אורח חיים · מוקצה
סימן עא - הוצאת מוקצה מכיור כדי שלא יפסד
שאלה: כלי שמלאכתו לאיסור מונח בכיור, ואינו רוצה ליטול שם ידים כדי שלא יפסד המוקצה, האם מותר להוציא את המוקצה, שהרי מותר לטלטל כשמל"א לצורך מקומו. או דלמא, טלטול כזה דמי למטלטל מחמה לצל שלא יפסד הכלי דאסור. – ומה הדין במוקצה מחמת גופו באופן זה.
תשובה: הדבר פשוט, שאם הוא כלי שמלאכתו לאיסור מותר להוציאו מן הכיור. דהנה בשו"ע (שח, ג) נפסק: "כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו וכו' בין לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה, אבל מחמה לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שיגנב או שישבר שם, אסור", עכ"ד השו"ע.
ופשטות לשון השו"ע מורה, שכל כלי שמלאכתו לאיסור שמעכב האדם מלהשתמש במקום זה שרוצה להשתמש בו, מותר לטלטלו, ואין נפק"מ אם המעכב הוא משום שהחפץ מפריע לו, או משום שחושש שיפסד החפץ, דבין כך ובין כך כיון שמפריע לו להשתמש כאן מותר לו לטלטלו. ומחמה לצל נקרא, באופן שאין צריך להמקום כלל, ורק רואה החפץ במקום מסויים שמשם יכול ליגנב או ליפסד, זה נקרא מחמה לצל.
אלא שעדיין יש לדון, באופן שהחפץ המונח בכיור אי אפשר להשתמש בו כלל לצורך גופו, אם מותר להוציאו, דידוע מחלוקת הרז"ה והרשב"א (שבת קנד:) בסוגיית מבטל כלי מהיכנו, אם כשמל"א כשאינו ראוי לאיזה טלטול לצורך גופו, גם לצורך מקומו אסור, וכן דעת הרז"ה. אבל הרשב"א חולק, דאע"פ שלא חזי לצורך גופו, מ"מ לצורך מקומו מותר.
וכדעת הרז"ה נקט התהלה לדוד (רסו, ח), דכל כלי שמלאכתו לאיסור, אם אינו ראוי לצורך שום דבר המותר בשבת, אסור לטלטלו אף לצורך מקומו, וציין אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנ"י (ח"ה סימן עו אות ה) שזו דעת בעל המאור, ושכ"כ הפמ"ג (שח א"א יב). ושהדברים מפורשים יותר בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן נה, ב) דכלי שמל"א אין הפירוש שאינו ראוי למלאכת היתר, שהרי מותר לטלטלו לצורך גופו, הנה שיש לו צורך גופו בהיתר, וג' חילוקים בכלי שמל"א – א) אם אינו ראוי כלל רק למלאכת איסור, זה מוקצה גמור, שאין לך מוקצה גמור כזה. – ב) ואם ראוי מעט למלאכת היתר, בזה מחלוקת ר"י ור"ש במוקצה. – ג) ואם ראוי גמור למלאכת היתר, רק שעיקר עשייתו למלאכת איסור, מותר גם לר' יהודה לצורך גופו ומקומו, עיי"ש.
ולהלכה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סימן נט) שנראה לפסוק כדעת הרשב"א. וכן משמע בשו"ע הרב (שח, פה) להקל כדעת הרשב"א. [ועיי"ש שביאר פלוגתתם, דדעת הרז"ה דכשמל"א תורת מוקצה ממש עליו, אלא שהתירו אם יכול להשתמש בגופו צורך היתר, ואם אינו יכול נשאר עליו שם מוקצה, וגם לצורך מקומו אסור דצורך מקומו הוא טפל בהיתרו לצורך גופו. משא"כ הרשב"א ס"ל דאין תורת מוקצה ממש על כשמל"א, וגם כשאין ראוי לצורך היתר עדיין לא נאסר אם רק ראוי לצורך מקומו]. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן לב) שהחזו"א (הל' שבת סימן טז אות יג) הניח דין זה בצ"ע.
ואם כן בנידון דידן, יש להקל גם באופן שאי אפשר להשתמש בהחפץ לצורך גופו, מ"מ מטלטלו לצורך מקומו, וכהרשב"א.
ולפום ריהטא היה נראה, דהני מילי דוקא באופן שאין לו כיור אחר להשתמש בו, דאם יש לו אחר לכאורה יש לאסור לטלטל החפץ, וכמו שכתב המשנ"ב (שח סקי"ב) לענין טלטול לצורך גופו, דזהו דוקא כשאין לו כלי היתר לתשמיש, דאל"ה אין לו להשתמש בכלי האסור, וא"כ ה"ה לצורך מקומו. – ואולי יש לחלק בין צורך גופו למקומו, דכיון שכעת רוצה מקום זה, א"כ אף שיש לו כיור נוסף מותר להוציא החפץ. – ומ"מ נראה דבכה"ג יש לחוש לדעת הרז"ה, שבדבר שאי אפשר להשתמש לצורך גופו, יש להחמיר שלא לטלטלו.
אבל לאחר העיון נראה, דאף באופן שיש לו כיור נוסף מותר לטלטלו ע"י הערמה, וכמו שכתב בשו"ע הרב (שח, יב) דאף מחמה לצל מותר לטלטל באופן מסויים, וז"ל: ואם מחשב עליו להשתמש בו תשמיש במקום אחר, או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם, מותר לו לטלטלו ממקום זה, אע"פ שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זה, עכ"ד. ומקורו ממג"א (סק"ח), וכ"כ במשנ"ב (סקט"ז). – ומצינו אם כן היתר בנידון דידן ליטול את החפץ ע"י הערמה.
וכל זה לענין כלי שמלאכתו לאיסור, אבל במוקצה מחמת גופו, כבר כתב אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנ"י (ח"ז סימן קמט), שאסור להוציא קסטה או כלי אלקטרוני מהכיור, שכן קסטה נידונית כמוקצה מחמת גופו, דכלי שמל"א שמותר להשתמש בו לצורך גופו, היינו אם יכול להשתמש בו שימוש המותר בשבת, כגון קורנס לפצוח בו אגוזים, גפרור לחצוץ בו שיניו, אבל קסטה הגם שבעצמיותה היא כלי שמל"א, אבל אינה ראויה לשום תשמיש היתר מחמת עדינותה, ואינה ראויה לשום דבר אחר אלא להכניסה למכונת טייפ. ומבואר בשו"ת אבני נזר (הנ"ל) שכלי שאינו ראוי כלל רק למלאכת איסור, זה מוקצה גמור דמודה בו ר' שמעון, ואין לך מוקצה גמור כזה [כיון שהקצהו מדעתו לגמרי]. וכ"כ בהגהות הגרעק"א (לשו"ע או"ח סוסי' רסו, ד"ה שם בא"ד אלא), דכל שיש לו מציאות היתר טלטול בשבת לגופו, היינו לתשמישים הרגילים בו בחול, מותר גם לצורך מקומו, אבל שופר דאין רגילים ליתן בו מים לתינוק, וליכא מציאות טלטול לגופו, בזה גם לצורך מקומו אסור. וכ"ה במשנ"ב (סי' שח סקל"ד). – וילע"ע אם יש איזה היתר בהפסד מרובה, עכ"ד.
סימן עב - הוצאת מוקצה מאסלה
שאלה: קטן זרק כלי חשוב שמלאכתו לאיסור לתוך האסלה בבית הכסא, האם מותר להוציאו משם. – ומה הדין במוקצה מחמת גופו.
תשובה: לפי הנתבאר אפשר להקל מפני שלא יתפנה שם כל עוד החפץ בפנים מפני חשיבותו, ויצטרך לטרוח למצוא מקום אחר, ובאופן כזה מיקרי צורך מקומו. ובזה נוסף גם היתר דכבוד הבריות, שמצינו בשו"ע (סימן שיב) שהקילו טלטול מפני כבוד הבריות.
ואולם יש לעיין, אם מטעם דכבוד הבריות יוכל להוציא גם מוקצה מחמת גופו. דהנה ההיתר דכבוד הבריות שמצינו בשו"ע (שם) גבי מוקצה מחמת גופו, הוא בדליכא אופן אחר ומוכרח לקנח באבנים, ובכל מקום שילך יצטרך לטלטל אבנים לקינוח, לכן התירו לו לקנח באבנים משום כבוד הבריות. – משא"כ הכא יש לו ברירה להפסיד את החפץ, או לכל הפחות לילך למקום אחר, ואם כן מאן יימר דמשום כבוד הבריות כזה התירו לטלטל מוקצה מחמת גופו. – ואפילו בכשמל"א יל"ע אם יועיל סברת כבוד הבריות, בנידו"ד.
ומ"מ, כבר מילתינו אמורה דבכשמל"א יש להתיר משום דהוי לצורך מקומו, ואפילו באופן שהחפץ יקר, ועיקר כוונתו בשביל החפץ, ג"כ חשיב צורך מקומו וכנ"ל (בסימן הקודם). ועוד דהמציאות מוכחת דכשנמצא חפץ אפילו פשוט בתוך האסלה, לא יפנה שם אפילו אם מוכן שהחפץ יאבד, משום מאיסות, או מפני שלא יוכל להוריד את המים אח"כ כשהחפץ שם דיכול לגרום לסתימת הצינורות, וא"כ שפיר חשיב צורך מקומו ממש, דאינו מוציאו רק משום חשיבות החפץ (דאז הוי מחמה לצל) אלא משום המקום שיוכל ליפנות שם.
סימן עג - טלטול ארנק חדש
שאלה: ארנק חדש שעדיין לא השתמשו בו האם הוא מוקצה. – ואם כן איזה מוקצה הוי.
תשובה: הנה, לפי היסודות שבשו"ע (סימן שי) ובמשנ"ב (שם סקכ"ז) משמיה דהא"ר בדין ארנק ישן שכבר משתמשים בו, דכל שאין דרכו להקפיד להניח בארנק דברים אחרים, איננו בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס, רק כסתם כלי שמלאכתו לאיסור, ושרי לצורך גופו ומקומו. – יש להקל בארנק חדש, שהרי בדרך כלל רוב בני אדם מניחים בארנק גם שאר דברים ולא קפדי אינשי להכניס שם מעות בלבד, נמצא שלא ייחד עדיין את הארנק למוקצה, וא"כ לא הוי מוקצה.
ובפרט לדעת הבית מאיר (הביאו בשעה"צ שם סקי"ט), דמחמת חסרון כיס נקרא כל שדרך להקפיד ולייחד לו מקום, וכיס המיוחד למעות הלא אין דרך להקפיד לייחד לו מקום, ועל כן הוי דינו רק כשאר כלי שמלאכתו לאיסור. - לפי"ז כ"ש לענין ארנק חדש יש להקל שדינו ככשמל"א, כיון דודאי לא ייחד לו מקום עדיין.
אלא שעדיין יש לדון, דשמא כיון שנעשה ונמכר לצורך דברים המוקצים, אם כן הוי הזמנה למוקצה. ועיין שו"ת משנת יוסף (ח"ז סימן ע) שכתב, דאף ארנק שהזמינוהו למעות, ולזה נעשה נמכר ונקנה, אינו מוקצה, דקיי"ל (סנהדרין מז: ושו"ע או"ח מב, ג) כרבא דהזמנה לאו מילתא היא, וא"כ ראוי הארנק להניח בו מפתחות, ממתקים, או ספר תהלים קטן וכדומה. וא"כ היה מקום להתיר טלטולן בשבת, כשהן חדשים, ולא הוי מוקצה מחמת חסרון כיס, דאין שויין גדול, ואי משום דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, עדיין לא השתמשו בו לאיסור, והזמנה לאו מילתא, עכ"ד.
וצריך לומר, דהני מילי בארנק שאכן משתמשים בו בדרך כלל גם לצרכי היתר, אבל הארנקים הרגילים שדרך רוב העולם להשתמש ברובם למוקצה בלבד ואין מכניסין שם דברי היתר, א"כ זהו עשיה גמורה למוקצה ולא רק הזמנה. – אבל מסתבר, דגם אם נחמיר בזה לכל היותר דינו ככלי שמלאכתו לאיסור.
והראוני, שהאריך בשאלה זו בספר חשוקי חמד (עמ"ס שבת עמ' ריא), והעלה דארנקים גדולים שיש בהם כמה תאים ואפשר להשתמש שם גם היתר, כגון לשים שם תהלים, ורוב העולם משתמשים בו גם להיתר, ארנק חדש כזה יהיה מותר לטלטלו מחמה לצל.
ולענ"ד אינו כן, דהמציאות הוא דרוב תשמיש הארנק הוא לצורך מוקצה: מעות, חשבוניות, כרטיסים מגנטיים וכדו' שאר דברים המוקצים, וא"כ ודאי הוא מוקצה והוי כשמל"א. ואולי כוונת החשוקי חמד הוא על "תיק" ששם מניחים גם דברי היתר וזהו רוב תשמישו, אבל לא לענין ארנק.
סימן עד - טלטול עט שיוצא מתוכו דף ברהמ"ז או שיש בו שעון
שאלה: האם מותר לטלטל עט שיוצא מתוכו דף ברכת המזון, או עט שיש בו שעון.
תשובה: לפום ריהטא היה נראה לכאורה, דתלוי מהו העיקר העט או ברכת המזון והשעון, דהנה בביאור הלכה (שח ס"ג ד"ה קורדום לחתוך) כתב משמיה דהפמ"ג דכלי שרוב מלאכתו לאיסור, הוא ג"כ בכלל כלי שמלאכתו לאיסור, וחולק עליו הביה"ל, דזה דוקא אם עיקרה הוא רק למלאכת איסור ורק לפעמים משתמש בה להיתר, אבל אם דרך הכלי להשתמש בה לשניהם, ורק שלאיסור משתמשין בה יותר, מנלן דמקצה דעתיה מניה, דהלא עשויה למלאכת היתר ג"כ, עיי"ש. ולדבריו דבנעשה להשתמש בשניהם מותר לטלטל, אולי יש להתיר טלטול עט שבו ברכת המזון באופן שנעשה לשניהם, אבל אם עיקרה נעשה רק לאיסור, אסור לטלטלו.
ואולם יש לחלק, בין כלי אחד שמשמש פעמים לאיסור ופעמים להיתר, שבזה נחלקו האם אזלינן בתר עיקר תשמישו. ובין שני דברים נפרדים שחיברו יחדיו, והרחיב בזה בספר למשה מתנה (סימן מד) עיי"ש.
אבל לענ"ד האריכות בזה אך למותר, ובודאי לדינא יש להחמיר, דהוי זילותא לשבתא, ובפרט לפי המצב שכהיום יהפך בדרך זה ח"ו כל השבת לחול, דחדשים לבקרים, בכל יום נעשים חידושים שונים. ובכלל מסתבר דהעיקר הוא העט, אלא שמשלבים להם כל מיני המצאות כדי למשוך את האדם לקנותם, ואין שום אדם קונה את העט מפני שצריך לברכת המזון, וא"כ ודאי שהוא מוקצה.
ולכן אסור לטלטל עט שיש בו גם שעון, דאף שלכאורה תלוי עם נעשה בעיקרו רק למלאכת איסור או לשניהם. מ"מ למעשה נראה להחמיר וכנ"ל. וכיוצ"ב כתב בספר חוט שני (הל' שבת ח"ג ע' סח) לענין מכשיר טלפון שיש בו גם שעון, דמסתברא כיון דהמכשיר העיקרי הוא הטלפון, אזלינן בתר המכשיר העיקרי והרי הוא מוקצה. וכן בכל סוגי המכשירים שמותקן בהם ב' מכשירים, יש לדון דהמכשיר העיקרי הוא הקובע לדיני מוקצה.
סימן עה - טלפון שבור אי הוי מוקצה
שאלה: טלפון שבור שנועד עתה למשחק ילדים, האם דינו ככלי שמלאכתו להיתר.
תשובה: הנה דעת רוב גדולי זמנינו דטלפון דינו כמוקצה מחמת ח"כ, וא"כ אם נשבר בשבת עצמו אסור בטלטול, כמו שכתב משנ"ב (שח סקל"ה) בשם מג"א, דכלים שהיו מוקצים מחמת חסרון כיס קודם השבת, ונשברו בשבת, שבריהם אסורים בטלטול כדין מוקצה מחמת חסרון כיס, אפילו אם השברים ראויים עתה למלאכת היתר שהדרך להשתמש בהם לשימוש זה. דקיימא לן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא.
ואפילו להחולקים, דטלפון בזמנינו אין בו חסרון כיס, ודינו ככלי שמלאכתו לאיסור, כבר כתב המנחת שבת (סימן פח סקכ"ד) משמיה דהתהלה לדוד בשם העולת שבת וא"ר, דכשמל"א שנשבר בשבת ושבריו ראוין למלאכת היתר, שייך בזה מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, ודומה לכלי שמוקצה מחמת חסרון כיס, דאפילו כשנשבר לא נתבטל המוקצה, אף שעכשיו לא הוי כבר מוקצה מחמת חסרון כיס.
וכל שכן לפי מה שהביא אאמו"ר שליט"א בשו"ת משנ"י (ח"ה סימן עו אות ה) מתהלה לדוד (רסו, ח), דכל כלי שמלאכתו לאיסור, אם אינו ראוי לצורך שום דבר המותר בשבת, אסור לטלטלו אף לצורך מקומו, ושזו דעת הבעל המאור, ושכ"כ הפמ"ג (שח א"א יב). עיי"ש שכן דעת עוד פוסקים. ולדבריהם, פשוט דאסור לטלטל טלפון אף כשנשבר בשבת. [ועיין לעיל סימן עא דלא קיי"ל כן להלכה].
וכל זה בנשבר בשבת. אבל אם היה הכלי רעוע בין השמשות לדעת החזו"א (מג, כא) מותר לטלטלו, דס"ל להתיר טלטול מוקצה מחמת ח"כ שנשבר, בכלים רעועים, דהוי יושב ומצפה, עיי"ש. וכ"כ גם בשולחן שלמה (שח, לב), דאף בכלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ונשבר בשבת, אם היה הכלי רעוע בין השמשות, יש לסמוך בכהאי גונא על הגרעק"א (שם) שמשיג על המג"א וסובר, דגם כשמל"א שנשבר בשבת אינו מוקצה, כיון דרבו האחרונים שסוברים כמותו [ועיין שו"ת שבט הלוי (ח"א סימן רה, וח"ג סימן לד) שהשיג על הגרעק"א. אבל כאן שהיה רעוע כבר בערב שבת קיל טפי].
וכל שכן, כשנשבר קודם השבת ויחדו למשחק ילדים, דפשוט דשרי לטלטלו כשאר משחקי ילדים.
סימן עו - טלטול מנורה של פרקים
שאלה: בשו"ע (רעט, ז) "מנורה של פרקים אין מטלטלין אותה, דחיישינן שמא תתפרק ויחזירנה", האם כשלקח מנורה בטעות מותר לו להניחה היכן שירצה, או צריך להניחה מיד.
תשובה: ענין זה אם רשאי לטלטל המוקצה כשעודו בידו רחב מאד, ועיין משנ"ב (שח סקי"ג) דהיתר זה שייך רק בכלי שמלאכתו לאיסור ולא במוקצה מחמת גופו, וע"ע בשש"כ (פ"כ הערה כה). ולפי"ז נראה, דכשלקח מנורה של פרקים צריך להניחה מיד, דמסתבר דדינו ככעצים ואבנים שאסורין בטלטול מחמת גופן, שאינו ראוי בשבת למידי.
ובפרט לפי מה שנקט התהלה לדוד (רסו, ח), דכל כלי שמלאכתו לאיסור, אם אינו ראוי לצורך שום דבר המותר בשבת, אסור לטלטלו אף לצורך מקומו, וזוהי דעת בעל המאור, וכ"כ הפמ"ג (שח א"א יב). והדברים מפורשים יותר בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן נה, ב) דכלי שמל"א אין הפירוש שאינו ראוי למלאכת היתר, שהרי מותר לטלטלו לצורך גופו, הנה שיש לו צורך גופו בהיתר, וג' חילוקים בכלי שמל"א – א. אם אינו ראוי כלל רק למלאכת איסור, זה מוקצה גמור, שאין לך מוקצה גמור כזה. – ב. ואם ראוי מעט למלאכת היתר, בזה מחלוקת ר"י ור"ש במוקצה. – ג. ואם ראוי גמור למלאכת היתר, רק שעיקר עשייתו למלאכת איסור, מותר גם לר' יהודה לצורך גופו ומקומו, עיי"ש.
וכיון שאסור לטלטל מנורה של פרקים בשבת, שאין עליו תורת כלי ואינו ראוי להשתמשות הוי כמוקצה מחמת גופו, שהכריעו בזה הפוסקים דצריך לסלק מיד. – וכן מסיק בקצוה"ש (סימן קיג סק"י), דדבר שהוא מוקצה מחמת גזירה, אפילו אם הוא כבר בידו צריך להניחו, ואפילו להמתירין עודו בידו, יש לאסור באלו דהחשש שיבוא לתקן, כיון דחשש זה שייך כל זמן שמטלטלו, ולכן צריך להסירו מיד.