שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני יו"ד · סימן כח
שלמא רבא לידידי ש"ב הרה"ג החריף ובקי וכו' מוהר"מ נ"י הצלחתו ירום למעלה:
א
ומה שכתב ידידי בדין מים בראש שנפתח והיה ספק אם המוח מקיפו או לא דמבואר ביו"ד סי' ל"א ברמ"א ז"ל להדיא לאיסור וכבר מבואר דין זה בספרי רבותינו האחרונים ז"ל והנה אף כי לא אתערב לדבר כלל לדינא בענין זה שכבר האריכו בזה הפוסקים ז"ל וכמובא בפ"ת גם דעת המקילין אך ארשום לו קצת הנלפע"ד לכאורה בעיוני בדבר זה נראה שיש לדבר בזה כדרך נושא ונותן לא לדינא. והנה בשו"ע שם מבואר דצריך שלא יהיה מגולה כלל לקרום וכן בדרכי חשה שם ע"ש ומשמע דאף אם מגולה מ"ש ג"כ אסור ולכאורה צ"ע מאיזה מקום מוצא דין זה מגמרא דלכאורה משמע בדין זה דהטעם הוא דהמעט מים הנחצא בקרום סופו לנקוב הקרום ולכאורה מנ"ל זאת ומצאתי בע"ה בס' ק"י המובא בפ"ת דהביא באמת דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל אינו אוסר אלא בכולה או רובה. ולפע"ד היה נראה לכאורה דמוכח בהדיא מגמ' דדין מים בראש הוא כמו בחוט השדרה דאילו היה כ"כ בחוט היה כופה אז אסור ואין איסורו של חסרון המות אלא דמחמת זה נכפף הקרום ונפסק. דהנה במולין (דף מה) אמר רבב"ת אמר ריב"ל נתחרך פסול נתמסמס פסול וכו' המרכה כל שנשפך כקיתון מסמסה כל שאינו יכול לעמוד, בעי רבי ירמיה אינו יכול לעמוד מפני כבדו מהו תיקו. אמרי בי רב נתמסמס פסול נתמזמז כשר. ופירש"י ז"ל נתמזמז נחרקין מהמות מקצתו מאליו וכ"ז קאי במוט השדרה. והרי מבואר שם בהדיא דכל האיסור דמוט הוא תליא באינו יכול לעמוד הן בנעשה כמים או נתמסמס ובנתמזמז דכשר הרי פרש"י ז"ל נתרוקן מקצתו וע"כ באופן שיוכל לעמוד דאל"כ מ"ש מנסמסמס דאסור משום דאינו יכול לעמוד. ומותיב שם בגמ' רשב"א בהמה שנתמזמז מותה טרפה ומשני נתמסמס איתמר והיינו דס"ל לגמרא דחוט וקרום של מוח שוין הן ומשו"ה מקשי מקרום אחוט. והדר מקשי מהך דלוי הוה יתיב במסותא חזיה לההוא גברא דטריה לרישיה אמר נתמזמז מוחו דדין לאו דלא מיי אמר אביי לא לומר שאינו מוליד וכו'. והנה בההוא גברא היה מעשה דהכה רישיה בכותל ונתנדנד מוחו כמבואר בערוך. ובודאי שם לא שייך לומר דנחסר מהמוח מקצתו דברגע שנפל אנה בא המוח וכי דרך איזה מקום יצא אלא דשם היה נתנדנד מחמת הכאה ולוי הכיר זאת מההכאה והיינו דהכיר דנחנדנד לא כ"כ כמו נתמסמם שכיוצא בו בחוט השדרה היה המעט שחוץ לידו שוחה דא"כ לא היה קשה מידי אלא מדקרי ליה נתמזמז היינו שרק נתנדנד קצת עד שיוכל להתנועע אך לא שוחה ובזה לא יפסוק הקרום. וא"כ שפיר מקשה על הך דנתמזמז ומשני דגם ללוי כשר הוא. והיינו שכתבו הרי"ף והרמב'"ם ז"ל דנתנדנד כשר והיינו כהך מעשה דלוי הנ"ל ועיין ברי"ף שפי' נתמזמז נתנדנר וכתב שם בהדיא בחוט השדרה דהומרך ונתמסמס היינו שלא יוכל לעמוד ותלי במה שלא יוכל לעמוד ונתנדנד כשר והיינו דיוכל לעמוד ובקרום של מוח מבואר בגמ' בהדיא נתמזמז כשר והיינו ביכול לעמוד כיוצא בה בחוט השדרה כנ"ל. ואפשר דמשו"ה פרשו נתמזמז נתנדנד משום דמקשה מהך גברא דטריה לרישיה דלא שייך חסר קצת כנ"ל. והרי גם לפרש"י ז"ל צ"ל ע"כ כן דנתמזמז נתנדנד כנ"ל. וגם בחסר מקצת מוח מאליו ג"כ מקרי נתמזמז וכשר. וא"כ הרי דבחסר מ"ש כשר וכן בנמצא קצת מים עד שכיוצא בו בחוט יוכל לעמוד מדוע יהיה טרפה כיון דתלוי כולה ביכול לעמוד וגם בנשפכה כולה כקיתון לא נאסר אלא משום דלא יוכל לעמוד כמשמעות הגמרא וכן במוח ולא דהמים יזיק אך אם כיוצא בה שוחה וכופף נראה דלכ"ע אסור דלא גרע מנתמסמס כמבואר בגמ' בהדיא דאסור. ואף דשם כולה נתמסמס מ"מ המסמוס תליא באם שוחה כמבואר שם בהדיא והיינו כיון שהקרומים אינם עומדים ממולאים במומ כדרכם רק שיוכלו לכפוף עתידים להתפרק בטבעם. אך בנתנדנד ואינו שוחה קים להו לחז"ל דאינו מזיק. וא"ש הא דמוכיח בגמרא מקרום של מות לחוט אף דקרום במ"ש וחוט ברובו כמו שתמהו בתוס' שם ד"ה נתמזמז ולהנ"ל א"ש דלא מחמת חסרון המוח מקלקל אלא משום דהקרום אינו ממולא כצרכו ואינו עומד ביושר כבריאותו מנדנד הנה והנה ונפסק אותו מקצת השוחה ומנדנד ואין נ"מ בין מ"ש לרובו וע"ש בתו"ח מ"ש ליישב בזה עי"ש היטב ועיין בש"ך סי' ל"א דהכל תלוי ביוכל לעמוד ואף די"ל דבקרום של מוח לא נוכל לידע לשער השיעור דאם היה שוחה מ"מ היה אפשר לומר דהיכא דלא נמצא אלא מעט מים עד שיש לספק דלמא ליכא שיעורא וגם בספק אם היה המוח מקיפו אפשר דהוה ס"ס ומותר וכמו שכתב בזה בחידושי רעק"א ז"ל בנתמסמס ואין אנו בקיאין בשיעורו ע"ש. אך מסתימת הפוסקים משמע דבמים ליכא שיעורא ועיין בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ל"א ס"ק ה' דכתב דבמים מגולים ינקוב הקרום מ"מ י"ל דבעי דוקא השיעור דאם שוחה אלא דבמגולה לא הדרא בריא ובמכוסה לעולם כשר דהדרא בריא ועיין בפ"מ שם:
ב
והנה בהך ספק אם היה המוח מקיפו דכתב הרמ"א ז"ל דאסור וכ"כ בסי' נ' סעיף א' בהגה"ה דכל היכא דהריעותא הוא מחיים לא מהני חזקה דנשחטה בחזקת היתר עומדת ע"ש וע' בש"ך שם ס"ק ג' מה שהביא זאת מהדרכי משה שהוכיח זאת מתוס' פ' ד' אחין (דף לא) והביא שם דהמהר"ם מלובלין ז"ל השיג עליו דהרי מבואר שם בהדיא בתוס' דגם בנולדה הריעותא מחיים אמרינן נשחטה הותרה אלא היכא דשכיח איסורא בזה לא אמרינן חזקה זו. אבל בספק השקול מותרת והש"ך ז"ל תירץ זאת דהתוס' דפ' ד' אחין הנ"ל לא כתבו אלא לרבה אבל אביי ורבא מסקו דבאמת לא אמרינן חזקה דנשחטה הותרה כיון שנולדה הריעותא מחיים ע"ש שהאריך בזה, ובאמת לפענ"ד חמוהין מאד דברי מרן הש"ך ז"ל שפירש דכל דברי התוס' קאי לס"ד דגמרא לרבה ולהס"ד מפרש דברי רב הונא והרי מייתי ג"כ דברי אמימר דפסק הלכתא דחיישינן לספק דרוסה והיינו משום דמסתבר טעמא לאיסורא ולדברי הש"ך ז"ל באמת לפי ההלכתא דמסקו אביי ורבא גם בספק השקול אסור משום דנולד הריעותא מחיים כנ"ל. ועוד דהוכיחו שם משמואל דספק השקול מותר אף דנולד הריעותא מחיים ולדברי הש"ך ז"ל מה הרויחו בזה ליישב דברי רבה מקושייתם מר"ה דחולין (דף ט') שם והרי קשה משמואל לאביי ורבא דלדברי הש"ך ז"ל ס"ל דלאביי ורבא במסקנא דגם בספק השקול לא מהני חזקה זו היכא דנולד הריעותא מחיים ולדבריו ז"ל הרי פליגי אשמואל. אלא ע"כ דכוונת התוס' דגם למסקנא מהני חזקה זו בספק השקול:
והנה מצאתי דהפר"ח ז"ל השיג על תירוץ הש"ך ז"ל דלפי"ז מאי הקשו התוס' ז"ל מהך דספק דרוסה דלמא הך דספק דרוסה בתר מסקנא נשנית דלא הוה חזקה משום דהריעותא נולדה מחיים והובא בפלתי בסי' נ' ס"ק א' וע"ש בפלתי דמתרץ לקושייתו דהתוס' מקשו לרבה לשיטתו דאמר רבה במס' חולין ושט אין לו בדיקה מבחוץ נ"מ לספק דרוסה וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם רש"י הא דנקט ספק דרוסה דאגב קמ"ל דחיישינן לס"ד וש"מ דרבה ס"ל דחיישינן לספק דרוסה והרי רבה ס"ל בהדיא דאזלינן בתר חזקה אף בריעותא מחיים וקשה מרבה לרבה. ולכאורה לפי הנ"ל עדיין קשה למה דחקו התוס' גם לאמימר דהוא משום דשכיח יותר לאיסור ומנ"ל זאת להתוס' ז"ל לפרש כן בהך דפסק אמימר בשלמא לרבה שפיר מוכח אך לאמימר דלמא ס"ל אף בספק השקול לא מהני חזקה משום דהריעותא מחיים ואיכא נ"מ לדינא:
עוד כתב שם בפלתי ליישב דברי הרמ"א ז"ל אף לפי פי' המהר"ם מלובלין ז"ל דגם למסקנא אמרינן חזקה זו אף בריעותא מחיים מ"מ הרי לאביי ורבא הא דצריכה חליצה בגט ג"כ הוא משום חומרא דרבנן החמירו שלא לסמוך על חזקה ואצרכוה חליצה וא"כ י"ל כמו דבאיסור יבמה לשוק דהוא איסור לאו אחמרו רבנן כן באיסור ג"כ דמ"ש וא"כ א"ש פסק הרמ"א ז"ל דמ"מ בהך ספיקא דנולדה הריעותא מחיים אסור מדרבנן אף דבאמת מהני החזקה לתוס' ז"ל מ"מ מדרבנן אסור. והא דמקשו התוס' ז"ל שם ביבמות מספק דרוסה היינו דמקשה לשמואל דס"ל בחולין דחוששין לספק דרוסה ומוכיח שם בפלתי דע"כ גם מה"ת חוששין והרי דלא אזלינן בתר חזקה גם מה"ת ע"ש בפלתי. ולפי הנ"ל גם על זה קשה דלדבריו ז"ל קושייתם רק משמואל וא"כ אין החליטו דגם לאמימר דפסק הלכתא דחיישינן לס"ד דוקא בשכיחא לאיסורא דמנ"ל זאת דהרי אמימר הלכתא הוא דפסיק זי"ל דגם בספק השקול ומדרבנן אסור משום דהריעותא מחיים כמסקנא דגמרא דיבמות הנ"ל. ויותר קשה מהך דחולין (דף מג) בתוס' ד"ה קסבר עולא וכו' דכתבו וי"ל לקמן פסקינן דחיישינן לספק דרוסה וא"כ ישב לו קוץ וכו' חוששין נמי וכו' וא"ת ואמאי נימא נשחטה הותרה וכו' וכ"ת שאני הכא שנולדה ספיקא מחיים הא אמר בפ' ד' אחין וכו' וי"ל דשאני הכא דדרוסה שכיחא וכו' הרי בהדיא דהקשו קושיא זו על פסק הלכה דפסקינן דחיישינן לס"ד ולא דקושיתם דוקא על שמואל אלא דעיקר קושייתם הוא על פסק הלכה ולפי דבריו ז"ל מאי קושיא דלמא מדרבנן הוא דאסור כנ"ל. ועוד דבתר תירוצם מקשו וז"ל והא דאמרינן לקמן גבי ארי שנכנס וכו' כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי תורא אחזקיה רב לטעמיה דאמר אין חוששין לספק דרוסה אבל למ"ד וכו' התם נמי דמי לתלות יותר וכו' ע"ש ולדבריו ז"ל מאי קושיא דלמא משו"ה הוצרך לומר רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד דאי משום חזקה הו"ל לאסור מדרבנן ומשמעות הגמרא דלרב מותר ודבריו ז"ל צ"ע לכאורה:
אך בעיקר חידושו ז"ל דלכ"ע מדרבנן אסור היכא דהריעותא מחיים כמו לאביי ורבא בחליצה דאחמרו רבנן כנ"ל ולפע"ד לולא דבריו ז"ל נראה לכאורה דהיכא דמהני החזקה גם מדרבנן מותר ול"ד כלל להך דחליצה דזה ברור הוא לכאורה דאף דאחמרו רבנן לאצרכוה חליצה ל"ד לכל מילי דרבנן דמלשון הגמ' דאמרו במס' יבמות שם משום חומרא משמע דחומרא לכתחילה הוא לחלוץ לה כיון דאפשר בהכי ג"כ ומאי נפסיד דיתן לה חליצה משא"כ בספק איסור דאם נחמיר בזה יאסר הדבר וכללא הוא בכ"מ בש"ע דהיכא דא"א ואם לא נעשה כך יהיה אסור הדבר מיקרי הלכתחלה כדיעבד והרי כיון דרק דאחמרו רבנן בהך דחליצה והיינו היכא דאפשר בתקנתא לכתחלה משא"כ בהך דאיסורא דאם לא נסמוך אחזקה תאסור הדבר וכדיעבד הוא ומותרת גם מדרבנן וצ"ע בזה. ועוד יקשה לכאורה לפירוש הפלתי דהיינו דהרמ"א ז"ל מוכיח מהך דמסקו אביי ורבא דמדרבנן אסור לא היה לו להרמ"א ז"ל להביא דכן מוכח מתוס' דפ' ד' אחין אלא דמהגמרא דפ' ד' אחין מוכח זאת ולא מתוס' דנהי דלדבריו ז"ל מתוס' ליכא קושיא מ"מ סייעתא ג"כ לכאורה ליכא להביא כלל מזה אך בזה יש לדחוק כמו שביאר בש"ך ז"ל לפי דבריו ז"ל ע"ש אך מהנ"ל קשה ודברי מרן הש"ך ז"ל צע"ג:
ג
ואי לא מסתפינא י"ל לכאורה בכוונת הרמ"א ז"ל בדרכי משה הנ"ל דלא לתוס' זה הנ"ל כוון אלא לתוס' ישנים שם דז"ל שם בד"ה בחזקת היתר לשוק עומדת ואע"ג דבחזקת אשת איש היתה מ"מ כיון דסופו למות ולבסוף נמי מת קרינן לה שפיר בחזקת היתר לשוק. וא"ת ומ"ש מספק דרוסה דאסרינן והלא אית לה חזקת היתר דסופה להשחט ואולי דהתם חיישינן שמא תמות הבהמה עכ"ל התוס' ישנים שם ע"ש. הרי בהדיא דהקשו ג"כ קושיא זו ותירצו באופן דלעולם דהספק מחיים י"ל דלא הוה חזקה כיון דלא היה לה מעולם חזקת היתר לגמרי אלא היכא דגם מחיים עומד להיות נעשה היתר ממילא בני שום ספק אלא דכמו דהיא עתה ממילא יותר מהני החזקה כיון דחזקת איסור דאית ליה מחיים כמאן דליתא דמי דממילא יותר משא"כ היכא דיש ג"כ צד דתשאר באיסור כגון בהמה דיכול להיות דתמות ויש לה חזקת איסור כמו חזקת היתר משו"ה אסור וזהו דהיכא דנולד הריעותא מחיים דאית לה חזקת איסור ג"כ ויוכל להיות דתשאר באיסור משו"ה לא מהני החזקת היתר דאית לה. והרי דס"ל להתו"י הנ"ל דריעותא מחיים דיוכל להיות לה ג"כ צד לאיסור ל"מ החזקה. ואין להקשות על התו"י הנ"ל מהך דמקשה אביי לרבה א"ה בקידושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבום עומדת ומספק אתה בא לאוסרה וכו' והרי שם ג"כ עתה אסורה ליבם משום דבעלה תי וגם מה דסופו למות י"ל עדיין תילד היבמה ותאסור ליבם. דזה אינו דכוונת התו"י ז"ל הנ"ל דלא מקרי חזקה אלא דכמו שהוא עומד עתה בלתי שיתחדש איזה דבר מה עומד להיות סופו כך בזה שייך חזקה ומשו"ה בגט דממילא סופו למות וכמו דעומד להיות ממילא תהיה מותר לשוק משו"ה מהני החזקה להתיר משא"כ בספק דרוסה דגם ממילא כשעומד עתה תוכל להיות דתמות ומשו"ה לא מהני החזקה. ואולי דמשו"ה לא הביא בדרכי משה מתוס' דחולין (דף מג ע"ב) ד"ה קסבר אלא מיבמות הנ"ל דהיינו דמתוס' לא מוכת אלא מתו"י:
אך לפי' התוס' דידן י"ל דאף היכא דנולד הריעותא מחיים מהני החזקה כמ"ש המהר"ם מלובלין ז"ל. אך הא דאסור בנידון דידן במים בראש וספק אם מכוסה לדעת המהר"ם ז"ל הוא משום דשכיח יותר לאיסורא והיינו דהיכא דנמצא מים בראש שכיח הוא שתהיה מגולה וא"כ לפ"ז באם דנראה בעינינו דלמעט מים שנמצא לא שכיח יותר להיות מגולה לקרום מהני לכאורה חזקה זו. ועיין בתבואות שור ריש סי' כ"ט דעמד שם כבר ע"ז דבאמת לא שכיח יותר מגולה לקרום משאינו מגולה. וע"ש בת"ש שהסכים לדין הרמ"א ז"ל דלא מהני חזקה זו משום דנולד מחיים דכיון דנולדה מחיים איתרע לה החזקה דכל החזקה אינה אלא מכח רובא דרוב כשרות נינהו וזהו דנמצא בהו ריעותא נתקלקל חזקתה וע"ש שהאריך ליישב דברי הד"מ במה שהוכיח דינו מפ' ד' אחין. ולכאורה מ"מ לענין גוף הדין מתוס' דחולין (דף מג) הנ"ל משמע דגם בזה אזלינן בתר חזקה אם לא דשכיח יותר לאיסורא אך הת"ש ז"ל הכריע לאיסור בזה ע"ש. ולכאורה דיש להקשות מהך דשו"ע (סי' לט סעיף ה') אם נסתפק אם הוא בלב או בחיתוך וכו' דכשירה וכתב הב"י בשם הרשב"א ז"ל דהוא מטעם נשחטה הותרה וכן בסעיף ט"ז שם דאמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו וכו' ובסעיף י"ז שם בקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהוא טריפה והמוכר אומר וכו' ע"ש דאזלינן בתר חזקה דנשחטה הותרה ע"ש בט"ז ס"ק כ"א כ"ב. כבר עמד ע"ז בפ"מ ריש סימן כ"ט בפתיחה ובפלתי סי' ל"ט הובאה בגליון רש"א ז"ל וע"ש בפלתי ובפ"מ דתרצו כיון דהספק הוא אם הסרכא הוא במקום האיסור אז בהחיתוך כסדרן לא הוה כמו דנולד הריעותא מחיים אלא דהספק הוא אי איכא כלל ריעותא כיון דאי בכסדרן הוא לא נקרא כלל ריעותא דרביתא הוא עש"ה. ולכאורה לפע"ד אף דיש לישב בזה שיטת הרמ"א ז"ל מ"מ בגוף הדין לכאורה יש לדון ע"ז דמ"ש סירכא כסידרן דלא הוי כלל ריעותא ממים במוח והמוח מקיפו אף דיש לחלק דבסירכא כסידרן מיקרי הכי רביתא אך מ"מ יש להוכיח לכאורה דבכה"ג מהני החזקה דנשחטה הותרה ואף בנולדה הריעותא מחיים דהנה ביו"ד (סי' לז סעיף ד') בהגה"ה ברמ"א ז"ל איתא שם ואם לא היה בהקף מראה כשר ובאו אח"כ בודקים ומומחים ונפחוה ומשמשו בה וע"י בקיאותן וכחן יפה וכו' עשו שהיה שם היקף בשר כשר ודין זה הביא הב"י בסי' ל"ט בשם ר"י בן הרא"ש ז"ל. ועיין בש"ך שם סי' ל"ז ס"ק כ"ד וטעם אחד שם משום דאוקי תרי לבהדי תרי ובהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת ויש ולסמוך עליהם דבשר היה מקיפה וכו' עש"ה. והרי מזה דאף דהביעה היה מחיים והריעותא נולדה מחיים אלא דמספקא לן אם היא בשיפולא או יש חוט בשר מקיף ומ"מ מוקמינן אחזקתיה לר"י בן הרא"ש ז"ל וא"כ י"ל ג"כ בהך דמים בראש דמספקא לן אם הוא במקום האסרו או דמות מקיפו ונוקמה אחזקתיה דחזקת היתר כנ"ל ודברי הש"ך ז"ל לכאורה צ"ע וכבר עמדו באחרונים ז"ל על הש"ך הנ"ל ועיין בס' חמדת שלמה חלק יו"ד שם:
ד
ונחזור לנידון דידן והרי לשיטת המהר"ם ז"ל ותוס' ז"ל שפיר שייך חזקה אלא דכתב דאסור משום דשכיח יותר לאיסורא בהך דמים בראש ובהך דנקוב הושט בקוץ. והנה בהך דמים בראש כבר עמד ע"ז הת"ש בראש סי' כ"ט דאמאי שכיח לאיסורא טפי דאם נמצא מים בראש כמו דנמצא מגולה לקרום כן נמצא שאינו מגולה. וכבר העיד שם הת"ש דבא לפניו כמה פעמים ושכיח להתירא כמו לאיסורא דהיינו שאינו מגולה כמו מגולה. ומה שביאר בת"ש כבר נתבאר מה שיש לדקדק בזה. והנה בהך דתשובות הרשב"א המובא בתשובת מהר"ם ז"ל הנ"ל בדין מחט בכרס דביאר שם המהר"ם ז"ל דהטעם הוא משום דשכיח וביאר שם בדברי הרשב"א ז"ל שכתב לחלק בין בא זאב ונטל בני מעים דבדיקת הריאה לא מחמת מקרה וכו' מה כוונתו ז"ל בזה ע"ש. ולכאורה לולא דברי מהר"ם ז"ל הייתי אומר דס"ל דבהך מחט בכרס לא משום דשכיח הוא לאיסור אלא דס"ל להרשב"א ז"ל לחלק דהיכא דנולד הריעותא מחיים ל"ש חזקה דנשחטה הותרה משום דבחיים היה לה חזקה דאיסורא דאבמה"ת וכמ"ש החו"י ביבמות הנ"ל וכמו שנתבאר למעלה דבבהמה ל"ש חזקה דהתירא דדלמא תמות הבהמה כנ"ל. ועיין ברשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות שם שביאר ג"כ בהדיא שם דשאני ספק דרוסה ונקובת הושט דשם משום דמחיים הוא וחזקתה לאיסור ומחלק שם בין בהמה להך דיבמה בחזקת היתר דבבהמה חסר מעשה השחיטה להכשירה ולית לה חזקה דהתירא משא"כ ביבמה הנ"ל דממילא תהיה מותרת ולשיטתו אזיל וכן ס"ל בחולין בפ"ק דמחזיקין מאיסור לאיסור ומהני חזקת איסור דאבמה"ת לאיסור טריפות ע"ש וא"ש בפשיטות דבריו ז"ל בתשובה שם דמשום דמחמת מקרה דקרה לה דהיינו שיש לפנינו ריעותא וגם מחיים היתה ול"ל שום חזקה דהיתירא. משא"כ בהך דבא זאב ונטל בני מעים דלא היה שום ריעותא מחיים אית לה חזקת היתר וא"כ ג"כ במים במות לפי"ז יש לאסור דמחיים היתה לפי שיטה זו. וכן י"ל דהוא שיטת הרמ"א ז"ל. אך מ"מ לשיטת התוס' דיבמות ודחולין הנ"ל דשפיר הוה חזקה טובה והיינו משום דלשיטתם אזלי דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כמבואר באחרונים ומשו"ה לא מהני חזקה דמחיים אסורה משום אבמה"ח להספק טרפות אלא משום דטעמייהו ז"ל בדרוסה ונקובה דשכיח יותר לאיסורא. אך במים במות לפי עדותו של הת"ש דלא שכיח יותר לאיסורא מהתירא הרי שייך החזקה דמותרת. אך הרי הש"ך ז"ל כבר הכריע כשיטת האוסרים בזה בסי' נ'. ומ"מ היכא דלא נמצא אלא מעט מים עד שנוכל לשער בערך דאין בה כשיעור שישחה בזה י"ל דמותר מס"ס ספק דלמא אין בה שיעורא וספק דלמא מחופה במוח. ואף אם נאמר דהוא ספק דחסרון ידיעה מ"מ בהפ"מ יש להקל כמ"ש בחידושי הגרע"א לענין ספק מסמוס וכמבואר ביו"ד סי' ק"י ע"ש וכן מצאתי בפרי מגדים דהבין כן בהש"ך ז"ל דגם במים בעינן שיעור שישחה. ועוד יש ספיקא להקל לדעת הט"ז שם ס"ק ב' דהיכא דהמוח שלם ונמצא מים בין קרום לגולגולת כשר דאמרינן דהמים מעלמא אתו ועיין בלבושי שרד ס"ק י"א דגם הש"ך ז"ל מודה לזה א"כ יש עוד ספק דלמא הי', המוח שלם והמים מעלמא הם:
ה
אך בגוף הדין דמים בראש ראיתי שכתב אא"ז הגאון ז"ל בספרו בנין עולם חיו"ד סי' י"ב די"ל דגם במים כ"ש אף שאינו כשיעור שיהיה שוחה ג"כ אסור והוכיח דהנה היכא דהוה כשיעור שישחה גם באינו מגולה אסור דלא גרע מחוט השדרה דבשיעור שישחה אף באינו מגולה לקרום משמע מסתימות הפוסקים דאסור ובמגולה לקרום גם בכ"ש אסור וכן בחוט השדרה ג"כ משום דסופו לפסוק. ולכאורה בעניותי אני נבוך בזה מאד ויש לי לדון בדין זה דמנ"ל דין זה דהמים ינקבו לקרום. ולדברי מרן אא"ז הגאון זצלה"ה צ"ל ע"כ דגם בנתמסמס הוא כן דבחדא ממתא מחתינהו בגמרא פ' א"ט הנ"ל נתמרך פסול נתמסמס פסול ולא מפליג ביניהם. ועוד דרש"י ז"ל פירש שם דהא דצריכא תרווייהו דה"א דנתמסמם הוא כמים ובמיסמוס בעלמא כשר משו"ה קתני שניהם ע"ש ואי דחלוקין בדינן ע"כ פלגינהו בתרי בבא דזה כדאיתא וזה כדאיתא דבנתמסמס מפרש בגמרא כדי שיוכל לעמוד ולכאורה דזה בין לענין שיעור איכות המיסמוס בין לענין שיעור הכמות במדת המיסמוס כאשר יתבאר בע"ה וא"כ ע"כ פלגינהו דעל דין דהומרך ליכא שיעורא דכדי שיעמוד לפי דבריו ז"ל אע"כ דלתרווייהו חד שיעורא למיסמוס ומים והרי במיסמוס תליא בשיעורא דיוכל לעמוד וכן מבואר בלשון הטור ש"ע שם הכל בחדא מחתא. ומצאתי בתבואות שור שם שכתב ג"כ דבמים בכ"ש נאסר וכתב באמת דה"ה למיסמוס והא דתליא בגמרא ביוכל לעמוד היינו דהמיסמוס יהיה כ"כ שלא יוכל לעמוד ולא קאי על מדת שיעור שנתמסמס. אלא על עצם איכות המיסמום שנימס כ"כ שלא יוכל לעמוד ובאמת בכ"ש טריפה ולכאורה יש לי לדון בזה דמפשטות הגמרא לכאורה לפע"ד משמע דגם בזה בעי שיעורא דאל"כ האיך סתמה הגמרא באמת ונקיט הומרך ונתמסמס דאסור דפירושו שהומרך כל המוח מרישא לסיפא כמו שפירש"י ז"ל וא"כ מנ"ל לאסור כלל בפחות מרובא ובשלמא אם נימא דשיעור שיוכל לעמוד קאי על כולה הן על שיעור מדת כמות המיסמוס הן על שיעור איכות המיסמוס י"ל דע"ז סמיך הגמרא דביאר דתליא ביוכל לעמוד והיינו דעיקר הטריפות משום דהחולי יכוף הקרום. וממילא נדע גם על שיעור המיסמוס משא"כ לדבריהם ז"ל האיך סתם בגמרא דין זה. ועוד דבאמת מנ"ל לחדש דין זה ולהוסיף על הטריפות דמגמרא לא נלמד דין זה. והנה מרן אא"ז הגאון ז"ל כתב דבמוח מקיפו צריך שיעור שלא יוכל לעמוד משא"כ במגולה לקרום במ"ש טריפה וכמ"ש הת"ש ולכאורה צ"ע כנ"ל. ועוד דהרי גם הוא ז"ל מחלק בשיעורא דלא יוכל לעמוד במים אלא דכתב דזה דוקא במוח מקיפו ולכאורה קשה דהרי חילוק זה כתבוהו הבה"ג והראבי"ה ז"ל וכי הם הוסיפו על הטריפות והרי לא כתבו אלא על הך דינא דהומרך פסול דלא נאסר אלא במגולה אבל במכוסה מותר דסופו להתרפאות והאיך נמצא חילוקים דגם במות חופה אסור בשיעור דלא יוכל לעמוד ובמגולה במ"ש דלא נזכר כלל. דהבה"ג והראבי"ה ז"ל הקילו על דין הטריפות וביארו אופן דבזה לא נטרף. וכה"ג הוכיח בפליתי להט"ז ז"ל דאם המוח שלם ונמצא מים מגולה לקרום שלא מהמוח דמותר ע"ש בסי' ל"א ס"ק ד' וכן מבואר באחרונים ז"ל דבמוח מקיפו אף בשיעור דשותה כשר ועיין מש"כ הפר"ח הובאה בבה"ט ובפ"מ ובחי' הגרע"א ז"ל:
ו
והנה יש לדייק קצת לכאורה ממקורו דהך דינא דבמ"ש לא נטרף דז"ל הטור שם וכתב הראבר"נ שמעשה בא לידו שנמצא בתוך הקרום מים ונחסר המוח כשיעור מקום המים והיה המוח מקיף המים סביב שלא היה מגולה כלל והתירו וכו' והביא בב"י שם וז"ל ובהג"א כתב ג"כ מעשה זה בשם הראבי"ה וכתב עוד ושוב מעשה בא לידו שהיו המים מונחים כו' ולא היתה מגולה כלל וכו' אבל כשאין המוח מקיפו סביב שמגולה השלחופית אצל הקרום והגולגולת אפילו מקצת וכו' טריפה עכ"ל ע"ש. הרי דדייקו ז"ל וכתבו דבמגולה לקרום אפילו מקצת ג"כ אסור ואם נימא דבנמצא רק מ"ש מים אסור ג"כ ל"ל לאשמועינן במגולה לקרום אפילו מקצת אסור כיון דאפילו אם לא ימצא מים כולה רק מקצת ג"כ אסור. ואם דזה כונתם אפילו מקצת דה"ה בלא נמצא אלא מקצת יותר הו"ל ז"ל לאשמועינן דאפי' לא יהיה במים רק מקצת כיון דנחתו לאשמועינן דאפילו מקצת מגולה אסור הוה רבותא טפי דבכל הנמצא לא הוה רק מקצת אלא דלכאורה נראה דכונתם ז"ל דהמים היה יותר רק דהגילוי לקרום לא היה רק מעט דכיון דמגולה מעט לקרום תו לא הדרא בריא. וי"ל דאף דלפי מה שהוא עתה מכוסה ורק מקצת מגולה בזה ליכא כערך שיעור שיהיה שוחה מ"מ כיון דמגולה מעט סופו להתקלקל ולהיות מגולה יותר ויהיה בכדי שיעורא דחופה. אך יש לדחות דמשו"ה לא נקיט היכא דלא הוי אלא מקצת מים ונקיט מגולה מעט דאשמועינן רבותא דבמכוסה כולה אף בהרבה מים כשר. ולפי"ז באם דמכוסה כולה דמותר משמע דגם בדאיכא כדי שיעור שישחה ג"כ מותר ומשום דסופו להתרפאות כולה ואא"ז הגאון זצללה"ה כתב בספרו ב"ע הנ"ל דבמכוסה ג"כ תליא בשיעורא דכדי שישתה והוציא זאת מדינא דהיה כופה מחמת כובדו דאסור. ולפי הנ"ל דגם במגולה צריך שיעור א"כ במכוסה בכולא גונא מותר וי"ל כהנ"ל דלא דמי לשוחה מחמת כובד דאין סופו להתרפאות משא"כ במכוסה המים דסופו להתרפאות וצ"ע בדין זה ובדבריו ז"ל הנ"ל:
ולפי"ז י"ל שפיר דבאם היה לנו ספק אם הגיע המים לשיעור שישחה והיה ג"כ ספק אם היה מכוסה במות יש להתיר מטעם ס"ס ואף דהוא חסרון ידיעה מ"מ בהפסד מרובה יש להתיר וכמ"ש הב"ח ז"ל בהנ"ל ובחידושי הגרע"א ז"ל ביו"ד שם ויש כאן כמה צדדים להיתר לפי שיטות התוס' דיש לה חזקה דהיתר ולפי מה שנתבאר למעלה לא צריך כלל לס"ס ואף אם נימא דמים אוסרין בכ"ש ג"כ מותר בספק מכוסה מטעם חזקה. אך גם לשיטת הרמ"א ז"ל וכפי שיטת הש"ך ז"ל דלא מהני חזקה י"ל כנ"ל דגם במים צריך שיעורא ואי איכא ספק דלמא ליתא לשיעורא ג"כ מותרת בהפ"מ מטעם ס"ס וכמו שהבין הפ"מ בשיטת הש"ך ז"ל דבמים ג"כ צריכא שיעורא. ואף דלא הוה חזקת היתר ואדרבה הרי הוה לה חזקת איסור דמחיים חזקת אבמה"ח ובזה איכא מ"ד דלא מהני ס"ס בחזקת איסור. מ"מ הרי כבר נתבאר בש"ך ז"ל בכללי הס"ס אות כ"ט דגם למ"ד דלא מהני ס"ס בחזקת איסור דוקא דהחזקה דאיסורא הוא מאותו ענין דהספק משא"כ היכא דהספק הוא מטעם איסורא אחרינא והחזקה הוא איסורא אחרינא ולענין להחזיק מאיסור לאיסור בזה לכ"ע מהני ס"ס וא"כ גם בזה דחזקת איסור הוא אבר מן החי והספק הוא משום טריפה לכ"ע מהני ס"ס. שוב ראיתי בעיקרי:
הד"ט סי' ב' אות א' שכתב וז"ל מים שנמצאו בראש הבהמה ולא נדע אם היה המוח מגולה או מכוסה וגם לא נדע אם נחסר מהמות שיעור המים רבו הספיקות והמחמיר מאבד ממונם של ישראל והוא מס' אהלי יעקב סי' קי"ח ע"ש הרי דאיכא עוד ספיקא דלמא אינו נחסר מהמוח עצמו ומותרת וכדעת הט"ז ז"ל וכן הסכימו כמה פוסקים ז"ל וכנ"ל סוף אות ד'. ולפי זה גם אם נמצא הרבה מים וספק מכוסה ג"כ מותרת מס"ס לכאורה. אך לפע"ד לכאורה יש לדון די"ל דאם נמצא הרבה מים עד כדי ערך שיעור שישחה י"ל דלא עדיף מאם שוחה מחמת כובדו דכיון דנכפה מחמת כובדו אסרינן דלמא חולי הוא זה ושוחה, מחמת החולי כן י"ל אף דהמוח כולה והמים מעלמא אתו. מ"מ, כיון דשוחה מהמים י"ל דזה גופא כמו חולי בהקרזם עד שישחה, מחמת זה ותאסר. וקצת יש לדייק כן מדברי הט"ז ז"ל שם ס"ק ב' שכתב להתיר היכא דמוח שלם ונמצא מים בין מוח לקרום, דייק שם וכתב נמצא בגולגולת מים קצת אין בזה איסור די"ל דכונתו ז"ל דוקא בקצת מים שאין בהם שיעור דישחה מחמת זה, ולפי"ז גם הש"ך ז"ל יודה לזה דבליכא שיעורא דשוחה לש"ך ז"ל כשר אף אם נחסר מהמוח ומגולה לקרום ועיין בש"ך שם ס"ק ד' ובפ"מ שם אך יש לדחות בכונת הט"ז ז"ל שכתב מים קצת אין כונתו בדליכא שיעור דישחה אלא משום דטעמו הוא דאמרינן דהמים מעלמא אתו ואם היו מים רבים אין סברא לתלות מעלמא אבל לא תליא בזה בשיעור דאם שוחה וצ"ע בזה:
שוב מצאתי בעז"ה בתשובת הרדב"ז חלק ששי סי' רס"ה דתמה על כל הדין דמים במוח והאריך שם בזה וכתב שם בתוך דבריו וז"ל וכיון שנתברר שהוא מחלוקת הפוסקים. ואם הביאו הראש אחר שפתחו את קרום המות אם אתה מסופק אי הוה המוח מקיף את כל המים או לא יש להקל וכש"כ אם הוא ממון של ישראל כ"ז כתבתי להלכה אבל למעשה כיון שיצא הדבר מפי קדושים ראוי לחוש לדבריהם להחמיר ואם הדבר ספק דעתי נוטה להקל אפילו למעשה אם הבהמה של ישראל כו' ע"ש ובסיום דבריו בתשובה שם סיים ואפילו תימא כו' כבר הוכחתי וכו' דנשפך כקיתון כולו משמע ואין הבהמה נטרפה עד שיהיה כל המות מים אבל אם יש שם מוח הדרא בריא וכש"כ היכא דהמוח שלם כו' ע"ש. הרי מבואר להדיא דחולק על כל דין דמים הנ"ל עד שיהיה כולה מים או רובא לכאורה הוא ככולה וזהו כדעת הק"י המובא, בפ"ת שם. ולולא דבריו ז"ל היה נראה לכאורה דמה דתמה הרדב"ז ז"ל דלא נמצא כלל הדין דמים ברי"ף וברמב"ם ז"ל י"ל לכאורה לפי מה שנתבאר למעלה דגם במים תליא בשיעור דישחה וכמו שכתב הש"ך ז"ל וכמו שכ' בפ"מ הנ"ל י"ל דזה נכלל בדברי הרמב"ם ז"ל בדין דחוט השדרה דכתב בפ"ט מהל' שחיטה דאם נימס המוח בחוט כמים תליא באינו יוכל לעמוד לא דוקא בשיעור איכות המיסמוס אלא דנכלל בזה ג"כ שיעור מידת כמות המיסמוס דכיון דנימס שיעור כ"כ שלא יוכל לעמוד ג"כ טריפה וכן נכלל בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בלשון הגמרא דתליא באינו יכול לעמוד וממילא גם כן בנמצא מים הרבה ג"כ אסור כנ"ל:
ז
היוצא לנו מזה דגם בנמצא מים הרבה עד שכיוצא בו בחוט היה שוחה ולא נדע אם מכוסה במוח וגם לא נדע אם חסר מגוף המוח ג"כ לכאורה יש להתיר מטעם ס"ס וכמובא בעיקרי הד"ט ומכש"כ לדעת הרדב"ז ז"ל דיש להקל יותר בלא ספק זה דלא נחסר מהמות ויש לצרף ג"כ דעת התוס' דהוה חזקה להיתר בספק אם מכוסה במות ואף אם נאמר דבזה עדיין צריך לדון כנ"ל מ"מ אם יש ספק אם בהמות הוא כשיעור ערך שכיוצא בו בחוט השדרה היה שוחה וכמש"כ הש"ך ז"ל י"ל דבודאי דיש להתיר. ויש ספיקות הרבה ספק אם מכוסה והדרא בריא וספק אם הוא מהמוח וספק אם יש בה כשיעור. מצורף לזה דעת התוס' דהוה חזקה להתירא דמותרת וי"ל דגם הנך פוסקים הנ"ל דאסרי במים בכ"ש באופן הנ"ל מודו דמותר. וגם אם נמצא מים הרבה במוח אך מספקא לן אם היה מכוסה וגם ספק אם חסר מהמוח ומצורף לזה דעת התוס' לכאורה יש להקל כנ"ל וענין זה שכיח הרבה. אך אם נחסר מהמות מקצת וספק אם חופה אך ספק אם חסר בכדי שיעורא דישחה וכש"כ במעט דליכא כדי שישתה בודאי לכאורה דיש להקל כדברי הש"ך ז"ל וכהבנת הפ"מ שם דיש לצרף דעת התוס' דהוה חזקה ועיין ברדב"ז שם ובקהלת יעקב שם דמקיל יותר. גם מה שהקילו בת"ש ובס' בנין עולם מאא"ז הגאון ז"ל בחסר אף באינו יכול לעמוד לכאורה יש לי לדון בזה דלפ"ז נמצא טריפה חוזר לכשרותו והרי בנמצא מים הרבה ולא היה מכוסה דמטרפינן משום דודאי הוא דסוף הקרום ליפסק ואם אח"כ שיהיה מים ויחסר המים לגמרי דכן דרך החסר דמתחילה נימס עד שיתיבש ונחסר לגמרי וא"כ אח"כ יהיה חוזר לכשרותו. וא"כ האיך אסרינן בודאי בנימס ועיין בש"ע ביו"ד (סי' מ"ד) בדין כוליא שהקטינה בענין זה. ואולי י"ל דקים להו לחז"ל דאם ילקה עד שימס הרבה ע"כ סופו לפסוק הקרום ואף אם יחסר המים לגמרי מ"מ טרם שיגמור להתיבש המים והלחות בין כה וכה יופסק הקרום. ואולי יש לכוון לשיטתם ז"ל במה שכ' רש"י ז"ל נתמזמז נתרוקן מהמות מקצתו מאליו דמה זה שכתב מאליו. אך י"ל כוונתו ז"ל דלא דנחסר מקצתו משום שהיה מתחילה קצת מים או שנימס קצתו כדונג ואח"כ כלה ונפסדה המקצת לגמרי דזה אינו דא"כ כבר נטרפה אלא דנחסר מאליו היינו דלא נחסר מחמת חולי או שנימס אלא דמאליו נתחסר מאיזה סיבה ואולי גם בבא לפנינו חסר ג"כ לא מחזקינן ריעותא דהיה מתחילה נימס או כמים וצ"ע בזה אך מלשון הרשב"א ז"ל משמע דפסול מים במוח הוא דהמים ינקבו הקרום וכן מבואר בביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל ואולי גם כונתם דמ"מ צריך שיעור וכנ"ל. וכ"ז לא כתבתי להלכה חלילה ובפרט בדבר שכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל ולא כתבתי אלא כדרך הנו"נ ע"ד הפלפול וה' ברחמיו יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות לאמיתה של תורה אס"ו:
כעתירת ש"ב וידידו אייזיק יעקב בהרב הגאון אליעזר שלמה זצלל"ה וועללער: