אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני יו"ד › סימן מב

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני יו"ד · סימן מב

סימן מא

שלום וישע רב יבוא ויקרב למעין המתגבר. גמיר וסבר. לוחם בתורה מלחמה שערה. ועוקר הרים בסברא. ה"ה ש"ב היקר הרב הגאון המפורסם מוהרא"ל שליט"א בעל המחבר ס' ר"א. הצלחתו ירום למעלה. נועם מכתבו ע"י אחיו הגיעני לשמחת לבבי:

א

ומה שביאר דבריו לישבם מהשגותי הנ"ל שכתבתי ע"י אחיו ידידי הרב הגדול שיחי' וכ"ת הביא עוד בשם הב"י המובא בפ"ת ביו"ד סי' ש"ע דהאיסור של הגוסס הוא משום טומאה ולא מלהחלו הנה הב"י אינו ת"י לעיין בו. אך בגוף הענין אני תמה ע"ז והרי הביא מהב"ח ז"ל והרי הב"ח ז"ל כתב בהדיא בטור שם דהוא משום להחלו דקאי על הרמ"א ז"ל דהכריע דלדינא מותר לכנוס שם כבה"ג. אלא דטוב להחמיר ע"ז כתב הב"ח דמדינא אסור והרי בגמרא דידן מבואר בהדיא דלכ"ע אינו מטמא. אלא בלהחלו פליגי רבי ורבנן יעו"ש ואיה נמצא להיפך. וגם מהראיה שכתב מהא דתוס' במס' ב"מ (דף קי"ד:) מהא דאליהו התיה את בן הצרפתי' דבספק הי' אסור ומוכיח ג"כ דאסור לרופא כהן לכנוס זאת א"ש גם אם האיסור משום להחלו דגם ע"ז איכא לאו ומלקות כמו בלהטמא כמבואר ברא"ש בנזיר שם ומאי תליא זה אם הוא משום טומאה או מלהחלו וא"כ א"ש ראייתו דאסור לרופא לכנוס אף אם האיסור מלהחלו. ואם כ"ת ראה בדבריו בהדיא דהוא משום טומאה דבריו צריך ביאור. ומה דהוכיח כ"ת דע"כ הוא משום טומאה. דלהחלו לא שייך אלא בכהן אבל בנזיר ל"ש להחלו והרי כתבו התוס' במס' נזיר (דף ע"ב) דנזיר ג"כ אסור ליגע בגוסס וע"כ דהוא משום טומאה. ולעפ"ד לא נראה כן דלכאורה ע"כ נזיר וכהן דין אחד להם וכמו שפירש"י ז"ל דקרא דלהחלו דקאי על כהן וה"ה לנזיר יעו"ש וגם כשמסיק דלהחלו קאי על גוסס בכהן. קאי על נזיר ג"כ דאל"כ מאי מקשה בגמרא שם (דף מ"ג ע"א) ולמ"ד מלהחלו והא כתיב במותם כו' ולמ"ד במותם הכתיב להחלו כו'. ומאי קושיא דהא להחלו קאי על כהן. ובמותם על נזיר דחלוקין בדינן לענין להחלו. ואף דהקושיא הוא לפי הס"ד דגמרא ואח"כ הוא דמסיק מלענין אתחולי הוא בגוסס ג"כ. מ"מ משמע דתירוץ הגמרא דמבעי' לי' לכדרבי כו' וגם הדרש דלהחלו הוא גם למסקנא דפשטות הגמרא משמע דהך תירוצא דבסוף ס"ד ג"כ מעיקרא דלא קאמר אלא. ותדע מהא דתוס' מס' נזיר דף ד' ע"ב ד"ה דלמא גוססין כו' שהביא כבודו דהקשו דהרי נזיר אסור ליגע בגוסס ומאי מקשו דהרי נזיר ל"ש להחלו לפי סברת כ"ת. וכ"ת כתב להוכיח מזה דע"כ גם טומאה שייך בגוסס וזה תמוה דאף אם הי' שייך זה מ"מ מנ"ל לתוס' להקשות כיון דפשטות הגמרא דמס' נזיר (דף מ"ג) משמע דרק להחלו שייך בגוסס ולא טומאה ומנ"ל לתוס' ז"ל דגם טומאה שייך. דלמא דוקא להחלו ולא טומאה. ובנזיר ל"ש זה. אלא דבאמת גם בנזיר הוא כמו בכהן דאף דטומאה לא שייך מ"מ לענין לאתחולי שפיר שייך דגם נזיר קדוש הוא בעת נזירותו. וכן משמע מפירש"י ז"ל שם דנזיר וכהן דין אחד להם. ועיין בתוס' נזיר (דף מג ע"ב) ד"ה מר בר"א אמר כגון דעייל כשהוא גוסס כו'. ובאורח מישור תמה ע"ז דהא איכא מ"ד דכהן אסור לכנס לבית הגוסס והאיך אמר כאן בפשיטות דעייל כו' עייש"ה. הרי בהדיא דידמה נזיר לכהן לענין גוסס ולפרש כ"ז דהוא משום טומאה בודאי דחוק הוא דפשטות הגמרא אינו כן. וכן משמע בכ"מ דנזיר וכהן דין אחד להם ועיין בפ' כה"ג בזה. וצ"ע בזה:

ב

ומה שהביא כת"ה מהלכות גדולות דלא גרס מסקנת הגמרא דלהחלו הוא בעודו גוסס אף שאינו מטמא. הרי סיים שם בה"ג דהלכה כסתם מתניתין דאהלות דאינו מטמא יכתר"ה אחז החבל בתרי ראשין. והנה באמת הך דברי בה"ג שם תמוהין לי מאד ולא הבינותי כונתו הקדושה ז"ל בזה דכתב שם וז"ל ואילו אינש כו' שעתא דקבעי רוחא למיפק פליגי בה רבי ורבנן. דרבנן אמרי כו' אסור לכהן למיקרב לי' דתניא להחלו כו' מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא כו' הלכתא מאי ת"ש דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו כו' והו"ל מחלוקת בברייתא וסתם במתניתין וכל כו' הלכה כסתם דמתניתין. וכן הלכה. וא"כ אף דמשמע מלשונו ז"ל דלא גרס הך מסקנא דגמרא דמחלק בין טומאה לחילול מ"מ כיון דפסק דלא קיי"ל כרבנן הנ"ל אלא כהך דאהלות למה הביא מקודם דהלכה כרבא דא"ב גוסס ולרבנן אסור בגוסס. אח"כ מצאתי בעה"י שהרגישו בזה המרדכי בסוף מ"ק והס' יראים סי' שמ"א. וכן יש לתמוה בדברי התוס' ז"ל בהא דמס' נזיר (דף מג ע"א) ד"ה ומהכא שמעינן דכהן אינו מוזהר כו' ופי' הרא"ש ז"ל שם דפסקו לפי גרסת בה"ג דגרס אביי ורבא דכהן מוזהר והרי סיים שם דאין הלכה כרבי דהך ברייתא מדסתם בהך מתניתין דאהלות כרבנן וכבר הרגישו בזה בהגהות הנדפס מחדש על הש"ס:

ואי לא דמסתפינא לפרש בדברי בה"ג הייתי אומר לכאורה די"ל דזה כונתו ז"ל דמתחלה הביא הפלוגתא דרבי ורבנן דלרבי ליכא שום איסור ולא מטמא ואף חילול ליכא בזה ורבנן ס"ל דנלמד מלא יטמא בעל בעמיו להחלו דהיינו דגוסס ג"כ מטמא. וא"כ מלבד החילול מטמא ג"כ וע"ז הביא דלפי הגרסא אביי ורבא הלכה כרבא דפליגי רבי ורבנן בגוסס. ולא פסק הלכתא אלא דפלוגתא דרבי ורבנן הוא בגוסס. ויש נ"מ לדינא כמו שיתבאר ואח"כ סיים דבגוף הדין דס"ל לרבנן דגוסס מטמא ג"כ ע"ז ג"כ יש לנו סתם מתניתין דאהלות דאינו מטמא והלכה דאין גוסס מטמא. אך מ"מ לענין חילול לא מצינו סתמא כרבי בזה דס"ל דגם חילול ליכא ע"ז י"ל דקיי"ל בזה כרבנן דלא מצינו בהדיא סתמא נגד זה. ויש נ"מ לדינא במה דפסק כרבא דאיכא בינייהו גוסס דלמ"ד משמעות דורשין א"ב לכ"ע ליכא ג"כ חילול וי"ל שפיר דלא גרס בגמרא המסקנא. אך לפי מה דגרסינן בגמרא מסקנת התירוץ י"ל דלמ"ד א"ב גוסס מישב דליכא כלל פלוגתא דלא פליגי רבי ורבנן אלא בלהחלו אבל לענין לטמאות לכ"ע אינו מטמא אף לרבנן וכהך סתמא דאהלות. אבל הבה"ג משמע דלא גרס המסקנא ובאמת פליגי רבי ורבנן הן בחילול הן בטומאה ובטומאה דמצינו סתמא כרבי הכי קיי"ל. אבל לענין חילול י"ל דקיי"ל כרבנן כנ"ל. וא"כ זה ראיה כהב"ח ז"ל דהכריע דאסור מדינא. ואולי דלזה כוון בעל ההגהות הנדפס בס' בה"ג יעו"ש דלכאורה כונתו צ"ע. וא"כ מכ"ז נראה לכאורה ברור דלכ"ע ליכא שום מ"ד דיסבור דלהלכה קיי"ל דגוסס מטמא וכל זה פשוט לפע"ד.

ומה שכתב כ"ת לחלק בין גוסס ביד"ש לגוסס ביד"א כבר קדמו הרא"ש ז"ל הובא בש"מ והובא בחת"ס חיו"ד סי' של"ח על קושיית התוס' במס' נזיר (דף ד') שם עיי"ש ובחת"ס הנ"ל תמה ג"כ מהא דמס' סנהדרין (דף ע"ח) כמו שתמה כבודו ולכאורה קושיא זו צ"ע דהרי בסנהדרין שם טעמא אחרינא הוא דאיתעביד בי' מעשה עייש"ה ויש לפלפל בזה ולכאורה דצ"ע על סברא זו מתוס' יבמות (דף קכ ע"ב) ד"ה למימרא עייש"ה:

ג

ומה שהאריך ליישב תמיהתי על דבריו דמוקי לה בשפחה דחוצץ ומשום דדמי לחמור לא ידעתי כונתו כלל דאף אם דומה לחמור הרי גם בשר נבילה בכזית אינו חוצץ כמבואר במשנה פי"ג מאהלות וברמב"ם ז"ל פט"ו מהל' ט"מ כנ"ל. והרי גם גוש בית הפרס אינו חוצץ כנ"ל. ומה שרצה לומר דגרע יותר דאינו מטמא כלל בודאי אין הדעת סובלת כלל ויש לכאורה לפלפל בזה אך לפע"ד פשוט הוא. ומה שהוכיח מתוס' דמס' ב"ב (דף כ') שם דכתבו דעכו"ם שאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן חוצץ בפני הטומאה מזה אין ראיה דחולקים אדין הרמב"ם ז"ל בגוש בית הפרס דאינו חוצץ דלא כתבו אלא דדבר המקבל טומאה מדרבנן חוצץ אבל דבר שהוא טמא מדרבנן י"ל דאינו חוצץ ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"א מהל' טומאת מת הל' ט"ו ובכסף משנה שם. ולשיטת כ"ת דמדמה לה נפל לשלג כיון דסופו למות ויהי' טמא אף דיהי' טמא מדרבנן לא יהיה חציצה ובפרט דבאמת אף למ"ד דאינו מטמא באהל מ"מ במו"מ מטמא. אך הרי הוכחתי שפיר דל"ד כלל לשלג דהמחיצה בעצמה גרוע מצד עצמה דעומד להמס כנ"ל משא"כ בנפל דבעודו אינו מטמא כנ"ל אף אם מחלל מ"מ אינו מטמא [וגם מזה ראיה דלכ"ע גוסס אינו מטמא] וכנ"ל ודבריו היקרים לי מאד בכ"ז תמוהין לי מאד.

ד

ומה שהעיר אתיו ידידי הרב הגדול מוהרר"מ שיחי' בשולי מכתב כ"ת על מה שכתבתי דגם עכו"ם אינו חוצץ לכ"ע דמטמא וע"ז רשם לי מטור יו"ד סי' שע"ב שהביא מהגהת מיימוני פ"ג מהל' אבל שכתב בשם היראים דס"ל דגם במו"מ אינו מטמא כיון שאינו מטמא באהל. עיין היטב בהגהות מיימוני שם דנראה ברור דאף להיראים היינו דאין הכהן מוזהר משום טומאת מו"מ דלהרמב"ם ז"ל אף דאינו מוזהר בטומאת אהל דעכומ"ז מ"מ מוזהר בטומאת מו"מ וע"ז פליג היראים. אך מ"מ אם נגע בעו"ג המת שפיר נטמא. דגופו טמא ולא עדיף מנבילה דמטמא וכיון דהדבר בעצמו טמא שפיר אינו חוצץ לכ"ע. וכן משמע בהדיא מלשון היראים שם סי' שס"ח. גם מה שהוכיח כבודו דההנאה מהנפל מיקרי שכיח דאל"כ לא מיקרי שלו והרי מוכח מתוס' דזה מיקרי שלו דאל"כ גם פסוה"מ נקרא שלו דראוי שלא כדרך הנאתן עכ"ד. לא הבינותי כלל דבריו היקרים מה ענין זה להך דחוצץ דאף דנימא דשכיח קצת דיהי' מיקרי שלו לפי שיטתו וכי נכחיש התוש דעינינו ראות דמ"מ ל"ש זאת ובחציצה היכא דל"ש שפיר חוצץ ולא חיישינן דלמא יקח אותו משם כמו שהוכחתי מהסק גדול ומה גם דהקצה הנפל שם להיות שם קבורתו כמו שנתבאר למעלה ומלבד זה י"ל דפסוה"מ אסורין שלא כדה"נ דלא עדיף מחלב וגיזה דאסרה תורה רק לאכילה וכמו שכ' כ"ת. ותדע דבפסחים (דף כט) דפליגי שם אם מעל בחמץ של הקדש ובתוס' שם מקשו מקידושין באיסורי הנאה אמאי לא מהני הא ראוי לשלא כדה"נ ותירצו שם. והרי עדיין יקשה שם בחמץ של הקדש הא ראוי לשלא כדה"נ דהא גם במעילה לא נאסר שלא כדה"נ כמבואר בתוס' פסחים (דף כו ע"א) ד"ה שאני. וראיתי כי כת"ה הרגיש והקשה זה ופלפל בזה. גם מה שהעיר כ"ת דהא בהך דב"ק ראוי לסומא דלר"י אינו מצווה גם אלוין. לא הבינותי כיון דאסור בהנאה האיך יתן לסומא כיון דבזה מיקרי שלו הרי יש לו הנאה מזה ובודאי דהתורה דכתבה והמת יהי' לו לא קאי על בור של סומא דוקא וז"פ. ועל יתר דבריו היקרים והנחמדים לא שמתי עיוני עדיין לכתוב בזה יען כת"ה כתב לי כי לא ירצה לדבר עוד מענין זה יען קשה עתיקא מחדתא וגם עלי היה קשה העיון בדבר שכבר דברנו מזה וקשה עתיקא. ואסיים בברכה וכט"ס לו ולכל הנלוים אליו הצלחתו ירום למעלה כחפצו וחפץ ש"ב וידידו מוקירו ומכבדו:

אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה