אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני יו"ד › סימן כז

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני יו"ד · סימן כז

סימן כו

א

ומעתה נבאר קצת בדין מכירת בני מעים לכותי היכא דנפסלה הבהמה או העוף בשחיטה וגם במה דנהגו למכור בהמה או העוף עם הב"מ אף היכא שנטרפה בשחיטה והיכא דהוה ספק כגון דנמצאת פגומה לאחר שחיטה וכדומה. וכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל והנה בנטרפה בשחיטה מספק כגון בנמצאת פגומה כבר כתבתי בריש הסימן די"ל דלשיטת התוס' במס' ביצה דלא הוה לה חזקת אבר מן החי אלא שאינה זבוחה ובכותי ל"ש חזקה זו ולשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מה"ת לקולא מדאורייתא אלא רבנן אסרו ובבני נח בודאי לא גזרו וצריך להיות מותר. וכעת מצאתי בס' בנין עולם מאא"ז הגאון זצללה"ה בחיו"ד סי' ו' אות ד' שכתב כעין זה וכתב שם דלמ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ ליכא חזקת אבמ"ה אלא שאינה זבוחה ובב"נ ל"ש חזקה זו ולשיטת הרמב"ם ז"ל דמותר מה"ת כל ספק גם זה מותר ופלפל שם איך קיי"ל לדינא אי כמ"ד לאברים עומדת או לא ומסיק שם דקיי"ל לאו לאברים עומדת ומותר להרמב"ם ז"ל. אך לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל דספק דאורייתא לחומרא מה"ת צריך להיות אסור יעוש"ה ופלפל שם אי שייך בב"נ דין ספק והאריך שם. ולפי"ז לשיטת התוס' דהיכא דשחוטה לפנינו לכ"ע ל"ש חזקת אבמה"ת ומותר לב"נ. אך לפענ"ד לפ"מ שנתבאר למעלה דהוה חזקת אבר מן החי בבני מעים ושיש לישב בזה ג"כ שיטת רש"י ז"ל בביצה כ"ה הנ"ל כמו שנתבאר למעלה בע"ה א"כ הרי דגם לב"נ הוה שפיר חזקת איסור אבחה"ת. וגם למ"ד לאו לאברים עומדת כ"ז לענין מה דמיירי שם בחולין (דף קב) משא"כ היכא דנזבחה אדרבה לכ"ע הוה לה חזקת אבמה"ת כיון דכשחתך הסימנים תיכף הוה כמאן דמנחא בדיקולא ונעשה אבמה"ח ויש להם חזקת איסור. גם מה דכתב שם אא"ז הגאון זצללה"ה דלהרשב"א ז"ל דספק מן התורה לחומרא אסור למכור לב"נ הך דנטרפה בשחיטה מספק צ"ע לכאורה לפי דרכו בקודש דליכא בזה שום חזקת איסור אצל ב"נ א"כ הרי מבואר ברשב"א ז"ל בחידושיו לחולין (דף י') דלא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא מה"ת אלא היכא דהספק הוא בתולדה אבל ספק במקרה גם לרשב"א ספק מותר מה"ת אך היכא דהוה חזקת איסור בזה ס"ל לרשב"א ז"ל דגם ספק במקרה אסור מה"ת והובא כ"ז בס' שב שמעתתא פרק ד' יעוש"ה. ולפ"מ שנתבאר בדברי אא"ז זצללה"ה דשם לא הוה חזקת איסור א"כ גם להרשב"א ז"ל מותר מה"ת וצריך להיות מותר לב"נ וצ"ע בדבריו ז"ל אך לפ"מ שנתבאר למעלה דאיכא חזקת אבר מן החי משום הבני מעים בלא"ה צריך להיות אסור למכור וצ"ע בזה הרבה:

ב

אך בעיקר דין זה כבר הבאתי דהפרי חדש ביו"ד סי' כ"ז השיג על דין זה דאסור ליתן הב"מ לב"נ דלא קיי"ל כר"ל יעוש"ה והת"ש השיג עליו ופסק דהוה כמאן דמנחא בדיקולא והביא מהרמב"ן דבנחתך השני סימנים לכ"ע הוי כמנחא בדיקולא או דהוה ספק בזה ויש להחמיר שלא למכור. ולכאורה יש לצדד בזה דאיתא במס' חולין שם (דף לב ע"ב) גופא ארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אמר רבא לא אמר רשב"ל אלא בריאה הואיל וחיי הריאה תלוים בקנה כו' מתקיף לה ר"ז וכו' יעו"ש בפירש"י ז"ל דהדר ביה ממה דהקשה מה לי בריאה וכו' אלא דס"ל דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא ואח"כ מסיק ראב"י דלמא לעולם לא הדר ביה והא דבעי לר"ז לדבריו דרבא מבעיא לי' ובתוס' פירשו דהדר ביה ר"ז מהאיבעיא אלא דס"ל אין טרפות לחצי חיות ומשני לעולם לא חזר מהאיבעיא וס"ל דיש טרפות בחצי חיות אלא לדבריו דרבא קאמר דלפי דבריו דהיתר בריאה ה"ה בב"מ. וא"כ בין לפרש"י בין לפי' התוס' ז"ל ס"ל לר"ז דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכן פסקו ברמב"ם ז"ל ובש"ע בזה דלא כר"ל אלא כר"ז דאי ניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה טרפה והיינו כמו שכתב הפר"ת וכתב הת"ש דלא פסקו כר"ז אלא לחומרא והוכיח דמסתבר טפי לפסוק כר"ל לגבי ר"ז דקשיש מיניה כדמוכח בזבחים (דף ה') וביומא ובב"מ דר"ל הוה גדול מר' אליעזר ור"א קשיש מר"ז. ולכאורה תמוה לי ראיה זו דהרי ר"ז הוא דקא מתקיף ליה לרבא ולא בלשון פלוגתא. ומאי מקשה דלמא הטעם דרבא לר"ל הוא משום דכמנחא בדיקולא דמיא וס"ל דיש טרפות לחצי חיות ומכ"ש לפירוש התוס' דלדבריו דרבא קאמר היינו הא דמקשה ליה מה לי בריאה מה לי בבני מעים ומאי מקשה הא י"ל דרבא מפרש אליביה דר"ל ור"ל ס"ל דיש טרפות לחצי חיות ורק משום דכמנחא בדיקילא דמיא ס"ל בריאה דכשר. אע"כ דכל פלוגתת ר"ז הוא אליבא דר"ל דרבא מפרש דדוקא בריאה אמר ר"ל ע"ז הקשה לו ר"ז והייני דס"ל לר"ז דזה ודאי דרשב"ל לא ס"ל הך דכמנחא בדיקולא דמיא. ע"כ הוא משום דאין טרפות לחצי חיות ס"ל לרשב"ל וא"כ ה"ה בבני מעים וע"ז קאמר דהדר ביה ר"ז ולפי' רש"י ז"ל מהך דאין טרפות לחצי חיות ומסיק דלא הדר ביה ולתוס' הדר בי' מהאיבעיא ומסיק דלא הדר ביה מהאיבעיא ויש טרפות לחצי חיות ס"ל אלא דלרבא אליבא דר"ל מקשה מה לי בריאה וכו' וסו"ס ע"כ ס"ל ברשב"ל דלאו משום דכמנחא בדיקולא דמיא והיינו כהפר"ח. וא"כ ל"ש לומר דמסתבר לפסוק כר"ל נגד ר"ז כיון דר"ז ס"ל דגם ר"ל לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא ואליבא דר"ל הוא דפליג עם רבא. ועוד דמקודם זה בגמ' שם מקשה ומי אר"ל הכי והאמר ר"ל וכו' אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכו' וכתבו הפוסקים הראב"ד והרא"ש ז"ל דדברי ר"ל סותרים זה את זה ולא ידעינן הי דאחריתא ולהכי בניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה עבדינן לחומרא וא"כ י"ל כיון דבר"ל נמצא בגמ' סתירות אך לא ידעינן האיך סבר באחרונה וי"ל דרבא ור"ז פליגי בזה בר"ל האיך ס"ל לר"ל ולפי' התוס' ר"ז לעצמו ג"כ ס"ל דלאו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דהרי ס"ל בניקבה המעיים בין סימן לסימן טרפה משום דיש טרפות לחצי חיות ומיירי גם בנשחט הושט מקודם הרי דלא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. והרי די"ל כיון דגם בר"ל פליגי ור"ז בעצמו ג"כ ס"ל כן י"ל דכן קיי"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא:

ג

ואי לא מסתפינא הייתי אומר דלכאורה יש לומר דהנה רשב"ל מתרץ שם כאן במקום חתך כאן שלא במקום חתך ומקשה ומי ארשב"ל הכי והא ארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכו'. אלא אר"ח ב"א אר"י וכו' וכתב הרא"ש ז"ל דלא קיי"ל כרשב"ל בנקב בריאה משום דמספקא לן מה דאמר רשב"ל באחרונה יעו"ש. ולכאורה באמת מאי קושיא מרשב"ל ארשב"ל די"ל כר"ז דגם רשב"ל לא אמר אלא משום דאין טרפות לחצי חיות ולא ס"ל כלל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא. אלא סתמא דגמרא דמקשה מרשב"ל ארשב"ל ס"ל דטעמא דרשב"ל משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ומשו"ה הביאו הך אוקימתא דרחב"א אר"י. אך לר"ז ל"צ כלל לומר דקשה מרשב"ל ארשב"ל וא"כ י"ל שפיר לדינא דיותר טוב לומר דרשב"ל אינו סותר את דברי עצמו והכי מסתברא יותר ורבא וסתמא דגמרא דס"ל לרשב"ל משום דכמנחא בדיקולא דמיא היינו משום דלא ס"ל הך דאין טרפות לחצי חיות ומשום הכי אוקמי יותר משום דכמנחא בדיקולא דמיא. ומשו"ה פסקו לדינא בנקב בריאה אחר שחיטת הקנה דטריפה דיש טרפות לת"ח וגם ר"ז ס"ל הכי משו"ה פסקו כן וגם משום דכמנחא בדיקולא דמיא אין להתיר כיון דר"ז לעצמו וגם אליבא דרשב"ל ס"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא כנ"ל. ואף דרבא וסתמא דגמרא ס"ל אליבא דרשב"ל דכמנחא בדיקולא דמיא מ"מ הכי מסתברא טפי לומר דרשב"ל אינו סותר את דבריו וגם הוא לא ס"ל משום דכמנחא בדיקולא דמיא. וזה מלתא דמסתברא וכיון דודאי דלר"ז לא ס"ל כמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולר"ז גם ר"ל ס"ל כן ורק סתמא דגמרא ורבא ור"א ב"י משמע דס"ל לרשב"ל כמאן דמנחא בדיקולא ואין ראיה דס"ל לעצמן ג"כ די"ל דאליבא דר"ל קאמרי לפ"מ דס"ל אליביה וא"כ מסתברא דיש לפסוק דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא וכמ"ש הפר"ח. אכן הרמב"ן והרא"ש ושאר פוסקים תפסו במושלם דרשב"ל סותרין דבריו ולא ידעינן הי דאחריתא והיינו משום דכן משמע מסתימות הגמ' וגם רבא ס"ל כן ומראב"י וגם ר"פ שם דמשמע דס"ל דטעמא משום דכמנחא בדיקולא דמיא וע"כ דרשב"ל ס"ל כן בחד זימנא. וי"ל דכל השקלא וטריא דגמ' שם לפי פסקו של רשב"ל דכמנחא בדיקולא דמיא אך משום דנמצא לרשב"ל ג"כ דס"ל דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא ולא נדע הי דאחריתא הוה ספק ולחומרא כמ"ש הרא"ש ז"ל:

ולפענ"ד נראה דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל להלכה דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא דהרי מבואר שם בהדיא בפ"ט מהל' מלכים דלא ס"ל הך כללא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור גבי הך דינא דשחיטה וכמו שנתבאר למעלה וכמ"ש שם דאבר ובשר הפורשין ממפרכסת אסורים לב"נ ואמאי לא קמ"ל הרמב"ם ז"ל יותר רבותא דאף הב"מ אסורים והרי בב"מ איכא מ"ד דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא ואי ס"ל לרמב"ם ז"ל דגם הב"מ כמנחא בדיקולא דמיא יותר הו"ל לאשמעינן דינו בב"מ ולא במפרכסת דב"מ הוה יותר רבותא ומדוע לא נזכר כלל דין ב"מ ברמב"ם ז"ל. ואף דבזה יש לדחות קצת די"ל דמספקא ליה ג"כ ברשב"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל. ובהך כללא דמי איכא מידי י"ל ג"כ דמספקא ליה וכמו שהארכנו למעלה בזה והוה ס"ס ויש להאריך בזה. וגם הו"ל לאשמועינן בדין בהמה טמאה דודאי ל"ש מא"מ וגם הב"מ אסורין אלא נראה לכאורה דודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא וכמ"ש הפר"ח ויש סייעתא מהרמב"ם ז"ל להפר"ח ואחר שהוכחתי כן מצאתי בעז"ה להראש יוסף בחולין שם שהוכיח ג"כ מהרמב"ם ז"ל כן יעוש"ה:

ד

ומעתה היכא דנטרפה בשחיטה בספק כגון בנמצאת פגומה יש להתיר למכור לעכו"ם בלא שום פקפוק לכאורה לא מיבעיא לשיטת הפר"ח הנ"ל. ולהנ"ל גם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן דלא אמרינן כמנחא בדיקולא דמיא דמותר גם בטרפה ודאית אף בנטרפה בשחיטה אלא דגם להנך שיטות דס"ל דקיי"ל דכמנחא בדיקולא דמיא הרי הסכימו הפוסקים דהוה ספיקא דדינא אם כמנחא בדיקולא או לא ואף דכבר הבאנו מהרמב"ן ז"ל ועוד פוסקים דהיכא דשני הסימנים נחתכו לכ"ע הב"מ כמנחא בדיקולא דמיא מ"מ הרי הרמב"ן ז"ל בעצמו הביא אח"כ תירוץ השני משום דמספקא לן לדינא ועבדינן לחומרא הרי לתירוץ זה גם בשני סימנים י"ל דלאו כמנחא בדיקולא דמיא והוה ג"כ בזה ספיקא דדינא וא"כ כיון דגם במה דנטרפה הוה ספק דדלמא במפרקת נפגמה הוה ס"ס. אף דכבר נתבאר למעלה דבב"מ לכ"ע הוה חזקת איסור אבר מן החי מ"מ מלבד דכמה פוסקים ס"ל דמהני ס"ס גם במקום חזקה ואף מאן דס"ל דלא מהני' י"ל דהוא רק מדרבנן וכמבואר בכלל ס"ס המחודשים בפרי מגדים ס' ק"י אות ב' וא"כ לב"נ ל"ש דגזרו רבנן וכמבואר למעלה. ומלבד כ"ז כאן לא שייך לומר חזקת איסור כיון דמספקא לן לדינא אי כמנחא בדיקולא דמיא או לא ואם לאו כמנחא בדיקולא דמיא הרי ליכא חזקת איסור וא"כ זה גופא מספקא לי' אי איכא חזקת איסור ול"ש לומר אוקי אחזקת איסור דע"ז גופא הוה ספק וכיוצא בו מצינו בכ"מ ואכמ"ל. וא"כ בודאי די"ל דהוה ס"ס ספק אם נטרפה כלל וספק אי קיי"ל כמנחא בדיקולא דמיא גם בחתיכות ב' סימנים ומותר למכור הב"מ לב"נ. וראיתי בספר חת"ס חיו"ד סי' י"ט שהמציא היתר גם בספק משום דשיטת התוס' בכ"ד דלא הוה חזקת דאבר מן החי רק שאינה זבוחה ובב"נ ל"ש חזקה זו והיינו ע"פ המתבאר למעלה בתחלת דברינו. ולפי המתבאר למעלה בב"מ איכא חזקת אבמה"ח גם לב"נ כו' אך לפי הנ"ל הרי איכא ס"ס אם היא טריפה ספק דלמא לא כמנחא בדיקולא דמיא וכמו שס"ל באמת כן הפר"ח וכן י"ל להרמב"ם ז"ל. ולפי"ז י"ל ג"כ במה דאין אנו נזהרין בשום טרפה היינו כמו שכתבו האחרונים ז"ל יעו"ש בחת"ס ובבנין עולם הנ"ל ובס' ברית אברהם דעל הרוב נטרפם מחמת ספק וגם בנטרף בשחיטה אם הוא אמר שחיטת רוב בעוף לית כאן בית מיחוש דהוא רק מחומרא ואי קודם שחיטה רוב לאו כמנחא בדיקולא דמיא וגם בבהמה כבר כתבו דבפגומה איכא ספיקות דלמא לאו במקום פגימה שחיט וכל דאיכא לאשכוחי ספק יש להתיר ורק היכא דהוה נבילה ודאית בזה איכא למיחש לכתחלה למכור דלתא קיי"ל כמנחא בדיקולא דמיא ודוק בזה:

שוב מצאתי בס' שושנת העמקים כלל י"א שהוכיח שם דלהרמב"ם ז"ל דס"ל ספק דאורייתא מותר מה"ת גם בספק בדין כגון פלוגתא דרבוותא ובעי בגמרא הכל לקולא מה"ת יעוש"ה. ולפי"ז א"ש בפשיטות בהך דב"מ וי"ל דס"ל כהרא"ש והרמב"ן ז"ל בחד תירוצא דמספקא לן אי כמנחי בדיקולא או לא גם בחתיכות ב' סימנים והיינו משום דרשב"ל סותרים דבריו ולא נדע הי דאחרנייתא ולפי"ז להרמב"ם ז"ל לשיטתו דספק מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור וגבי ב"נ בוודאי לא גזרו רבנן כמבואר למעלה. ומשו"ה לא הזכיר ב"מ לאיסורא דלשיטתו הוא מותר ולא שייך כאן חזקת איסור דאבר מן המי כמו שכתבו התוס' ורק חזקת שאינה זבוחה ואצל ב"נ ל"ש זאת וגם חזקה דאבר מן החי אצל ב"מ שכתבנו למעלה ג"כ ל"ש כיון דספק לנו בזה גופא אם כמנחא בדיקולא או לא ואי לאו כמנחא בדיקולא ליכא חזקה ועל החזקה גופא איכא ספק ול"ש כאן אוקמי אחזקת איסור כנ"ל ומשו"ה מותר בב"מ לב"נ. ולפי"ז יש לנו סמך גדול למכור הב"מ לעכו"ם גם בנטרף בשחיטה בודאי ולא רק בספק כיון דכמה פוסקים הסכימו לדינא כהרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת. וא"כ הדר דינא דהב"מ מותרין לב"נ והיינו כמ"ש הפר"ח דכיון דפסקינן דניקבה הריאה לאחר שחיטת הקנה טריפה ע"כ דלא אמרינן דכמנחא בדיקולא דמיא בודאי ואף לו יהיה כמ"ש הת"ש להקשות על הפר"ח דהוא מטעם דספק בדינא אך מ"מ מוכח מזה דלאו ודאי הוא וא"כ ממילא כיון דהוא ספק בדינא מותר מה"ת וממילא דמותר לב"נ וזה כמש"כ הפר"מ ז"ל כנלפע"ד נכון לישב דברי הפר"ח ז"ל. וגם לשיטת הרשב"א ז"ל דספק איסור אסור מה"ת צ"ע לפי מה דנתבאר למעלה דספק במקרה גם הרשב"א ז"ל מודה דמותר מה"ת. וא"כ יש לדון בדין זה להתיר אך לא אחליט נגד דברי רבותינו האחרונים ז"ל דמדבריהם ז"ל לא משמע כך וה' ברחמיו יאיר עינינו ויראנו בתורתו נפלאות אס"ו:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה