ג), "אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהש"ץ חוזר התפלה".

ב. במג"א (תכב סק"ו) כתב, שבאמצע פסוד"ז יש לו להפסיק לקרות הלל עם הציבור, ואין זה הפסק, דלא גרע ממזמורים שמוסיפים בשבת (ומובא במשנ"ב סקט"ז). ועיין כף החיים (תכב, לח), דאין דעת האר"י ז"ל נוחה לומר דברים שלא כסדרן.

ג. בט"ז (או"ח סימן סה) תמה על תרומת הדשן (סימן ג) שכתב, שאסור להפסיק לענות ק"ש גם מברוך שאמר ואילך, וחולק הט"ז על דבריו וסובר דמותר להפסיק. ועיקר ראיית הט"ז מגמרא ברכות, דפריך ונגרוס בפירקא אחרינא, ומשנינן א"ר אדא בר"א, בדבר שהציבור עסוקין בו, משמע דיש עדיפות בדבר שהציבור עסוקים, והיינו בקבלת עול מלכות שמים. – ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן מ אות ב) כתב, דראיה זו צ"ע רב, דודאי התם בבעל קרי שבאנו לקבוע בתחלה שיעסוק באיזה דבר בשעה שהציבור קוראים ק"ש, טוב לקבוע הרהור ק"ש, כיון דאית ביה תרתי שאינו יושב בטל, וגם במה שהציבור עסוקים בו, אבל כאן דכבר עומד באמצע פסוד"ז, מנא לן שלענות עם הציבור דוחה אותו להפסיק שם. – מ"מ להלכה קיי"ל כטו"ז, כמו שכתב באר היטב בשם פרי חדש, וכן פסק בא"ר, עכ"ד.

ד. בשו"ת לבושי מרדכי (ח"א או"ח סימן קיב) נשאל, אם מותר להפסיק לקדיש יתום באמצע פסוד"ז, וכתב דלא דמי להלל הנ"ל שהם מזמורים מתנ"ך, משא"כ הקדיש אינו שייך לאמצע פסוד"ז, עיי"ש. וכדבריו איתא בבאר היטב (סימן נג סק"ג), שאין לומר קדיש באמצע פסוד"ז, וראה פסק"ת (נא, ז).

ה. בשו"ת תשורת ש"י (ח"א סימן קכח) דן, בציבור שלא היה להם בעל קורא בתורה, כי אם זה העומד בפסוקי דזמרה, והתיר להפסיק ולקרא בתורה, מטעם משיב מפני הכבוד (נא, ה), וכבוד הציבור הוא ככבוד ת"ח (ב"י סימן קלה ממהרי"ק), ובמס' יומא איתא, שכהן גדול קרא בעל פה בתורה שבכתב, מפני כבוד הציבור, וגם קריאת התורה הוי מצוה דרבים, ורבי אליעזר שיחרר עבדו (ברכות מז:) ודחה עשה, משום מצוה דרבים, [העיר ע"ז אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ו סימן טו אות ח), דאי משום הא לבד אין ראיה, דשם אי אפשר באופן אחר, אבל כאן אפשר לחכות. וראייתו רק דהוי מצוה לרבים וכבוד הציבור]. והביא עוד ראיות.

ו. בשו"ת פרי השדה (ח"ג סימן קיב) התיר להפסיק בפסוד"ז בסוף מזמור, בכדי לומר עם הציבור בריך שמיה בפתיחת הארון. אבל יאמר פסוקי ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד (כמג"א נא סק"ד). – דאמירת בריך שמיה בפתיחת ההיכל נחשב לכבוד התורה [שבהוצאת התורה מתפללים במיוחד], וא"כ הרי משיב מפני הכבוד (נא, ה). – אכן, כיון דעיקר בריך שמיה ניתקן רק לשבת, והפמ"ג (א"א ריש סימן רפב) כתב דהה"ד בחול בשחרית ומנחה בתענית אומרים, ולפי זה י"ל דבסתם ב' וה' שאין חיוב כל כך לומר בריך שמיה, לא יפסיק בפסוד"ז, אבל בשבת, ובתענית בשחרית ומנחה שיש יותר חיוב (כדמשמע מהפמ"ג הנ"ל), יכול להפסיק, וישתדל להגיע לפסוקי ברוך ה' לעולם. – [העיר במשנ"י (שם) על זה, דלמעשה יל"ע אם להפסיק בפסוד"ז לאמירת בריך שמיה, דעד כאן לא התירו לומר פסוק שמע ישראל עם הצבור כשהוא באמצע פסוד"ז (במשנ"ב סי' סה סקי"א), אלא משום קבלת עול מלכות שמים, אבל לא אמירת בריך שמיה].

ובשו"ת מהרש"ג (ח"א סימן נב, ב) דעתו שלא להפסיק בפסוקי דזמרה לבריך שמיה, דהתקנה לאמרו בשעת הוצאת ספר תורה, הוא בעומד פנוי, ולא כשהוא באמצע תפלה. ועיין פסק"ת (קלד, יד).

ז. במטה אפרים (סימן תקפד באלף למטה סק"ב) כתב, דמי שעומד באמצע פסוד"ז והציבור אומרים שיר המעלות ממעמקים, לכתחילה יתפלל כדרכו ואח"כ יאמר שיר המעלות ממעמקים ביחידות במקומו, אבל אם מפסיק בפסוד"ז לאמרו בציבור אין מזניחין אותו (עיין בשו"ת משנ"י ח"ה סי' קד), כיון שבפסוד"ז מוסיפים בהם כל אחד לפי מנהגו עיי"ש, וכונתו לפי נוסח אשכנז שבשבת ויו"ט מוסיפים אחרי ברוך שאמר, א"כ יכול להוסיף גם מזמור ממעמקים.

ח. בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן א אות א) נשאל, אם מותר באמצע פסוד"ז לענות י"ג מדות עם הש"צ. וכתב: לענ"ד לבי נוטה דלא יענה, דענין הפסקה בפסוקי דזמרה נזכר פעמים בשו"ע, חדא בסי' נ"א ס"ד ועוד בסי' ס"ה ס"ב, ועיין סי' נ"ט ס"ד ומ"ב שם ס"ק י"ז, ועיין עוד במג"א סי' קכ"ד, ובסי' ס"ה שם דעת השו"ע דאפילו לענות ק"ש אפילו פסוק ראשון עם הציבור אסור. ודעת הב"ח והט"ז ומג"א דעכ"פ בפס"ד מותר כדי לקבל עול מלכות שמים עם הציבור, ודעת כמה אחרונים לפסוק כט"ז ומג"א בזה. איברא בספר כף החיים מעיד דמנהג העולם להחמיר בזה. ואולי לא כתב כן רק למנהג אחינו בני ספרד אעפ"י שכמה גאוני אשכנז אסרו ג"כ אפילו בק"ש.

מכל מקום, הגם שנקל בק"ש משום קבלת עול מלכות שמים, אכתי אי אפשר להקל בעניית י"ג מדות כמובן, גם אינו דומה לעניית אמן שהקילו הפוסקים בפסוד"ז דעניית אמן מהותו קבלת דברים וחיוב עני', משא"כ שאר עניות כמו י"ג מדות. - ועיין פסק"ת (נא, יג) עוד שיטות בזה, ושבשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן סא) כתב שהמקיל לומר עם הציבור, אין בו חשש הפסק דבכלל שבח הם, אך אם שותק ושומע מאחרים האומרים שפיר עביד.

ולאחר כל החזיון הזה, דומני שאין צריך להרחיב בסברות ומשא ומתן, שאם בתחינות, מזמורי תהלים, ק"ש, קדיש, בריך שמיה וכו' נבוכו הפוסקים אם מותר להפסיק ולאומרם באמצע פסוקי דזמרה, כל שכן שאין להעביר הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום באמצע פסוקי דזמרה.

סימן סו - שמו"ת בליל שישי

שאלה: האם אפשר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בליל שישי.

תשובה: הנה בשעה"צ (רלח סק"א) מובא ב' דעות בענין מקרא בלילה, דעת האריז"ל שהובא בבאר היטב וברכי יוסף (סק"ב) שאין ללמוד מקרא בלילה. ודעת הפמ"ג שאפשר ללמוד מקרא בלילה. ומסיק השעה"צ, דאף להמחמירין לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה טוב יותר ללמוד מקרא ביום. וכן הוא בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קנח), דמה שאין ללמוד מקרא בלילה היא רק ממדת חסידות. וראה אריכות נפלאה בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן מד) בענין לימוד מקרא בלילות החול, ובליל שישי ושבת.

וכל זה לענין מקרא, אבל לענין שמו"ת יש להחמיר יותר, מצד קריאת התרגום, שהביא שערי תשובה (רפה, סק"א) בשם מחזיק ברכה, שאין לקרותו באשמורת יום השישי, כי כתבו גורי האריז"ל שאין לקרות תרגום בלילה. והוסיף על זה הכף החיים (רפה, יד), "ואשרי מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו, ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו יתברך, כי לכך נוצר". וראה אריכות דברים בשו"ת וישב הים (סימן ו), שאין לקרות תרגום אונקלוס בלילות החול, כולל ליל שישי.

ויותר מזה ידוע שהגה"ק רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו כף החיים (סימן כז, ה) החמיר שלא לקרות שמו"ת בליל שבת, ומביא בשם ספר תולדות אדם (ח"א דף לט:) שביקש הגאון ר' זלמן מוואלוזי'ן ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, ותמה הכף החיים, שהרי לפי דברי הרמ"ע אין ללמוד תרגום בלילה, אפילו ליל שישי וליל שבת, עיי"ש.

ואמנם בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן ל) האריך בזה טובא, והביא מפקודת אלעזר (סימן רפה) שכתב: "ואני בעניי כך נוהג פעמים אין מספר, לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת כשיש לי טרדת מצות תלמוד תורה שיש עמה כתיבה בערב שבת, ואין לי פנאי אלא ביום שבת, שלא לבטל תלמוד תורה דרבים, ולכן אני קורא שמו"ת בליל שבת. ואף שהרמ"ע כתב שלא לקרות תרגום בלילה, הרי הוסיף שג"כ אין לקרותו בשבת ויו"ט, ובשער הכוונות מבואר שהאריז"ל קרא בשבת שמו"ת [במקום אונס גדול], ומה לנו לתפוס סודות שלא גילה האריז"ל, וכיון שאינו דבר האסור עפ"י הש"ס ועמודי הוראה ופוסקים, אין לי הכרח לצער עצמי קצת בשביל זה", עכ"ד.

וכן כתב בספר רוח חיים (רפה, ד), דרק לכתחילה אין לומר תרגום בליל שבת, אבל במקום אונס גדול מותר להעביר הפרשה שמו"ת אפילו בליל שבת. וכן העלה בשו"ת וישב הים (סימן ו) דבליל שבת מותר לקרות תרגום, ושעל כן מותר לקרות שמו"ת בליל שבת, עיי"ש. וכ"כ אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ו סימן פא, ח) דבליל שבת אין קפידא, ושהיו גדולים שהקילו גם להשלים חוקם בלילה.

ועכ"פ חזינן דאפילו בליל שב"ק נטו כמה פוסקים להחמיר, וכל שכן שאין לקרות תרגום בליל שישי.

סימן סז - שמו"ת במוצאי שבת

שאלה: אדם שלא העביר הפרשה שמו"ת במשך כל השבת, האם יכול להשלים במוצאי שבת.

תשובה: בשאלה זו יש לדון בשני חלקים, הא' קריאת פסוקי תורה בלילה, ב' קריאת תרגום בלילה. והנה לענין מקרא במוצ"ש כתב בסידור יעב"ץ (סדר מוצ"ש) משמיה דאביו בעל חכם צבי זצ"ל, שאין לומר שום פרשה של תורה במוצ"ש שאין זמנה בלילה. וגם בקריאת פסוקי "ויתן לך" שמקילין, כתב בספר זכור לאברהם (ח"ג או"ח מערכת לילה סקס"ז) לדקדק לאומרם לפני סעודת מלוה מלכא, מפני שבלילה אין לומדים מקרא.

וכתב בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן מד), דלפי זה ההולך בדרך באמצע השבוע שמובא בבאר היטב (רצט, יד), דרשאי לומר במוצ"ש פרשת וישלח, ידקדק לאומרו קודם סעודת מלוה מלכא, ושכן נסדרה באמת בסידור יעב"ץ פרשת וישלח קודם לוית המלכה בסעודה. וההסבר בזה ביאר עפ"י מה שכתב בשו"ת חיים שאל (ח"ב סימן כה אות א) בשם האריז"ל, שבמוצש"ק יש עדיין הארת שבת, ושהרמ"ז ז"ל הזהיר שלא לומר וידוי במוצש"ק עד חצות לילה. - ולפי"ז, שפיר יש מקום להתיר ללמוד מקרא בליל מוצש"ק. שאם לענין ליל ו' מבואר בשער המצות להתיר לפי שהוא מכין לשבת ומתעוררים הרחמים בו, מכל שכן במוצש"ק שעדיין הארת וקדושת שבת קיימת בו ודאי שיש להתיר, דומיא דאותיות הנטפלות אל השמות שאינם נמחקים מאחריהם דחמיר קדושתייהו ואסור למוחקן (עיין שו"ע יו"ד רעו, ט).

ולפי זה, לא נהירא לקרוא שמו"ת במוצש"ק, דאם קריאת פסוקים דרך סגולה לא התירו בשופי, כל שכן קריאה בדרך לימוד. וגם אם קורא לפני סעודת מלוה דמלכא, דלכאורה בזה יש לצדד להקל כסברת שו"ת בצל החכמה הנ"ל, דכיון שעדיין יש הארת שבת אפשר להקל בקריאת פסוקי תורה, מ"מ הלא קריאת תרגום חמיר טפי, שבזה יש שהקפידו גם בשבת, וכל שכן שיש להקפיד על זה במוצאי שבת.

שוב ראיתי, שכבר העיר בזה בשו"ת נשמת שבת (ח"ב סימן שלט), והוסיף שאם חושש שאם לא יקרא שמו"ת במוצ"ש ישכח לגמרי, ילמוד המקרא עם פירש"י, דבכה"ג מבואר בשו"ת אבני צדק (יו"ד סימן קב) ועוד פוסקים, דאין איסור ללמוד מקרא בלילה.

ויותר מזה כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער השישי פרק ב), דכשלומד תנ"ך בלילה ואומר מיד פירוש המילות בלע"ז של כל תיבה ותיבה, ליכא סכנה כלל, ובשו"ת אבני צדק כתב, שאין צריך לפרש כל תיבה ותיבה, אלא די בכל פסוק ופסוק. ואע"פ שסברא זו מספיק רק לגבי מקרא ולא לתרגום דחמיר טפי, אולי אפשר לומר, דהיות וקפידת אמירת תרגום בלילה, לא הובא מפורש בכתבי האריז"ל ובספרי הפוסקים, כמו שהובא קפידת ומניעת לימוד מקרא בלילה, על כן אין לחוש לה במקום חשש ביטול מצוה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, עיי"ש.

אבל לענ"ד נראה, דבדברים כאלו שאין לנו ידיעה ומי יבוא בסוד ה', יש מקום להחמיר, ויעשה לעצמו סימנים או יעמיד שומר שיזכירנו לקרא שמו"ת, ואל יכנס לענינים שנגשבים מבינתינו.

וגם אם נחתינן להקל במה שלא נזכר מפורש בכתבי האר"י ז"ל, א"כ אין צריכין להתירם של האבני צדק ויסוד ושורש העבודה הנ"ל שיפרש כל פסוק או תיבה, דסגי בהתירו של בעל בצל החכמה שהקיל לומר פסוקי תורה קודם סעודת מלוה דמלכא. ואם משום אמירת התרגום, יש להקל בזה משום דלא נזכר מפורש בהאריז"ל.

ולכן נלענ"ד שלא להקל בזה, שכן אעפ"י שלא נזכר מפורש בהאריז"ל, מ"מ הביאום גורי האריז"ל והובא בשערי תשובה (ראה בסימן הקודם), וא"כ אף בהתירם של האבני צדק ויסוד ושורש העבודה יצאנו ידי מקרא, אבל לא יצאנו ידי תרגום שאין לאומרו בלילה.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה