אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › סעודות שבת

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · סעודות שבת

ערב שבת, הדלקת הנרות, קידוש

סימן נז - אם יכול לצאת מהבוצע בלא טעימה כלל

מהלחם משנה

שאלה: יש לחם משנה רק לפני הבוצע, ואין בו שיעור כזית שלימה לכל אחד ואחד, האם יכול לצאת מהבוצע בלא טעימה כלל מהלחם משנה. או דילמא, טעימה ודאי בעינן אבל סגי בפחות מכזית, וישלים החסר מחלה אחרת. או שמא כל אחד מהמסובים צריך שיטעם כזית שלימה מהלחם משנה. ונוגע מאד בליל הסדר שכמעט לא שייך שהבוצע יתן כזית לכל אחד מן המסובים.

תשובה: פסק בשו"ע (קסז, טו): אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, ואם כל אחד אוכל מככרו ואין כולם זקוקים לככר שביד הבוצע, רשאים לטעום קודם. ואם הוא שבת צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע, ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע. ובמשנ"ב (סקפ"ג), דאם אין לפני כל אחד מהמסובין לחם משנה, הרי הם צריכים לסמוך על הבוצע שיש לפניו לחם משנה ולטעום מאותו לחם, ואינם רשאים לטעום קודם לו. ושכן כתב בשו"ע הרב (סימן עד"ר).

ומשמע, שיש להקפיד ליתן לכל אחד מהמסובים מאותו לחם שבירך עליו, ומפני שבזה נחשב שטועמים מלחם משנה, ולא מועיל שישמעו את הברכה ויטעמו מהלחם שלפניהם.

וכתב הטור (סימן קסז): ושיעור הפרוסה כתב הרמב"ם ז"ל, לא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין, ולא פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן. והביא הב"י רוקח (סימן שכט ד"ה הלכות) בשם הירושלמי (ברכות פ"ו ה"א), שיעור בציעה אית דאמרי כזית, ואית דאמרי פחות מכזית. וכתב דרכי משה (סק"ג): ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה, היינו אם אינו אוכל מן הפרוסה שבצע רק הבוצע, אבל לדידן שנוהגין שהבוצע נותן מן הפרוסה לכל המסובין, יש לבצוע יותר כדי שיגיע כזית או מעט פחות לכל המסובין וכן נוהגין, עכ"ל.

וכ"כ בהג"ה בשו"ע (קסז, א): ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה, היינו דוקא בחול ואוכל לבדו, אבל בשבת או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית, מותר לבצוע כפי מה שצריך לו.

ומשמע לכאורה מדברי הרמ"א, דבשבת צריך לבצוע כזית לכל אחד ואחד. וכבר העיר המג"א (סק"ז) על דבריו, וז"ל: לכאורה משמע דחיוב הוא לאכול כזית וכו', ולא ראיתי נוהגין כן. גם הב"י כתב בשם הרוקח דסגי בפחות מכזית. ומכל מקום יש להחמיר לכתחלה, עכ"ל. – ויש לציין, דגם מלשון הדרכי משה (הנ"ל) משמע דאין צריך כזית, שכתב: "או מעט פחות".

וכן נקט בשו"ע הרב (סעיף ד) שא"צ כזית, וז"ל: אם אוכל עם בני ביתו או אורחים. מצוה מן המובחר לבצוע פרוסה גדולה כל כך שיתן לכל המסובים היוצאים ידי חובתם בברכתו מפרוסה זו שבירך עליה ולא מהלחם הנשאר ממנה. ושיעור פרוסת המוציא בין לבוצע בין לכל אחד מהמסובין, י"א שהוא לא פחות מכזית ויאכלנו כולו בבת אחת, וי"א שא"צ כזית, שהרי אפילו כל שהוא ראוי לברך המוציא, ודי שתהא פרוסת המוציא כחצי זית שלא יהא נראה כצר עין, וכן נוהגין. והעתיק את דבריו בערוך השלחן (סעיף ו) שא"צ כזית וכן נוהגים.

למדנו מדברי הפוסקים דרק מלכתחילה יש להחמיר בכזית, אך אין זה לעיכובא ובפחות מכזית סגי.

והטעם שצריך ליתן לכל אחד כזית, מבואר במשנ"ב (סקט"ו) וז"ל: לכל אחד כזית. כדי שלא יהיה נראה כצר עין (ודלא כהשו"ע הרב שכתב דבפחות מכזית גם כן לא נראה כצר עין). וי"א עוד דבלאו האי טעמא ג"כ טוב הוא לכתחלה שיאכל אדם כזית בעת ברכת המוציא, עכ"ד.

וכיון שכן, פשוט דצריך שיהיה שיעור טעימה מהלחם משנה לכל אחד מהמסובים, וטעימה זו סגי אפילו בפחות מכזית, הן מצד ששיעור כזית אינו מעכב לדינא, והן מצד דהטעמים שנאמרו אינן מעכבים [עיין משנ"ב (שם סקל"ה) לענין הפסק קודם שטעם כזית], אלא שישלים שיעור כזית מחלה אחרת.

ושוב ראיתי כדברינו בשש"כ (פנ"ה הערה טו) ושולחן שלמה (הל' שבת סימן רע"ד אות ה) בשם הגרשז"א זצ"ל, דכשיש לחם משנה רק לפני הבוצע, לכתחילה טוב שיהיה בו לכל הפחות שיעור כדי שיטעם כל אחד מן המסובים מהלחם משנה. ואפשר דסגי גם בפחות מכזית מהלחם משנה, ומה דמשמע מדברי הרמ"א שצריך לבצוע בשבת כזית לכל אחד ואחד, י"ל דהוא משום דבלאו הכי נכון לאכול מיד כזית ולא להפסיק בדיבור (כמשנ"ב קסז סוס"ק לה), אבל מצוי מאד שאין מקפידים על כך, וא"כ אפשר שגם לכתחילה יכול שפיר לצאת מהבוצע אף בפחות מכזית, ובפרט בסעודות של שבת ויו"ט של פסח שאי אפשר כלל שהבוצע יתן מן הלחם משנה כזית לכל אחד מן המסובין, והמהדר יאכל עד כזית ממצה אחרת.

סימן נח - הגשת מזון למחלל שבת

שאלה: האם מותר להגיש בשבת אוכל למחלל שבת.

תשובה: פסק בשו"ע (שכה, א): מותר לזמן אינו יהודי בשבת, ומותר ליתן מזונות לפניו בחצר לאכלן, ובמג"א (סק"א) שוע"ה (סעיף א) ומשנ"ב (סק"ב) בשם התוס' (שבת יט. ד"ה נותנין), דאף דאסור לטרוח בשבת בשביל מי שאין מזונותיו עליו (כבסימן שכד), אינו יהודי חשוב מזונותיו עליו לענין שמותר לטרוח בשבילו, משום דמפרנסין עניי אינם יהודים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ומסתימת הפוסקים נראה, דכיון שהתירו מפני דרכי שלום מותר אף להגיש להם.

מיהו בב"י (ריש סימן שכה) הביא מהר"ן בשם הראב"ד ש"מחמיר בדבר לאסור כל היכא דמצי לאישתמוטי, והא דקיי"ל מזמנין את א"י בשבת, לא דספינן ליה אנן, אלא דמחוינן ליה ושקיל איהו לנפשיה. אי נמי דספינן לדידן ואכל איהו בהדן" עכ"ל. ומפורש בדבריו, דאין לספות לפניו האוכל, אלא מחוינן ליה ולוקח בעצמו. ובערוך השלחן (שכה, א) כתב כדעת הפוסקים הנ"ל, דהתירו מפני דרכי שלום, וכתב על זה בסוגריים "ער"ן פ"ז גבי נותנין מזונות מ"ש בשם הראב"ד וצ"ע". ועיין כף החיים (סק"ה) שכתב בשם עולת שבת (סק"ב), דנראה להחמיר כדברי הראב"ד היכא דאפשר.

ולדינא, אם אפשר להשתמט מליתן מזונות לפני אינו יהודי, ודאי עדיף טפי, אבל באי אפשר יש להתיר, היות והפוסקים לא הביאו את דברי הראב"ד לדינא. וגם העולת שבת שנטה להחמיר להראב"ד, כתב זאת רק היכא דאפשר.

ומעתה לענין מחלל שבת נראה לכאורה, דתלוי בהתנהגותו אם מחלל שבת בפרהסיא שדינו כעכו"ם, או לתיאבון שבזה מצינו שהקילו הפוסקים בהרבה דברים. דאם דינו כעכו"ם אין ראוי לטרוח בשבילו וכדין נכרי דבדאפשר ראוי להחמיר, אבל אם מחלל שבת מפני שנשבה וכיוצ"ב, יש להקל אף כשיכול לאשתמוטי.

[ומצד ההלכה שכתב הרמ"א (קסט, ב), לא ליתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך, ובמשנ"ב (סקי"א), דאם יודע ודאי שלא יברך, אסור ליתן לו אף בתורת צדקה, ודוקא אם מתוך רשעותו, אבל אם מתוך אונסו שאינו יכול לברך, לא נפקע מצות צדקה בשביל זה. – כבר כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן יז), דאין איסור לפני עור במי שבמזיד אינו מברך. ולמעשה הביא בפסק"ת (קסט, ג) בשם פוסקים דהמארחים אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ונותנים לפניהם אכילה ושתיה, צריכים לומר להם שיברכו על האכילה ושתיה לפניה ולאחריה, ואם אינם נענים ואינם מברכים לפניה או לאחריה אין בזה חשש איסור לפני עור ומסייע לעוברי עבירה].

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה