אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › ערב שבת, הדלקת הנרות, קידוש

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · ערב שבת, הדלקת הנרות, קידוש

מעריב, הנהגת הלילה

סימן נג - הנחת קוטל יתושים בע"ש

שאלה: האם מותר להפעיל בערב שבת מכשיר קוטל יתושים, וכתוצאה מזה יצודו בו זבובים ויתושים, דלכאורה יש בזה איסור צידה ונטילת נשמה.

תשובה: הנה לגרום בערב שבת נטילת נשמה בשבת שרי, וכדנפסק להדיא בשו"ע (רנב, א), דמותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה והיא נגמרת מאליה, ולכן מותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת. [ועיין שו"ת דברי יציב (ח"א סימן קסו) בשם שו"ת לב חיים (ח"ב סימן ס), באחד שמתוך שנתו נגע ביתוש בשבת והרגו, דאפילו איסורא ליכא כיון שמתעסק להסירו. – ואם כשהרג בשבת בידים בדרך מתעסק והרגו פטור, בודאי דבערב שבת גופא מותר להניח המצודה, דאע"פ שהצידה והנטילת נשמה בשבת תבוא ע"י מעשה שגרם בידים מע"ש, ולא דמי למתעסק, מ"מ הרי מותר לגרום בע"ש למלאכה שתיעשה מאליה בשבת, וכיון שמניח את המכשיר בערב שבת ובשבת אינו עושה צידה נטילת נשמה בידים, הרי זה מותר].

והפוסקים שאסרו להניח סם המות לעכברים וכדומה, מיירי במניח המצודה בשבת, עיין בן איש חי (שנה ב פ' וארא אות ו) כף החיים (שטז, לא) קצוה"ש (סימן קכב בדה"ש יא) שו"ת האלף לך שלמה (סימן קלה) ושו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן מה) שדנו בזה משום צידה, נטילת נשמה, ואיסור עשיית גרף של רעי לכתחילה בשבת.

ומצד איסור צידה יש עוד טעם שאין לאסור, דאפילו בשבת עצמו לא ברירא כל כך דיש בזה איסור צידה. דהנה מקור האיסור להניח מצודה בשבת לתפוש עכברים הוא במג"א (סי' שטז סק"ט) וז"ל: הפורש מצודה ובשעת פריסתו נכנס חיה לתוכה חייב, אבל אם נכנס אח"כ לתוכה פטור אבל אסור, שאינו יודע אם יצוד אם לאו [תוס' שבת דף י"ז]. ונ"ל, דמה"ט אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בו עכברים, עכ"ל. והובא במשנ"ב (שטז סקי"ח). – ובשו"ע הוצאת הדרת קודש (שם) הובא הגהת הגרעק"א שנדפס בכבוד חכמים (ירושלים תשמב, עמ' קכז) על המג"א, וז"ל: "וצע"ק דהא אין במינו ניצוד, ואע"ג דפטור אבל אסור, מ"מ הוי ספק דלמא לא יכנס בשעה שמעמידו, וא"כ מנ"ל דאסור".

גם בהגהות נזירות שמשון (שם) העיר מזה, וז"ל: וצ"ע דאפשר תוספות מיירי מחיה דבמינה ניצוד, משא"כ עכברים. רק דבלא"ה אסור לטלטל המצודה משום מוקצה. וא"ת דעכבר הוי בכלל שמונה שרצים כמ"ש בסעיף ח'. אבל הטעם שכתב שם בשם הר"ן (שבת לח: ד"ה הצדן) [דשמונה שרצים שיש להם עור מסתמא צדן לצורך עורותיהן, משא"כ שאר שרצים שאין להם עור הוי סתמא שלא לצורך] לא שייך בעכברים שלנו, וצ"ע.

ואם בשבת צידדו הגרעק"א ונזירות שמשון, דצריך עיון אם מעיקר הדין יש לאסור הנחת מצודה לעכברים בשבת, ה"ה לצידת יתושים. ועכ"פ בערב שבת פשיטא שאין לאסור הנחת מצודה בערב שבת.

עוד יש לצדד דליכא למיחש משום צידה, עפ"י המובא במשנ"ב (שטז סקי"ג) דחגבים טהורים לדעת רש"י הוא דבר שבמינו ניצוד, והרמב"ם אין סובר כן. וכתב בחוט שני (הל' שבת ח"א עמ' קכב), דאולי יש לבאר בדעת הרמב"ם, דהדרך הוא שאין כולאים חגבים חיים, אלא מיד בשעת צידה הורגים אותם ומטפלים בהם כשהם מתים, וההשתלטות עליהם נגמרת ע"י הריגתם, ומשום הכי אין זה בכלל מלאכת צידה, דצידה הוא דוקא כשתופס את הבע"ח בחייו, ולכן מה שקורין בזמנינו "ציד" שיורין חץ על הבעלי חיים וממיתים אותם אין זה בכלל צידה [חוץ מאיסורי נטילת נשמה].

ולדבריו, גם אם נחשיב פעולה כזו למעשה ולא כגרמא, אין לחוש משום צידה, שכן הצידה וההריגה באין כאחת. וא"כ היה להתיר משום צידה אפילו בשבת [ורק משום נטילת נשמה יש לחשוש בזה כשצד בשבת], ועכ"פ בערב שבת ודאי דמותר.

סימן נד - למה לא נוהגין לומר כהיום בע"ש הדליקו את הנר

שאלה: למה לא נוהגין לומר כהיום בערב שבת "הדליקו את הנר", כמבואר במשנה ובגמרא (שבת לד.) ושו"ע (סימן רס, ב).

תשובה: הראוני שכבר נשאל בזה בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סימן פג), והשיב: ולפענ"ד בעניותי הנני נוהג בכל ערב שבת לשאול אם לקחו חלה ושידליקו את הנר, ולערב אני בעצמי נוהג, ומסתמא כן עושין אחרים, ואדרבה נוהגין שהבעל מהבהב הפתילות והנרות, ע"פ המבואר בתוס' ובשו"ע. אבל המקילין בזה אולי מפני כמה סיבות. חדא, שאין הבעל על פי רוב בבית, דמהאי טעמא אמרו שאשה מדלקת מפני שהיא בבית והבעל אינו בבית. והשנית, שמדליקין שלא בזמנן, ובפרט בירושלים עיה"ק שמדליקין ארבעים דקות קודם השקיעה הראשונה ויותר משעה לשקיעת ר"ת, ועיין רבינו בה"ג הובא במרדכי וראב"ן והמג"א ובשו"ע הרב (רסג, ו), ומכאן סמכו הקדמונים, שהיו משגרים התינוקות מבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו, שיצוו להדליק אז ולא ידליקו קודם מנחה, כיון שאינן מקבלין אז עליהן את השבת. ועוד בו כי במקומות שמתריעין (בצופר) להדליק נרות, אולי סומכין על זה, ומ"מ כל ערום יעשה בדעת, ובפרט שאמירתה סגולה לשלום בית, ויאמר בניחותא כי זה עיקר הגורם לשלום בית, והבן, עכ"ד.

לענ"ד צ"ע בזה, דטעם זה שאין הבעל אומר "הדליקו את הנר" משום שהוא בבית הכנסת, נדחה מדברי הט"ז (סימן רס סק"ג) וז"ל: ויאמר להם הדליקו את הנר, פירוש בפתח הה"א, לשון ציווי, דאין שייך לומר לשון שאלה, אם הדליקו את הנר כמו בעשרתם ערבתם, שכאן הוא רואה שלא הודלק, ומה שאלה יש בדבר. ונראה לי, דאם הוא בחדר מיוחד והולך משם לבית הכנסת ואינו יודע אם הודלק בבית דירה, שפיר יאמר לשון הדליקו בחירי"ק, דהוא לשון שאלה, עכ"ל.

חזינן, דגם כשנמצא בחדר אחר ואינו רואה אם הדליקו את הנר, צריך לומר הדליקו את הנר, רק לא בפת"ח אלא בחיר"ק. וכן הביא כף החיים (רס, כו) בשם שוע"ה (סעיף ה) ופתח הדביר (אות יא), וכ"כ במשנ"ב (רס סקי"ד), שאם אינו בבית כשמגיע סמוך לחשיכה אלא בביהכ"נ או במקום אחר, צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו.

ומה שכתב דהוא משום שמדליקין מוקדם ג"כ אינו מובן, דסוף סוף נוהגין להדליק בזמן זה ומקבלות הנשים עליהן את השבת בהדלקה. – ומה שצידד, דאולי סומכין על שמתריעין בצופר, אכתי איכא למיחש שמא תטעה שתקיעה זו ראשונה ותבוא להדליק בזמן איסור. ובפרט לדעת הפוסקים (הנ"ל) בכל אופן צריך לומר "הדליקו את הנר" גם כשאינו בבית, א"כ הזכרת הצופר אין מוריד ממנו את הענין לאמרו.

וגם מסברא נראה שהזכרת הצופר לא סגי, שהרי גם בזמן חכמינו ז"ל היו תוקעין שש תקיעות, ואחד מהן הוא כדי להדליק את הנר, כמבואר בגמרא (שבת לה:), ואעפ"כ מבואר במשנה (לד.) שכל אחד חייב לומר בבית עם חשיכה הדליקו את הנר.

והעירוני דבשו"ת נשמת שבת (ח"א סימן רב) רצה לחלק, דאולי התקיעות בזמן המשנה שהיה בשופר פשוט, לא היה נשמע כל כך בכל הבתים בפנים, ולכן היו צריכים להזכיר בפה להדליק את הנר, אבל בזמנינו שהקול חזק ונשמע בכל הבתים יש לסמוך על התקיעות גרידא, ושוב אין צריך הבעל להזכיר להדליק את הנר. אבל לענ"ד צ"ע בזה, שכן בטור (סימן רנו) מבואר, שהתקיעות היו תוקעין במקום גבוה "כדי שישמעו כולם".

ואפשר שנובע מחסרון ידיעה, ובאמת חסידים ואנשי מעשה נזהרין בזה. – שוב ראיתי מה שכתב הגה"ק מבוטשאטש באשל אברהם (סימן רס ס"ב), וז"ל: אולי טעם מצוה לומר הדליקו הנר לקבלת שבת קודש, כדי שיהיה בשליחותו למצוה מכל צד ובכל הפרטים היטב, וכמו שכתבנו במקום אחר, שכל שעושה שום הכנה בעצמו לא שייך עוד מצוה בו יותר מבשלוחו. ומכל מקום הדלקת הנר שקודם לקידוש והוא עיקר הכנת הסעודה, נכון שבכל ערב שבת קודש יאמר כן לגלות השליחות דעבדה אדעתא דידיה. ולזה גם כשבטוח שבלי אמירתו תדליק בזמן הראוי, מכל מקום מצוה קעביד באמירתו. ואולי לזה כתבו בספה"ק לעשות הכנה קצת דהדלקה, כגון להעמיד המנורה בעצמו, וי"ל שהוא מצד שהדלקה חשובה יותר מהסעודה, ועל ידי זה לא יצטרך לומר הדליקו את הנר כפי סגנון לנהוג כמו זר נחשב בעיני הנשים להזכירם כן בכל ערב שבת קודש, ועל ידי ההכנה יוצא ידי חובתו היטב, עכ"ל. – ולדבריו, דכשהבעל מתעסק בהכנת הנרות אינו צריך להזכיר "הדליקו את הנר", יש לימוד זכות על המקילין בזה.

[ובעיקר דבריו יש לעיין, שהרי מנהג קדום כבר בכל תפוצות ישראל שהבעל מהבהב את הנרות, וכמו שהביא המג"א (רסג, סק"ז) מכתבים דהאיש יתקן הנרות, ואעפי"כ כתב הט"ז דכשנמצא בחדר אחר יאמר "הדליקו את הנר", הרי דאפילו כשכבר תיקן והכין את הנר, יש ענין שיאמר "הדליקו את הנר", ויל"ע].

סימן נה - שמן זית למאור אם כשר לנר שבת

שאלה: שמן זית למאור, שאינו צלול כל כך כמו שמן זית לאכילה, האם מהודר לנר שבת, אע"פ שאינו ראוי לאכילה.

תשובה: הנה לגבי נר חנוכה יש שחוששים בזה, דבעינן מן המותר בפיך, וזה אינו ראוי לאכילה. ואם כי לא נראה להחמיר, שאין דמיון בין דברים האסורים באכילה מדינא, לדברים שנמנעין לאכול ממנו מחשש היזק, ובפרט שלכאורה באכילה מועטת גם אינו מזיק. מ"מ גם להמחמירים בנר חנוכה, יש להקל גבי שבת. שכבר דנו בזה הפוסקים, האם יש להקפיד להדליק נרות שבת רק מן המותר בפיך, עיין דעת תורה (סימן רסד, וסי' תרעג), דשבת קיל יותר מנר חנוכה, כיון דהוי רק משום שלום בית, אין צריך שיהיה מן המותר בפיך.

ואף לדעת שו"ת תורה לשמה (סימן קח), דבפסול לאכילה יש בו משום הקריבהו נא לפחתיך (סוכה נ.), ומטעם זה כתב, דשמן זית שהיה תחת המטה, לא ידליקנו לשבת ויו"ט וכיו"ב, דכל הראוי לאכילה אם הניחו תחת המטה שורה עליו רוח רעה ונפסל לאכילה, ומאחר שנפסל לאכילה ממילא נפסל להדליק ממנו נר מצוה של שבת ויו"ט משום הקריבהו נא לפחתיך, וגם מים מתחת המטה לא יניחם בעששית להגביה השמן, אע"פ שאין המים עצמם נדלקים, מ"מ כיון שרוח רעה שורה עליהם הרחק מהם, עיי"ש. – מ"מ י"ל דכשאין עליו רוח רעה, וראוי לאכילה, ורק באכילה מרובה מזיק קצת, אין בו הקריבהו.

וגם בשדה חמד (קונ' הכללים מע' ל' קמ"א ל"א) הביא סברא דלא שייך במאכל שתחת המטה הקריבהו וכו', כיון שאין הפגם ניכר, והקריבהו אמרינן רק בניכר בו פגם. ולפי דבריו, מש"כ תוס' (סוכה מח:) שיין ומים מגולים פסולים למזבח משום הקריבהו וכו', הגם שאין ארס הנחש ניכר (שהרי אמרינן רק "שמא" שתה מהן נחש), דמ"מ כיון שאינו ראוי לאדם משום סכנה גלויה שייך הקריבהו. אבל תחת המטה, שאינה סכנה גלויה, כי אם פגם רוחני של רוח רעה, נהי שאינו ראוי לאדם מחמת סכנה. מ"מ המצוה יכולה להבריח הרוח רעה. – וכל שכן הכא דליכא כלל רוח רעה, ובעיקרו ראוי לאכילה, דכשר להדלקה.

וגם הטעם השני שכתבו להחמיר בנר חנוכה, דבעינן דומיא דמנורה שבבית המקדש ככל האפשר, גם כן אינו שייך לענין נר שבת, שאין בו משום מנורת בית המקדש רק ענין כבוד ועונג שבת, ושלום בית. וגם בחנוכה עצמו אין נראה להחמיר משום כך, דא"כ ליבעי נמי כתית. [וע"ע ארחות חיים (ספינקא, סימן תרעג) כמה מראי מקומות בענין נר חנוכה בדברים מאוסים או אסורים באכילה].

סימן נו - הדלקת נר שבת משמאל לימין

שאלה: בשו"ע (תרעו, ה) כתב דצריך להדליק נר חנוכה תחילה משמאל ולפנות לימין, האם גם בנר שבת יש להקפיד על זה.

תשובה: לגבי נר שבת לא נזכר ענין זה ומשמע שאין להקפיד על זה, אבל מצד הסברא נראה להקפיד בזה גם בשבת, ועפ"י מה שאמרו חז"ל (יומא יז:), כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. והראוני שכבר העיר בזה בספר לקראת שבת (ח"א פרק יג, לא) וציין לאבקת רוכל (סימן טו), דהיכא שאינו מקיף דבר אלא עומד תמיד נגד רוח אחד כמו בנר חנוכה וכוונתו לפנות מאותו רוח לבד, צריך להתחיל מנר של צד שמאל כדי לפנות אל הימין. ולכאורה ה"ה בנר שבת.

שוב התבוננתי, דדבר זה שתתחיל מנר המונח בצד שמאל, לא אליבא דכולי עלמא הוא, דכידוע נחלקו רבותינו האחרונים מהו הכוונה לפנות לימין, שיטת השו"ע (סי' קכח, וסי' תרנא) דהכוונה כפשטות הלשון "דרך ימין", דהיינו שצריך להפנות לאותו צד שנוטה לדרך ימין. וממילא העיקר שיסיים בימין. וכן מבואר בשו"ת חת"ס (או"ח סימן קפז) דהעיקר שיסיים בימין. – ולעומת זאת, שיטת הט"ז (סימן תרעו סק"ו) בביאור כל פינות שאתה פונה וכו', דיתחיל מצד ימין.

והרבה חילוקים ביניהם, ולדוגמא הסרת הפרוכת כשפותחין הארון הקודש, דלדעת המחבר והחת"ס יהיה משמאל לימין, וכ"כ בדרישה (ריש סימן תרנא) לגלול הפרוכת מצד שמאל לימין. ואילו לדעת הט"ז מימין לשמאל. – ולכאורה לדידן שאנו נוהגין בנר חנוכה שפונים משמאל לימין, אזי כמו כן צריכים להסיר הפרוכת משמאל לימין, וכן הוא בלקוטי חבר בן חיים (ח"ה דף קט:), וכן היה נוהג כק"ז הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע כמובא במנהגי זידיטשוב, וכן מנהג בעלזא.

אכן למעשה, המנהג ברוב מקומות שמסירין הפרוכת מימין לשמאל, וצ"ב מאי שנא מנר חנוכה שמתחילין משמאל לימין. – וכתב הפרישה (סימן קכח סקכ"ג), דלפי מה שכתב הב"י (סימן קכג) דנותנים שלום לצד שמאל תחלה, ולית ביה משום כל פינות יהיו על צד ימין דאינו פונה לשום צד, ה"נ בפתיחת ופניית הפרוכת מצפון לדרום אין קפידא, דהא גם כן אינו פונה, ע"כ. - ובספר מנהג ישראל תורה (סימן קלד אות א) ר"ל, דאולי כוונת הפרישה הוא, דהפרוכת נשאר על מעמדו ואינו פונה לשום צד ורק שמקפל חלק הימין לשמאל, עיי"ש. ולענ"ד אינו מובן כל כך איך נשאר הפרוכת על מעמדו, והרי מזיזו מצד לצד.

[ובכלל יל"ע בדברי הפרישה, דהרי בנר חנוכה גם כן המנורה עומדת על מכונה, ואעפ"כ מקפידין להתחיל בימין. – ואם כוונתו על האדם הפותח הארון שנשאר לעמוד על מקומו ואינו פונה לשום צד, רק ידו, הרי זהו ג"כ בנר חנוכה, ומאי שנא, וצ"ע].

וי"ל טעם אחר למה מסירין מימין לשמאל, דהרי נותנים הס"ת בצד ימין של הארון הקודש, וכמו שכתב הרמ"א (סימן קלד) דיש להחזיק התורה בימין, וכשמפנין את הפרוכת לימין, אזי זה מפריע מלהוציא הס"ת משם, על כן מפנין הפרוכת לשמאל, וכ"כ במנהג ישראל תורה (שם), ועיי"ש שהאריך בכמה דברים ששייך בהם הכלל דכל פינות שאתה פונה יהיו דרך ימין.

ועל כל פנים לענין נר שבת, לדעת השו"ע ושו"ת חת"ס דכל פינות שאתה פונה וכו' הכוונה לפנות משמאל לימין, ולכן מדליקין נר חנוכה משמאל לימין, נראה דה"ה בנר שבת צריך להתחיל משמאל ולפנות לימין. משא"כ לשיטת הט"ז דלעולם מתחילין בימין, ה"ה בנר שבת מתחילין בימין. – ואולם, כבר כתב בשו"ת חת"ס (שם) דימין והעברה על המצות, ימין עדיף, ולכן אם תצטרך להעביר על הנרות כדי להתחיל משמאל, עדיף שתדליק תחילה מצד ימין.

והרוצה לחוש לשיטת הט"ז, עיין במשנ"ב (תרעו סקי"א) ושעה"צ (שם סקי"ט), שתעמוד באופן שיד ימינה תהיה קרובה לקצה השמאלי של הנר, שלא תצטרך לשכל את ידיה, משום דאין מעבירין על המצות.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה