שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן עד
עוד בענין הנ"ל:
א
עוד כתב הש"ך ז"ל שם ראיה לדין הרמב"ם ז"ל דילפינן קנסא מקנסא. דהנה איתא במס' ב"ק (דף צא ע"ב) תני רבב"ח קמיה דרב. שורי הרגת נטיעות וכו' פטור א"ל א"כ כו' א"ל כו' א"ל לא תתרגם מתניתך בשור העומד כו' דא"ל אנא בעינא למיעבד הא מצוה דתניא כו' ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכיסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים. והנה הרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו דע"כ ממונא הוא ולא קנסא דאל"כ האיך למד רב הדין מהך דר"ג דקנסא מקנסא לא ילפינן והש"ך ז"ל כתב לישב קושיית הרי"ף ז"ל דרב לשיטתו דס"ל בגיטין הנ"ל דילפינן קנסא מקנסא ומישב בזה קושיית הרא"ש ז"ל ממס' חולין (דף פז) מהא דקאמר למאי נ"מ לכוס של ברכה הרי דילפינן מזה לשאר מקומות. וא"כ הרי הרמב"ם ז"ל ס"ל בהדיא דהוה קנס שם בהל' י"ד ומ"מ הרי דהך סתמא דחולין יליף בכוס של ברכה מר"ג וש"מ דילפינן קנסא מקנסא עיי"ש. ועיין בשלטי הגבורים בפ' החובל שם שכתב דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דס"ל ג"כ דדינא הוא מדכתב שם בפ"ז מחובל דכן הדין בכל המצות ומדיליף מזה לכל המצות מסתמא ס"ל דדינא הוא עיי"ש. ולכאורה תמוה הוא דהרי ס"ל בהדיא שם דקנסא הוא אלא דהרי ס"ל בהדיא דילפינן קנסא מקנסא כמבואר למעלה וצ"ע. והנה באמת דברי הרי"ף ז"ל צריך ביאור דמאי מקשה להנך הסוברים דהוה קנסא דא"כ האיך למד רב מר"ג. דהרי רב לשיטתו ס"ל דילפינן קנסא מקנסא כמו שמישב באמת הש"ך ז"ל כנ"ל ועיי"ש בביאור הגר"א ז"ל. וכבר עמד בזה המשל"מ בהל' חו"מ הנ"ל ונשאר בצ"ע עיי"ש. ואי לא מסתפינא חשבתי לכאורה לפע"ד דאולי יש לישב דברי הרי"ף ז"ל שלא יהיו כ"כ תמוהין די"ל דאף דרב ס"ל דילפינן קנסא מקנסא מ"מ י"ל דזה דוקא היכא דנמצא דין להורות באיזה מתניתין דבדין זה קנסינן ליה. בזה י"ל דילפינן מזה בדין אחר כיוצא בו דקנסינן ג"כ משא"כ היכא דלא נשנה להורות כן אלא דהיה איזה מעשה שחכם אחד קנס לאיזה איש י"ל דלא לבד דלא יוכל ללמוד מזה על דין אחר כיוצא בו אלא דגם במעשה כזה שכבר קנסו בזה לא נוכל ללמוד אלא דרשות ביד חכמים לקנוס לפי ראות עיניהם וליכא חיוב לקנוס אלא אם ירצו יוכלו לקנוס לפי ראות עיניהם והאיך נלמד מזה לכל מקום וא"כ י"ל דזה היה קשה לו להרי"ף ז"ל דבשלמא אם הא דר"ג דין הוא שפיר ילפינן ממנו בכ"מ כיוצא בו ג"כ. משא"כ אם הוא קנסא מנ"ל ללמוד מזה על כיוצא בו ואפשר דג"כ בדין זה גופא אם יזדמן אין לנו רשות לקנות דלא נשנה הדין של ר"ג במתניתין אלא דמעשה שהיה כך היה. ואפשר דר"ג קניס לפי ראות עיניו אז מאיזה טעם שראה והאיך נלמד מזה לכ"מ. אלא ע"כ דדינא הוא. והרמב"ם ז"ל ס"ל דאף דקנסא הוא מ"מ שפיר ילפינן מזה ויתבאר לפנינו עוד בזה בעה"י:
ב
ולפע"ד נראה לפרש ג"כ הכי בהא דמס' ב"ק (דף קטז ע"ב) בההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבר"ג אתא לקמיה דר"נ חייביה לשלומי יתיב ר"י כו' א"ל ר"ה ב"ח לר"נ דינא או קנסא. א"ל מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא בדאתוי אתויי. בתר דנפיק א"ל ר"י לר"ה ב"ח מאי נפקא לך מיניה אי דינא אי קנסא. א"ל אי דינא גמרינן מיניה אי קנסא לא גמרינן מיני' ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן דתניא בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע כו' וקנסא לא גמרינן מיני'. לא מעיקרא סברי להפסד מרובה חששו כו' איני והא תני אבוה דר' אבין בראשונה כו'. והנה בסוגיא זו צ"ע לכאורה דהנה ר"ה שואל מר"נ אי דינא או קנסא. והשיב לו מתניתין היא ולכאורה מה תשובה היא על שאלתו דאכתי איכא ליה לספוקי על הך דינא דמתניתין גופא אם הוא דינא או קנסא. ולכאורה י"ל דזהו הדבר שכתבתי דבאמת היכא דנשנה במתניתין שפיר ילפינן קנסא מקנסא אלא היכא דקניס לפי שעה לפי ראות עיניו ליכא למילף מזה וזה ששאל ר"ה לר"נ דינא או קנסא דהיינו אם הוא דינא היינו או דהוא דין גמור או אף אם קנסא הוא אך נפסק כן באיזה משנה או ברייתא לדינא למפסק כן בקנס זה שפיר ילפינן מזה אי קנסא הוא היינו דקניס ר"נ לפי שעה לפי ראות עיניו כמו שקנס ר"נ בהך גזלן עתיקא המבואר בגמרא וא"כ לא ילפינן מזה על איזה ענין. והשיב לו ר"נ דמתניתין היא וכיון שהוא מתניתין שפיר ילפינן מזה אף אם הוא קנסא. אך לפי"ז לא יתכן הא דאיתא שם בגמרא (דף קיז ע"א) ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן דתניא בראשונה היו אומרים המטמא כו' חזרו כו' מ"ט לאו משום דקנסא וקנסא לא גמרינן. והרי שם הוא מבואר במתניתין. וס"ד להוכיח מזה על הא דר"ה ב"ח דמקנסא לא גמרינן וע"כ דאף דמבואר במתניתין ג"כ לר"ה ב"ח לא גמרינן קנסא מקנסא וא"כ הדר קשה מה תשובה השיב ר"נ לר"ה דמתניתין היא דאכתי איכא לספוקי אי דינא הוא או קנסא כנ"ל. ותל"י שמצאתי בשיטה מקובצת שעמדו בזה הראשונים ז"ל ומבואר שם ג"כ דמספקא ליה לר"ה אי קנס ר"נ לפי שעה לפי ראות עיניו כמו בגזלן עתיקא כנ"ל והביא שם בשם הראב"ד ז"ל לחרץ דהא דהשיב לו ר"נ לר"ה מתניתין היא היינו דמזה נדע דדינא הוא דאי גם במתניתין הוא מדין קנסא האיך יוכל ר"נ ללמוד מזה לדון כן בבבל והלא אין דנין דיני קנסות בבבל עיי"ש. אך הביא שם עוד בשם הרשב"א ז"ל דהיינו דשאל ממנו ר"ה אם קנס בעצמו לפי שעה לפי ראות עיניו והשיב לו ר"נ דמבואר כן במתניתין בהדיא דחייב לשלם וכמו דמבואר במתניתין דחייב לשלם כן פסק ג"כ הוא דחייב יהיה מאיזה טעם שיהיה או דינא או קנסא סו"ס הרי מבואר במתניתין דחייב כן הורה ר"נ בזה. והא דדאין ר"נ דיני קנסות בבבל ביאר שם ברשב"א ז"ל דהיינו משום דשכיח ואית ביה חסרון כיס ובזה יש רשות לדון בבבל כמבואר שם ומשמע דלפירוש הרשב"א ז"ל ע"כ צ"ל דהא דהשיב לו ר"נ חשובה על שאלתו דמתניתין היא היינו דהשיב לו דלמד זאת ממתניתין וממילא דע"כ ס"ל לר"נ דילפינן קנסא מקנסא ואף די"ל דהשיב לו דמתניתין היא וא"כ ממילא ידע ר"ה דיוכל ללמוד מזה למקום אחר דהרי ר"נ ג"כ למד ממתניתין וסו"ס הרי דלמד מזה למקום אחר יהיה מאיזה טעם שיהיה ובאמת אפשר דס"ל דדינא הוא. אך באמת ע"כ זה אינו דכיון דשאל ממנו דינא או קנסא אילו הי' ס"ל לר"נ דדוקא מדינא ילפינן הו"ל להשיב דדינא הוא. ועוד דמסיק בגמרא ומנא תימרא דלא ילפינן מקנסא כו' ודחה מעיקרא סבור דלהפסד כו' ומשמע בהדיא דלפירוש הרשב"א ז"ל ע"כ דס"ל לר"נ דילפינן מקנסא והשיב לו דמתניתין וא"כ אין נ"מ אי דינא או קנסא דסו"ס שפיר נוכל ללמוד מזה למקום אחר ומ"מ לפי מה דמסיק שפיר ילפינן מקנסא. וי"ל דדוקא היכא דהקנס נשנה במשנה לדינא ולחוק לשפוט כן בזה נוכל ללמוד למקום אחר משא"כ היכא דקניס לפי שעה לפי ראות עיניו לא נוכל ללמוד מזה למקום אחר וכמו שהשיב לו מתניתין היא והיינו די"ל כנ"ל דכיון דמתניתין היא אין נ"מ אי דינא אי קנסא ושפיר נוכל ללמוד למקום אחר והרי דר"ה דשאל ממנו דינא או קנסא ס"ל דגם אם הוא מתניתין אלא דהוא מקנסא ג"כ לא ילפינן מזה וכמו דמסיק מנא תימרא דלא ילפינן ומייתי מתניתין כמבואר שם וא"כ ר"נ דהשיב לו מתניתין היא והיינו דסו"ס שפיר נלמד ממתניתין אף דקנסא הוא די אם נאמר דבשנוי במתניתין דילפינן מזה אבל היכא דקניס לפי שעה י"ל דאין ללמוד מזה וסברא פשוטה היא דבזה ל"ש ללמוד מזה לשאר מקומות לקנוס אותו כיון דאין חיוב לקונסו אלא דלפי ראות עיניו לפי שעה יוכל כל דיין לקנוס. ועוד כיון דלר"ה הא דמספקא ליה ושאל מר"נ דס"ל דאין ללמוד מקנסא גם בשנוי במשנה ואילו ס"ל לר"נ דגם בקנס לפי שעה שפיר יש ללמוד מזה למקום אחר הו"ל לפרושי בתשובתו דזה עיקר שאלתו ע"ז. ובלא"ה אין לנו לעשות מחלוקת בסברתם מהיפך להיפך דר"ה יסבור דגם בשנוי במשנה אין ללמוד ור"נ יסבור דגם בקנס לפי שעה יש ללמוד מזה ומה גם דאין הסברא נותנת כלל כנ"ל. והא דפירש הרשב"א ז"ל דשאל אי דינא אי קנסא דהיינו אי קנס לפי שעה. כיון דס"ל לר"ה דגם בשנוי במשנה אם הוא קנסא אין ללמוד מזה ול"ל לפרושי בספיקו אי קנסא היינו לפי ראות עיניו היינו דאי הוה ידע ר"ה דר"נ למד הדין מהמשנה אף אם הוא קנסא היה יודע מזה דע"כ ס"ל לר"נ דילפינן קנסא מקנסא דאל"כ האיך למד ר"נ דינו מהמשנה לקונסו אלא דע"כ כל ספיקו היה דלמא קנס ר"נ בעצמו לפי שעה והשיב לו דבאמת למד ממתניתין וע"כ דילפינן מקנסא מדלא השיב לו דדינא הוא וכמו דסיים בגמרא על הך קושיא דמקשה שם דמעיקרא סברו כו' עייש"ה ברשב"א ז"ל ובשיטה מקובצת שם. ועוד יש לפלפל בזה על הך ומנא תימרא דמקשה בגמרא שם די"ל דאינו סיום דברי ר"י לר"ה ב"ח אלא דסתמא דגמרא מקשה. ומ"מ נלפע"ד לכאורה ברור דיש לחלק בין קנסא דמבואר במשנה או בברייתא או דאירע מעשה שקנס חכם אחד לפי שעה והסברא פשוטה כמובן לכל מעיין ולהרשב"א ז"ל ס"ל למסקנא לדינא דילפינן מקנסא וי"ל דס"ל להרי"ף ז"ל ג"כ הכי ודוקא בדבר השנוי במשנה או בברייתא לדינא אבל היכא דנמצא שחכם אחד קנס לפי שעה בזה אין ללמוד ממנו למקום אחר כנ"ל וא"כ שפיר כתב הרי"ף ז"ל להוכיח דע"כ הך דר"ג דינא הוא ולא קנסא דאי קנסא הוא הלא לא נמצא במשנה לדינא אלא דקתני מעשה שהיה דר"ג חייביה לשלומי וי"ל דקנס לפי שעה וא"כ אין ללמוד ממנו למקום אחר ומנ"ל לרב דינו וכמו דמשמע בהך סוגיא דב"ק הנ"ל דלכ"ע בקנס לפי שעה אין ללמוד ממנו ומש"ה פסק כן הרי"ף ז"ל והוכיח דע"כ בהא דר"ג דינא הוא כנ"ל:
ג
ולפי"ז היה באפשר לומר קצת דלא פליג כלל הרמב"ם ז"ל על הרי"ף ז"ל דבאמת קשה דבכ"מ הלך הרמב"ם ז"ל אחר שיטת רבו הרי"ף ז"ל וכאן לא פסק כן ולהנ"ל אפשר די"ל קצת דבאמת לא פליג עליה אלא דבאמת כן כונת הרי"ף ז"ל איכא מ"ד דהא דחייב ר"ג להאי גברא י' זהובים קנסא הוא דקנסי' ולא גמרינן מיני' לדינא אחרינא וכד מעיינת בגמרא כו' דאי ס"ד קנסא הוא כו' ולא גמרינן מיני' כו' אמאי קא גמיר מיני' רב להא דתנן כו' והיינו דלאיכא מ"ד דהוא קנסא הרי לא נמצא במתניתין דברי ר"ג לפסוק כן לדינא וי"ל דלצורך שעה קניס וליכא למילף מיני' מידי דאף דג"כ כל חכם בדורו יכול לקנוס כמה שירצה אך זה לפי ראות עיניו לצורך שעה וליכא בזה דבר קצוב רק כמה שיוכשר בעיני הדיין יקנוס לו וא"כ האיך יליף רב מזה להך דנטיעות הנ"ל ומש"ה פירש הרי"ף ז"ל דהוא דינא. וי"ל דהיינו דהא דחייב ר"ג י' זהובים הוא לפסוק כן לדינא לדבר קצוב דבכל עת שיארע דבר כזה יתן י' זהובים ובאמת י"ל דהוא קנסא אלא דר"ג אמר כן לדינא לדורות ולא לפי שעה ושפיר ילפינן מזה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל. וכן י"ל בכונת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חו"מ הל' י"ד עייש"ה. אך הלשון לא משמע כך ועיין בהרא"ש ז"ל בפ' החובל שם דהביא דברי הרי"ף ז"ל וקושייתו שם וכתב שם עוד קושיא דע"כ ל"ש בזה קנס כיון דמכוין להנאתו ואף דבהרי"ף ז"ל ליכא הך קושיא וא"כ י"ל כנ"ל אך מ"מ מאשר כי הרא"ש ז"ל מעתיק לשון הרי"ף ז"ל ממש וע"ז הביא עוד הקושיא הנ"ל ומשמע דהבין בהרי"ף ז"ל דע"כ הוא דין גמור ולא קנסא עיי"ש. אך מ"מ בקושיית הרי"ף ז"ל י"ל נ"ל דדייק דע"כ הוא דינא ולא קנסא כיון דלא נמצא דברי ר"ג באיזה משנה לפסוק כן אלא דמעשה אירע שקנסו ר"ג ואם נימא דהוא קנסא האיך למד רב מזה דמנ"ל דר"ג קנס זאת לחוק קצוב לפסוק כן לדורות דהרי י"ל דמה דקנס לא היה רק לפי שעה לפי ראות עיניו וא"כ ליכא למילף מיני' מידי לקצוב קנס זה וע"כ דהוא דין גמור וא"כ י"ל דאדרבה דמוכח דע"כ ס"ל להרי"ף ז"ל דהוא דין גמור דאי קנסא אלא דקנס כן לדורות לחוק קצוב הדר קשה דמנ"ל לרב דכונת ר"ג היה להורות כן לדורות וע"כ דהוא דין גמור וכמו שהבין כן הרא"ש ז"ל בכונת הרי"ף ז"ל ול הוסיף שם עוד קושייתו הנ"ל דמוכח דע"כ הוא דין גמור אב היכא דנדע דהוא קנס ונפסוק כן לדורות ג"כ כגון שנשנה במשנה לדין כמו בהך דמטמא ומדמע ומנסך הנ"ל שפיר י"ל דגם הרי"ף והרא"ש ז"ל ס"ל דילפינן קנסא מקנסא וכ"ע מודו בזה וכן פסק הרמב"ם ז"ל ג"כ דילפינן קנסא מקנסא דהיינו היכא דנפסק הקנס לדינא באיזה משנה שכן ידונו לדורות כנ"ל וא"ש הכל. אך מ"מ עדיין יקשה קצת דלהנ"ל ס"ל להרי"ף ז"ל דבהך דהחובל הוא דין גמור כנ"ל והרמב"ם ז"ל כתב בהדיא דהוא קנס ומדוע נטה מפירוש הרי"ף ז"ל בזה מה דדרכו לפסוק כהרי"ף ז"ל. ועדיין צריך ביאור בזה ויראתי להחליט הדברים מחמת שהוא דבר חדש שלא ראיתי שדברו בזה רבותינו ז"ל באופן זה:
ד
ועוד היה נ"ל לכאורה לפע"ד אי לא מסתפינא די"ל דבאמת מהגמרא דגיטין לא מוכח מידי דרב ס"ל ילפינן קנסא מקנסא ולכאורה יש לדייק קצת כן בלשון הגמר גיטין שם ולמ"ד קנסא מקנסא ילפינן כל הני ל"ל דמשמע קצת דלא קאי לרב] דבאמת י"ל דרב ג"כ ס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא וכמו דהוכיח בגמרא במס' ב"ק דף קי"ז שם ומ"מ י"ל דשפיר קאמר בגמרא דמש"ה לא אמר מערב דהיינו מדמע והיינו אף דקנסא מקנסא לא ילפינן. י"ל דמש"ה תירץ כן משום די"ל דס"ל לרב דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ומדינא חייב ומש"ה שפיר יכול למילף מערב ממדמע ומש"ה פירש רב מנסך ממש. ומ"מ י"ל דצריכי כולה מתניתין אף דהוא ממון וא"כ ל"ש הצריכותא דשם על מזיד כמבואר שם. מ"מ י"ל הצריכותא על שוגג כמו שכתבו התוס' ז"ל שם ד"ה משום דקא מפסיד ליה כו' והיינו די"ל כמו שביאר בס' פנ"י דאי הוה קתני מטמא ה"א דמש"ה פטרו בשוגג כדי שיודיעו משום דהוה היזק גדול וחיישינן דלמא יחוס על היזקו ולא יודיעו כדי שלא יצטרך לשלם אבל מדמע דהפסד מועט הוא י"ל דאף דאם נחייבנו לא חיישינן דלמא לא יודיעו משום דהוה הפסד מועט ואי קתני מדמע משום דשכיח כו' ומנסך צריכא משום מזיד שלא נימא קלבדר"מ כמבואר בגמרא עיי"ש בפנ"י. ולכאורה לפע"ד י"ל דבאמת גם במנסך בשוגג פטור צריכא. די"ל להיפך ג"כ דהיכא דיש היזק גדול חייב אף בשוגג. ולא נפטרנו משום התקנה. שלא נפסיד להניזק הפסד גדול כמו דמבואר בגמרא בהך צריכותא דבמזיד בהיזק גדול יותר יש לחייבו כן י"ל כאן לענין שוגג כנ"ל. ואי קתני מטמא לא ידעינן מדמע דה"א סברא ראשונה ואי קתני מטמא ומדמע ה"א סברא הנ"ל להיפך דיש סברא לכאן ולכאן ובמנסך איכא הפסד גדול יותר ממטמא כמבואר בגמרא שם דלגבי מטמא הוה מנסך הפסד מרובה דאוסר כל היין בהנאה ג"כ כמבואר בסוגיא זו:
ולפי"ז י"ל דרש"י ז"ל שפירש דלמ"ד יליף קנסא מקנסא היינו רב י"ל שהוכיח משום זה גופא די"ל דאי ס"ל לרב היזק שאינו ניכר שמיה היזק ודינא הוא ולא קנסא. א"כ קשה מאי טעמא לא אמר רב ג"כ מנסך היינו מערב ומאי דקאמר בגמרא דהיינו מדמע י"ל דמ"מ צריכי משום שוגג והיינו כנ"ל וי"ל דרב לשיטתו אזיל דבמס' ע"א (דף עד.) פליגי רב ושמואל ביין נסך המעורב דרב סבר דנאסר כילה בהנאה. ושמואל ס"ל שם דימכור כולה לעכומ"ז חוץ מדמי יין נסך שבו עיי"ש וא"כ י"ל לרב לשיטתו דמערב ג"כ כולה אסור והוה הפסד גדול יותר ממטמא וא"כ י"ל לפי סברא הנ"ל דה"א דהיזק גדול לא פטרינן ליה משום התקנה דילך ויודיעו מש"ה צריכא ג"כ מערב ומדרב לא רצה לומר מערב משום דהיינו מדמע ע"כ ס"ל דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וקנסא הוא גם מה דמחייבינן ליה במזיד וילפינן קנסא מקנסא ומש"ה פירש מנסך ממש כנ"ל. וא"כ י"ל דלהרי"ף ז"ל לא נראה לו סברא זו שכתבתי דהיכא דהוה היזק גדול יש ג"כ סברא שלא נפטרנו משום תקנה אלא דאדרבה כיון שנתקן דפטור כדי שיודיעו בהיזק גדול יותר יש לפוטרו כמבואר בפנ"י וא"כ י"ל דרב ס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא וס"ל דהיזק שאי"נ שמי' היזק ודינא הוא וצריכא משמא ומדמע משום שוגג ומנסך צריכא משים מזיד כמבואר בפנ"י וא"כ י"ל ג"כ דשפיר דייק בגמרא דרב לא ס"ל כשמואל דהיינו מערב דא"כ היינו מדמע ול"ל. ול"ש צריכותא משום שוגג דאדרבה כיון דלרב לשיטתו ס"ל דמערב הוה היזק גדול כנ"ל וכש"כ דיש לפוטרו כנ"ל ולא ס"ל להריף ז"ל דיש סברא להיפך כנ"ל ולא ס"ל זאת לסברא כלל. ומש"ה פירש מנסך ממש דצריכי משום מזיד דלא אמרינן קלבדר"מ כמבואר בגמרא. וא"כ י"ל דרב ס"ל לא ילפינן קנסא מקנסא והגמרא דפריך למ"ד ילפינן קנסא מקנסא היינו הך מ"ד דמס' ב"ק הנ"ל דס"ל דילפינן קנסא מקנסא ופריך הגמרא למ"ד זה ומתרץ הצריכותא. וממילא יתישב ג"כ דברי רב ממנ"פ. והיכא דס"ל או דילפינן נן קנסא מקנסא או דלא ילפינן וס"ל דהיזק שאינו ניכר דינא הוא כנ"ל שפיר שייך הך צריכותא כנ"ל. וכ"ז לא כתבתי רק להעיר ע"ד הפלפול ועדיין צע"ג בזה: