אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני יו"ד › סימן מג

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני יו"ד · סימן מג

סימן מב

הנה יען כי בעת סדרתי חיבורי זה הגיעני מרב אחד העתק תשובה אחת קצרה אשר השיב לו אאמו"ר הגאון בדין בכור אחד ואם כי דבריו בזה בקיצור גדול אך יען כי חביבים עלי דברי אאמו"ר הגאון שליט"א אמרתי להציגם פה ומדי העתקתי אותם עלו ברעיוני מה שיש להעיר בענין זה בעה"י ורשמתי אותם בהגהה כפי העולה לענ"ד מה שיש להעיר קצת בהשקף ראשון בעה"י והעתקתי הדברים אות באות כפי מה שהגיעני מהרב הנ"ל:

לכבוד י"נ ה"ה הרב הג' חו"ב כו' חו"ה

אהרן דוד נ"י אבד"ק

יאבלאנקא. הנה בדבר השאלה מנידון המבכרת שנמכר בכסף שקורין אוף גאב וצוא שלאק שקורין ערבון ואחרים מכרו בכסף ומסירה, ברשות המוכר. הנה בקנין כסף לחוד אף לפי כמה פוסקים. ראשונים מהני בעו"ג אעפ"כ אין לסמוך ע"ז כי לפי פסק הש"ע וכל אחרונים הוא ספק בכור ומי שיעמוד כנגדם. ומה שכתב כ"ת בשם הגאון בס' ח"ס הדבר לא ברירא לי כי אין שייך ק"מ ברשות מוכר ומאי מהני נתינת הרשות ובמאי קני הרשות כמ"ש בתוס' בב"ב כי אין מועיל רק בקנין כליו של לוקח שאין צריך רק שיהיה לו רשות להניח שם כליו והכלים שלו קונים לו והרי כדין סימטא אבל מסירה שאין מהני אף בסימטא ואפילו ברשות שניהם. ואף אם נאמר שאף שאין קונה הרי הוא מסלק א"ע מהמקום ההוא והוי כרה"ר שקונה שם ק"מ אף שאינו קונה הלקוח את המקום זה א"א כי סילוק לא מהני כ"ש בהש"ס כי אמר לחבירו דין הקר שמפקיר רשותו יש בזה אריכות דברים ויעיין כ"ת בגיטין בפ' הזורק בההוא ש"מ כו' ותקיף לו עלמא כו' ותיזיל איהי ותיחיד וכו' ולקמן ההוא גברא דזרק לה גיטא ונפל בפיסלא כו' כל העניין ותראה כי כן הסברא ברור ויש בזה אריכות דברים ואין הפנאי גורם לזה ובודאי קשה מאד להתיר על קנין זה ובפרוט שיש לחקור אם ק"מ הוא דאוריתא כי גם קנין אגב יש כמה פוסקים שהוא דרבנן וגם בח"ס ין מחליט בזה*):

*)הנה דברי הח"ס ז"ל שהביא אאמו"ר הגאון שליט"א הם בתשובה חיו"ד (סי' שיח) עיי"ש. ובאמת דבריו הק' שם צ"ע ואף דבאמת מבואר שם בהח"ס דהלוקח אינו קונה ממש המקום של המוכר אלא דכיון דמה דלא מהני מסירה ברשות מוכר הוא משום דרשות המוכר מעכב עליו כמו שהביא מהר"ן ז"ל שם. ובזה מפני השאלת מקומו שלא יעכב רשותו עליו ובזה א"צ קנין וכמו בהך דמס' ב"ב (דף פה ע"ב) זרק לה בתוך קלתה דהיכא דבעלה מוכר קלתות אינו מקפיד על מקום הסל וקונה לה כליו אף דלא קנתה המקום כמבואר שם בתוס' ד"ה כגון ומש"ה כאן במוכר בהמתו לעו"ג במסירה דאנן סהדי דבודאי נ"ל שיקנה העכומ"ז בהמתו בודאי השאיל לו מקום כמבואר שם בס' ח"ס. מ"מ דבריו ז"ל תמוהין דסו"ס כיון דאינו קונה המקום ממש ורשות המוכר גם עתה על חצירו אלא דגם ללוקח יש רשות ע"ז ולא עדיף מסימטא דלא מהני מסירה כמוש"כ אאמו"ר הגאון שליט"א. והנה בס' ח"ס שם הרגיש מהא דסימטא וכתב דשאני סימטא דכיון דהבהמה עומדת בסימטא הרי המקום קנוי לבעל הבהמה תחלה קודם שזה עושה בה קנין מסירה וא"כ רשותו מעכב עיי"ש. גם בזה צ"ע דאף אם קנוי לו המקום אמאי לא יכול ליתן לו רשותו להלוקח ויש ליישב בזה אך מה שהזכיר מרן הגאון ז"ל בס' מ"ס הנ"ל מדברי הר"ן ז"ל במס' קדושין (דף כה ע"ב) דכתב דכל היכא דבעי משיכה אם א"ל קני במסירה או שא"ל לקנות במשיכה ברה"ר לא קנה. ול"ד להא דב"ב (דף פה:) בכליו של לוקח ברשות מוכר דבא"ל קני קנה דהתם ה"ט משום דאין לו רשות להניח שם כליו הלכך באמר לו קני הרי הוא כמשאיל לו מקום וקונה. אבל מסירה ומשיכה היכא דלא קני לאו מהאי טעמא הוא ומש"ה לא מהני כו'. וכתב בח"ס שם דנראה מזה דדוקא מסירה במקום משיכה היינו במידי דלא קני בי' מסירה הוא דל"מ אבל במידי דמהני מסירה רק שהמקום גורם שהוא בבית מוכר מהני באמר ליה קני כו' עייש"ה. גם בזה דבריו ז"ל צ"ע דלכאורה משמעות דברי הר"ן ז"ל מבואר דקאי על היכא שהמקום גורם דכתב וז"ל והוי יודע דכל היכא דבעי משיכה אם א"ל קני במסירה או שא"ל לקנות במשיכה ברה"ר כו' הרי משמע על המקומות שמסירה ומשיכה מהני והא דסיים דל"ד לכליו של לוקח ברשות מוכר דתליא אם יתן לו רשות אבל מסירה ומשיכה היכא דל"ק לאו מהאי טעמא הוא י"ל דכונתו ז"ל דהיינו דלא תליא הא דל"מ מסירה ברשות מוכר משום דאין לו רשות דנימא דיועיל נתינת רשות אלא דטעמא אחרינא הוא דרשות המוכר מעכב אף אם יש רשות גם ללוקח דמש"ה ל"מ בסימטא ומש"ה אינו מועיל נתינת רשות וכן משיכה ברה"ר עיש"ה וזה לפע"ד נכון ועיין ברמ"א ז"ל תו"מ (סי' קצח ס"ט) שהעתיק דברי הר"ן ז"ל קודם סעיף י' ד"ה לפיכך אם כו' ובסעיף י"א עייש"ה דמשמע כנ"ל ולא זכיתי להבין עומק דבריו הק' בס' ת"ס ז"ל הנ"ל:

וביותר תמוהין לי דברי הח"ס ז"ל מהא דאיתא בפ' המוכר את הספינה (דף עו ע"א) במאי אוקימתא כרבי ספינה נמי תקני במסירה דתניא ספינה נקנית במסירה דברי רבי וחכ"א לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומו ל"ק כאן ברה"ר כאן בסימטא. במאי אוקימתא כו' אימא סיפא וחכ"א לא קנה עד שימשכנה ואי ברה"ר ממאן אוגיר ותו משיכה ברה"ר מי קניא כו'. מאי עד שימשכנה נמי דקאמר ומאי עד שישכור את מקומה דקאמר. ה"ק עד שימשכנה מרה"ר לסימטא ואם רשות בעלים היא ל"ק עד שישכור את מקומה ופירשב"ם ז"ל דהיכא דרשות מוכר היא לית ליה תקנה לא במסירה ולא במשיכה כו'. ואם נימא דהיכא דעושה המסירה בציווי המוכר מועיל גם ברשות המוכר כמוש"כ בס' ח"ס הנ"ל. קשה טובא ל"ל להגמרא לאוקמי בתרי גווני עד שימשכנה מרה"ר לסימטא ואם רשות בעלים הוא ישכור מקומו לוקמי כולה בחדא גוונא ברשות בעלים וס"ל לרבי דמהני מסירה היינו היכא דנעשה ברצון הבעלים ובציווי. דעיקר הרבותא הוא דס"ל לרבי דמהני מסירה בספינה וי"ל דמיירי בפקודת המוכר ותכ"א ל"ק עד שימשכנה היינו מרשות המוכר לסימטא או עד שישכור את מקומו ויהיה הכל בחדא גוונא ונרות נמי בזה קושיית התוס' ד"ה ה"ק עיי"ש מה שהקשו על פי' הרשב"ם אע"כ דלא משכחת לה דליהני מסירה ברשות מוכר כנ"ל. וכן מוכח בהדיא מה דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם כו' ומקשה שם לימא אביי ורבא דאמרי כרבי. אר"א אי דאמר ליה לך חזק וקני ה"נ הכא במ"ע דא"ל לך משוך כו'. וכלומר דאביי ורבא י"ל דס"ל כרבנן והא דאמרי דמהני מסירה ברה"ר בדא"ל לך חזק וקני עיי"ש ואם נימא דהיכא דהמוכר מצוה אותו לקנות במסירה מהני גם ברשות מוכר יקשה לאביי ורבא למה נקטו במלתייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם הו"ל למימר ג"כ דבחצר הבעלים ג"כ מהני כיון דהם מיירי בא"ל המוכר לך חזק וקני ולפי דברי הגאון ח"ס ז"ל מהני גם ברשות מוכר כנ"ל:

ועוד קשה לי על דבריו ז"ל ממקום שהוכיח שם לדינו מהא דפ' המוכר את הספינה (דף פה ע"ב) זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"ז מגורשת ומוקי לה רב משרשיא בריה דר"א כגון שהיה בעלה מוכר קלתות והיינו דאינו מקפיד על מקומם ויש לה רשות להביא קלתה ומש"ה קני לה כליה. וכ"כ בהך דמוכר פרה במסירה דודאי נ"ל דיקנה הפרה לפוטרו מבכורה. ולכאורה לפע"ד לולא דבריו ז"ל מוכת מזה להיפוך דלסברתו ז"ל ל"ל להגמרא לאוקמי דבעלה מוכר קלתות כיון דהבעל רוצה לגרשה וזורק בעצמו לתוך קלתה ורוצה שתתגרש בזה נימא ג"כ דע"כ משאיל לה כדי שתקנה הגט וכמו שכתב בח"ס ז"ל בהך דמוכר במסירה. ולפע"ד מוכת מזה דשאני התם בהך דבעלה מוכר קלתות דכיון דאינו מקפיד על המקום כבר היה קנוי לה הרשות להביא קלתה. וכן בהא דאמר ליה מוכר ללוקח זיל קני דקני ליה כליו של לוקח במס' ב"ב שם (דף פו) דכיון דצוה לו לקנות עם כליו הרי נתן לו רשות לעמוד שם כליו וכ"מ שיש לו רשות להביא כליו קונים ו כמבואר שם משא"כ בזרק גט לקלתה היכא דאינו מוכר קלתות אינו מוכרת דרצונו שתקנה עם קלתה דנימא דכיון דנתרצה שתקנה עם קלתה ממילא נותן לה רשות במקום ע"ז די"ל דרצונו שתתגרש אף שלא תקנה הגט עם קלתה ולא יצא מפיו דבר שיהיה משמעות שיהיה לה רשות להניח שם קלתה וכן בכליו של לוקח ברשות מוכר אם לא א"ל קני אף שנדע ברור שרצונו שיקנה הדבר מ"מ לא נשמע מדבריו שמסכים שיקנה עם הכלים דנימא דהרי נתן לו רשות להעמיד הכלים וז"פ לפע"ד. וא"כ בהך דמסירה אף שאמר המוכר שיקנה במסירה מ"מ לא הזכיר דבר שיהיה משמעותו שמקנה לו רשותו ובאמת לפי דעתי יותר נכון להעמיד ההיתר של קנין סטומתא ולא מטעם שהוא קנין גמור כי רבו בזה כמה דעות אם מועיל קנין דרבנן לאיסור דאורייתא מפוסקים ראשונים, אחרונים ומי הוא שיכריע בין הרים גדולים אך מטעם אחר כי אף אם אין זה קנין מ"מ הוא יד עכו"ם באמצע אם לא ישלם לו יקח את המבכרת כמו בהמות ארנונא ומצאתי סברא זאת בספר ח"ס בשם צ"ל ומה שמחלק הח"ס בין אי שיעבודא דאורייתא או דרבנן *) לפלא היא בעיני כי היא פלוגותת והרא"ש כי די"ל דרצונו שיקנה במסירה אבל לא הרשות מחצירו ודעתו שיקנה במסירה גם ברשות המוכר דבדבריו שאמר קנה במסירה לא נכלל דבר שנותן לו רשות לעשות מה בחצירו דאין שום דבר חדש במסירה בלתי שמחזיק בידו בדבר הלקוח משא"כ בכליו של לוקח ברשות מוכר כיון דצוה לו לקנות בכליו וכמו שפירש הרשב"ם ז"ל שם אני רוצה שיקנה לך כליך עיי"ב. הרי בהדיא דנתן לו רשות על הכלים וכן בהך דקלתות הנ"ל ודוק בזה. וכן משמע בהדיא בדברי הטור חו"מ (סי' קצז ס"ח) מסירה אינו קונה אלא ברה"ר כו' אבל לא בסימטא ובחצר של שניהם ולא ברשות המוכר כו' ומשמע בהדיא דגם בפירש המוכר בהדיא שיקנה במסירה לא מהני ברשות מוכר כמשמעות דבריו שכתב קודם זה בס"ז ואח"ז בס"ט עיי"ש ובחו"מ (סי' ט) וברמ"א שם ודוק בזה ודבריו הק' בס' ח"ס הנ"ל צע"ג. *) כאן קיצר אאמו"ר הגאון שליט"א בדבריו וצריך תיקון ונראה דתמיהתו על דברי הח"ס לפי מה שסיים שם דגם לפי מה דקיי"ל שיעבודא דאורייתא ל"ש כאן יד עכומ"ז באמצע דמבואר שם בס' צ"צ דלא אמרינן כן אלא בנכרי שנתן ב' זהו' לישראל לקנות לו פרה מאחד וקנאה וילדה אצל ישראל דשיעבוד העכומ"ז על הבהמה אם לא יסלק לו במעות. משא"כ בעכו"ם שקנה פרה מישראל בכסף לא מקרי יד עכומ"ז באמצע דאין שיעבודו על הפרה יותר משאר נכסיו ואין לו קדימה יותר משאר בעה"ח עיי"ש. וע"ז שפיר תמה אאמו"א הגאון שליט"א דהרי מבואר בהך דמס' ב"ב (דף נד) בהא דנכסי עו"ג כו' דאף דלא קנה הישראל מ"מ לשיטת הר"ת הוי כמשכון בידו וכ"פ הרמב"ם ז"ל ובש"ע (סי' קצד) וכמה פוסקים אבל על גוף החילוק שכתב שם בס' ח"ס לחלק דאם שיעבודא דרבנן י"ל דבעומ"ז לא תקינו רבנן היינו דבזה לא תקנו שיהיה משועבד להעכומ"ז. וא"כ לא קשה מהך דנכסי עו"ג הנ"ל דשם הישראל נתן מעות להעכומ"ז ונשתעבד להישראל. אלא דעל סיום דברי הח"ס שהביא מהצ"צ שפיר תמה אאמו"ר הגאון שליט"א דהרי מוכח שם דרשות ישראל הלוקח על השדה ומשכון הוא בידו כ"כ כאן הוי יד עכומ"ז באמצע. ואין לומר דשאני ההיא דנכסי עכומ"ז הנ"ל דשם באמת קנה הלוקח השדה מדינא אלא משום דלא סמכה דעתו הוא דל"מ בלא שטר מש"ה הוי בידו כמשכון משא"כ בעכומ"ז שקנה מישראל פרתו במעות דל"ק מצד הדין דהרי לכמה פוסקים מדינא ל"מ קנין ישראל במעות מהעכומ"ז ומש"ה מהני חזקתו גם לאחר נתינת המעות ומ"מ ס"ל דהוי כמשכון בידו של ישראל הלוקח ועיין היטב במה שכתב רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו לחו"מ (סי' קצד ס"ק ד) וכ"כ בקנה עו"ג מישראל י"ל כנ"ל. ובאמת דברי מרן הח"ס בשם הצ"צ צ"ע בזה כמו שכתב אאמו"ר הגאון שליט"א וכן כתב בס' מהרי"ט אלגזי במס' בכורות (דף טז) בהך דמקבל צאן ברזל מהעכומ"ז ואף שחזר ודחה שם. מ"מ לאו משום הך טעמא הוא:

ומה שחזר ודחה שם הרי"ט אלגזי ז"ל הוא ע"פ דברי מהרא"י (סי' טז:) דהוכיח מתוס' בכורות (דף טז:) ד"ה אין ובסוגיא דפסחים (דף ו ע"א) שם דהקשו לרבא דמסיק בבכורות שם דכיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה כו' הו"ל יד עכומ"ז באמצע כו' והרי ללישנא קמא דרבא בפסחים שם בהמת ארנונא חייבת בבכורה היכא דמצי לסלוקי בזוזי. ותירצו דהתם עיקר הבהמה הוא של ישראל מתחלה כו' אבל הכא דמתחלה של עו"ג כ"ז שיש לעו"ג כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עו"ג. וא"כ בישראל שמכר פרה לעכומ"ז בכסף ל"ש זה. ולכאורה צ"ע בזה דהרי זה פירשו לל"ק דרבא שלא יקשה מרבא ארבא לל"ק אבל באיכא דאמרי שם בפסחים מבואר דגם בהמת ארנונא פטורה מבכורה אף דמצי מסלק לו בזוזי מ"מ שיעבודו עליו. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל. והרי שם הבהמה של ישראל וכמו כאן בנכרי שקנה מישראל בכסף דהוה כמשכון לנכרי כנ"ל. ובאמת משמעות הפוסקים הם נגד זה דלפי"ז למה נצריך קנין משיכה לצאת ידי כ"ע והלא בכסף איכא יד עו"ג באמצע וכבר עמדו ע"ז בצ"צ מובא בח"ס ובמהרי"ט אלגזי עיי"ש ומשמעות הרמב"ם ז"ל ג"כ הכי דבפ"ד מבכורות הל' ה' פסק בעכומ"ז שקנה מישראל במעות קנה ופטורה מבכורה דמשמע דאם לא דקנה לא נפטר מבכורה וע"כ דלא ס"ל הך סברא דהוה יד עו"ג באמצע. ובאמת דבתוס' פסחים שם (דף ו) ד"ה בהמת ארנונא הביאו שם ואית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק לו כו' עיי"ש וי"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהך גירסא וי"ל שפיר דהיכא דהוי של ישראל מתחלה לא נקרא יד עו"ג באמצע משום השיעבוד כנ"ל. וי"ל דמש"ה השמיט הרמב"ם ז"ל הך דין דבהמת ארנונא וכבר תמה בזה בקרבן נתנאל בפסחים שם אות ע' עיי"ש ובש"ע יו"ד (סי' שכ ס"ה) בדברי המחבר לא העתיק דינו ביכול לסלקו במעות רק הרמ"א כ"כ. ועיין היטב בדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל מש"כ שם בביאוריו אות ז' וסיים וחוששני לדברי הראשונים שגירסא האחרת ברורה ועיקר עיי"ש. ולפי"ז י"ל דהוה ספיקא דדינא אי הוה יד עכומ"ז באמצע ויש עוד ספק אי כסף קונה בעכומ"ז דלרש"י והרמב"ם ז"ל מהני והוי בזה ס"ס ועיין במהרי"ט אלגזי ז"ל שם ועדיין צ"ע בזה אם נימא דבהמת ארנונא הנ"ל יד עו"ג באמצע משום דעיקר שיעבודו על הבהמה אלא דכן חוק המלך שאם ירצה ליתן מעות הרשות בידו כמו שכתב מהרא"י בתשובה שם וכן מבואר ביו"ד שם ס"ה ברמ"א עיי"ש משא"כ כאן י"ל כיון דלא קנה העכומ"ז מצד הדין. עיקר שיעבודו הוא על המעות אלא דהבהמה היא כמו משכון וכמו שכתב מהרא"י שם בנדון המבואר שם ואולי יש לדחוק כן בכונת הח"ס בשם הצ"צ ולא יקשה עליו קושיית אאמו"ר הגאון שליט"א אך מ"מ לא דמי ממש להך דנדון דמהרא"י שם דכאן הרי העו"ג נתן לו מעות רק על הבהמה ומהראוי לו להישראל לקיים מכירתו אלא דמצד דין קנייה עדיין לא קנה הנכרי ויכול הישראל לסלק לו במעות וצ"ע בזה:

והנה עלה בדעתי לכאורה די"ל דאף אם אין כסף קונה מ"מ כיון דהישראל חשב דהוי קנין טוב הרי מייאש מזה ומפקירו והוי הפקר ודמי להאי דנכסי עכומ"ז ה"ה כהפקר במס' ב"ב (דף נד) דאף דאין הישראל קונה ונתבאר למעלה דלכה"פ ל"ק מצד הדין מ"מ יצא מרשות העכומ"ז כהפקר כ"כ כאן ופטור מבכורה. ומצאתי בעה"י בס' ח"ס (סי' שיז) שהביא היתר זה ודחה אותו מטעם דהפקר צריך להיות פתוח לכל מי שירצה וכן בפני ג' כשמיטה וסתר דברי הנוב"י תניינא חיו"ד (סי' קנד) דהוכיח מנדרים (דף מה.) דבהפקר לנוכח לא בעינן כשמיטה עיי"ש. משום דשם לר"י במפקיר לפני ב' באמת לא הוה הפקר גמור אלא כמתנה דיכול לזכות בה ולכאורה צ"ע שם דמלשון הר"ן ז"ל משמע קצת דהוי הפקר ובאמת צ"ע לפי מה דקיי"ל שם במשנה שם כרבנן דבמודר הנאה והולך בדרך יניח על הסלע כו' דגם בפני א' מהני והרי ודאי דעתו שיקחנו הוא ובשבילו הפקיר מ"מ קיי"ל שם כרבנן דמהני ההפקר דאם לא דהוי הפקר ממש היה אסור לו ליקח וע"כ כיון דהוא בלשונו אפקריה לכ"ע אף דדעתו בשבילו וגם ליכא אחר מ"מ מהני ההפקר כ"כ כאן י"ל דהרי לא הפקיר כלל ודעתו דהוי מכירה להנכרי אלא דממילא מייאש ממנה והרי ההפקר ממילא כמו נכסי עו"ג אף דמסלק נפשו רק לגבי ישראל הקונה מ"מ ממילא הוי הפקר לכל כן י"ל כאן דכיון דמסלק מזה לדעת הר"ח הוי כמשכון בידו אף שאין הקנין מועיל והר"ח סובר דשיעבודא לאו דאורייתא כמו שמביא התוס' בשמו. ועיין במס' ב"ב (דף נד) נכסי עכומ"ז הרי הוא כהפקר כו' ושם בהרא"ש שהביא דברי הר"ת ואם לפי סברת הר"ת הרי הוא כמשכון בידו והוי יד עכומ"ז באמצע. ולפי פסק השו"ע וכל אחרונים פסקו כהר"ת עיין בב"י וסמ"ע שם. ויש לנו עמודי עולם לסמוך עליהם כן היה נראה לע"ד אבל לא להלכה כי מיראי הוראה אנכי ובפרט בדבר שכל הגאונים עמודי עולם מדברים מזה ומה אני להרים ראשי בין הרים גדולים. ובודאי מי שסומך על הגאונים המתירים ובפרט כפי מ"ש הח"ס לצוות לעכומ"ז קטן לעשות בו מום בודאי אין מזניחין אותו. אחר כתבי זאת ראיתי ומצאתי דברי מהרי"ט אלגזי על בכורות והביא דברי ר"ח והרא"ש כפי שכתבתי אך הביא כמה פוסקים שאמרו שאף להר"ת לא מקרי יד עו"ג כו', שאף שהוא משכון בידו. שלא אמרו יד עו"ג כו' רק בצאן ברזל שהיה הבהמה תח"י עכומ"ז. ע"כ לא מלאני לסמוך ע"ז ויש בזה אריכות דברים אך ידוע לכבודו כי קשה עלי הכתיבה ע"כ קצרתי:

מנאי ידידו הדו"ש ת"ה אליעזר שלמה מוויסאקי. ע"כ מהעתקת דברי אאמו"ר הגאון שליט"א אות באות ועתה ארשום מה שהיה נלע"ד להעיר קצת בזה בראשית השקפה. ממילא הוי הפקר לכל וצ"ע בזה. אלא דבזה יקשה אם נימא כן למה הצריכו לעולם בבכור משיכה ג"כ. הרי בכסף לחוד סגי לכ"ע אע"כ דזה אינו. אך באמת שפיר תמה הח"ס בלא"ה כיון דעומד בחצר בעה"ב וסגור ברפת ולא נוכל לזכות בו ל"ש הפקר וא"ש הא דהצריכו משיכה. אך אם היה מסירה ג"כ הרי העכומ"ז שלקח הבהמה במסירה יכול לזכות בה ולא גרע מהפקר לפני א' ובעדו לנוכח דלהנוב"י מהני ועיין בח"ס שם וצע"ג ועיין בזה מש"כ אא"ז הגאון ז"ל בס' בנין עולם דאיכא למימר דחצר ישראל קונה לו בחזרה ול"ש בזה הפקר משום קנין דרבנן. ואין לומר דאנן סהדי דאינו רוצה לקנות דל"ש זה אלא בחמץ בפסח דאסור בהנאה מה שא"כ כאן אם אחר יזכה הרי לא יהיה לו כלום ואם ישאר אצלו הפרה יהיה מותר לו ולא נ"ל דליקני שום אדם אלא גבי עכומ"ז דישלם לו המותר אם יקחנו או יחזיר לו. אך אם נימא דלא הוי הפקר אלא גבי הלוקח במסירה הרי בזה לא נ"ל דלקני ליה חצירו דרוצה שהעכומ"ז יקנה ועיין בחו"מ (סי' רעג ס"ז) ברמ"א ובביאורי הגר"א ז"ל ס"ק ח' דס"ל דהפקר בינו לבין עצמו מועיל גם מה"ת ועיין בחו"מ סו"ס רס"א בביאורי הגר"א ז"ל. ויש לפלפל בהא דמס' ב"ב (דף קלח:) בהא דהכותב נכסיו לאחד ואמר הלה א"א בה דבצווח מעיקרא לא קנה ופירש הרשב"ם ז"ל שם דהוי הפקר וכל המחזיק בהן זכה בהן. וכן בכריתות (דף כד') בהא דר"ל דפסק הרשב"ם ז"ל כן להלכה ועיין בתוס' שם שחלקו עליו דרק אדעתיה אפקריה ולא לכ"ע ומש"ה יחזרו לנותן וכ"פ ברמב"ם ז"ל ובחו"מ (סי' רמה ס"י) והנה לשיטת הרשב"ם ז"ל בצווח מעיקרא עדיין לא קנה כלל וגם הנותן רצה ליתן דוקא לו ומ"מ אמרינן דממילא נעשה הפקר לכ"ע וע"כ דל"ד להא דהפקר צריך להיות בין לעניים בין לעשירים או משום דהוא לנוכח כמוש"כ בנוב"י או משום דבאמת לא הפקיר אלא דכיון דגמר דעתו ונתנו במתנה וסילק נפשו ממילא הוי הפקר והוי הפקר לכ"ע ממילא. וכן בהך דמבכרת הנ"ל. ואף לשיטת התוס' והפוסקים דלא כהרשב"ם ז"ל היינו משום דלא אפקרי' אדעתא דכ"ע ומשמע לכאורה דלא משום דל"מ הפקר כזה אלא דאין רצון הנותן לכ"ע אבל באם היה רוצה המקבל לזכות בה מתורת הפקר י"ל דמהני ויש לדחות בזה אך מ"מ לשיטת הרשב"ם ז"ל משמע דמהני מתורת הפקר ויש לצרף לסניף להיתר. ולשיטת הרשב"ם ז"ל משמע קצת דגם אם נותן לו מטלטלין במתנה אף דהמטלטלין סגורין אצל הבעה"ב מ"מ אם אין המקבל רוצה לקבלן הוי הפקר מדסתם בגמרא ולפי"ז י"ל דדוקא במפקיר ממש צריך להוציא מביתו כמוש"כ הח"ס ז"ל דכיון דמפקיר מדוע מחזיקו שמור אצלו וזה מבטל ההפקר. משא"כ היכא דנותן במתנה אלא דממילא נעשה הפקר לא היה לו להוציאו מביתו:

אמנם באמת בסוגיא דב"ק (דף סט) בהא דתניא רי"א שחרית בעה"ב עומד ואומר כל שילקטו עניים היום יהיה הפקר רד"א כו' ובתוס' סוף ד"ה כל שלקטו כו' כתבו בהדיא ועוד דבסתמא אין מתייאש אלא לגבי עניים ואין מועיל לפטור מן המעשר עד שיהיה הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה עיי"ש ומש"ה צריך להפקיר דמפקיר לכ"ע הרי מבואר דאינו מועיל מה דבסתמא מייאש ומסלק נפשו מהם כיון דמסתמא דעתו רק לגבי עניים ועיי"ש בשיטה מקובצת. והרי מבואר בהדיא כדברי הח"ס הנ"ל דגם בהך דמכר בקנין שאינו מועיל אף דמסתמא מייאש מ"מ דעתו רק לגבי לוקח ול"מ כנ"ל וע"כ צריך לחלק בין הך סוגיא דנכסי עו"ג הנ"ל. וי"ל דגם אם ל"מ הקנין בעכומ"ז שאני וצריך ביאור בהך סוגיא דנותן מתנה ואמר הלה א"א בה הנ"ל לפי' הרשב"ם ז"ל הנ"ל ואין כמ"ל. ולולא שיראתי הייתי אומר לכאורה לצדד קצת במסירה ברשות מוכר עפ"מ שכתב הרי"ט אלגזי ז"ל דהא דלא אמרינן בכסף לחוד דהוה ס"ס דלמא כר"ל דכסף קונה בנכרי ואף לר"י דלמא כהרמב"ם ז"ל דבנכרי קונה או בכסף או במשיכה אך מש"ה ל"מ משום דל"מ ס"ס להוציא ממון מחזקת מ"ק וא"כ י"ל בקנה בכסף ובמסירה ג"כ ברשות מוכר הרי בעת שהחזיק הלוקח היה מוחזק אז ואין מוציאין ממנו אף להפוסקים דל"מ תפיסה י"ל דבס"ס מהני וזכה אז העכומ"ז בבהמה. ואף שחזר ונתן בחצר מוכר בזה י"ל דמשאיל לו מקום לצרכו בזה. וביותר לפי המבואר בתוס' בכורות (יח ע"ב) ד"ה אקנויי דאפילו בלא קנין קני מקום בחצירו דגמר ומשעבד נפשו עיי"ש. ות' מרן הגרע"א ז"ל (סי' לז) שצירף זאת לסניף להתיר דגם בכסף לחוד מהני כיון דגמר ומשעבד עיי"ש. אך אא"ז מו"ר הגאון ז"ל בספרו ב"ע תיו"ד (סי' נט) האריך בראיות לסתור זאת. אלא דבתוס' בכורות שם כונתם דמקנה לו חצירו שלא יהיה הבעה"ב מוחזק לגבי ספק וכונתם דהבעה"ב אינו מקפיד על המקום שעומדת הבהמה דאע"ג דלא מקרי חצירו של רועה מ"מ לענין זה מהני דלא נקרא חצירו של בעה"ב ואינו נקרא מוחזק ולענין סילוק לא בעינן קנין גמור כמו בגטין בזרק לחיקה או קלתה כו' עייש"ה באריכות. ולפי"ז י"ל שפיר דלכה"פ מוכח מתוס' בתירוץ ראשון הנ"ל דלענין זה מהני גמר דעתו דיהיה הרשות גם להנכרי הקונה שלא יהיה המוכר מוחזק. וא"כ הוי ס"ס כמוש"כ הרי"ט אלגזי ז"ל ושניהם מוחזקין בשוה כנ"ל ויש לצרף לסניף תירוץ א' שבתוס' כנ"ל ועיין בח"ס ובס' ב"ע הנ"ל ובת' הגרע"א ז"ל (סי' לז) ויש להאריך ולא כתבתי רק בהערה בעלמא לפלפולא. אמנם בנידון דידן דהיה ג"כ כסף והאנד שלאק קיל יותר ועיין בשו"ת חמדת שלמה (סי' לג) די"ל כיון דהוה ספיקא דדינא אולי מעות קונה ומהפמ"א נראה מדעתו לפסוק להלכה דנכרי קונה בכסף ובצירוף סברת מ"ב דבחמץ כיון דרוצה להקנות מחמת איסור. בגילוי דעתא סגי ועכ"פ אי תפיס הנכרי לא מפקינן מיניה וע"כ הוי יד נכרי באמצע ופטור מצד הדין והקיל שם בהפ"מ. וא"כ כש"כ כאן בצושלאג דיש להקל ובפרט לצוות לנכרי קטן שיעשה בו מום. ועיין בשו"ת יהודה יעלה (סי' שמה) ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א (סי' צא) שהביא משו"ת כנסת יחזקאל ושכן העלה בנטע שעשועים דהאנד שלאק קונה וכ"פ שם בשו"מ עיי"ש וכבר האריכו בזה רבותינו ז"ל בספריהם הק' ולא כתבתי לשום הלכה רק בהערה בעלמא בהשקף ראשון בעת העתקתי דברי אאמו"ר הגאון שליט"א ואם ח"ו שגיתי ה' יכפר בעדי:

כעתירת אייזיק יעקב בהרב הגאון אליעזר שלמה זצלל"ה וועללער

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה