אור ברסלב
שות גם אני אודך - א אורח חיים › פורים

שות גם אני אודך - א

אורח חיים · פורים

חנוכה

סימן קיז - יכול לקרות המגילה רק פעם אחת מתי יקרא ביום או בלילה

שאלה: מי שאסור בבית האסורים ונתנו לו ברירה לשמוע קריאת המגילה רק פעם אחת, ביום או בלילה, באיזה יבחר.

תשובה: מסברא נראה פשוט שיבחר לקרות את המגילה ביום, דחיובו יותר שהוא מדברי קבלה, כמו שכתב בשערי תשובה (סימן תרפז סק"א) בשם הנובי"ק (או"ח סימן מא), דקריאת המגילה בלילה דרבנן, וביום מדברי קבלה.

אלא שיש לדון אם שייך בזה דין דאין מעבירין על המצוות, ועיין בבאר היטב (סימן צ סקי"א) שערי תשובה (סימן תרנא סק"ח) ומשנ"ב (סימן צ סקכ"ח), בענין חבוש בבית האסורים ונתנו לו אפשרות להתפלל פעם אחת בעשרה במשך כל השנה איזה יום יבחר, האם יתפלל מיד דאין מעבירין על המצוות, או עדיף להמתין עד יו"כ ואין זה בכלל מעביר על המצוות לפי שאז יקיים המצוה בשלימות יותר, עיי"ש. ושם הביאו פלוגתא אם ימתין או לאו. דעת הרדב"ז (ח"ד אלף פ"ז) דלא ימתין ויעשנה מיד, ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחילה היא קלה או חמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות. – אמנם החכם צבי (סימן קו) חולק, דרשאי להמתין ואין זה בכלל מעבירין על המצוות.

ואיברא דבנידון דידן יש מקום לומר דאף להרדב"ז יכול להמתין, דעד כאן לא קאמר הרדב"ז שאין להמתין, אלא גבי מצוות תפילה שהיא מצוה נפרדת, דהיום צריך להתפלל וביו"כ צריך להתפלל, והם שני חיובים נפרדים לגמרי, ולמה ימתין. משא"כ בקריאת המגילה דיום ולילה שאע"פ שהם ב' חיובים, מ"מ ענינם וחיובם אחד הוא, ומיירי באותה מצוה עצמה, הלכך כיון שיכול לקיימה ביתר הידור שפיר יכול להמתין. ובאמת דהחכם צבי שם חילק כן בדברי הרדב"ז, ויל"ע בזה.

אלא שראיתי לאאמו"ר שליט"א בשו"ת משנת יוסף (ח"ו סימן קלט) שעורר, דיתכן דעדיף לקרות בלילה, על פי מה שכתב בשדה חמד (אסיפ"ד, מע' יוה"כ סי' א אות י סוד"ה ורבין) דבדרבנן יש לומר דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ואם יש לפניו דרבנן ודאורייתא, אין מעבירין על דרבנן מפני דאורייתא, דהיינו דנחשבות לשוות, ויעשה המצוה דרבנן הבאה לידו ראשונה. וא"כ ה"ה בקריאת המגילה י"ל, דהחלק דרבנן לקרוא בלילה עדיף, דנחשב כדאורייתא, לעומת הקריאה ביום שהיא מדברי קבלה. ומסקנתו, דבאופן שיש לחוש שמא לא יוכל לקרות אח"כ ביום, שלא יניחוהו בסוף לצאת וכדומה, יקרא מיד בלילה ולא ימתין ביום.

וכעין זה כתב גם החכם צבי (שם), דאם יושב בבית האסורים של גוים, אשר פיהם דיבר שוא, ויש לחוש שלא יקיימו דבריהם, אין לו להמתין, עיי"ש. וע"ע בספר חשוקי חמד (עמ"ס מגילה ע' נו) מה שהעלה בזה.

סימן קיח - משלוח מנות לאשתו

שאלה: אם אפשר לצאת ידי מצות משלוח מנות כששולח לאשתו.

תשובה: הנה תחילה יש לעיין אם יוצא בכלל כששולח מנות לאשה, דהרי בפסוק נאמר "ומשלוח מנות איש לרעהו" ומדיוק הכתוב משמע דהמצוה הוא רק איש לרעהו, וא"כ המצוה לשלוח רק איש לאיש. ובאמת כבר נחלקו בזה הפוסקים, הרמ"א (תרצה, ד) כתב "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך, שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש", ומקור הדין הוא בדרכי משה (שם סק"ז) בשם מהר"י ברונא. הרי לן דהמצוה הוא גם לנשים, שחייבת לשלוח אשה לאשה.

והן אמת דהפרי חדש (שם) פליג אהא דינא וס"ל, דאשה פטורה ממשלוח מנות, דאיש לרעהו כתיב ולא אשה, וז"ל: "אין דין זה מחוור, דאיש כתיב ולא אשה, ומנין לו זה. וכתב הריק"ש ששום פוסק לא כתב כן", עכ"ל. וציין לדבריו בביאור הגר"א, ומשמע דס"ל כוותיה. וכ"כ בתוספת מעשה רב בדעת הגר"א. וכן הסכים המקור חיים כפר"ח.

אמנם בשערי תשובה (שם סק"ה) הביא משו"ת שבות יעקב (ח"א סימן מא), שטעם הרמ"א ברור, כיון שגם נשים היו באותו הנס, ומהאי טעמא חייבות במקרא מגילה, וגם אצל משלוח מנות כתיב "וקבלו עליהם היהודים" וגם נשים בכלל. ושהשיג על הפר"ח גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קכ) מהני טעמי שכתב השבו"י, דאיש לאו למעוטי אשה קאתי, והא כתיב "קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם" ואשה בכלל, דכל היכא דכתיב זרע נקבות בכלל, ותו כיון דחייבות במקרא מגילה, איתקש עשייה לזכירה דכתיב "נזכרים ונעשים", וכי היכי דגמרינן זכירה מעשייה, גמרינן נמי עשייה מזכירה. ותו זיל בתר טעמא, דחייבות במקרא מגילה לפי שהיו באותו הנס, א"כ ה"ה לכל מצות הנוהגות בפורים, עיי"ש. ומיהו הברכי יוסף (תרצה, ח) האריך לדחות את דברי השבות יעקב.

ואולם הגרעק"א (בחידושים על השו"ע שם, נדפס בעין הגליון שבשו"ע מהדורת טלמן, ובליקוטי חי' למגילה) כתב, דאף אי נשים נמעטו מדכתיב "איש לרעהו" ולא אשה כמ"ש הפר"ח, מ"מ מדרבנן מיהת חייבות משום שהיו באותו הנס, וכמו שכתב הטורי אבן (מגילה ד.) לענין מקרא מגילה, דחיובא דנשים לא דמי לחיוב האיש, דאיש חיובו מדברי קבלה, דאסתר ברוח הקודש נאמרה והוה כדאורייתא, אבל נשים אינן חייבות מדברי קבלה, כמו שאינן חייבות בכל מצות עשה שהזמן גרמא, ורק מדרבנן חייבו אותן אח"כ משום שהיו באותו הנס, יעויי"ש.

וא"כ הכי נמי יש לומר גם גבי משלוח מנות, דאף דכתיב "איש לרעהו" ונשים נתמעטו מהאי קרא, היינו דנתמעטו מחיובא דאיש, דהחיוב מדברי קבלה שנאמרה ברוח הקודש באמת לא היה על הנשים דהוה מצות עשה שהזמן גרמא, ואפילו במקרא מגילה אינם חייבות, אבל אח"כ כשתיקנו רבנן לחייבן בקריאת המגילה משום שהיו באותו הנס, חייבום נמי במשלוח מנות משום האי טעמא.

ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן קצו) כתב דיש ליישב מדוע כתיב "איש", כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם (הל' אישות יב, ב) ועיין רמב"ן (משפטים כא, ט), נמצא לפי"ז היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא, ומשו"ה כתיב איש, אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת. אך זה תליא בספיקא דמג"א (תרצה סקי"ב) ותליא בפירוש הש"ס (מגילה ז:) דמיחלפי סעודת פורים, אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות. ונראה דתליא בשני הטעמים שנאמרו במצות משלוח מנות, אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חבירו כמ"ש בתרומת הדשן (סימן קיא), "דתקנת משלוח מנות היתה שתהיה הרוחה למקבל לקיים סעודתו", כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה. ואי טעמא משום אהבת רעים כמבואר במנות הלוי (על מגילת אסתר ט, יט), דטעם משלוח מנות "להרבות חיבה וריעות בינינו", גם הסמוך על שולחן אחר חייב, עיי"ש באריכות.

עכ"פ מבואר, דדבר זה אם אשה מחוייבת במשלוח מנות שנוי במחלוקת, לדעת הפר"ח ודעימיה פטורות "דאיש לרעהו" כתיב, ולא אשה. ולהכרעת הרמ"א ושאר הפוסקים שיישבו את דבריו דודאי חייבות, וכמה טעמים לזה מדוע נכתב "איש לרעהו", אבל אין הכוונה לאפוקי אשה.

ולהלכה כתב המשנ"ב (סקכ"ה), דאשה חייבת שכולן היו באותו הנס, וצריכה היא לשמוח ולשמח לב אביונים, וכתיב קימו וקיבלו היהודים וגו' וגם נשים בכלל. ומביא דברי המ"א שכתב, לא ראיתי נזהרין בזה, ואפשר דוקא באלמנה, אבל אשה שיש לה בעל, בעלה משלח בשבילה לכמה אנשים, ומ"מ יש להחמיר.

ומעתה בשאלתינו נראה, דאי משום "איש לרעהו" דכתיב, יתכן ויכול לצאת ידי חובתו ע"י ששולח לאשתו, כנ"ל דיש לומר דגם האשה בכלל חיוב משלוח מנות, ואיש לרעהו דכתיב יש ליישב בכמה אופנים, וכנ"ל.

אך אכתי יש לעיין, האם עיקר הענין דמשלוח מנות שייך כלל בכהאי גוונא ששולח לאשתו, דכבר הבאנו לעיל ב' הטעמים שנאמרו במשלוח מנות, טעם התרומת הדשן דתקנת משלוח מנות היתה שתהיה הרוחה למקבל לקיים סעודתו, ובמנות הלוי כתב הטעם להרבות חיבה וריעות בינינו. ולכאורה, כיון שהבעל חייב במזונותיה ואוכלים סעודת פורים ביחד אין כאן מצוה מיוחדת, שממילא יש לו לדאוג לצרכי הסעודה לעצמו ולאשתו. וגם ענין להרבות ריעות אין כאן, דזהו דוקא כששולח לאחרים שמראה בזה חיבה, אבל באשתו שממילא דר עמה ומחוייב במזונותיה אין כאן ריבוי ריעות. [ואף אם שולח לה מנה יפה ומכובדת מאד, שנפשה מחמדת אותם, ושמחה להם ביותר. מ"מ אין זה רק תוספת שמחה לה כמו ביו"ט שמשמחה בבגדי צבעונין, ואין כאן ריבוי ריעות כל כך כמו במשלוח מנות איש לרעהו].

עוד יש לעיין בזה, מצד ההלכה דכל מה שקנתה האשה קנה בעלה, וחשיב אם כן כאילו שולח לצורך עצמו. (ואולי י"ל, דאף שיש לו חלק בזה, דמה שקנתה האשה קנה בעלה, מ"מ מיקרי משלוח מנות, דסוף כל סוף יש כאן הרווחת סעודת פורים לו ולה, וגם יש כאן ריבוי ריעות. מלבד לדברינו הנ"ל שלא מיקרי ריעות כל כך, ויל"ע בזה דלמעשה המנות נמצאים בביתו גם בלא שישלח אותם). - ועיין שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סימן קמד) איך מקיימין מצות משלוח מנות כששולחין לאשה שיש לה בעל, הרי כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. וביאר, דכיון דיש לה עכ"פ קנין הגוף שפיר דמי. ואם כן גם כאן שפיר דמי.

ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סימן פח) דן, באיש הנמצא במקום שאין שם רק נשים מה יעשה בשילוח מנות, וכתב דלכאורה היה נראה לומר, דכיון דהטעם שלא ישלח איש לאשה כדי שלא ישלח לאלמנה ויבוא לידי ספק קידושין, א"כ י"ל דדוקא במקום שיש לחוש לספק קידושין גזרו, אבל השולח במקום שאין אנשים רק נשים וליכא למיחש לקידושין כלל, שהרי מקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין אפילו היא והוא מודים. אמנם שבוש הוא, שהרי קיי"ל בקידושין, דאם אמר לאשה שנותן לה בשביל אהבה וחיבה חוששין לקידושין, עיין שו"ע (אבהע"ז כז, ג), וא"כ הכא נמי יש לחוש. גם כי לסברת המג"א (סקט"ו) דהחשש שמא קידש מכבר ויאמרו שהוא רק סבלונות, ועוד י"ל דלא פלוג רבנן בגזרתן בין מקום למקום, עיי"ש באריכות. וציין לשו"ת בית שערים (או"ח סימן שפ) שחקר בזה, אם צריך ליזהר לכתחלה במשלוח מנות אשה לאיש. – וה"ה בנידו"ד יש לומר סברא זו, דאם נתיר לשלוח מנות לאשתו לצאת ידי קיום המצוה מלכתחילה, יש לחוש שמא יטעה דאפשר לשלוח לנשים.

ולכן למעשה נראה שלא יעשה כן, רק יקיים תקנת חז"ל כפשוטו "איש לרעהו" להרוחת הסעודה, ולהרבות ריעות.

ומי שאשתו נמצאת במקום שאין לה מה לאכול, כגון יולדת בבית חולים וכדומה, אינו יכול לצאת מצות משלוח מנות באוכל שמביא לה, שהרי ממילא מחוייב לזונה ואין נחשב למשלוח מנות אלא לחיובו לזונה דבר יום ביומו. ולכן יוסיף מיני מגדים נוספים לסעודה, לשם מצות משלוח מנות. – או שיביא לה דבר מה לאכול יום קודם לכן, דאז כשכבר יש לה אוכל בביה"ח, יכול לצאת בכל מה שמביא לה, שאז אין זה מצד חובתו לזונה רק לשם מצות משלוח מנות.

סימן קיט - מה עדיף לשלוח מנות לאשתו או למחלל שבת

שאלה: לפי מה שכתב כת"ר שליט"א במכתב הקודם דלכתחילה לא ישלח מנות לאשתו, מה יעשה כששוהה בבית החולים עם אשתו ואין שם ישראלים שומרי תורה ומצות, האם ישלח משלוח מנות לישראלים כאלו, או בכה"ג עדיף שישלח לאשתו.

תשובה: הנה, אם הם ישראלים שמחללים שבתות להכעיס ואינם מאמינים בעיקרי הדת, אזי ישלח לאשתו. אבל אם מאמינים בעיקרי הדת ומחללים רק לתיאבון, אזי עדיף ליתן להם מאשר לשלוח לאשתו.

דהנה, משלוח מנות אפשר לצאת דוקא כששולח איש לרעהו, ומצינו בפמ"ג (סימן תרצה א"א יא) שהסתפק, אי יכול לשלוח מנות לעבד כנעני, דרעהו מיקרי. ובשו"ת בית יצחק (חיו"ד ח"ב סימן קמד) חולק וס"ל דאינו בכלל רעהו.

ובאמת בשאלה זו אי רעהו מיקרי רק מי שמקיים תורה ומצות או לא, עיין בתוס' (סוכה לט. ד"ה הלוקח) שכתבו, דחבירו מקרי גם גוי, והוא מש"ס (שבת קג.). אבל התוס' (מעילה כ. סוד"ה נתנה) כתבו, שנכרי לא מקרי חבירו, ועיין במג"א ומחצית השקל (סימן שלו סק"ו).

ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ד סימן לא, ה) העיר מהפסוק "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה" (שמות יא, ב) וקאי על המצרים, הרי שגם נכרי נקרא רעהו. ואולי קודם מתן תורה שאני, אבל אחר מתן תורה לא מקרי רעהו רק ישראל כשר שמקיים מצות, והאריך השד"ח (כללים, מערכת חי"ת כלל סד) בזה, עיי"ש.

ומסברא יש לחלק בין איש שעובר עבירות רק לתיאבון, דאז יש עדיין המצוה של ואהבת לרעך, ועיין במנחת חינוך (מצוה רמג אות א) שמי שמאמין בעיקרי הדת דינו כאח וריע. – וידוע מה שכתב בשו"ת בנין ציון (סימן כג) להקל במחללי שבתות שבזמנינו לענין יין נסך, אחר שבעוה"ר פשתה המספחת ולרוב עם נעשה חילול שבת להיתר. ועוד שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש שבת ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי הטעם דמחלל שבת נחשב כמומר, הוא מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית, וזה הרי מודה בתפלה וקידוש על מעשה בראשית, ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגויים, עיי"ש. ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קכא) ושו"ת בית יצחק (חיו"ד קונטרס א סימן כג) הביאוהו להלכה, ואכהמ"ל בדברי הפוסקים בזה.

[ ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן סא) נשאל, האם מותר למסור נוסח הקידוש למי שאינו שומר שבת, אולי יעשה קידוש על יין שאינו כשר. והשיב, דאם הם אנשים שבמשך הזמן יתרגלו גם לזה שיינם יהא כשר, מותר למסור להם נוסח הקידוש, ואם מהחשש שהם יגעו בעצמם בעודם מחללי שבת, הלא כתב בשו"ת בנין ציון דכיון דמקדש בליל שבת, א"כ מאמין בעיקר הבריאה ושביתת שבת אין יינו יין נסך, ואפשר לסמוך על זה רק בשעת הדחק.

וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"א סימן עז, ובמהדו"ת יו"ד סימן מט), אודות מה שנוהגים לתת לחתן ולכלה אחרי שבע ברכות לטעום מהיין, והרי כשהם מחללי שבת בפרהסיא הוי ליה כנותן להם יין נסך, והרמ"א (או"ח קסג, ב) אוסר להאכיל לחם מי שלא נטל ידיו משום לפני עור. והביא סימוכין להקל, ובתוך הדברים מזכיר את תשובת מהרי"א אסאד (יו"ד סימן נ) דבעינן קבלת עדות בפניו, ובפרט אפשר להקל אם מתפלל ומקדש בשבת וגם אינו מחלל שבת בפני אדם גדול].

עכ"פ נראה מזה לענינינו, דכהיום שרוב מחללי השבתות הינם תינוקות שנשבו שאינם יודעים מכלום, ורובם מאמינים בעיקרי הדת, וכמו שרואים ביוהכ"פ שכמעט כולם מתענים. א"כ נראה שמקיים מצות משלוח מנות, כששולח לאיש כזה שמאמין בעיקרי הדת, דבכלל רעהו הוא. ועדיף לשלוח להם ולא לאשתו, דבכהאי גוונא ששוהה בבית החולים יחד אם אשתו לא ניכר כל כך ענין המצוה, כשיאכל עמה סעודת פורים שממילא היה מחוייב ליתן לה.

אבל אם המחללי שבתות השוהים שם הם מחללי שבתות להכעיס, ואינם מאמינים בעיקרי הדת, עדיף שישלח לאשתו, דלפי האמור לא ברירא הא מילתא דיוצא משלוח מנות למי שאינו מאמין בעיקרי הדת, דאולי רעהו הוא דוקא מי שמקיים תורה ומצוות, או לכל הפחות מאמין בעיקרי הדת. ואילו לאשתו נתבאר (בסימן הקודם) דיש מקום לומר דשפיר יוצא ידי חובת משלוח מנות כששולח לה מנות, אלא שתלוי אם יש לה אוכל שם, וכמו שנתבאר שם, דביש לה כבר אוכל שפיר יכול להוסיף לה צרכי סעודה, ובאין לה מה לאכול שאז ממילא חייב לזונה, יוסיף מיני מגדים לסעודה.

תוכן העניינים

שות גם אני אודך - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה