שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן סד
א
ונתבאר למעלה דיש לחלק בין שותפים שקנו דבר לחלקה כן דאמרינן דקנו כל אחד חצי מבורר רק דלא נדע איזה חצי שייך לכ"א וזה תליא בברירה משא"כ אם קנו השדה שיזרעו תבואה בשותפות אזי לפירש"י ז"ל במס' גטין (דף מז) אמרינן דלמ"ד יש ברירה יש לכל אחד חלק מבורר ולמ"ד א"ב כל חטה וחטה הוה בשותפות וביורשים אמרינן דכל משהו הניח להם אביהם לכולם וכל משהו שייך לשניהם. אך למ"ד יש ברירה גם בזה יש לכ"א חלק מבורר. וכ"ז לפירש"י ז"ל בגטין (דף מז הנ"ל) אבל לפי' התוס' שם גם אם קנו לזרוע תבואה אמרינן דגם למ"ד א"ב יש לכ"א חלק מבורר בהתבואה רק דלא ידעינן איזה וכן גם ביורשים כן. ועפ"ז כתבתי דהרשב"ם ז"ל במסכת ב"ב (דף קכו) ס"ל כפירוש רש"י ז"ל בגטין דלמ"ד א"ב כל משהו שייך לשניהם ומשו"ה לא יוכלו לזכות בגוף הדבר ומשו"ה הוה כדבר שלב"ל ולא מהני מכירתו שם בחלק פשיטות כהנ"ל והתוס' חולקים שם על הרשב"ם וכתבו דבחלק פשיטות מהני אזלי לשיטתם דיש לכ"א חלק מבורר אך לא ידעינן איזה כהנ"ל:
ובזה נלפע"ד דיש ליישב לכאורה קושיית התוס' על הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב (דף קנח ע"א) על הא דאיתא שם ע"ב במתניתין נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלקו אר"ע מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן ופירש רשב"ם שם ד"ה אלו ואלו וכו' הלכך לא מיתוקמא אלא כגון שלא נשאר לרחל שום זרע אבל אם יש לה עוד בן כגון שיש לה שני בנים וכו' ואומר אני שאין לראובן כאן כלום משום דהוה בנימין יורש ודאי במקצת וראובן ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי שכ"מ ששנים וכו'. וע"ז הקשו בתוס' שם ד' קושיות וז"ל ואין נראה לר"י ולר"ת ולריב"א דהא אפילו יש לה בנים אין לנו לחשוב זה הספק ודאי א) מדקאמר לקמן (דף קנט) גבי נפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וב"ח וכו' אלמא אע"ג דיש בנים אחרים לאב לא הוה אמרינן ספק וכו' שאין לנו לחשבן ודאי בכל הנכסים לפי שהוא ודאי בחלק הא'. ב) ועוד קשה לרבי מדתנן בפ"ק דב"מ (דף ב) זה אומר כולה שלי וכו' וכן הקשו בתוס' ב"מ שם יעוש"ה ג) ועוד קשה לר"י מדקאמר לעיל פרק בית כור (דף קז) שני אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל וכו' נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכו' ואמאי נוטלו וכו' ואין ספק מוציא מידי ודאי ד) ועו"ק דהלכתא בלא טעמא הוא שבשביל שהוא ודאי בחלק זה יהיה ודאי בחלק אחר ע"כ נראה לר"י כמו וכו' שיש לה בנים אחרים וכו' לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל וכו' יעוש"ה. ולפי הנ"ל לכאורה יש ליישב דהרשב"ם לשיטתו דב"ב קכ"ו הנ"ל דביורשים כל משהו שייך לשניהם וי"ל דכל משהו ומשהו שייך לזה ולזה וכולה לזה ולזה בשותפות ורשות שניהם בכל משהו מזה ועיין בר"ן ז"ל ר"פ השותפין. וא"כ אף לפי דברי הספק דיש לו ג"כ חצי ולהיבם חצי הלא חצי של היבם הוא בכל הנכסים ובכל משהו ידעינן דשייך זה להיבם והשני הוא ספק אם גם לו שייך אותו המשהו וא"כ על כל משהו ומשהו שאנו דנין ביה הוה היבם מוחזק בו בודאי דלו היה שייך בודאי והשני ספק והאיך יספקו הב"ד דיוציא מחזקת היבם שיהיה זה המשהו שייך ג"כ להספק וא"כ לא קשה קושיא הב' ממס' ב"מ דשם דכל אחד הגביה חלקו. ועיין בשיטה מקובצת שם דפי' הר"י כהן צדק דהא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי מיירי דזה האומר כולה שלי החזיק עד חציה וא"כ זה החצי שייך לו ממנ"פ והשני מודה לו בזה וא"כ יש לו חלק מבורר ומש"ה לא שייך לומר בזה אין ספק מוציא מידי ודאי וכסברת התוס' דמשום דהוא מוחזק בחצי אחד לא מהני לחצי השני דנימא בחצי השני אין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ בהך דספק ויבם דהוה ירושה ולכל משהו יש חלק ליבם וא"ש וכנ"ל וכן קושיא הג' לא קשה מהא דפרק ב"כ מהך דשני אחין שחלקו ובא בע"ח של אחד מהן דאמר ר"א דנוטל רביע בקרקע דהנה שם הטעם הוא דמספקא ליה אם אין ברירה או יש ברירה כמבואר שם ואם נימא דא"ב ל"צ ליטול כלום דהוה כלוקח שלא באחריות ואם י"ב צריך ליטול מחצה כמבואר שם. וא"כ כל הטעם דנוטל רביע וכו' הוא משום דלמא י"ב ואם י"ב הלא זכה כ"א חלק מבורר כהנ"ל ולא הוה בכל משהו לשניהם וא"כ ל"ש בזה אין ספק מוציא מידי ודאי כסברת התוס' המבואר שם דמחצי א' לא מהני לחצי השני וד"ל. גם קושיא ד' דהלכתא בלא טעמא הוא שבשביל שהוא ודאי בחלק זה יהיה ודאי בחלק אחר ולפי הנ"ל אין הטעם מחמת דהוה בחלק אחר רק דבכל משהו שנידון בו אמרינן דהיבם. שייך בו ממנ"פ והוה מוחזק בו והספק הוה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ודוק:
ב
אך עדיין לכאורה יקשה קושיא א' מהך דנפל הבית עליו ועל אביו והיה עליו כתובת אשה וב"ח דלא אמרינן שם אין ספק מוציא מידי ודאי ושם הוה ירושה. אך גם זה לפע"ד מלבד דיש לדחות דלא דמי היכא דבא בשטר חוב דלא בא מכח ירושה (ויעוין במשנה למלך בה' נחלאות פ"ה) וגם מבואר שם הטעם דלב"ש משו"ה ויחלוקו דס"ל כל העומד לגבות כגבוי דמי והוי ג"כ כמוחזקים בחלק שלהם. מלבד זאת לכאורה יש לראות בקושיית התוס' דלכאורה מאי מקשו מהך דנפל הבית עליו ועל אביו הנ"ל. דהנה שם באמת ס"ל לב"ה נכסים בחזקתן ופירש רשב"ם הטעם באמת משום דאין ספק מוציא מידי ודאי יעו"ש ברשב"ם. וגם בהך דנפל עליו ועל אמו י"ל דפירש הרשב"ם זאת רק לב"ה ומאי מקשו ואולי התוס' לא פירשו הך דנפל עליו ועל אביו בטעמא דב"ה משום דאין ספק מוציא מידי ודאי כנראה מדברי התוס' שם ד"ה נפל הבית עליו ועל אביו יעו"ש ומשו"ה מקשו קושייתם. אך לפירוש הרשב"ם ז"ל יש ליישב לכאורה כנ"ל ובאמת ברא"ש ביבמות (דף לח) בסוגיא זו הביא קושיות התוס' אלו והך קושיא מנפל עליו ועל אביו לא הביא כלל וגם בהגהת מיימוני על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' נחלאות הביא קושיות התוס' וקושיא זו לא הביא כלל אך אלו קושיות הנ"ל לכאורה ג"כ נתישב דהרשב"ם לשיטתו דבכל משהו שייך לשניהם בירושה כהנ"ל ושפיר שייך לומר סברא זו דאין ספק מוציא מידי ודאי. אבל התוס' דס"ל בגטין (דף מז') שם דיש לכ"א חלק מבורר אף למ"ד א"ב אך דלא ידעינן איזה מחצה שייך לכ"א וכן ג"כ בירושה כהנ"ל וכן בב"ב קכ"ו הנ"ל דמהני המכירה בחלק פשוט כנ"ל אזלי לשיטתם ושפיר הקשו קושייתם כנ"ל וד"ל. כ"ז לא החלטתי רק לכאורה כתבתי לפע"ד במושכל ראשון ויש לעיין עוד בזה ודוק
*) (ג
) ואחר זמן רב שכתבתי זאת השגתי חידושי הריטב"א על גטין הנדפס מחדש וראיתי נדפס שם קונטרס אחד מהרב הגאון הצדיק מו"ה אליעזר הכהן הגאבד"ק סאכאטשאוו וכתב שם לתרץ הך דב"מ הנ"ל ומס' יבמות הנ"ל מקושיא הנ"ל וכתב וז"ל דסברת רש"י ז"ל כיון שיש בו החצי בודאי גם בחלק החצי הנשאר הוי ודאי מוחזק דרש"י ז"ל גטין (דף מז) כתב דאם א"ב אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין מעורבין והתוס' ז"ל חולקים והנה אנן פסקינן כר"י דאחין שחלקו לקוחות וכו' ולא אמרינן שהוברר לכ"א חלקו וכיון שהיבם יש לו ודאי חציה בהנכסים וחצי מתפשט בכל הנכסים א"כ אי אמרינן שיחלוקו וינתן להספק החצי גם בהחצי ההוא יש להיבם ודאי חלק בכל דבר ודבר ומה שנוטל היבם החצי הוה ספק אם החזיר לו הספק בעד חלקו אשר להיבם תחת ידו דדלמא אין לו שום חלק בנכסים והוה בחיוב ודאי וספק בחזרה אבל אם נותנין להיבם כולה הספק בחיוב אם יש להספק כלום בהנכסים ולזה מקרי היבם ודאי גם בחצי השנית אכל בכאן טוען החצי שלו ברי א"כ טוען אשר החזיר לו בעד חלקו לא מקרי הטוען כ"ש ודאי בחציה הטוען ח"ש וכו' ע"ש. כונתו מבוארת דמשו"ה ביבם וספק אינו נוטל כלום משום דאם יטול הספק כ"ש הרי יתבע היבם מחצה מזה והחזרה הוה ספק ואף דהספק פרעון הוה קודם החיוב מ"מ הוה כא"י אם פרעתיך ע"פ הדעות המבואר בחו"מ (סי' עה) ע"ש בפ"ת וכן ראיתי לידידי הרב מו"ה חיים מאיר שכתב בקונטרס א' ע"פ אופן זה וכוון לדעת הגאון הנ"ל. אך לא הבינותי דברי הגאון הנ"ל כלל דאטו הספק בא לתבוע להיבם והוא משיבו א"י אם אני חייב לך או היבם בא לתבוע להספק והוא משיבו א"י אם פרעתיך הלא עתה נפלה הירושה ומעכבים זע"ז א"כ הרי הספק מוחה בהיבם ליטול ויבאו לב"ד וע"פ הדין דספק חולקים הרי משורת הדין שמגיע להספק רביעי חלק מכל הירושה ואז שייך להספק רביעי ונתפשט הרבע בכל השדה ואם אח"כ יחלוקו השדה ליתן לו הרבע יהיה כלוקח כדין כל היורשים ולא יוכל אח"כ היבם לטעון על הרבע דיש לו חצי בה והשאר ספק אם אני חייב לך דהרי לפ"ז תתבטל החלוקה כולה דהשדה אינה עומדת לע"ע ברשות א' מהם. ואם באמת אחר החלוקה יוכל היבם לטעון ככה הרי הספק ימחה תיכף בהחלוקה באמרו כי אין באפשר לחלק כי אח"כ יהיה לו היזק מזה ולא גרע מדבר שאין בו חלוקה דאמרינן בו גוד או אגוד ויקח ממנו מעות בעד חלקו המתפשט בכל הנכסים. ותדע דאל"כ קשה הך דיבמות (דף לז ע"ב) ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא הוא ונכסי דידי הוא ובני יבם אמרי את אחינו את ומנתא הוא דא"ל בהדן סבור רבנן קמיה דר"מ למימר מתניתין היא דתנן הוא אינו וכו' התם אמרי ליה אייתי ראיה ושקול הכא אמר להו אייתי ראיה ושקולו א"ל ר"מ מי דמי התם אינהו ודאי ואיהו ספק הכא אידי ואידי ספק אלא אי דמיא וכו'. ופירש"י ז"ל מי דמי התם אינהו ודאי שהן יודעין מכח מי הן באין לירש אידי ואידי ספיקא נינהו שאפילו הספק אין וכו' ואינו יודע מכח מי הוא בא לירש. ולפי סברת הגאון הנ"ל סו"ס הרי הספק הנ"ל הוא ודאי יש לו חלק בהנכסים ונתפשט חלקו בכל הנכסים ובני יבם הנ"ל הם ספק יש להם חלק בהנכסים נימא ג"כ כן דהרי אם יטול הספק כל הנכסים יהיה הספק בחיוב דספק אם חייב כלל לבני היבם כנ"ל ואם יטול חלקו מבני היבם הרי גם בהנשאר לבני היבם יש לו חלק המתפשט בנכסיהם ומה שלקח חלקו לא הוה פרעון דאצלם הוה ספק אם פרעתיך כסברת הגאון הנ"ל ומשמעות הגמרא שם דבדינא ג"כ ל"ד למתניתין דפ' נושאין על אנוסה דשם דתנן הוא אין יורש אותם כמבואר שם וגם יש לדקדק זאת ג"כ מכ"מ ויעוין במס' ב"ב ש (דף קנח) ולא אאריך בזה כי לפע"ד דבר פשוט הוא:
אך לפ"מ שכתבתי בהנ"ל א"ש דהטעם הוא משום אין ספק מוציא מידי ודאי. אך לא אמרינן א"ס מוציא מידי ודאי אם יש לו בחצי זה על חצי האחר דכי משום שהוא מוחזק בחצי זה יחזיק בחצי האחר כסברת התוס' ז"ל שם. אך לפירש"י ז"ל א"ש לשיטתו בפשיטות דכל משהו מעורב הוא א"כ בכל משהו לזה יש ודאי ולזה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"ש ג"כ הא דספק ובני יבם בנכסי *) התוס' שם תירצו בהך דספק ויבם דהא דקרי ליבם ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא יעוש"ה. והנה דבריהם ז"ל סתומים קצת וצריכים ביאור וכן כתב בתומים דדברי התוס' הנ"ל סתומים. ויעוין בס' חמדת שלמה על מס' ב"מ מה שכתב בביאור דברי התוס'. ולכאורה חשבתי די"ל עוד ביאור בזה דיש נ"מ בין היכא דידוע לכל דהוה יורש בלתי טענותיהם כגון ביבם וספק דהיבם ידוע לכל דהוה יורש בעוד שלא באו לב"ד וא"כ אח"כ כשבא הספק להוציא מחזקתו עליו הראיה משא"כ בהך דנפל הבית עליו ועל אביו הנ"ל דשניהם יורשים לפנינו וכל מחלקותם הוא על המוריש איזה מת מקודם ושניהם שוים בספק זה אף דמחצה שייך לא' ממנ"פ הלא ס"ל להתוס' ז"ל דאין נ"מ מזה לחציה השני ומשו"ה שניהם שוים בזה. וכן בהך דשני אחין שחלקו הנ"ל והך דב"מ הנ"ל בזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי הנ"ל דלשניהם לא הוחזק מקודם וד"ל. וסברא זו מצאתי בשיטה מקובצת ב"ב (דף לג) ד"ה קריבי דרב אידי יעוש"ה וכן כונת התוס' ז"ל כאן וזה פשוט:
מיתנא הנ"ל דכל הטעם הוא לפירש"י ז"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי הוא משום דלזה שייך ודאי כל משהו והוה מוחזק ע"ז והשני ספק אם גם לו שייך המשהו כנ"ל והיינו בהך דספק ויבם בנכסי סבא הנ"ל דהיבם בא בודאי מכח הסבא ויש לו חזקה טובה ודאית דנדע ברור דהוא יורש הסבא ומוחזק בכל הנכסים הנ"ל לפי סברא הנ"ל ולהספק אין שום חזקה דאצלו ספר הוא. משא"כ בספק זבני יבם בנכסי מיתנא הנ"ל דהחזקה הודאית דיש להספק הנ"ל הוא דאף אם הוא בן היבם יש לו ג"כ חלק כמו שאר בני היכם ולבני היבם עדיין יש ספק דלמא הספק הוא בן המת. וא"כ איך נימא דנוקי אחזקה דאית ליה להספק דכל חזקתו הוא דלכל הפחות הוא בן היבם כמו שאר בניו. ואם גם נאמר כן הרי לפי אותה החזקה שייך גם לשאר בני היבם ובאיזה חזקה תיקום בידי הספק ואם דמחמת דמחצה יש לו ודאי ולבני היבם גם בזה ספק הלא במה דמוחזק בפלגא ל"מ לשאר נכסים כמו שכתבו התוס' ז"ל אלא דכל הטעם משום דאחד הוא מוחזק בכל הנכסים כנ"ל וא"כ אתה צריך לומר איזה חזקה דבזה נוכל לומר דאחד מוחזק והשני המוציא ממנו וכאן ע"כ אתה צריך לומר דחזקת הספק הוא בודאי משום דאף אם הוא בן היבם שייך לו ג"כ והרי חזקתו בא מכח היבם. והרי גם שאר בניו המה יורשים בזה וממנ"פ לית ליה חזקה דאם מכת המת הרי גם לו ספק ואם מכח היבם דבזה א"ל חזקה ודאית הרי גם שאר בניו יש להם חלק כמוהו ואם מכת הנכסים דיש לו בודאי הרי ל"מ מפלגא לאידך פלגא כמוש"כ התוס' ז"ל. ואם דכל משהו שייך לו בודאי ולהשני ספק כנ"ל הרי עדיין לא חלקו הנכסים ולא היה עדיין ברשותו דעדיין הבני יבם מוחין בו ובאין לב"ד והרי ב"ד לא יוכלו לעשותו מוחזק בזה מחמת דלא נדע מאיזה כח הוא בא לירש דלא יוכלו ב"ד לעשותו מוחזק אם לא דיהיה להם טעם מאיזה כח שייך לו ודאי וכשיאמרו דהלא אף אם הוא בן היבם יש לו פלגא הרי גם בני היבם יורשים ויש להם חזקה וכנ"ל. משא"כ בהך דספק ויבם בנכסי סבא הלא יאמרו דהיבם הוא ודאי יורש הסבא ויש לו פלגא ממנ"פ ומכח זה הוא מוחזק. וממילא כשנדון אח"כ על הספק לא יוכל להוציא מספיקא כנ"ל וז"פ לכאורה. וזה שכתב רש"י ז"ל שם דהודאי צריך שידע מכת מי בא כמבואר ברש"י ז"ל ביבמות (דף לח ע"א) עייש"ה ובספק ובני יבם לא שייך זה ודוק בסברא זו (ואולי יש לדחוק ג"כ בכונת הגאון מוהר"א הנ"ל עפי"מ שכתבתי:
ואין להקשות לפי"ז מאי מקשה בגמרא יבמות שם (דף לח ע"ב) אביי לרבה דמוקי שם אידי ואידי דנפלה כשהיא נשואה כו' ואין ספק מוציא מידי ודאי מהך דנפל הבית עליו ועל מורישיו כו' דס"ל לב"ש יחלוקו וספק מוציא מידי ודאי. ולפי הנ"ל דכל זה דא"ס מוציא מידי ודאי הוא משום דאין ברירה ותליא בזה. א"כ דלמא ס"ל לב"ש יש ברירה ול"ש הך סברא הנ"ל ומש"ה ספק מוציא מידי ודאי משא"כ בהך דיבמות בזיקת נשואה דהגוף שלה בודאי ואנו דנין רק על הפירות אמרינן שפיר דיש לה חזקה ואין ספק מוציא מידי ודאי וכמו שכתבו שם התוס' ז"ל בד"ה הויא לה כו' עייש"ה. דזה אינו דשפיר הקשה אביי לב"ש לשיטתם דס"ל בהדיא במס' ביצה (דף י ע"א) דאין ברירה עיי"ש ויש לפלפל בזה לב"ה דתליא בפלוגתא דאוקימתות דרבה ור"א ורבא שם במסכת ביצה (דף י הנ"ל) עייש"ה. ובזה דס"ל לב"ה הנכסים בחזקתן עייש"ה ואכמ"ל: