שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני יו"ד · סימן לט
לבאר בדין מקוה שנמדד ונמצא חסר ובדיני חזקה בזה ובמי שנעשה חשוד מאימת נפסל:
א
תנן בריש מס' נדה שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר מפקידה לפקידה כו' וחכ"א כו' ובגמרא שם מאי טעמא דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה כו' ומ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר בין ברה"י טמאות לשמאי קשיא למפרע להלל קשיא ודאי דאילו מעל"ע שבנדה תולין כו' ואילו הכא טומאה ודאי כו'. התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא. ומ"ש מחבית דתנן היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק קשיא לשמאי כו' הרי איכא תרתי לריעותא כו'. ורמי חבית אמקוה מ"ש הכא ודאי כו' אר"ח מסורא מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי ליה דתנן כו'. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מקואות הל"ו פסק דכל טהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע בין ברה"ר בין ברה"י והרי זה כרבנן. ובפ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד פסק גבי חבית דתרומה דג' ימים ראשונים ודאי מכאן והילך ספק יעו"ש וזה כר"ש הנ"ל. וכבר הקשה עליו הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' נדה שם דהרי הנך פסקי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי. וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל. ועיין בכס"מ שם בפ"ה מהל' תרומות שעמד ג"כ ע"ז ועיין במשנה למלך בפ"י מהל' מקואות מה שתירץ ע"ז עיי"ש. ולפע"ד היה נראה דלכאורה י"ל דל"ד כלל הך דחבית להך דמקוה דהנה במקוה הנ"ל אין אנו דנין כלל על המקוה. ולא שייך כלל שום נ"מ לדין המקוה עצמה אלא למה שטובלין בתוך המקוה ע"ז אנו דנין ובזה שפיר איכא למימר תרתי לריעותא דאותן הדברים שטובלין בהמקוה אית להו חזקת טומאה וחזקה מעליא היא. ואף שנתחדש בהם דבר חדש שנטבלו במקוה ולהמקוה היה חזקת טהרה מקודם ע"ז י"ל דאיתרע חזקתה דהרי חסר לפניך ואף דריעותא זו לבד אין בה כח לבטל חזקה מעליא מ"מ לא על המקוה אנו דנין אלא על הדברים שנטבלו בהם ושפיר נתבטל חזקת הטהרה של המקוה לגבי הדברים הנטבלים בה שיועיל לטהרם מידי טומאתן כיון דגם בהמקוה נולד ריעותא. משא"כ בחבית אף דשאר היין אית להו חזקת איסור דטבל מ"מ הרי תרמו עליהן מהיין של החבית ונתחדש דבר להתירן כמו בהמקוה. ואף דגם בהחבית נולד ריעותא דהרי חומץ לפניך כמו במקוה דחסר לפניך מ"מ ליכא למימר דיהי' חזקה גמורה דיהיה טבל ודאי וכאילו לא נתרמה כלל כיון דלאו דוקא על שאר היין החולין אנו דנין. אלא דגם על החבית יין דתרומה אנו דנין ובזה ליכא למימר דיהיה חולין גמורין ונתיר אותן לישראל לשתות. כיון דאית להן חזקת יין ותרומה והריעותא דחומץ לפניך לבד לא מהני להפקיע מידי חזקה דתרומה. וחזקת טבל דשאר היין בודאי דלא מהני להך חבית דתרומה. דהך חבית דתרומה לא תליא בשאר היין אלא דשאר היין תלוין בחבית זו וא"כ האיך נימא דמשום תרתי לריעותא נחזיק לשאר היין לטבל ודאי. ולהך חבית נחזיק לתרומה משום חזקה דתרומה והרי הוה תרתי דסתרי אהדדי כיון דודאי הך חבית דתרומה ע"כ לא נוציא בהך ריעותא דחומץ לפניך מחזקתה דהיא תרומה להקל ולהאכילה לישראל אל כנ"ל. והרי דאנו מחזיקין אותה בחזקת תרומה והאיך נחזיק בהיין דבשאר חבית בחזקת טבל ודאי כיון דהן תלויין זה בזה. ולא דמי כלל לשני שבילין אף דסתרי אהדדי. כיון דכאן עיקר הטבל תליא בהחבית זה דתרומה וכיון דאנו מחזיקין אותן לתרומה האיך נחזיק השאר לטבל ודאי. משא"כ בהך דמקוה דליכא שום נ"מ לדין המקוה רק לדברים הנטבלים שפיר הוה תרתי לריעותא לגבי הדברים הטמאים שנטבלו דכל עיקר מה שאנו דנין הוא על הנטבלים בתוכה כנ"ל. ומ"מ הא דבריש מס' נדה שם מדמה להו אהדדי מקוה לחבית דמקשה שם ורמי חבית אמקוה ג"כ א"ש כמו שיתבאר לפנינו אי"ה:
ב
עוד היה נלפע"ד יותר דלכאורה י"ל דאף אם לא היה נ"מ לדין החבית דתרומה. אך באם דאפשר רק להמציא איזה דין דיהי' נ"מ בזה ג"כ לא שייך לאחזוקי מחמת הריעותא לטבל ודאי כיון דאפשר לאשכוחי דמחמת חזקה זה יהי' נ"מ לדינא גם בגוף החבית דתרומה וא"כ גם על החבית אנו דנין וא"כ לא מהני ריעותא זו להחזיק גם החבית דתרומה לחולין גמורים ולא מהני חזקה זו אלא היכא דאין אנו דנין כלל על החבית רק על השאר וכיון דלדידהו אית להו חזקת טבל שפיר הוה חזקה כמו גבי מקוה. אבל היכא דהיינו דנין גם על המקוה לא מהני חזקה זו. והיה באפשר לכאורה לישב בזה קושיית הקצוה"ח ז"ל (בסי' ל"ד ס"ק ה') במש"כ הרמ"א ז"ל בחו"מ שם ואפילו פסול מה"ת אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים והעידו עליו שעבר עבירה שנפסל בה מה"ת. אבל אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתי' וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן שעבר קודם לכן עייש"ה. והוא מדברי הריב"ש סי' רס"ו יעו"ש. והקשה בקצוה"ח שם ובס' שב שמעתתא שמעתא ג' פ"ד דהרי זה דומה למקוה שנמדד ונמצא חסר והו"ל תרתי לריעותא חזקת ממון והרשיעו לפניך והוכיח שם כדברי הריב"ש ז"ל מדברי הרי"ף ז"ל ואמאי לא נפסלו העדים עייש"ה בקצוה"ח שם. אך לפי הנ"ל י"ל דא"ש דין הרמ"א ז"ל הנ"ל דאף דאיכא תרתי לריעותא גבי עדים אילו דהיינו חזקת ממון והרשיעו לפניך דהיינו שהעדים רוצים להוציא ממון בעדותן. אך מ"מ כ"ז היה ניחא אם לא היו דנין אלא על דין הממון בזה שפיר י"ל דאין להוציא מידי המוחזק מטעם חזקתו ואף שהעדים מסייעין לתובע מ"מ הרי הרשיעו לפניך והוי חרתי לריעותא כמו במקוה. משא"כ הכא הלא אנו דנין ג"כ על גוף העדים אם היו כשרים מקודם דאיכא נ"מ בעדותן גם שלא נגד חזקה וכגון שהעידו לאחד לסייע להנתבע וכגון שהי' הנתבע מחויב שבועה ואינו יכול לישבע דמה"ת חייב והעדים פוטרין אותו דהרי מה"ת אין לפסול לעדותן מטעם הריעותא דהרשיעו לפניך דאית להו חזקת כשרות. וא"כ האיך נחזיק להעדים לודאי פסולים משום דלגבי עדות זה איכא חזקת ממון לסייע לפוסלן. כיון דאנו דנין גם לענין העדים ובעדותן איכא לאשכוחי נ"מ להיפך שיהי' ע"כ בחזקת כשרות כנ"ל ומש"ה לא הוה רק ספק משא"כ בהך דמקוה דלעולם ליכא לאשכוחי שום נ"מ במקוה לענין שיועיל טבילה רק בדבר טמא שטובלין בה ובזה איכא לעולם חזקת טמא ואין אנו דנין כלל על המקוה ומש"ה הוי שפיר תרתי לריעותא וחזקת ודאי הוא כנ"ל:
ג
וראיתי בעה"י בח' חמדת שלמה חיו"ד סי' ה' ד"ה ובס' נה"מ כו' שהביא הך קושית קצוה"ח ז"ל ודברי הנתיבות שם ודחה שם דברי הנתיבות משום דהריב"ש מיירי בדין קידושין ולא בדיני ממון כמובא לפנינו אי"ה וכתב ג"כ לישב בדרך זה אך באופן אחר יעוש"ה. והנה דחה שם דברי הנתיבות ז"ל במה שכתב לישב שם קושיית הקצוה"ח ז"ל הנ"ל על הרמ"א ז"ל הנ"ל דאמאי לא נפסלו העדים מטעם תרחי לריעותא ותירץ שם בנתיבות די"ל דחזקת ממון לא הוה חזקה מבוררת דחזקת ממון הוא רק משום שלא נוכל להוציא מחזקת השני ולא מבוררת דנימא דמסייע לפסול העדים יעוש"ה. וע"ז תמה בס' חמדת שלמה הנ"ל שם וז"ל אך עדיין הקושיא בעדי קידושין וגיטין דהוי כמו חזקת טומאה חזקה המבוררת נימא דיהי' פסול מספק מטעם העמד האשה על חזקתה חזקת פנויה. והנה מקום מוצא הדין הוא מהריב"ש ז"ל סי' רס"ו. ושם מיירי לענין עד קידושין ע"כ אין מקום לדחיית נתיבות המשפט לקושיית הקצוה"ח כו' יעו"ש ולכאורה דברי הנתיבות תמוהין מאד לפי"ז:
אך לפעד"נ די"ל דא"ש דברי הנתיבות ז"ל דהנה במקור דברי הריב"ש ז"ל הנ"ל לא קשה כלל דהנה שם בסי' רס"ו הי' המעשה שעל אשה אחת טענו שני אנשים שקידשו אותה בזמן ויום אחד ופלפל שם אם לפסול קידושי אחד מטעם שעד המעיד עליו העידו עליו שהוא פסול יעוש"ה. והנה במס' קידושין (דף עט ע"א) בהך דקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו. ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם. ובתוס' שם ד"ה קידשה אביה וכו' וא"ת אמאי אפליגו רב ושמואל בכה"ג נפלגו בקדשה אביה גרידא כמה דפירש דפליגי בקידשה אביה ואח"כ קידשה היא עצמה וי"ל דודאי לא פליגי בקידשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד אשה אחזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קידושי האב קידושין. אבל עתה שקידשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממה נפשך אשת איש היא או משום קידושי אביה או משום קידושי דידה כו'. הרי בהדיא דכיון דס"ס עתה היא מקודשת ל"ל חזקת פנויה ומש"ה לא הוי שם תרתי לריעותא. וא"כ א"ש הך דין דתשובת הריב"ש ז"ל הנ"ל דכיון דשם מיירי דסו"ס היא מקודשת משני כמבואר שם וא"כ לית לה חזקת פנויה ולא שייך שם תרתי לריעותא וא"ש דברי הריב"ש ז"ל ואדרבה יקשה על הרמ"א ז"ל דהאיך למד דינו לענין עדות ממון מהך עובדא דריב"ש ז"ל הנ"ל דהרי שם מיירי במקודשת לאחד מהן ממנ"פ ולא הוה תרתי לריעותא כנ"ל דלית לה חזקת פנויה כנ"ל משא"כ בעדות לענין להוציא ממון דאיכא חזקת ממון בהדי ריעותא דהרשיע לפניך והוה תרתי לריעותא כקושיית הקצוה"ח וע"ז תירץ שפיר בנתיבות דגם בדין עדות ממון ליכא חזקה דממון דאינה מבוררת חזקתה וליכא תרתי לריעותא ואחי שפיר דברי הנתיבות ז"ל. אך לפי הנ"ל א"ש בלא"ה דכיון דאנו דנין על העדים ואילו העיד להחזיק ע"כ אזלינן בתר חזקת כשרות דידיה והאיך נימא דלזה כשר ולזה פסול וכנ"ל וכמו שכ' בחמדת שלמה קצת בדרך זה יעוש"ה:
ד
ולפי"ז י"ל דבאמת לרבנן יש לחלק בין חבית למקוה דבחבית לא הוה תרתי לריעותא לדינא מטעם הנ"ל ויתישב בזה לכאורה דקדוק ברש"י ז"ל ד"ה ומ"ש מחבית, ופירש רש"י ז"ל ע"ז לב"ש פריך. וזה תמוה אצלי דהלא בגמרא איתא שם בהדיא בקושיא זו קשיא לשמאי. ול"ל לרש"י ז"ל לבאר זאת כיון דמבואר בהדיא בגמרא דהקושיא הוא רק לב"ש. אך להנ"ל א"ש מאד לכאורה דהנה בגמרא דקאמר קשיא לשמאי היינו לשמאי דמתניתין דס"ל דיין שעתן וטהור למפרע לגמרי ע"ז קשיא לי' מחבית. אבל לרבנן דמתניתין למפרע לא קשיא דגם בחבית חולין. אך מ"מ עדיין קשה מחבית גם לרבנן דהרי מקודם זה דמקשה בגמרא ממקוה לרבנן ושמאי. ומשני דלרבנן איכא נ"מ בין פרתי לריעותא לחדא לריעותא וא"כ לכאורה קשה גם לרבנן. דלרבנן מסיק דבתרתי לריעותא טמא למפרע ודאי ובחבית ספק הוא. וא"כ מאי דמסיים בגמרא לשמאי פריך היינו לשמאי דמתניתין. ואפשר למטעי לכאורה דגם לרבנן הנ"ל יש להקשות. אך משום דלרבנן אינו מפורש במתניתין להיפך. מש"ה מקשה לשמאי. אך לפי הנ"ל לא קשה על רבנן די"ל דס"ל דבחבית לא הוי תרתי לריעותא וכנ"ל ומש"ה לא הוה אלא ספק משא"כ במקוה דהוי תרתי לריעותא. אך לשמאי דמתניתין דס"ל בנדה אף ספק לא הוה יקשה מ"ש מחבית דהוה ספק דאף דנחשוב לחדא לריעותא ספק מיהא הוה. וזה שפירש רש"י ז"ל לשמאי פריך דדוקא לשמאי הוא דקשה אבל לרבנן לא יקשה גם לפי המסקנא. ומשני לשמאי דלא דמי דהכא חדא לריעותא והכא תרתי לריעותא והרי ע"כ דלשמאי מיחשב בחבית תרתי לריעותא וע"כ דלא ס"ל כהך סברא הנ"ל אלא דגם בחבית מחשב תרתי לריעותא וא"כ שפיר מקשה ע"ז ורמי חבית אמקוה וי"ל דהיינו דוקא לפי מה דמתרץ אליבא דשמאי הכא חדא כו' וע"כ דגם בחבית מחשב תרתי לריעותא ולא כסברא הנ"ל א"כ קשה מחבית אמקוה. וע"ז משני דר"ש היא. אבל לפי האמת לפי מה דקיי"ל כרבנן דמתניתין י"ל דחבית לא מיקרי לריעותא כסברא הנ"ל. וא"כ א"ש פסקי הרמב"ם ז"ל בזה דפסק להלכה כהך מתניתין דמקוה דהוי ודאי והיינו מטעם דהוי תרתי לריעותא וגם פסק כהך דחבית דהוה ספק והיינו די"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל להלכה דהוה רק כחדא לריעותא וכנ"ל:
ה
אך עדיין קשה לפי זה הנ"ל מהך סוגיא דפ"ב דקידושין (דף עט ע"א) בהך דקדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר כו' ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם ומקשה לשמואל ממקוה ומשני התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא. ושמואל מ"ש מחבית דתניא היה בודק כו' ורמינן חבית אמקוה כו' ואר"ח מסורא מאן תנא חבית ר"ש היא דגבי מקוה נמי ספיקא משוי כו' אבל לרבנן טבל למפרע וכו'. ואם נימא כנ"ל דכל הקושיא במס' נדה הנ"ל הוא רק לשמאי אבל לרבנן דמתניתין שם גם בחבית לכ"ע לא הוי רק חדא לריעותא משום דאנו דנין גם על היין שבחבית דתרומה כנ"ל א"כ מאי מקשה לשמואל דס"ל בהך דקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר הנ"ל דחוששין לקידושי שניהם מהך דחבית דמסיק בגמרא דלרבנן הוא טובל למפרע ומאי קושיא. הלא זה דוקא לשמאי הוא דמסיק הכי דמסיק לשמאי דס"ל דהוה תרתי לריעותא כנ"ל אבל לרבנן לא הוי בחבית רק ריעותא חדא וספק הוא דהוה ומאי מקשה לשמואל ובאמת דזה יש לדחות ולישב ע"פ מה שמבאר שם בס' פני יהושע בחידושיו לקידושין שם דהקשה שם דמה מקשה לשמואל דלמא ס"ל כר"ש דבחבית ספק הוה ולכה"פ הו"ל למימר דנימא כתנאי. ומסיק שם די"ל דבאמת גם לר"ש קשה מחבית אדינא דשמואל דהא דס"ל לר"ש בחבית דהוה ספק וגם במקוה וס"ל דהוה ספק טמא ולא מוקים למקוה בחזקה דמעיקרא שהיא שלמה ויהיה טהור לגמרי אע"כ דהאי חזקה דהרי חסר לפניך הוה נמי חזקה דכי היכא דהשתא חסר מסתמא מעיקרא נמי חסר ומש"ה מוקי ר"ש חזקה להדי חזקה שמעינן מיהא דהא דהרי חסר לפניך מיקרי חזקה וא"כ הכא בבוגרת כיון דל"ש לאוקמי אחזקת נערות דמעיקרא שהרי היום עשויות להשתנות כפירש"י ז"ל ומכש"כ לפירוש התוס' ז"ל כו' א"כ קשה אדשמואל וא"כ גם מר"ש בחבית קשה לשמואל אלא דמביא שם הך דר"ת מסוריא לאלומי הקושיא כיון דלרבנן הוה טבל גמור למפרע אלמא דחזקה בתרייתא עדיפא מקמייתא לרבנן וקשיא טובא לשמואל. מיהו כר"ש נמי לא אתי מלתא דשמואל וכו' עייש"ה בפני יהושע דמבאר כן בד"ה ושמואל מ"ש ממקוה ובד"ה מ"ש מחבית יעוש"ה. ולפי"ז י"ל ג"כ כמו שכ' למעלה די"ל דכל מה דמסיק בגמרא דחבית הוא דוקא לר"ש היינו רק אליבא דשמאי אבל לרבנן באמת י"ל דלכ"ע בחבית הוה ספק ומ"מ מקשה מחבית לשמואל דקשה גם אם נימא דחבית ספק הוא דהוה כנ"ל ולא מייתי הך דר"ת מסוריא רק לאלומי הקושיא דהרי דעדיף חזקה בתרייתא די"ל דמחמת זה הוא ודאי ולא ספק אבל באמת י"ל דכ"ז הוא רק לשמאי ומ"מ הקושיא שפיר גם אם נימא דחבית ספק הוא כמבואר בפנ"י הנ"ל ודוק בזה אך מ"מ הוא קצת דוחק וצ"ע בזה. ומסוגיא זו דקידושין הנ"ל צ"ע על מה שפירש במשל"מ פ"י מהל' מקואות על סתירת דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל יעוש"ה מה שתירץ שם ובהך דמקשה בקידושין (דף ע"ט) אשמואל מהך דחבית צ"ע ש בזה עייש"ה ודוק:
ו
ולפי מה שכתבתי למעלה יש לישב לכאורה מה דתמה בס' מחנה אפרים הל' אישות סי' ג' ובחידושי חמדת שלמה למס' גיטין ובתשובותיו חיו"ד סי' ח' בהך דס"פ כל הגט (דף ל"א) גבי המניח פירות להיות מפריש כו' וקאמר בגמרא חלוקין עליו חבריו על ר"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע ור"א קאמר מעל"ע ופריך בגמרא פשיטא ומשני מ"ד מאי למפרע מעל"ע ע"כ משמע דאי הי' מפרש מעל"ע לא היו חלוקים והא ר"א סבר חושש מספק ובההוא דמקוה קאמר ודאי יעוש"ה. ולהנ"ל א"ש די"ל דבאמת לא דמי למקוה לענין ודאי דכאן לא שייך תרתי לריעותא כיון דדנין גם על התרומה וכגון שימצא אח"כ החבית שחשב עליו לתרומה ואם לא היה תל אז גם אח"כ לאו תרומה היא וא"כ באמת לא הוי תרתי לריעותא ולא הוה רק ספק כמו בחבית וגם רבנן דמקוה מודו לר"א דכאן ליכא אלא ספק. והא דקאמר דחלוקין עליו חביריו היינו דוקא במה דקאמר מעל"ע ע"ז קאמר דחלוקין עליו דמטמאין במקוה למפרע בודאי וממילא דכאן הוה ספק אבל למפרע היינו מכל הזמן ולא דוקא מעל"ע וכמו בחבית וע"ז מקשה פשיטא דחלוקין על מה דקאמר מעל"ע ומשני שפיר מ"ד כו' יעוש"ה וי"ל נמי דמזה למד הרמב"ם ז"ל דינו לחלק בין הך דמקואות להך דחבית וכנ"ל דאל"כ קשה הך סוגיא:
ובמה שנתבאר יש לדון בהא דחלקו הפוסקים בדין שוחט ובודק שנעשה חשוד ורשע האיך הדין במה שכבר שחט ובדק טרם שנמצא רשע אם נאסר למפרע או לא והש"ך ז"ל ביו"ד סי' א' ס"ק ח' כתב דהכלים כשרים מדינא ואוקמי' אחזקתי' ועד השתא כשר הי' וכ"כ בשם הב"ח ז"ל והמהרש"ל ז"ל וכן הביא הב"י בס' בדה"ב סי' קי"ט בשם א"ח ומהתוספתא וכ"פ הפר"ח ז"ל אולם הט"ז ז"ל סי' קי"ט והת"ש סי' ב' כתב להחמיר בזה וכתב דדמי למקוה שנמצא חסר דמטמאינן למפרע ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' א' ס"ק ח' שם שכתב לדעת הש"ך ז"ל דצ"ל דלא דמי למקוה דחסר ואתאי וכאן לא הוה כן והת"ש סובר דדמי למקוה ואסור למפרע דאדם רשע דמי למקוה דיצה"ר בוער מעט מעט עייש"ה. ולפי הנ"ל יש לחלק מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר וכאן ל"ש התרי ריעותות כמו במקוה שם. דבמקוה אין אנו דנין על המקוה כלל ואין שום נ"מ לגבי מקוה אלא לגבי דברים הנטבלים והוה תרתי לריעותא כמבואר למעלה משא"כ בהך דנעשה חשוד דאנו דנין גם על אותו חשוד אם היה כשר ואיכא נ"מ לענין דברים דל"ל חזקת איסור ג"כ והוה כמו בחבית הנ"ל. ויש לפלפל ולדון בזה:
ז
והנה בדברי הרמב"ם ז"ל מלבד הנ"ל י"ל להרמב"ם ז"ל למד דינו מהך דאיתא בפ"ג דתרומות מ"א התורם חבית של יין ונמצא של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה אם משתרמה החמיצה ה"ז תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום וכתב ע"ז הר"ש ז"ל דבפ"ק דנדה דמקשה מחבית ה"ה דהוי מצי לאתויי מהך והנה הך דמקואות והך דפ"ג דתרומות סתם משנה הם ולר"י דהלכה כסתם משנה קשה הלכתא אהלכתא אע"כ דצריך לחלק ביניהם. וי"ל ג"כ כסברא הנ"ל ועיין בשעהמ""ל שהביא להקשות הא דלא מקשה בנדה מהך דפ"ג דתרומות הנ"ל וכתב שם לישב דאפשר לפרש באופן אחר בפירושא דמתניתין ולכן מקשה יותר מברייתא עייש"ה. ומ"מ לפי האמת י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל להלכה כן כפשטא דמתניתין דפ"ג דתרומות וכמו בחבית הנ"ל. ויש לפלפל עפי"ז בהך דקידושין (דף עט ע"א) דמקשה לשמואל מחבית יעוש"ה ובהך דפ"ג דתרומות הנ"ל יש לפלפל דלא קתני שם אלא דהוה תרומה ויחזור ויתרום ולא נזכר דהטבל הוא ג"כ רק ספק ודוק בזה. ועיין היטב במה שכתב אא"ז מו"ר הגאון ז"ל בספרו היקר ח' בנין עולם חיו"ד סי' א' ובספרו בית נאמן חדר ח' חלון י"ד שהאריך שם בענינים אליו