אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני יו"ד › סימן לח

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני יו"ד · סימן לח

סימן לז

שאלה יש לברר בהא דצריך לפרט את הנדר מה הוא הפירוט ובדין נדר עד"ר:

א

תשובה. הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהל' אישות הל' י"א כתב כשמשביעין ב"ד או היורשין את האלמנה. כשתבוא לגבות כתובתה כו' ואם רצו היתומים להדירה נידרת להן כ"מ שירצו ומדירין אותה בב"ד כו'. וכבר תמהו בזה רבותינו האחרונים ז"ל דקשה דלפי מה דסתם רבינו ז"ל משמע דלא בעינן להדירה עד"ר והיינו ע"כ כמ"ד צריך לפרוע הנדר כמבואר במס' גיטין (דף לה ע"ב) עייש"ה ובפ"ו מהל' ביאת מקדש כתב בהך דהכהן הנושא נשים בעבירה דצריך להדיר עד"ר עייש"ה. ודבריו ז"ל סותרים אהדדי. ובתחלת עיוני חשבתי לכאורה לחלק ע"פ דברי הט"ז ז"ל שכתב ביו"ד בסי' רכ"ח ס"ק י"ט דאף למ"ד צריך לפרט הנדר היינו הלשון הנדר ולא הסיבה וא"כ בהך דנודרת ליתומים אם יפרט הלשון לא יתירו לה משא"כ בנושא נשים בעבירה עיי"ש. ובעה"י שכן מצאתי במגן אברהם באו"ח (סי' קכ"ח ס"ק נ"ח) שהעיר כן על המחבר דפסק שם דצריך להדירו עד"ר וכן מבואר במהרי"ט ז"ל ח"א תשובה קמב יעו"ש שהאריך בזה בביאור שיטת הסוגיות שם וזהו כדברי הט"ז ז"ל. והביא שם במהרי"ט הנ"ל פי' המשניות להרמב"ם ז"ל התמוהין מאד דכתב בסוף פ"ז דבכורות שם גבי כהן הנושא נשים בעבירה וז"ל שם ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר והספיקו כו' ועל מנת שידור עד"ר שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שהתבאר בגמרא ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי עד"ר אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שהעיקר בידינו שצריך לפרוט אח הנדר. א"כ לכאורה הרמב"ם ז"ל אחז החבל בתרי ראשין דכתב דמדרינן לה עד"ר גם דצריך לפרוט את הנדר. יעו"ש במהרי"ט ז"ל. דביאר בריש הסימן שם דס"ל להרמב"ם ז"ל דא"צ לפרט ומש"ה צריך עד"ר. אך היכא דנדר עד"ר ורצה להתיר באמרו שהוא מצוה בזה לכ"ע צריך לפרוט אולי יש מצוה בהנדר יותר מבהתרה וא"ש הא דמתרץ בגמרא דערכין (כ"ג) בנדר עד"ר אף למ"ד א"צ לפרוט יעוש"ה. ואח"כ סיים שם דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דצריך לפרוט אלא דמחלק דא"צ לפרוט הסיבה עייש"ה והך דברי פי' המשניות ע"כ צ"ל כנ"ל דבזה לכ"ע צריך לפרט דאל"כ לא יתישב הך סוגיא דערכין דמתרץ בעד"ר אף למ"ד א"צ לפרט עיי"ש וזה דחוק מאד לכאורה כאשר כתב המהרי"ט ז"ל בעצמו דנעשה טעות בהמעתיק מלשון ללשון דע"ז ל"ש הלשון והעיקר בידינו דצריך לפרט שכתב הרמב"ם ז"ל דמשמע דפסק כמ"ד דצריך לפרט ולא דזה לכ"ע. גם בחילוקו שכתב דאף דצריך לפרט הנדר היינו דוקא הלשון ולא הסיבה ג"כ יקשה הא גם בלשון יש תקנה שפרוט דאוסר ההנאה מהנשים הפסולות לו וכשיאמר לפני החכם הלשון הנדר יבין החכם דפסולים לו הנשים ולא יתיר לו וכמו שכתבו התוס' בערכין שם. והא דכתב די"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף למ"ד צריך לפרט הלשון אם לא יגיד להחכם בלשון פסולות לו אלא שנדר מאשתו ג"כ מהני דאין זה מעיקר הנדר דגם אם יאמר לו דנדרתי מאשתי הגרושה ולא יאמר בלשון הפסולות לי ג"כ נכלל בזה כל הנדר. לכאורה הוא תמוה דכיון דכל זה דתיקנו חז"ל דצריך לפרוע הנדר הוא משום דבר איסור כמבואר בגמרא במס' גיטין (דף לה ע"ב) א"כ הלא זה גופא יתקנו דצריך שיאמר בלשון שנדר בלא שום שינוי כיון דעיקר התיקון הוא משום איסורא ולא משום גיבוי הכתובה כמבואר בגמרא והאיך יתקנו דבר שלא יועיל רק לכתובה ולא לענין כהן הנושא נשים באיסור כמבואר במהרי"ט ז"ל שם דלא מהני הך דצריך לפרט רק לענין כתובה ולא לענין האיסור כנ"ל וזה תמוה לכאורה:

ב

עוד הקשה בס' שער המלך פ"ו מהל' שבועות מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ערכין הל' י"ז דהמקדיש כל נכסיו כו' אינו גובה עד שידירנה הנאה כו' ולא הזכיר שידירנה עד"ר כמו שכתב בפ"ו מהל' ביאת מקדש. ולפי תירוץ המהרי"ט ז"ל יקשה טובא שם דכיון דשם לא ידור בלשון אלא מאשתו דחהי' אסורה לו וכשיגיד לחכם לשון הנדר יתיר לו. וא"כ הי"ל לפרש דידירנה עד"ר יעו"ש בשעהמ"ל. הן אמת דלפע"ד לכאורה מזה ל"ק דהנה כבר תמה הר"ן ז"ל בפ' אלמנה ניזונת והובא ג"כ בכסף משנה שם בפ"ז מהל' ערכין הל' י"ז דאיך פסק הרמב"ם ז"ל בהך דהמקדיש נכסיו דידירנה הנאה דזהו דלא כר"י אלא כר"א המבואר במס' ערכין (דף כג ע"א) שם וזהו דלא כהלכה דקיי"ל ר"א ור"י הלכה כר"י. וכתב הר"ן ז"ל שם ואפשר שסמך לו אדר"ה דאמר שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש ומשמע התם דדוקא בש"מ אבל בבריא חיישינן לקנוניא ואין מאמינים אותו מתוך שיכול להפקיעו בשאלה. אך מזר ודחה שם הר"ן ז"ל דהתם דיבורא בעלמא קיל לה טפי משאלה אבל מעשה קשה דגירושין לא עביד כיון דאפשר בשאלה. ומש"ה לא חייש ר"י והובא בכ"מ שם וכתב שם הכ"מ ע"ז וז"ל ואני אומר שאם סמך אדר"ה סמך טוב הוא ואינו נד בדחייתו של הר"ן ז"ל שהרי בגמרא אמרו כו' ולא חשש לחילוקו של הר"ן ז"ל כו' וי"ל שסובר רבינו דכיון דר"ה נקיט ש"מ משמע דלא אמרו אלא בש"מ אבל בבריא אדם עושה קנוניא על הקדש ודר"ה הלכתא היא כו' יעו"ש בכ"מ שהאריך בזה וא"כ משמע מהכ"מ ז"ל שם בהדיא דהרמב"ם ז"ל סמך על הך דר"ה דרק בש"מ לא חיישינן לקנוניא אבל בבריא חיישינן לקנוניא אף דהיה יכול לשאל על הקדישו מ"מ חיישינן לקנוניא כדי שלא יצטרך לשאל ע"ז ואף דצריך לעשות מעשה הגירושין ויטריח בזה מ"מ חיישינן לקנוניא כדי שלא יצטרך לישאל על הקדישו מאיזה טעם שיש לו דאין בטוח בנפשו על התרה מחכם. א"כ י"ל דכיון דמדירין לו מאשתו מעתה ליכא שום חשש קנוניא דאי מחמת המעות הלא יוכל לשאל על הקדישו ואם דעושה קנוניא כדי שלא יצטרך לבא לחכם להתיר לו הלא סו"ס יצטרך לבא לחכם להתיר לו הנדר כיון דמדירין לו וא"כ אף אם נימא דא"צ לפרט כלל אח הנדר מ"מ לא חיישינן לקנוניא דהעצה שיש לו להתיר לו הנדר יוכל ג"כ לישאל על הקדישו ויש לחלק ביניהם ודוק בזה ובמה שיתבאר לפנינו בעה"י יתיישב ג"כ זאת. אך עדיין קושיית השעהמ"ל השניה שהקשה שם עדיין קשה דבפי"ז מהל' אישות כתב דין הערב לאשה בכתובתה דצריך שידירנה הנאה דהיינו דחיישינן לקנוניא שרוצה שתגבה כתובה מהערב ולא הזכיר עד"ר ובדברי המהרי"ט ז"ל לא יתיישב דאף אם יפרוט לשון הנדר מ"מ יתיר להם החכם כנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דצריך לפרט כל הנדר גם הסבה שבשבילה נדר וא"כ קשה מהך דכהן הנושא נשים בעבירה והך דפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל הנ"ל תמוה מאד כנ"ל:

ג

ולפע"ד היה נראה לכאורה לתרץ כל הנ"ל בסגנון אחד די"ל דהנה במס' גטין (דף לה ע"ב) פליגי ר"נ ור"פ דר"נ ס"ל אינו צריך לפרט את הנדר ור"פ ס"ל דצריך לפרט הנדר ומפרש בגמרא טעמייהו דר"נ ס"ל דא"צ לפרט דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מה דשמע מיפר רפ"א צריך משום מלתא דאיסורא. ומזה נראה לכאורה לפע"ד דהא דס"ל לר"נ דא"צ לפרוט היינו לא הסיבה לבד הוא דא"צ לפרט אלא דגם לשון הנדר א"צ לפרט דזיל בתר טעמא דכיון דחייש דלמא גייז ליה לדיבוריה אף אם לא יצטרך לפרש הסיבה אלא הדיבור צריך לפרש כולה אכתי איכא למיחש דלמא לא יפרש להחכם כל דבריו כמו שאמר ול"מ ההפרה ואף דיש קצת לחלק בזה מ"מ משמעות הגמרא דגם מהדיבור א"צ לפרוט כולה וגם לשון דגייז ליה לדיבורא משמע הכי עייש"ה. אלא די"ל לכאורה דבאמת גם הלשון נדר אין צריך לפרט כולה ור"פ דס"ל דצריך . לפרט משום מלתא דאיסורא והיינו כמו בכהן הנושא נשים בעבירה או כמו שפירש רש"י ז"ל יעו"ש י"ל דס"ל דצריך לפרט גם הסיבה שבשבילה נדר דעיקר טעמו דצריך לפרט הנדר הוא כדי שידע החכם באיזה ענין הוא הנדר א"כ גם היכא דבלשון לא ניכר הענין מ"מ צריך השואל לפרט לו הסיבה והיכא דניכר מלשון הנודר די בזה והיכא דלא ניכר בלשון הנדר צריך שיפרט לו הסבה דהעיקר הוא שידע החכם כל הענין והמעשה מהנדר הזה כטעמו דר"פ משום מלתא דאיסורא. וא"ש לשון המתניתין דערכין שם דכהן הנושא נשים בעבירה ידירנה הנאה וסתם המתניתין דידירנה הנאה דמשמע דא"צ דוקא שיאמר אני מודר מאשתי הפסולה לי דאל"כ הו"ל להמתניתין לפרש שיאמר בלשון זה דזה עיקר תקנה ומדסתם שידירנה הנאה דמשמע אף אם אמר אני מודר מאשתי סתם ג"כ א"ש. ולמ"ד צריך לפרט את הנדר א"צ ג"כ עד"ר כמבואר שם בגמרא וע"כ דצריך לפרט הסיבה לר"פ דס"ל צריך לפרט. ובזה היה אפשר ליישב הא דשמעתי מקשים דל"ל להגמרא בגטין שם לפרש טעמים בר"פ ור"נ הא כיון דמהדר אתר טעמא דר"נ דס"ל א"צ לפרט משום דלמא גייז ליה כו' הרי משמע דאי לאו טעם זה היה צריך לפרט הנדר והיינו משום דסברא הוא דאין להתירו אם לא ישמע הנדר כמו שנדר דכאיסורו כך התירו וא"כ ר"פ דלא חייש לטעם דלמא מיגז גייז ממילא דצריך לפרט ול"ל לטעמא דמלתא דאיסורא ודי לו לומר דר"פ לא חייש לזה. ואף כי זה אינו קושיא לכאורה די"ל דגם ר"פ חייש לטעם דלמא מיגז גייז. אך הטעם דמלתא דאיסורא הכריע נגד טעם זה ותיקנו דצריך לפרט. וכיוצא בו מצינו הרבה בש"ס אך מ"מ לפי הנ"ל א"ש בפשיטות די"ל דמצד הסברא צריך לפרט לשון הנדר בלא מגרעת וכדי שיתיר החכם דיבורו שאסר בזה עליו ולא סיבתו המביאו לזה וי"ל דזה לכ"ע מצד הסברא אלא דר"נ ס"ל דמשום דלמא מיגז גייז תיקנו דא"צ לפרט גם הלשון שנדר ור"פ ס"ל דמשום מלתא דאיסורא צריך לפרט הכל גם הסיבה ודוק בזה:

ד

ומעתה י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמ"ד צריך לפרט הכל גם הסיבה שבשבילה נדר וא"ש הך דפי"ז מהל' אישות ודפ"ז מהל' ערכין הנ"ל בהך דהקדיש נכסיו והך דערב בכתובתה דכיון דצריך לפרט הסיבה ג"כ ממילא לא יתירו להם והך דפ"ו מהל' ביאת מקדש הנ"ל דפסק דכהן הנושא נשים בעבירה צריך להדיר עד"ר והך דפי' המשניות הנ"ל א"ש ג"כ. והוא די"ל דהנה בתוס' גטין (דף לה ע"ב) שם ד"ה אבל הקשו וא"ת וידירוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו כו'. וי"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידה הוא באיסור כל ימיה והרמב"ן ז"ל בחידושיו על גטין שם הביא קושיא זו בשם יש מקשים וכתב ע"ז ולאו מלתא היא דקיי"ל אפילו אכלה כולה נשאל עליו דחכם מעקר עקר ליה לנדר. ומיהו בבעל קשיא דקיי"ל מיגז גייז כו' עייש"ה. ועיין בס' תורת גטין על מס' גטין שם דמבאר ומיישב שם טעמייהו דהתוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל בטו"ט והאיך משכחת לה בזה חרטה יעוש"ה ובס' חמדת שלמה בחידושיו על מס' גטין שם ובמהרי"ט ת"א (סי' א). וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כהרמב"ן ז"ל בזה דיכול החכם להתיר לה הנדר אף אחר שעברה ע"ז ועקר לה מעיקרו וא"כ מעתה נחזי אנן דבשלמא בהך דנודרת ליתומים הנ"ל אם נהנית מכתובתה הנ"ל דלפי מה דיפרט הנדר לא יתיר לה החכם וכן בהך דהקדיש נכסיו וערב בכתובתה הנ"ל לפי מה דפסק הרמב"ם ז"ל דצריך לפרט הנדר עם הסיבה א"כ אף אם יעברו על הנדר ויבאו שיתירו הב"ד להם כיון שכבר עברו הלא אם יפרטו הנדר והסיבה שבשבילה נדרו הלא בודאי לא יתירו להם עד שיחזרו הכתובה להקדש ולערב ואף דגם אתרי החזרה לא יתקנו האיסור לפי כמה פוסקים ראשונים ז"ל מ"מ הלא אז בודאי יתירו להם ב"ד ומדוע לא יתירו להם דע"ז אין שום סברא נותנת לבל להתיר להם כיון שכבר עבר ולקח את אשתו בחזרה ומה בצע כי יהיה באיסור ונכשילו באיסור אך הפירוט את הנדר והסיבה מועיל שבודאי לא יתירו עד שיחזרו את הכתובה כיון שנתגלה ערמתן וא"כ א"צ להדירם עד"ר דבמה דצריך לפרט הנדר יש די בתקנה זו להוציא מערמתן וממילא דלא יעשו זאת כיון שלא ירויחו מזה כנ"ל. אך בהך דכהן הנושא נשים בעבירה דאנן חיישינן דלמא יעבור עוד פעם ויקח אשה הפסולה לו או לא יגרש את אשתו חו"מ ולכן אנו מדירין אותו ומתירין לו בעבודה בקרבנות והרי מה מועיל הנדר אף שיהיה צריך לפרט הנדר. מ"מ הלא אם לא ירצה לשוב מחטאו גם מחמת הנדר לא ישוב דיעבור ויקח אשה הפסולה לו עוד הפעם או לא יגרש עדיין אחר העבודה תו"מ וגם אחר העבודה יעבור כמה פעמים על איסור זה ואף דאיסור נדר חמור בעיניו מ"מ יבא אח"כ וישאל על נדרו כדי להנצל מאיסור הנדר והאיך לא נתיר לו הנדר ומדוע נכשיל אותו באיסור חנם ומה בצע בזה כי לא נרויח מאומה מזה כיון דמה דעבר כבר עבר ואין שום סברא נותנת לזה לבל להתירו ואם כי לא נוכל להתיר לו נדר שנדר לבלי לעבור על איסור הלא גם ע"ז יש תקנה כי ידור עוד הפעם מכאן ולהבא שלא יעשה עוד זאת ואף דאין נדר תל על נדר מ"מ כיון דנתיר לו הנדר הראשון ממילא יחול השני ואין כאן שום חשש כמבואר בפוסקים דין זה. וא"כ למה לא נתיר לו כיון דעומד וצועק כי הוא חוזר על הראשונות ורוצה בתשובה ומקבל עוד הפעם בנדר אך מבקש התרה על העבר כדי שינצל לכל הפחות מחטא הנדר בודאי נתיר לו. וא"כ אין שום תקנה במה דצריך לפרט הנדר כנ"ל. ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בהל' ביאת מקדש הנ"ל שצריך לידור עד"ר דאין לו התרה לעולם וצ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דבנדר עד"ר גם באם דעבר על הנדר גם בדיעבד אין להתירו ולא אמרינן דזה הוה מצוה להצילו מאיסור נדר וכמו שס"ל להרשב"א ז"ל הובא במשנה למלך פ"ו מהל' שבועות עיי"ש ולהרמב"ם ז"ל ס"ל דאין להתיר לו וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דצריך להדירו עד"ר וסיים ואין לחוש דלמא יבא ויאמר דנדר עד"ר ויש לו דבר מצוה כיון דצריך לפרט הנדר ממילא יתגלה ערמתו ולא יוכל החכם להתיר לו ודוק:

ומכאן מבואר דס"ל להרמב"ם ז"ל דהיכא דנדר עד"ר אם עבר והתיר לו ג"כ מותר וכמו שפסקו בזה כמה פוסקים דמהני. דהרי הקשה דלמא יבא להחכם בשקר ויאמר דיש לו מצוה ויתיר לו וע"ז סיים דצריך לפרט הנדר א"כ משמע דאם לא דצריך לפרט והחכם היה מתירו היה מותר אף דבאמת לא היה מצוה מזה אלא דבשקר בא להחכם אע"כ דבדיעבד מהני ההתרה אלא דהחכם לא יתיר לו כיון דלכתחלה אסור וא"כ חיישינן דלמא יבא לחכם בערמה ויתיר לו ע"ז מסיים דצריך לפרט וממילא דיתגלה ערמתו ולא יתיר לו החכם. ואין להקשות דא"כ האיך קאמר בגמרא דבכורות שם על הך דנודר ומגרש הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר אלא למ"ד א"צ לפרט מאי איכא למימר. דסו"ס גם למ"ד דצריך לפרט קשה כנ"ל דיעבור ואח"כ יתיר את הנדר כנ"ל וגם לרבא דס"ל בשבועות אכלה כולה אין נשאלין עליו ג"כ מודה בזה דהרי הדבר הנדור עדיין איכא די"ל דס"ד דגמרא מקמיה דמסיק הך תירוצא דעד"ר ס"ד דלמ"ד דצריך לפרט ליכא לאקשויי דצ"ל כדעת התוס' דתירצו בגטין הנ"ל על הך קושיא דידירנה ותאכל בפנינו דל"מ משום דאין האיסור על כל ימיה ולא נ"ל ז"ל משום דיכול להתיר אח"כ והיינו כמו שביאר חמדת שלמה ובתורת גטין שם דבזה ל"ש חרטה דמעיקרא ולא נעקר הנדר מעיקרו. וא"כ י"ל דלמ"ד צריך לפרט את הנדר א"ש דליכא למיחש למידי. אך לבתר הכי דמסיק דמדירינן ליה עד"ר י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל להלכה כהרמב"ן ז"ל דשייך בזה חרטה כמבואר במהרי"ט ח"א (סי' א) ובתורת גטין שם וא"כ לפי פסק הלכה אף אם דצריך לפרט הנדר מ"מ ע"כ צריך לאוקימתא דמדירינן ליה עד"ר כנ"ל:

ה

אך עדיין קשה דלפי פי' הרמב"ם ז"ל במשניות שם דחיישינן דלמא יבא לחכם ויאמר לו דנדר עד"ר ויש לו מצוה אלא דצריך גם לטעם דצריך לפרט. א"כ קשה במאי דמסיק בגמרא דלמ"ד אין צריך לפרט את הנדר ע"כ צ"ל דמדרינן לה עד"ר. דמה מהני לן עד"ר כיון דיכול לבא ולומר דיש לו מצוה וכמו שהקשה המהרי"ט ז"ל כנ"ל. ועוד קשה כיון דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דבנדר עד"ר בדיעבד מהני דאל"כ מה מהני מה שיאמר לחכם דיש לו מצוה כמו שנתבאר למעלה א"כ מאי מהני נדר עד"ר דיבא לחכם ולא יגיד לו דהוא עד"ר. אף דבזה יש לדחוק קצת ולומר דגם למ"ד א"צ לפרט הנדר מ"מ מה דנדר עד"ר זה צריך לגלות לחכם דזה גוף הנדר ונדר אחר הוא ואם לא יגלה זאת לחכם ל"מ. לכן נראה לכאורה די"ל עפ"מ שכתב הש"ך ז"ל ביו"ד (סי' קכח ס"ק סט) על שיטת הר"ר אביגדור ז"ל דס"ל ג"כ דבנדר עד"ר מהני התרה בדיעבד ועוד פוסקים דס"ל כן והוכיח שם ג"כ מהך דמתרץ בגמרא דמדרינן לה עד"ר דע"כ דל"מ התרה אף בדיעבד וחילק שם בין היכא דנדר עד"ר סתם ובין היכא דפרט על דעת אלו ואלו נדר דבסתם מהני בדיעבד ובמפרש גם בדיעבד ל"מ. א"כ גם הרמב"ם ז"ל דס"ל כשיטת הר"א כנ"ל י"ל ג"כ כהי דמה דמשני בגמרא דגם למ"ד אין צריך לפרט מיירי בנדר עד"ר י"ל דהיינו דמתוקם בנדר עד"ר ופרט על איזה דיעות נדר דבזה ליכא למיחש מידי דבין אם יאמר דא"ל איזה מצוה או דלא יגיד לו דהוא עד"ר והחכם יתיר לו סו"ס כיון דהוא בשקר ל"מ. דעד"ר לא מהני התרה שלא במקום מצוה אף דיעבד ומה מהני לו התרה. אך הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות י"ל דביאר המשנה לפי מה דפסק להלכה כמבואר בדבריו ומש"ה סתם וכתב סתם דמדירין אותו עד"ר והיינו אף בסתם עד"ר אף אם לא מפרט על איזו דיעות הוא נודר ומש"ה היה קשה לו דלמא ישקר ויאמר לחכם דאית ליה איזה דבר מצוה דבדיעבד מהני כיון דמיירי בסתם עד"ר כנ"ל ע"ז סיים דקיי"ל צריך לפרט את הנדר וא"כ ליכא למיחש למידי. והא דלא הקשה יותר דלמא לא יגלה להחכם דהוא עד"ר י"ל דס"ל ז"ל דזה פשוט הוא דצריך לפרט לחכם דנדרו הוא עד"ר וגם למ"ד א"צ לפרט הנדר זה דנדר עד"ר לכ"ע צריך להגיד להחכם דאל"כ ל"מ משום דנדר אתר הוא כנ"ל. מש"ה מקשה דיאמר דהוא מצוה ומתרץ דקיי"ל צריך לפרט. ומהתימא על הש"ך ז"ל בהך דתמה שם על הפוסקים דעד"ר מהני בדיעבד ולא הזכיר כלל הך דפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דמוכח בהדיא דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל דעד"ר מהני בדיפבד אף שלא במקום מצוה כמבואר למעלה:

ולפי הנ"ל יש ליישב ג"כ קושיית התוס' במס' גטין (דף לה ע"ב) ד"ה קסבר דהקשו מהך דערכין הנ"ל דפליגי שם ר"א ור"י דלר"א כשמגרשה ידירנה הנאה ולר"י א"צ. ומפרש בס"ד דגמרא דלר"י א"צ היינו דאינו מועיל ופליגי בנדר עד"ר. ולר"ה דאמר צריך לפרט אמאי אינו מועיל וא"כ ר"ה כתנאי אמר לשמעתיה. ולהנ"ל י"ל שפיר דאף דלר"ה צריך לפרט גם הסיבה וי"ל דגם לר"ה כן מ"מ לא היה יכול בגמרא להקשות עליו די"ל דר"ה דס"ל צריך לפרט היינו דיבור הנדר ולא הסיבה ושם בערכין ל"מ מה דמפרט הלשון כנ"ל וכה"ג פירשו במפרשים בהך סוגיא דגטין הנ"ל ויש להאריך בענין זה וכ"ז לא כתבתי רק לפלפולא לפי הנלפע"ד לכאורה ועדיין צ"ע בענין זה:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה