אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן סג

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן סג

סימן סב

לידידי הרב דנ"ל

א

ומה שכתב לי ידידי דבאופן שהקשיתי בהא דהמנסך יין הקשה ג"כ כ"ת על הא דמס' ב"ק דף נ"א ע"ב במדלה מים מן הבור דפליגי ראב"י ורבנן דלמ"ד יש ברירה לא נפטר הראשון עד שימסור לו דליו. ולרבנן דס"ל א"ב א"כ מיד שהתחיל השני להשתמש נעשה שומר על חלקו של שני ונפטר הראשון וע"ז הקשה דאף לח"ד אין ברירה הוה ספק דלמא הגיע לו חלקו הראוי לו לפי פי' התוס' במס' גיטין דף מ"ז ולא נתחייב עדיין בשמירה ואמאי חייב נימא דהמוציא מחבירו ע"ה. לכאורה היה אפשר ליישב קצת דסו"ס כיון דאין ברירה השני לא היה יכול להשתמש בבור אם לא באופן שיקבל השמירה ומסתמא ע"מ כן נתרצה שאם ישתמש אחד בעת שיצטרך לו ויכול להיות שמשתמש בשל חבירו לכן ע"כ נעשה שומר עליו אף דיכול להיות ג"כ שמשתמש בשלו מ"מ הלא אסור לו להשתמש מספק והוה כמשתמש בשל חבירו אם לא דנתרצה על אופן שדרכם כן. וקצת ראיה יש להביא מהא דאיתא במס' בכורות (דף מח ע"א) גבי מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים כו' ומסיק שם בגמרא אלא אמר רבא לעולם וכו' והכא במאי עסקינן כגון דליכא אלא חמש סלעים ודכ"ע א"ל דר"א דאמר ר"א האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות ודכ"ע כו' דר"מ סבר חמש ולא חצי חמש ור"י סבר ממש ואפילו חצי חמש א"ה כו' ופירש"י ז"ל שם דמספקא ליה אם י"ב ויורשין נינהו או א"ב ולקוחות נינהו הלכך מחצה יורשין ומחצה לקוחות. ובע"ב שם ואיכא דמתני לה אסיפא נתחייבו הנכסים כו' דא"ל אי בדידך מסיקנא מנתא דידך שקילנא ואי בחברך מסיקנא משתעבדא לי מקמי דידך א"ר כו'. והנה בזה יש לדקדק לכאורה בין לפירש"י ז"ל ובין לפי' התוס' ז"ל בגיטין (דף מז) דלפי' רש"י ז"ל דלמ"ד א"ב הוה בכל משהו של שניהם א"כ מנ"ל דלהני תנאים מספקא להו אי י"ב אי א"ב דאפילו בודאי א"ב מ"מ בכל חלק הוה מעורב של שניהם והוה בחצי לוקח ובחצי יורש וכן בהא דמס' ב"ק (דף ט) ובמס' ב"ב (דף קז) דפירש רש"י ז"ל דהטעם דמספקא לי' אי י"ב אי א"ב מש"ה גובה רביע בקרקע ורביע במעות וכפי הפירושים המובא במס' ב"ב שם. ולפ"ז הלא אף אם א"ב ע"כ יש לו בחלקו מחצה שלו ומחצה של חבירו. ולפירש"י ז"ל יש לישב קצת אך לפי' התוס' יותר קשה בהא דבכורות הנ"ל דמסיק דמתני לה אסיפא כו' אלא בתוך שלשים כו' דא"ל אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא ואי בחברך מסיקנא משתעבדאי לי מקמי דידך ופירשב"ם ז"ל ד"ה ולקח אחד מהן שדה מחבירו כו' וה"נ ס"ל האחין שחלקו לקוחות הן דא"ב כו' הרי דמש"ה גובה ממנו דממנ"פ אם הוא הבכור הלא חייב לו ואם השני הבכור שדה שלו משתעבד לו מחמת השני משום דא"ב. והלא אם גם א"ב יכול להיות שהגיע לו חלקו הראוי לו באמת והמוציא מחבירו ע"ה. אלא דבאמת י"ל דהנה הכהן יבוא עליה ממנ"פ אם הוא הבכור הלא חייב לו ואם אינו הבכור הכהן במקום האח השני הבכור וכיון דא"ב אף דיכול להיות דהגיע לו חלקו הראוי לו והוא מוחזק מ"מ מצד ירושתו לא היה יכול ליקח החלק מהשדה בשום אופן אם לא מרצון האח וחזקתו ל"מ אם לא ירצה האח דבאיסורא אתא לידו אלא דע"כ דכל מה דמהני חלוקתו היינו משום שנתרצה האח השני וחלקו בגורל וכדומה וכיון דא"ב הוה כמוכר לו אף דיכול להיות דבאמת הגיע לו חלקו הראוי לו מ"מ לא היה יכול ליקח החלק בלתי רשות האח ובענין חלוקה דהוא כלקיחה דבעד שנותן רשות לחבירו על חלקו הוא מרשהו על חלקו וא"כ הכהן העומד מצד האח השני יכול למנוע הלקיחה ולגבות מהמשועבד ודוק בזה. א"כ הרי דאף דיכול להיות שהגיע לו חלקו מ"מ מיקרי שדה הלקוח כנ"ל. וכ"ז כשלקח גם השני חלקו בזה מיקרי לקוח אצל כ"א משא"כ באם אחד השאיר חלקו בהבור של מים ובא האחר ולקח מים ויכול להיות שלקח מחלק השני אף די"ל דהגיע לו חלקו מ"מ מטעם דהוא שלו לא היה יכול ליקח בלתי רשות חבירו והוה כמשתמש בשל חבירו ונתחייב בשמירה כיון דמצד הדין לא היה יכול ליקח מצד שי"ל דהגיע לו חלקו והוה כאינו שלו לענין תשמישו ונתחייב בשמירה ודוק:

ואי לא מסתפינא הייתי אומר דהנה בגמרא לא נזכר ושני מאימת נתחייב רק וראשון מאימת נפטר. וי"ל לכאורה דפירושו בגמרא בדיוק וראשון מאימת נפטר דהיינו שלא יוכל לתבוע מראשון בזה פליגי למ"ד א"ב מפטר הראשון תיכף בעת שיתחיל השני להשתמש כיון דבאמת א"ב הרי נעשה השני שומר תיכף ואף דאם גם א"ב הוה ספק מ"מ הניזק לא יוכל לתבוע אצל הראשון דיאמר קים לי שהב' השתמש בחלקו כיון דבאמת אין ברירה וא"כ זיל ותובע השני דהשני נעשה שומר ונתחייב והמוציא מחבירו עליו הראיה. ולמ"ד י"ב ע"כ חייב הראשון עד שימסור לו דלי' וכמבואר שם בגמרא. ובהך דמנסך הנ"ל כבר כתבתי דבלא"ה ל"ד להא דמגרומתא שהבאתי למעלה:

ב

ועוד נראה לפע"ד יותר לומר בפשיטות דכאן אם א"ב נתחייב אף מספק כיון דסו"ס עשה לו היזק במה דניסך יהיה מחמת ספק ומאיזה טעם שיהיה כיון שאסר היין והזיק לחבירו ולא דמי להך מגרומתא דב"ק (דף צט) דשם היה צריך הטבח לשוחטה וע"ז הביא להטבח ולא פשע מידי. א"כ הטבת יאמר קים לי שעשיתי כדין דקים לי דהלכה כמ"ד דלא הוה מוגרמת בזה ועשיתי מה שמוטל עלי כיון דהוה שחיטה כשירה משא"כ בזה דהמנסך הלא הוא עשה שלא כדין שאסר חלקו בהיין ועשה תערובות ועשה היזק להשני משום הכי חייב לשלם ודוק בזה:

ועוד דבלא"ה כבר כתב הש"ך ז"ל (בסי' ד ביו"ד ס"ק ה) על הך קושיא דאמאי ביו"ד שם הובאו שתי דעות בזה אם נאסר היין ובחו"מ פסקינן סתמא דחייב לשלם ותירץ הש"ך ז"ל די"ל דאף דהוה פלוגתא והוי ספק מ"מ י"ל הניזק קים לי שאסור וא"ת שמותר היין קח לך היין ותן לי הדמים כיון שלא יהיה לך היזק לדבריך דכשר הוא וכופין אותו על מדת סדום ע"ז כמבואר שם בנקודת הכסף יעוש"ה. ול"ד להך דמוגרמת הנ"ל דשם עשה כדין המוטל עליו ולא פשע מידי משא"כ ביין הנ"ל וכנ"ל ובעה"י שמצאתי כן בפמ"ג שם לחלק בין הך דמוגרמת הנ"ל כנ"ל ונהניתי מאד תל"י א"כ ניחא נמי הנ"ל דלא יוכל לומר המזיק דקים לי שהגיע לך חלקך דיאמר לו הניזק ממנ"פ אם הגיעני חלקך האסור בודאי תצטרך לשלם לי ואם הגיעני חלקי הכשר לדבריך קח לך היין כולה ותן לי דמיו כנ"ל וכופין אותו ע"ז כנ"ל וכ"ז פשוט ואין להאריך בזה כי דברים פשוטים הם וד"ל:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה