אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן עו

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן עו

סימן עה

בדין פסידא דלא הדר

א

איתא במס' ב"ב (דף כא ע"ב) ד"ה ואמר רבא מיקרי ינוקא שתלא טבחא ואומנא וסופר מתא כולן כמותרין ועומדין נינהו כללא דמלתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא. ובתוס' ד"ה סופר מתא לא כמו שפירש הקונטרס כותב סופר תורה בטעות. דאין זה פסידא דלא הדר דיכולין להגיהו ולכאורה לא זכיתי להבין הקושיא דהרי יש למצוא בכמה אופנים דאין להגיהם כגון דכתב בטעות בשמות הקדושים וכהנה עוד יש למצוא אופנים דפוסל וא"א להגיהם ועיין בשיטה מקובצת שמפרש כגון שהרבה בטעותים עיי"ש. ואין לומר דזה לא הוה פסידא דלא הדר דהסופר יצטרך לשלם כקושיית התוס' ד"ה שתלא דזה לא הוה במשמעות לשון התוס' רק לקמן מקשה זאת בשתלא ולא כאן. אך מ"מ אפשר לדחוק זאת בכונתם ז"ל דקושייתם הוא ממנ"פ אם הוא פסול דאפשר לתקן הרי יכול להגיהו ואם הוא פסול דא"א להגיהו הרי יצטרך לשלם כנ"ל. אך מ"מ צ"ע די"ל דזה הוה פסידא דלא הדר כגון שצריך לס"ת כמו שפירש הנימוקי יוסף בטבחא דמשום הכי מסלקין אותו דאף דיצטרך לשלם לו הטבח מ"מ בושתו ובושת אורחיו מי מסלק ליה דמזה פטור והבושת הוה פסידא דלא הדר וכן פי' הראב"ד ז"ל הביאו הב"י בחו"מ שם. וכן אפשר לפרש כאן כגון שנצרך לו ס"ת וקיבץ מנין להתפלל וכשימצא דהוא פסול יהיה לו בושת כנ"ל. ולכאורה אפשר לומר דהנה הנ"י מדייק דמחמת דיהיה פטור מבושת אורחיו לפיכך הוה פסידא דלא הדר אבל אם היה חייב לשלם לו ג"כ זאת כרשב"ג דמס' ב"ב (דף צג ע"ב) לא היה מיקרי פסידא דלא הדר אף שנצרך לבשר ואין לו כן משמע מדיוק לשון הנ"י. וא"כ י"ל לכאורה דהתוס' לשיטתו מקשים שפיר על רש"י ז"ל דהנה במס' ב"ב (דף צג ע"ב) איתא אלא הא רשב"ג דתניא המוליך חטין כו' בהמה לטבח כו' חייב כו' רשב"ג אומר נותן לו דמי בושתו ובושת אורחיו וכן הי' כו' ופירשב"ם ז"ל דמי בושתו כו' ומיהו לית הלכתא אלא כרבנן דפטרי מבושת דגרמא כו' והא ל"ל דמדהשתא כו' דביציאה כו' והוה הלכה כרשב"ג במשנתנו הא לא אמרינן דרבי שסתם כו' יעוש"ה. הרי דפסק הרשב"ם ז"ל דמה דאמרינן הלכה כרשב"ג במשנתנו הוא דוקא במשנה ולא בברייתא והנה בתוס' במס' ב"מ (דף סט ע"א) ד"ה אלא שיטה כתבו דגם בברייתא הלכה כרשב"ג ועיין בש"ך חו"מ (סי' קע"א). וא"כ בברייתא דב"ב הנ"ל דס"ל לרשב"ג דמשלם לו דמי בושתו ובושת אורחיו א"כ הלכה כן כרשב"ג בזה לפי' התוס' ז"ל הנ"ל. לכן מקשים שפיר על רש"י ז"ל כהנ"ל לפי שיטתם דאם אין יכולין להני יהו יצטרך לשלם לו כקושיית הראב"ד ז"ל והנ"י ז"ל. וליכא לתרץ כתירוצם דלשיטת התוס' יצטרך לשלם לו ג"כ בושתו ובושת אורחיו. ורש"י ז"ל לשיטתו דהלכה כרשב"ג רק במשנה דוקא כפי' הרשב"ם ז"ל וי"ל דס"ל לרש"י ז"ל ג"כ כן אך יקשה לפי הנ"ל ג"כ לפי' התוס' על טבת כקושיית הראב"ד ז"ל והנ"י ז"ל הנ"ל דליכא לתרץ כתירוץ הנ"י הנ"ל לפי' התוס' כנ"ל. וגם בזה יש לישב ויובא לפנינו אי"ה. אך לכאורה יש לדקדק ע"ז מהא דאיתא במס' ב"ב (דף קלג:) וברשב"ם ז"ל שם דרבא ל"ל הא כללא דכ"מ ששנה ר"ג במשנתנו הלכה כמותו. ורבא בעצמו הוא בעל המימרא דכאן דהוה פסידא דלא הדר. אך לכאורה יש לישב בזה עפ"מ דכתב בס' מלוא הרועים לישב על קושיית הלח"מ על הה"מ ז"ל שפירש בהל' חובל ומזיק דהלכה כרשב"ג במשנתנו והלא הרמב"ם ז"ל לא ס"ל להאי כללא וכתב בס' מלוא הרועים הנ"ל די"ל דהנה זאת ידוע דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו ס"ל לר"י דהלכה כמותו בב"ב שם (דף קעד) וא"כ הלא יש אמורא דהוא ר"י דפסק כותי' בזה וא"כ יש לראות אם יש מי שחולק עליו בזה ועל שראוי לסמוך עייש"ה בס' הנ"ל בחלק שני אות ש'. וא"כ גם כאן י"ל דהלא ברייתא ס"ל לרשב"ג דחייב לשלם דמי בושת אורחין ור"י הלא פסק כן ואם יפלוג רבא ע"ז היה לו לפרש מחלקותו ולא נמצא זאת ומסתמא דמודה לר"י ועיין בפ"ת דעירובין משנה ז' בתוס' יו"ט. אך בראב"ד ז"ל מבואר הביאו הב"י בחו"מ (סי' שו) וז"ל דמי בושתו ובושת אורחיו לא ישלם לו וא"נ דיצטרך לבישרא כו' יעוש"ה הרי בלא בושתו הוה פסידא דלא הדר מה דיצטרך ולא יהיה לו והנ"י לא הביא רק התירוץ הא' א"כ גם בס"ת י"ל כך דיעשה טעות דא"א להגיהו וזה הוה פסידא דלא יהיה לו מה שיצטרך ויש לעיין בקושיית התוס' ועיין בשיטה מקובצת:

ובהך דטבח דהוה פסידא דלא הדר אתפלא באמת דאמאי לא תירצו בטעמא דהוה פסידא דלא הדר דיכול להיות דיטריף הבהמה או העוף מחמת ספק כמו בההיא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב דטרפי' ופטרי' לשלומי דמי במס' ב"ק (דף צט ע"ב) וכמו דנפסק בחו"מ (סי' שו) דפטור בזה וא"כ הוה פסידא דלא הדר וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה