אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן סא

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן סא

סימן ס

לבאר בדין מוכר דבר שאינו מבורר וקצת בסוגיא דברירה בכמה מקומות בש"ס רש"י ותוס' ז"ל ובפסקי הרמב"ם ז"ל בעה"י:

השם עבים רכובו יריק ברכתו וטובו אל כבוד אהובי וידיד נפשי ה"ה הרב הג' חריף ובקי מחודד ומפולפל צמ"ס וי"א כו' כש"ת מו"ה חיים מאיר הערציג נ"י מניעשוויעז הצלחתו ירום למעלה:

מכתבו לנכון הגיעני לשמחת לבבי. ועל של תורה באתי:

א

מה שכתב ידידי לפלפל בהא דמס' ב"ב (דף קכו ע"א) במחלוקת רב פפא ורב פפי אליבא דרבא דלרב פפא אין לבכור קודם חלוקה ולרב פפי יש לבכור ק"ת ואמר שם בגמרא דלא בפירוש איתמר אלא וכו' ופירש שם הרשב"ם ז"ל לא עשה ולא כלום בפלגי בחלק פשיטותו וכו' אבל בחלק בכורה יפה מכר וכו' ומר סבר בכולי' וכו'. והביא בזה קושיית הראשונים ז"ל על הרשב"ם ז"ל דאמאי בחלק בכורה מהני ולא מהני בחלק פשיטות ומאי שנא ויעוין בתוס' שם וכתב ידידי לישב דזהו הטעם משום דבפשיטות אינו מבורר החלק ומשו"ה אינו יכול למכור משום דאין ברירה אבל בחלק בכורה יוכל להיות מבורר כגון דהוי ג' שדות ולפי מאי דקיי"ל דיהבינן לבכור אחד מצרא א"כ החלק האמצעי יהיה שייך לעולם להבכור והאריך בפלפולו וזה הוכן דבריו. ידידי אף שדבריו בהשכל ודעת עכ"ז כאן א"א לפרש כך כאשר יתבאר לפנינו בעה"י:

ר"ד מלבד שזה דוחק לפרש סוגיא זו דוקא בג' שדות וב' אחין וסמוכין השדות זא"ז מה שלא נזכר מזה שום רמז רמיזא לא בגמרא ולא ברשב"ם ועיקר חסר. מלבד זאת לא אדע איך הוא מבורר החלק בכורה דגם אם יש ג' שדות זא"ז ואז יהיה בטוח הבכור בחלק האמצעי היינו בשדה אמצעי אך מ"מ מי יאמר שיחלק לאורך דלמא לרוחב שירצה השני לחלק כל שדה לג' חלקים כיון שעומדים זא"ז ויהיה לו אחד מצרא ואף דלזה שאומר נחלק שדה כנגד שדה שומעין עיין בחו"מ סי' קע"ד ברמ"א מ"מ לא פסיקא מלתא דמשכחת לה שהיה הפשוט מצרן בצד א' ועיין בחו"מ שם. וא"כ אינו בטוח רק בחלק קטן מחלק הבכורה והאיך מבורר כל חלק בכורה. ואף אם ימצא איזה אופן שיהיה ה מבורר כולה כגון שיש נהר ע"פ רוחב ג' שדות ואז מוכרח לחלק השדות באופן שיהיה לו מבורר חלק אמצעי וכדומה א"כ ג"כ בחלק פשוט יש למצוא איזה אופן כזה שמבורר חלקו כגון שיש לו שדה אמצרא כמבואר בגמרא ב"ב (י"ב ע"ב). וגם ברשב"ם איתא בהדיא בד"ה קסבר אין לו לבכור ק"ח וכו' וכ"ש בחלק פשיטותו דלא זכי ק"ח דלא הוברר חלקו ומשמע בהדיא דהטעם הוא משום דלא זכי בהו גם משמע דטעם א' להן לחלק פשיטות ולחלק בכורה למ"ד אין לו לבכור ק"ח יעוש"ה וד"ל:

ב

ומלבד כ"ז לפע"ד אין זה ענין לברירה ועיין בתוס' עירובין (דף ל"ז) ד"ה וסבר ר"י אין ברירה ועיין בס' תולדות אדם להרשב"א ז"ל סי' פ"ב הובא בקצות סי' ס"א משמע בהדיא דאף אם מוכר דבר שאינו מבורר לא תליא כלל בדין ברירה יעוש"ה ולפע"ד נראה להביא ראי' לזה מהא דאיתא בגמרא ב"ב (דף ס"ג) פשיטא אמר יחלוק פלוני בנכסי' פלגא וכו'. ושם לא אמר מצרו ולא נתן דבר מבורר ומ"מ מהני וע"כ כיון דכל השדה שלו יוכל ליתן חלק ממנה ואף שאינו מבורר איזה חלק מנכסיו נתן לו ומ"מ מהני ומכ"ש בנידון דידן דנותן לו כל מה שיש לו אך דלא ידעינן איזהו החלק ששייך לו אך כל הזכות שיש לו נותן לו או מוכר לו ומדוע לא יועיל ולפע"ד א"צ לפנים דבודאי אין זה ענין כלל לזה. וכה"ג מצינו שם (דף סב ע"ב) דאמר רבה פלגא דא"ל בארעא פלגא ופירש רשב"ם ראובן ושמעון שיש להם בית בשותפות ומכר ראובן חלקו לאחר הרי בהדיא דיוכל שותף א' למכור אף ק"ח כמשמעות הגמרא שם וגם בכ"מ מצינו דיש מתנה במקצת וכמו מתנת ש"מ במקצת אף דלא סיים איזהו מ"מ הלא פשוט בכמה מקומות בש"ס דמהני וכי שותף לא יוכל למכור חלקו. ואחר שכתבתי כ"ז מצאתי בס' מחנה אפרים בה' זכיה ומתנה (סי' א') שהביא שם דעה א' הסוברת כן דלא יוכל למכור חלק שאינו מבורר וחולק עליו והביא ג"כ הרשב"א ז"ל הנ"ל והגמרא הנ"ל מהך דפלגא דא"ל בארעא וממתנה במקצת הנ"ל ות"ל שכוונתי לדעתו הגדול יעוש"ה בס' מ"א הנ"ל:

ועוד נראה לפע"ד להביא ראיה ברורה מהא דאיתא במס' ב"ב (דף קל"ז ע"ב) אחין שקנו אתרוג וכו' נטלו א' מהן ויצא בו אם יוכל לאכלו יצא וא"ל לא יצא. ופירש הרשב"ם ז"ל ירשו מאביהם או לקחו ממעות אביהם ונטלו א' שלא לדעת חבירו ויצא וכו' ואם כן הרי כיון דיכול לאוכלו יצא וכפי הרשב"ם ז"ל שם דכיון דאינו מקפיד הוה חלק חבירו לו במתנה, שאחיו מוחל לו ואם נימא דדבר שאינו מבורר אינו יכול למכור או למחול גם כן אם כן איך יכול אחיו למחול לו חלקו באתרוג כיון שחלקו אינו מבורר אע"כ דאין זה ענין לזה כלל. וכן יש להוכיח מהך דב"ב קמ"ג בקני את וחמור דס"ל לר"נ דקנה מחצה וכן קיי"ל אף דאינו מבורר איזה מחצה ומ"מ מהני וכהנה נמצא הרבה בש"ס:

ועוד יש להוכיח מהא דגיטין (מא ע"א) מי שחציו עבד וחצי ב"ח פירש רש"י ז"ל כגון שהיו ב' אחין או ב' שותפין ושיחרר א' מהן את חלקו הרי דאף דאינו מבורר חלקו יוכל לשחרר כל חלקו וכן בגמרא ת"ר המשחרר חצי עבדו מחלוקת רבי ורבנן ואף רבנן דס"ל ל"ק היינו טעמא משום דילפינן לה לה מאשה אבל מטעם שאינו מבורר מהני יעוש"ה. אך במתניתין לכאורה יש לדחות עפ"מ שכתבתי דאף אם אינו יכול להקנות חלק שאינו מבורר מ"מ יוכל למחול משעבודו דמסלק נפשו מהשעבוד והוא מבורר והעבד ממילא זוכה בעצמו בהחצי וזהו ניחא במתני' הנ"ל בחצי ב"ח מסלק הבעה"ב נפשו ממנו אבל בגמרא שם דשייך לו כל העבד ומ"מ מהני מה דמשחרר חצי. ואף אם נרצה לדחוק ג"כ בזה עפ"י הנ"ל יש להוכיח יותר מגמ' שם (דף מב) אמר רבה מחלוקת בששיחרר חציו והניח חציו אבל בששיחרר חציו ומכר חציו או נתן במתנ' חציו כיון דקנפיק מיניה כולה ד"ה קנה הרי דיכול למכור או למחול חצי עבד לאחר ואחר יכול לזכות בחציו וזה ראיה ברורה דמהני אף שאינו מבורר החצי וע"כ בהך דב"ב הטעם משום דלא זכי כל א' בהחצי שלו והך דמתני' ניחא דאף דפירש רש"י ז"ל כגון שהיו ב' אחין וכו' מ"מ יכול להיות דיוכל א' לשחרר כהנ"ל דהיינו שחלק שיעבודו שיש לו מוחל דאף דלא זכי בגוף העבד לפי הרשב"ם וכמו שיתבאר בעז"ה. מ"מ שיעבודו שיש לו לא יוכל למחול וגם הך דבגמרא דמוכר חצי האיך זוכה השני חצי העבד ג"כ ל"ק כאשר יתבאר לפנינו בע"ה דכיון דאינו מחמת ירושה יוכל למכור ולמחול חלק מזה והשני זוכה בחצי אף שאינו מבורר איזה חצי מ"מ יש לו חצי עבד בו ויכול לזכות בו. וכן יש להוכיח מהך דקידושין (דף ז ע"א) אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת א"ל אביי לרבא מ"ש אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה וכו' א"ל וכו' הרי דמה דאינה מקודשת חצי הוא משום טעם אחר ולא משום שאינו מבורר וכן מוכח מהא דנזכר בכ"מ והובא בקידושין שם דאמר ר"י בהמה של שני שותפין הקדיש חציו וכו' הרי דמהני בחצי. אבל לפי מה שנתבאר לפנינו בעה"י ניחא דהטעם דל"ק הוא בירושה משא"כ בשותפין דכל אחד קונה חצי מיוחד אף דלא נדע איזה חצי מ"מ קנה גוף הדבר ומהני הקדישו אף דאינו מבורר ודוק. וכן יש להוכיח מחצי עבד וחצי ב"ח דיכול לשחרר חצי וכו' וכן מצינו דשותף יכול להקדיש חצי בהמה אף שאינו מבורר

ועוד יש להוכיח מהך דמס' ב"מ (דף טו) דמה שאירש מאבא מכור לך ומה שיעלה מצודתי מכור לך דל"מ ויעוש"ה בגמרא דמקשה ר"ש מזה בדין מה מכר ראשון לשני כל זכות וכו' ואם נימא דאינו מבורר אינו יכול למכור קשה בלא"ה ל"מ המכירה וכי מבורר איזה יעלה מצודתו ועכ"ז הטעם אין שם מחמת זה כמבואר שם בקושיית הגמרא שם אע"כ דמהני המכירה בזה ובפרט כשנותן כל מה שיש לו אף דלא נדע עדיין איזה הוא מכ"ש דמהני:

ג

ובזה היה נלפע"ד דדמי קצת להא דאיתא במסכת עירובין דפרכינן שם בפ' בכל מערבין (דף לו ע"ב) אמתניתא דאין אדם מתנה על שני דברים כאחד מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה למזרח ומערב נמי א"ב אר"י וכבר בא חכם ופירש רש"י ז"ל שבא חכם כבר בין השמשות אבל זה לא היה יודע ולמחר כשנשמע לו גילוי מלתא בעלמא הוא ואין זו וכו' אלא קניה ודאית היא וכו'. דהיינו כיון שבשעת חלות העירוב היה על מה לחול בודאי אך הוא ניהו דלא ידע ל"ש בזה ברירה ואף דשם בעירוב אחר כך נתגלה למפרע על מה היה חל היינו דאם לא נתגלה אסור לו לילך דלמא הוא ברות אחרת ואסור בצד השני אבל על מקום אחד חל אף אם לא היה נתגלה כיון שיש בודאי על מה לחול. ותדע לך שהוא כן דהנה תנן בב"ב בפ' מי שמת (דף קמ) האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים ילדה זכר נוטל מנה נקבה מאתים והא התם לא היה מבורר מה יהיה ומ"מ מהני וע"כ דהטעם הוא דבעת האמירה היה חל בודאי כדמוקי לה בגמרא דמיירי בשהוכר עוברה אך הוא ניהו דלא ידע מה הוא ואם נתברר אחר כך איגלאי מלתא למפרע וכן פירש המהרי"ט ז"ל בסוגיא זו בתשובה כ"ב יעו"ש והנה שם ע"כ דמה דמהני לא תליא במה דנתברר ואיגלי מלתא למפרע דהיה זכר רק כיון דבשעת אמירתו היה ניכר העובר והיה תל דבריו בודאי רק דהוא ניהו דלא ידע על איזה משו"ה מהני ולא משום שיתגלה אתר כך דהרי בנולד טומטום דאיתא במשנה דאינו נוטל כלום הוא ע"כ מטעם שהוא בריה בפ"ע וכפירוש רש"י ז"ל דהלא פריך שם בגמרא דוחין אותו ושקיל כבת הא קתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל והיינו משום דהוה בריה בפ"ע ואם נימא דבאם לא יתברר אחר כך ל"ש לחול דבריו משום דא"ב אם כן מאי מקשה בגמרא דלמא לעולם שקיל כבת משום ספק ממנ"פ והא דקתני סיפא ילדה טומטום אינו נוטל היינו משום דאמירתו לא חל משום דא"ב וכאן ל"ש דאיגלי מלתא למפרע כיון דטומטום הוא נשאר הספק אם זכר או נקבה ולא נתברר כלל ויש לפלפל בזה. אך סו"ס מבואר שם משום דהוה בריה בפ"ע. אע"כ דאף דלא נתברר אחר כך מה היה מ"מ אין זה ענין לברירה כיון דבשעת אמירתו היה הדבר בודאי או זה או זה חל הדבר בודאי אך הוא ניהו דלא ידע על איזה דבר כסברת המהרי"ט ז"ל ולא תליא דוקא אם נתברר אחר כך. אך מה שכתב רש"י ז"ל שם דנתגלה למפרע היינו דשם לא נודע באיזה יהיה מותר להלוך ואם כן שפיר הקשה בהך גמרא דב"ב דהא דטומטום אינו נוטל ע"כ לא משום ברירה דהלא היה לו ליטול מנה ממנ"פ כנ"ל אף דלא נתברר מה הוא אלא ע"כ משום דהוה ברי' בפ"ע ואמאי שקיל כבת יעוש"ה. ואם כן גם כן מזה דטומטום הנ"ל לכאורה ראיה ברורה דאין זה ענין לברירה וכן במכר חלקו אף דלא ידע איזה חלקו ואף אם גם כן אחר כך לא יתברר חלקו מ"מ כיון דבשעת מכירה הלא יש לו חלק בודאי וחל בלא ספק אך דהוא ניהו דלא ידע על איזה מכל מקום תל בודאי בלא שום ספק יהיה על איזה שיהיה כמו בטומטום אם לא דהוה בריה בפני עצמו היה נוטל מספק כנ"ל. אע"כ דהטעם בב"ב קכ"ו כמו שיתבאר בעה"י ולא כמו שכתב ידידי שיחי' ובאמת יש לראות לפי דברי המהרי"ט ז"ל הנ"ל דמשו"ה לא תליא בברירה משום דחלות הענין הוא על ודאי א"כ קשה לכאורה בהך דמ"ש (קמא ע"א) במסרס דאמר זכר תחלה מאתים נקבה אחריו ול"כ נקבה תחלה מנה זכר אחריה מנה וילדה וכו' ולא ידעינן ה"מ נפיק וכו' זכר שקיל ממנ"פ אידך מנה הוה ממון המוטל בספק וחולקין. והנה שם גם כן תירץ המהרי"ט ז"ל הנ"ל דכיון דניכר העובר הוה חלות הענין על ודאי אלא דאצלו הוה ספק כיון דכל הבטחתו לא היה על הילדה הבן או הבת אלא על איזה קודם א"כ מנה השניה אמאי חולקין כיון דעל הספק הבטיח ולא היה עוד הילדה בעולם ואם כן ברירה ממש היה ויש לישב בזה:

ועוד ראיה מהא דמסכת מנחות (דף קח ע"ב) במתני' האומר אחד מכבשי וא' משורי הקדש והיו לו שנים כו' שלשה בינוני שבהם הקדש כו' ובגמ' אלמא מקדיש כו' אימא סיפא בינוני שבהם הקדש אלמא כו' אמר שמואל חוששין אף לבינוני דלגבי קטן עין יפה הוא כו' והיינו משום ספק דלא ידענא אהי משניהם חייל הקדש אי אגדול או אבינוני דהוה ע"י לגבי קטן כפירש"י ז"ל שם הרי דאף דלא בירר איזה מ"מ חל עליו הקדש. וכן שם בגמרא מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפל עבד בעבדי אני מוכר לך ומת מראהו מת ואמאי כו' הרי דאף במוכר עבד שאינו מבורר חל המכירה ואינו יכול הלוקח לבטל המכירה. ואם כן מזה קשה גם כן בהא דהביא בעל מחנה אפרים בהל' זכיה ומחנה לחלק דבמתנה חל אף על דבר שאינו מבורר. אך בלוקח כיון דהמוכר יכול לומר לא זו שמכרתי לך אלא אחרת מש"ה לא חל כלל כמבואר שם עייש"ה והרי דכאן אף במכירה מבואר בהדיא דמהני וצ"ע בזה. וכן במס' קידושין (דף נא) אלא שאני מעשר דאיתא לחצאים דאי אמר תיקדש פלגא דחיטתא מהני יעוש"ה. וכן במס' מעילה (דף כא ע"ב) במתניתין פלוגתא דר"ע וחכמים אימת מעל בפרוטה בכיס זה הקדש הרי דמהני אף בדבר שאינו מבורר:

ועוד יש להביא ראיה קצת מהא דמס' עירובין (דף סא ע"א) דאיתא שם וניקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא תניא אין משתתפין באוצר והתניא משתתפין כו' עי"ש ופירש"י ז"ל בחביתא באחת מחביותיך כו' ויניח החביות בחצר ויסמוך על רביעית שבה אין משתתפין כו' אין סומכין על מה שבתוכה משום דאין ברירה איזהו של שותף. וכי מסתפק ממנו אז ל לה שיתוף ע"ש. הרי מוכח מזה דמהני הקנין בדבר שאינו מבורר דהרי שם אינו מבורר איזה רביעית הוא מקנה להם בתוך החבית מ"מ פריך שם דיקנה להו רביעית בתוך החבית וגם לפי מה דמשני אין משתתפין באוצר משום דא"ב היינו משום דלא ידעינן איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו אזיל לה השיתוף כמו שפירש"י ז"ל ואם נימא דאינו יכול להקנות דבר שאינו מבורר א"כ למה צריך להטעם משום דכי מסתפק ממנו אזיל לה שיתוף הרי אף אם לא יסתפק ממנו כלל ג"כ לא מהני הקנין כלל משום דאינו מבורר ולא קנו כלל בני החצרות והמבואות ולא הוו כלל שותפים בהיין אלא ודאי די"ל דכיון דמקנה לכ"א קצח מהרביעית לפי הערך אף דלא נדע איזהו מ"מ מהני. ולפ"ז יש להביא ראיה מכל עירובי חצירות ושתופי מבואות דמקנה אחד לכולן ומהני השיתוף ואם נימא דבאינו מבורר ל"מ הקנין האיך יזכו בהן בני החצר דהא אינו מבורר איזה חלק לפלוני ואיזה לפלוני ומ"מ מהני וע"כ דהוא קנין גמור. וכמו דאיתא שם במס' עירובין (דף סח) הנ"ל א"ל מאי נעביד מר לאו אורחי' וכו' ואי אקני להו פיתא בסלא כיון דאי בעו לה מנאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו בטיל שיתוף דתניא אחד מבני המבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו בטיל השיתוף כו' ע"ש. הרי דצריך שיהיה קנין טוב והאיך מהני בכל שיתופי החצירות והמבואות אע"כ כיון דאינו מקנה כל מה שהו ומשהו לכולם ביחד ועפ"י מה שיתבאר לפנינו בעה"י. אלא לכ"א חלק מזה אף דלא נדע ולא מבורר איזה חלק מגיע לכל אחד מהם מהני וכמו שנתבאר בעה"י ודברי הפוסקים דלא מהני כמובא למעלה מהמהרי"ט ז"ל המובא במח"א צע"ג וה' ברחמיו יאיר עיני:

ד

שוב ראיתי כי בענין זה הוא מחלוקת רבותינו הראשונים ז"ל הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים ז"ל הובא בש"ע חו"מ סי' רמ"א ס"ד בזה ב' דעות ועיין ברמב"ם ז"ל בהל' זכייה ומתנה פ"ג הל' ה' וז"ל כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר כו' כן הנותן כיצד הכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב וכו' הואיל ולא סיים וכו' לא קנה כלום כו' אבל אם אמר לו חלק כך וכך בשדה פלונית הואיל וסיים השדה אעפ"י שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מהפחות כו' ועיי"ש במ"מ וכס"מ ובלח"מ מה שהביאו החולקים על זה ועיין בראב"ד ז"ל שם שהקשה מהך דמנחות שהבאתי למעלה ונהניתי מאד תל"י ועיי"ש בחו"מ בביאור רבינו הגדול הגר"א ז"ל. ויהיה איך שיהיה אף להרמב"ם ז"ל אם סיים השדה ואף שלא סיים החלק מהני א"כ בהך דמוכר חלקו בשדהו אף דלא ידע איזה חלק מהני לכ"ע וא"כ ע"כ בהך דב"ב בנידון דידן אין הטעם משום שאינו מבורר ומהתימה גדולה על מרן הרב בעל מח"א הנ"ל שלא הביא כל הנ"ל כלל וגם מה שחילק בין מכר למתנה משם לא משמע לחלק כלל כדמוכח בהדיא מהרמב"ם ז"ל הנ"ל וגם במ"מ על הרמב"ם ז"ל שם משמע להדיא להיפך ולפי סברת המח"א הנ"ל ל"ק ג"כ מה שהקשו שם מהא דשני דייני גזירות דאמר דיקלא לברת יעוש"ה ודוק. והנה בלח"מ שם תמה על הה"מ שלא הקשה על הרמב"ם ז"ל מדבריו בעצמו שכתב בפ' כ"א מהל' מכירה האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים משמע דשתים מיהו קנה אע"ג דהוה דבר שאינו מסוים עייש"ה ולכאורה אי לא מסתפינא הייתי אומר דמשם לא איריא די"ל דשם מיירי דלא חזרו מקנייתם רק דהם ישאלו הדין כמה הוא ע"ז אמרינן דמיעוט שדות שתים:

ה

ומה שהביא ידידי ראיה מהא דמס' ב"ק (דף סט) מהך דכל המתלקט. הנה לא ראיתי משם שום דמיון ואדרבה ראיה מצאתי לדברי דאיתא ברש"י שם ד"ה דא"ל לר"י ברירה דקאמר כל שילקוט וכו' ואעפ"י שאין בע"ב יודע בשחרית דשמא לא ילקטו יותר על דינם. ובע"ב ד"ה הלוקח יין וכו' ר"י וכו' אוסרין פירש רש"י ז"ל הטעם דל"ל ברירה לאמר מן החולין הוא שותה ותרומה ומע"ר נותרין בנוד ולא קאמר הטעם דמשום דלא ידעינן על איזה יחול התרומה לא חל התרומה כלל הרי דשם תרומה חל רק דלא ידעינן על איזה יחול התרומה ודלמא ישתה התרומה וישארו החולין בנוד הרי דתל ג"כ על דבר שאינו מבורר ולפנינו יתבאר בעה"י בראיות מפורשות דלרש"י ז"ל התרומה חל ממנ"פ רק דלא ידעינן על איזה והרי ראיה לדברי הנ"ל ולפנינו יתבאר באריכות בזה בעה"י:

והא דבאמת בתרומה פירש רש"י ז"ל דלא תליא חלות התרומה בברירה כנ"ל ובמ"ש בהא דהאומר מ"ש מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס זה וכו' פירש רש"י ז"ל בעירובין (דף לז ע"ב) דאם א"ב אמרינן לא על זה הסלע חילל ואשתכח דאכיל מ"ש בלא פדיה ואמאי לא נימא דחל ממנ"פ אך דלא נודע איזהו כמו בתרומה כבר האריכו בזה באחרונים ז"ל. ולפע"ד חשבתי דלכאורה י"ל בפשיטות דהנה כבר הארכנו דהיכא דנותן מידי מנכסיו אף חלק שאינו מבורר לא תליא כלל בברירה וכמו שהוכחנו בעה"י לעיל דיהיה איזה שיהיה חלה המתנה וכן באמת במכירה. אך במכירה בדבר שאינו מבורר איכא טעמא אחרינא כמבואר בס' מחנה אפרים הנ"ל די"ל דבמידי דאיכא קפידא יוכל לומר הלוקח דלא זה הוא אשר קניתי אך אחרת ויש לו רשות לבטל המכירה וגם המוכר יוכל לבטל ולא חל כלל. ולהנ"ל גם בזה צ"ע דכיון שסיים לו כל השדה אף היכא דלא סיים החלק משמע דמהני ועיין בטור חו"מ סי' רמ"ח ובב"ח ודרישה ופרישה שם. וגם כאן נימא דהנה בתרומה אינו מחליף על שום דבר ויש רשות להבעה"ב ליתן לכהן איזה שירצה ואף חטה אחת פוטרת הכרי כולה א"כ אם יאמר שיהיה תרומה על איזה שיהיה היה חל ממנ"פ ומונח בתוך הכרי זה שיעלה וקמי שמיא גליא משא"כ בהך דסלע שתעלה בידי דכבר היה מ"ש ולא תליא כלל בהבע"ב אך הוא בא להפקיע המ"ש לחולין ומחליף על החולין ומפקיע מקדושת מ"ש והוה כיד אחרת וא"כ למשל אם היה א' מחליף דבר עם חבירו על איזה דבר פרטי והוא ירצה ליתן לו דבר אחר אף דדמי לזה לדעתי פשוט דהשני יוכל לומר דלא החלפתי ע"ז אך על ד"א אף דדמי לזה ועל השני לא חל התליפין ואף דבמוכר דבר שאינו מסוים יוכל ליתן לו ד"א דדמי לו אך בכאן דפירש בפירוש על דבר זה הפרטי מחליפו לפע"ד פשוט דלא יוכל ליתן לו ד"א אף דדמי לו. א"כ כאן כיון שאומר שמחליף על סלע שתעלה בידי מן הכיס דוקא ע"ז הסלע החליפו ולא על אחרת וכיון דא"ב א"כ לא זה הוא שהחליפו עליו ול"ש לאמר דנשאר בכיס דעל אופן זה לא יוכל להוציא מקדושת מ"ש דצד שני לא יתרצה בזה וכיון דלא יוכל לברר הסלע שפירש בטל כל החילול ולא חל כלל. אף למאי שהוכחנו לעיל במכירה דמהני אף בלא סיים החלק כנ"ל שאני התם דלא אמר לו ג"כ איזה וחל על איזה שיהיה משא"כ כאן שבא להוציא מקדושת מ"ש ואומר בפירוש סלע שתעלה בידי ולא יוכל לבררו לא חל כלל כל הפדיה ולפע"ד פשוט ונכון בסברא. ובפרט אם נימא דבאם דיחול הקדושת מ"ש על סלע ויהיה מעורב בכיס יוכל להיות דהסלע יתבטל בתוך הכיס ברוב אף דהוה דבר שבמנין מ"מ מה"ת הא בטיל שפיר ואיך יוכל להוציא הקדושת מ"ש מכבר בזה דהוה כמו המחליף באיזה איש אחר וזה לדעתי פשוט וברור משו"ה פירש רש"י ז"ל בעירובין דכיון דא"ב לא חל כלל הפדיה ונמצא אוכל מ"ש בלא פדיה כנ"ל. משא"כ בתרומה אמרינן דחל התרומה אך דלא ידעינן איזה ישתה כנתבאר לקמן אי"ה. ועוד י"ל לכאורה דהנה הקצוה"ח בחו"מ שם בסי' ס"א חידש לן סברא דלמ"ד דאדם מקנה דבר שלב"ל חל אף על דבר שאינו מבורר וכן בכ"מ שחל על דבר שלב"ל חל על דבר שאינו מבורר ומיושב בזה קושיית התוס' בעירובין דמקשו מר"מ על ר"מ. די"ל דלעולם ס"ל לר"מ אין ברירה ומה דמהני בתרומה הוא משום דס"ל לר"מ אדם מקנה דשלב"ל. וכן מיישב בזה עוד באופן זה דדבר שאינו מבורר לא גרע מדשלב"ל עייש"ה ולפנינו יובאו דבריו אי"ה ומה דדברי מרן קצוה"ח צריך עיון דאף אם נכון סברתו ז"ל דדבר שאינו מבורר לא גרע מדשלב"ל מ"מ בזה י"ל דכמו דדבר שלב"ל אמרינן דמהני כן דבר שאינו מבורר חל עליו וזה ניחא מה שמישב שם בנטע רבעי משא"כ בהך דתרומה שמישב שם קשה דאף אם נכון זה דמהני התרומה וחל התרומה אף שאינו מבורר מ"מ אסור לשחות דלמא ישתה התרומה דהרי הוכחנו דלרש"י ז"ל אף למ"ד א"ב חל אך לא נודע על איזה וא"כ דבריו צע"ג. והנה בהך דקידושין (דף ס"ג) מבואר בתוס' דקדוה"ג חל על דשלב"ל. א"כ לפי סברת קצוה"ח הנ"ל חל על דבר שאינו מבורר א"כ א"ש בתרומה דמבואר בבכורות (דף כז ע"א) דהוי קדוה"ג משו"ה חל אף דא"ב. משא"כ בהך דסלע דמ"ש שאינו קדוה"ג אם א"ב לא תל כלל א"כ א"ש פירוש רש"י ז"ל די"ל דס"ל כתוס' ז"ל דקדוה"ג חל על דבר שאינו מבורר וא"ש ודוק. ובמה דכתב רש"י ז"ל אהא דכל שילקטו כו' דאין הבע"ב יודע בשחרית דלמא לא ילקטו יותר על דינם ולכאורה יש לדקדק אמאי לא פירש דמשום דאינו יודע איזה ילקטו ואף דחל ההפקר כנ"ל. עכ"ז דלמא לא ילקטו המופקרים דא"ב כההיא דהלוקח יין המבואר שם. אך י"ל דבאמת מפקיר כל מה שילקטו אף כל הנמצא מפוזרים. אך מ"מ יש לדקדק אמאי לא פירש דמשום דאין ברירה לא ידעינן לאיזה אדם יפקיר דאינו יודע מי שילקוט המותר. אך בזה י"ל ג"כ עפ"י מה שכתב הר"ן ז"ל בפ' קמא דגיטין וז"ל ולפי מה דכתיבנא ל"ק דכי אמרינן א"ב הני מילי במילתא דאי דהאי לאו דהאי אבל הכא אפשר שיהיה משועבד לכל העולם בזא"ז והובא דברי הר"ן ז"ל אלו גם כן בקצוה"ח סי' ס"א. א"כ ג"כ כאן ראוי הלקט לכולם דמצדו יוכלו כולם ביחד לזכות בהם א"כ לא שייך בזה א"ב כנ"ל ומשו"ה מפרש רש"י ז"ל הטעם דלא ידעינן דלמא לא ילקטו יותר על דינם:

אך באמת יש ליישב בפשיטות דהנה התוס' הקשו בכ"מ דר"י אדר"י דבשני לוגין לית ליה ברירה ובגטין (דף עג) אית ליה ברירה דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא אית ליה ברירה. ותירצו דהתם בגטין עומד הדבר להתברר בודאי שהרי יחיה או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה או לא יעלה סלע מהכיס עיין שם. ולפי זה י"ל דכן כונת רש"י ז"ל דא"א לומר דתליית הברירה הוא משום דלא ידעינן איזה ילקוט או מי ילקוט דזה יתברר בודאי ולא תליא בברירה כלל משו"ה פירש דהטעם הוא דשמא לא ילקטו כלל יותר על דינם וזה לא יתברר כמו בתרומה הנ"ל וכן מצאתי בעה"י ביש"ש שמפרש בההיא דכל שילקטו בהדיא כנ"ל אך לא הביא דברי רש"י ז"ל עייש"ה. ונחזור לעניננו בנידון דידן אף אם ימצא איזה דעת הסוברת דאינו יכול למכור דבר שאינו מבורר כנ"ל מ"מ לפע"ד ברור בהרשב"ם ז"ל דכונתו אינו מטעם זה וכאשר נתבאר בכונת הרשב"ם ז"ל כנ"ל :

ו

ומה דקשה לו בכואת הרשב"ם ז"ל מ"ש חלק בכורה מחלק פשיטות נלפע"ד לכאורה דהנה כאשר נדייק בלשון הרשב"ם ז"ל נראה דהנה ביורשים פשוטים אף דתומ"י שמת האב שייך השדות לבניו מ"מ עד שלא חלקו לא יוכלו לזכות בגוף השדות כיון שהחלקים אינם מבוררים א"א לכנוס ברשותם ממש כיון דאין לכל א' מהם חלק מבורר ותליא בדין ברירה המבואר בכ"מ דלפי"מ דקיי"ל א"ב א"כ קודם החלוקה לא יוכלו לזכות בהחלקים שיגיע להם אחר החלוקה כיון דאין ברירה כמבואר בכ"מ א"כ השדה כולה כל משהו ומשהו ממנה שייך לכל בניו וכל משהו שייך. לשניהם א"כ א"א לכנוס שום משהו מהשדה ברשות א' מהם כיון דשייך לשני ג"כ ודוק בזה א"כ הוה השדה רק כמשועבד להם. אבל מאן דא"ל ברירה א"כ הוה כמבורר לכ"א חלקו דהחלקים שיתבררו אתר חלוקה לכל א' שייכים תיכף אחר מיתת האב לכל א' חלקו דהוברר הדבר דזהו חלקו היה ראוי לו מכבר וזה פשוט:

ולפע"ד נראה דיש לחלק בין יורשים ובין שותפין דיורשים הרי הניח להם אביהם השדה כולה לכל בניו וכל משהו מהשדה הניח בירושה ושייך לכל בניו בשוה דכ"א בא מכת ירושה על כל משהו לכן ק"ח לא יוכלו לזכות בהם. אבל שותפים שקנו שדה לחלוק אותה א"כ ע"כ שייך לכ"א חצי שדה ויש לכ"א חלק בו רק דלא ידעינן איזה פלגא שייך לו לכן יוכל כ"א למכור חלקו אף דאינו מבורר כיון דזכי בחלקו מהני מכירתו כמבואר מההיא דפלגא דא"ל בארעא דמס' ב"ב ס"ב הנ"ל. וגם בשותפים אם יקנו שדה באופן הזה דיהיה כל משהו לשניהם לכאורה יש לומר ג"כ בזה דלא יוכלו לזכות ולמכור ולפנינו יתבאר בדין שותפים שיש נ"מ באופן לקיחתם בכמה ענינים וזה שכתב הרשב"ם ד"ה קסבר אין לו לבכור חלק בכורה לא לתת ולא למכור ק"ת כדכתיב לתת לו עד דאתא לידיה וכו' דאין אדם מקנה דשלב"ל וכש"כ בחלק פשיטות וכו' דהיינו מאן דס"ל אין לבכור קודם חלוקה ס"ל דלתת לו קאי על שעת חלוקה. ובד"ה קסבר יש לבכור ק"ת ואע"ג דחלק פשוט אין לו דהא כתב לחת לו משעה שמת האב הוא ראוי ליתן לו הלכך בבכור תליא מלתא דבשעה שירצה יזכה בחלקו וכו' והלכך יש כת בידו למחול כל שעה שירצה דהיינו דבר שבא בעולם וכו'. הרי דפי' דמאן דס"ל יש לבכור ק"ח ס"ל דפי' הכתוב דכתיב לתת לו פירושו תומ"י אחר מיתת האב ראוי לזכות ונתנה לו התורה במתנה חלקו ואם נימא דלא יוכל לזכות בו עדיין הלא לא יוכל להתקיים הכתוב דלתת לו דפי' למ"ד זה דתומ"י ראוי לו כנלפע"ד בפי' הרשב"ם ז"ל. וזה שמסיק בע"ב בסוף הסוגיא והלכתא יש לו לבכור ק"ח משום דמתנה קריא וכו' ומשמת האב נתונה לבכור הרי דפירש בפירוש דהכתוב מרמז לן דבכור תיכף זוכה בהנך נכסים א"כ הוה דבר שבא לעולם ואף דאינו מבורר איזה מ"מ כיון דקני תיכף והוה דשבל"ע יוכל למכור דלא תליא דבר שאינו מבורר בדין ברירה כנ"ל כן נלפע"ד לפרש ברשב"ם ז"ל. ואחר שכתבתי כ"ז מצאתי בס' ים של שלמה להמהרש"ל ז"ל על ב"ק בסוגיא דברירה שכתב כן דביורשים לא זכו בגוף השדה כיון שאין להם שום חלק מבורר והנאני מאד חל"י:

ומעתה יתיישב מה שהקשו הראשונים ז"ל על הרשב"ם מהא דב"ב ס"ב ע"ב א"ר פלגא דא"ל בארעא פלגא וכו' ופי' הרשב"ם כגון ראובן ושמעון שהיו שותפים וכו' הרי דיכול למכור דבר שאינו מבורר ולפי מה שכתבתי דאף דבר שאינו מבורר יוכל למכור אך הטעם שהמוכר בעצמו עדיין ל"ק ואין במכירתו כלום א"כ לא קשה כלל דכאן מיירי שלא היו יורשים שעדיין ל"ק השדות אך מיירי באופן שקנו בעצמם השדה וכגון שקנו השדה לחלוק אותה וא"כ ע"ד כן לקחו אותה שיהיה שייך לכ"א חלקו א"כ קנו שפיר וכמו שכתבתי למעלה בזה ומשו"ה מהני מכירתם אף דאינו מבורר. משא"כ ירושה וכמו שיתבאר לפנינו בסוגיא דברירה בעה"י. וגם מלבד זה לא אדע מנ"ל דשם לא איירי דהיו להם חלקים מבוררים. וגם י"ל דלא רצה המוכר לחזור ממכירתו או מתנתו רק דיבאו לשאול כמה הכונה באמירתו פלגא. אך א"צ לזה דמלבד זה א"ש כנ"ל וצ"ע בקושיית הראשונים ז"ל הנ"ל. ובהנ"ל יתיישב לכאורה ג"כ קושיית התוס' ד"ה לא עשה ול"כ וכו' על הרשב"ם וזה לשונו ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתא לידיה וכו' עיי"ש בפירשב"ם ז"ל (דף קכד ע"א). ולפי הנ"ל לכאורה לא קשה כלל דבאמת יורש החלק בע"כ שמשועבד לו הירושה אך בגוף השדה י"ל דס"ל להרשב"ם ז"ל דאינו יכול לקנות שום חלק מבורר והוה כדשלב"ל ומש"ה לא יוכלו למכור וכנ"ל:

ז

ומה שהביא ידידי ליישב קושיית הראשונים הנ"ל מהא דפלגא דא"ל בארעא פלגא על הרשב"ם הנ"ל דמגמרא הנ"ל משמע דיכול למכור השותף קודם חלוקה וכתב ידידי לתרץ עפ"מ שהוכיח בס' מלוא הרועים דרבה א"ל אדם מקנה דשלב"ל וא"כ יכול נמי למכור דבר שאינו מבורר דדבר שאינו מבורר לא גרע מדשלב"ל והביא ידידי מס' קצוה"ח (סי' סא ס"ק ג) שכתב כן. ועיינתי בספר קצוה"ח והן אמת שכן איתא שם ומדמה שם דבר שאינו מבורר לדשלבל"ע שכתב שם וז"ל הטהור ומתוך דבריהם נראה לי ליישב קושיית התוס' פ' כל הגט ופ' בכל מערבין דהקשו בהא דאמר ר"מ שני לוגין וכו' אלמא קסבר ר"מ י"ב ובפ' י"ב וכו' מוקי רבא דר"מ וכו' אלמא מספקא ליה וכו' ולפי מה שכתבתי ניחא דכיון דלר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכו' כן הוא דבריו הקדושים. ועוד מיישב שם באופן זה עיין שם. אך לפע"ד דבריו הק' צ"ע לכאורה דהנה איתא ברמב"ם ז"ל הל' מכירה (פ' כ"ב הל' י') המזכה לעובר לא קנה ואם הוא בנו הואיל דדעתו של אדם קרוב אצל בנו קנה והובא בחו"מ סי' ר"י עיין שם והמבי"ט ח"ב סימן קל"ז כתב דלבנו יכול להקנות גם דשלב"ל ויובאו דבריו ז"ל לפנינו אי"ה והביא ראיה מגמרא דב"ב (דף קמב) אמר ר"י המזכה לעובר לא קנה כו' עיי"ש שהביא ראיה דכמו דמקנה לבנו אף שהוא לא בא לעולם כן מקנה לבנו דשלב"ל א"כ הרי מזה דהיכא דבריר לן שהוא מקנה בלב שלם בלא שום ספק מהני אף בדבר שלב"ל ועיין בזה בש"ע חו"ח סי' ר"י. א"כ קשה האיך נימא לפי סברת קצוה"ח הנ"ל דגם ר"מ ס"ל א"ב רק דהטעם הוא משום דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל א"כ קשה מאי טעמא דר"י ור"י ור"ש דאוסרים בהא דהלוקח יין אף אם ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ שם בתרומה בודאי מקנה בלב שלם בלא שום ספק ביון שרוצה בתקנת היין ואמאי אסרי וע"כ דלכאורה לא דמי דשלב"ל לדבר שאינו מבורר וצ"ע לכאורה בזה:

ועוד צ"ע לכאורה דהנה כתבו התוס' בקדושין (דף סג ע"א) ד"ה וידים איתנהו בעולם וז"ל וה"ה דהוה מצי לשנויי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כדמשני בפ' אעפ"י עכ"ל. הרי בהדיא דלהתוס' ז"ל לפי מה דשני ר"א בכתובות שם שאני קונמות דקדוה"ג נינהו לא צריך תו להא דשני באומרת יקדשו ידי לעושיהן בזה וקדוה"ג כיון דאלים להפקיע מידי שיעבוד אלים נמי לחול על דשלב"ל ועיין בכ"מ שפירש בהדיא דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל הכי בפ' י"ב מהל' נדרים עיי"ש. והנה בתרומה משמע לכאורה דהוי קדוה"ג כמבואר במס' בכורות (דף כז ע"א) א"כ אם הוה קדוה"ג חל ג"כ על דבר שלב"ל לפי הנ"ל וא"כ חייל ג"כ על דבר שאינו מבורר לפי סברת הקצוה"ח הנ"ל א"כ קשה אמאי פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהל' מעשר מי שהיה לו מאה לוגין טבל מה"ת ואמר שני לוגין שאני עתיד כו' לא יתחיל וישתה כו' ואין אומרין בשל תורה נחשב כאילו נברר עד שיברור דהרי בתרומה דהוה קדוה"ג חייל ג"כ על דבר שאינו מבורר לפי הנ"ל ועוד יקשה מכמה מקומות בש"ס דתליא בפלוגתא דברירה אף בקדוה"ג ולפי הנ"ל קשה. והנה בס' הפלאה על כתובות הקשה ג"כ מאי ראיה דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהך דהלוקח עבד ע"מ לשחררו כדמוכח בגמרא דהרי שיחרור הוה קדוה"ג דמפקיע מידי שיעבוד וי"ל לעולם ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אך מה דמהני שם משום דהוה קדוה"ג כהנ"ל עיי"ש. אך לפי מה שמתרץ שם בהפלאה ובקונטרס אחרון שם סי' פ"א דלא מהני קדוה"ג אלא במידי דאתי ממילא יתיישב ג"כ קושייתי הנ"ל על דברי קצוה"ח. ובדברי ההפלאה הנ"ל יש ליישב לכאורה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות פ' ט"ו היתה בהמתו מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי הוא עולה כו' והתם הוה קדוה"ג ומ"מ נקיט מילתיה בהיתה מעוברת ומשמע דוקא בהיתה מעוברת וקשה לכאורה דהלא להרמב"ם ז"ל ס"ל דאפילו בדשלב"ל מהני קדוה"ג. אלא ע"כ כמו שכתב ההפלאה דאפילו קדוה"ג דוקא במידי דאתי ממילא וא"כ יתיישב ג"כ הנ"ל. ובלאו הכי לכאורה אף דנקרא תרומה קדוה"ג בגמרא בכורות (דף כז הנ"ל) עכ"ז לא דמי להך קדוה"ג דמיירי בתוס' הנ"ל:

והנה במס' ב"ק (דף סט ע"א) מקשה מר"י אר"י דאיתא שם השתא נמי קשה דר"י אדר"י דאמרת לר"י לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט אלמא א"ל ברירה והא ר"י ל"ל ברירה דאמר ר"א אר"י האחין שחלקו לקוחות הן כו' ולסברת הקצוה"ח הנ"ל מאי קשה דלמא ל"ל ברירה והא דבכל המתלקט ס"ל דמהני דלמא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. אך בזה יפה כתב כ"ת דמצינו בכמה סתמא דאין אדם מקנה דשלב"ל והביא מקדושין לדף סב ע"א) וא"כ קשה לר"י דס"ל הלכה כסתם משנה ועוד הביא כ"ח מהא דאיתא כן בהדיא לר"י גבי הא דבעי שם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה כו' אמר ר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי משמע דוקא משום דהוה בידו הא לאו הכי לא מהני משום דאין אדם מקנה דשלב"ל, ובזה אפשר קצת לומר דאינו ראיה די"ל דהא דבעי ר"א מר"י לא איבעיא ליה אם לא מהני מחמת דהוה דשלב"ל רק דהאיבעיא הוא אם זה מקרי דבר שלב"ל או דגם דשלב"ל לא מקרי כיון דהוה בידו והוה כדשב"ל ויש נ"מ כגון שחזר בו באמצע וכדומה אם הוה כדשלב"ל יכול לחזור בו אף דמקנה בזה דשלב"ל כיון שאמר לכשיתלשו דלא עדיף ממאי דס"ל לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ומ"מ יכול לחזור בו קודם ביאתו לעולם. אבל אם נימא דכיון דהוא בידו הוה כדשב"ל אינו יכול לחזור בו וכן השיב לו ר"י דלא הוה כדשלב"ל. אך משמעות הגמרא לא משמע כן וכדמוכח ממתניתין כן דס"ל כסתמא דמתניתין דלא מהני דשלב"ל. וצ"ע מסוגיא דשם לדעת הרשב"ם ז"ל המובא במרדכי פ' י"נ סי' תקע"ט דגבי דשלב"ל אם אמר לכשיבואו בעולם מהני והביאו הרמ"א ז"ל בחו"מ (סי' רט ס"ד) עיי"ש וא"כ קשה משם דאמר יהיו פירות ערוגה זו חלושים לכשיתלשו הרי דקאמר לכשיתלשו ומ"מ לא מהני. לכן יש לדקדק ממתניתין שם וצ"ע בזה ועיין בס' שער המלך הל' מכירה פ"ב הל' ה' ויש לפלפל בזה בדעת הקצוה"ח הנ"ל. ועוד יש לדקדק דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל הלא לא חל עד אחר שיבא בעולם א"כ מה ירויח בזה בתרומה אם לא יחול עד אחר שיבא בעולם היינו שיבא לידי הפרשה:

אך באמת בעיקר מאי דחידש לן מרן הקצוה"ח הנ"ל לפע"ד לכאורה אף דנימא דדבר שאינו מבורר לא גרע מדשלב"ל כסברת הקצוה"ח הנ"ל מ"מ לפע"ד ל"ש לומר אלא דכמו דהיכא דחל על דשלב"ל כן יכול לחול הדבר על דבר שאינו מבורר וי"ל בתרומה דאף דאין ברירה מ"מ למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל חלה התרומה אף על שאינו מבורר. אך מ"מ אף דחלה התרומה מ"מ האיך ישתה היין דניחוש דלמא מה שישתה הוא התרומה דהרי כבר הוכחנו בעה"י דלפי פי' רש"י ז"ל אף למ"ד א"ב חלה התרומה אלא דלא נודע על איזה יין תלה וחיישינן דלמא ישתה התרומה וכאשר יתבאר לפנינו בעה"י אם כן אף לפי סברת הקצוה"ח הנ"ל אף דלא גרע מדשלב"ל וחלה למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אסור לשתות היין וסברת הקצוה"ח הנ"ל אינו מועיל אלא דיכול לחול עליו ומיושב היטב מה שהביא מקצוה"ח מהך דנטע רבעי אך בתרומה הנ"ל סו"ס יקשה וא"כ קשה מאי מישב שם בקצוה"ח הנ"ל קושיית התוס' דעירובין הנ"ל דלעולם י"ל דס"ל לר"מ א"ב והא דמהני בתרומה הוא משום דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהרי אף דתלה התרומה כמו בדשלב"ל מ"מ איך ישתה דדלמא ישתה התרומה ודברי מרן קצוה"ח ז"ל הנ"ל צע"ג ודוק:

ח

עוד כתב ידידי דמסוגיא זו קשה לדברי הפוסקים שהמוכר שני דברים ביחד בחדא מהני הקנין ובחדא לא מהני הקנין כגון דשלב"ל עם דשב"ל מתוך שלא חל על הדבר שלב"ל לא חל נמי על הדבר שבא לעולם והביא הגהת רמ"א ז"ל בחו"מ (סי' רג ס"י) שהביא בזה שלשה שיטות והאריך בזה ומסיק דמכאן קשה לכולי עלמא לכל הטעמים דהרי הכא הוי ככולכם שמסתמא יקנה כל השדה כאחד וגם הוה הכא לאיש אחד ואמאי קנה מחצה אלו דברי קושייתו. ע"ז יעיין בס' נתיבות המשפט דהיכא דקונה בחזקה בקרקע לא תליא כלל זה בזה דיוכל להיות שדבר א' יקנה ודבר א' לא יקנה יעו"ש בסי' ר"ג ודבריו הקדושים פשוטים בטעמם וא"כ לא קשה כלל קושייתו די"ל דכאן דמכר להם הקרקע עשו חזקה בגוף הקרקע ויש לפלפל בזה ואכמ"ל. ובדברי הנתיבות יתיישב מה שהקשה אא"ז הגאון הגדול ז"ל בספרו ב"ע חיו"ד (סי' מו) מהך דב"ק וב"ב (דף קו ע"ב) דפליגי רב ושמואל בשני אחין שחלקו ובא להם את ממדה"י דרב סבר בטלה המחלוקת ושמואל ס"ל מקמצין וקאמר התם רבא לר"נ לרב דאמר בטלה המחלוקת כו' אלא מעתה הני ב"ת כו' והא קיי"ל בכ"מ האחין שחלקו לקוחות הן ושמואל גופא ס"ל הכי בפ"ק ובפ' חזקת וא"כ הא כשחלקו מכר כ"א חלקו וחלק האח שבמדינת הים והוה כמוכר דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו ואמאי לא נימא דבטל כל המכירה עיי"ש שהאריך בזה ולפי דברי הנתיבות הנ"ל יתיישב דכאן היה חזקה ומשו"ה לא בטל כל המכירה. ולפ"מ שביאר שם אא"ז הגאון ז"ל בתשובה הנ"ל דבדבר דלא מוכח דתלי חד בחבריה ל"ש כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו גם קושיא זו הנ"ל יתיישב בזה דכאן הבכור שמחל חלק הבכורה עם חלק פשיטות לא תלי כלל החלק בכורה בחלק פשיטות רק דחשב דיכול ליתן שני החלקים ולאו כ"ע דיני גמירי ול"ש בזה הדין דבטלה מקצתו בטלה כולו ודוק. ועיין בס' ב"ע הנ"ל ותמצא הרבה וירוח לך:

ט

ומה שהקשה על קושיית התוס' במס' ב"ב (דף יג ע"ב) ד"ה כגון זו כופין וכו' שהקשו לרבה אמאי איצטריך קרא לבכור כו' בלא"ה כופין אותו על מדת סדום. והקשה דלמא מיירי כגון שהיה הפשוט מצרן באמצע. ראיתי שזה דבר פשוט לידידי שאף שהפשוט מצרן באמצע מ"מ יהבינן לבכור אחד מצרא ונעלם ממנו שזה מחלוקת הראשונים ה"ה הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאם גם הפשוט מצרן מ"מ יהבינן לבכור אחד מצרא. והרא"ש ז"ל ס"ל דכשהפשוט מצרן באמצע לא יהבינן לבכור אחד מצרא והובא בטור חו"מ (סי' קעז) שתי הדעות א"כ י"ל דהתוס' ז"ל ס"ל כהרא"ש ז"ל ומש"ה מקשים קושייתם. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל שפיר מתורץ קושייתם וכמו שכתב ידידי. אך יש לראות דהנה הב"י כתב שם דהרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל הנ"ל אזלי לשיטתייהו דלהרמב"ם ז"ל דאם השדות שוים ג"כ בשני פשוטים יכול לכוף שיתן לו אחד מצרא א"כ בבכור אף אם אינם שוים או דגם הפשוט מצרן יהבינן ליה אחד מצרא. דאל"כ ל"ל קרא. אבל להרא"ש ז"ל דס"ל דבפשוטים אינו יכול לכוף שיתן לו אמצרא דידיה אף בשוים השדות. א"כ אהני לן קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא באם השדות שוים. אבל אם אינם שוים או דהפשוט מצרן לא ידעינן מהקרא ליתן לו אחד מצרא עייש"ה א"כ לרבה דס"ל דכופין על מדת סדום וגם בפשוטים צריך ליתן ליה אחד מצרא דידיה באם השדות שוים א"כ מהקרא ידעינן גם באם הפשוט מצרן ולא קשה קושיית התוס' ל"ל קרא די"ל כנ"ל. אך מ"מ י"ל דס"ל להתוס' ז"ל דאף לרבה דס"ל דגם בפשוטים יהבינן ליה אמצרא דידיה אם השדות שוים. מ"מ גם בבכור לא משמע להו מהקרא דיהבינן ליה אחד מצרא אף אם הפשוט מצרן באמצע ותירצו בתירוצים אחרים דצריך קרא ע"ז עיי"ש וכ"ז פשוט:

והנה מסוגיא דידן מהא דלא עשה ולא כלום בפלגא או בכוליה לכל מר כדא"ל. לפע"ד יקשה על הא דכתב הכנה"ג ז"ל (סי' רג) בהגהת ב"י אות מ' והובא בשעהמ"ל שם הל' ה' וז"ל ומפורש שם דמיגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלב"ל עיי"ש בשעהמ"ל המקשה ומפלפל ע"ז ולפע"ד גם מזה יקשה דהלא אמרינן בחלק בכורה מהני המכירה ובחלק פשוט לא מהני למאן דס"ל כן ופירש הרשב"ם ז"ל שם דהוה דשלב"ל עיי"ש. א"כ הרי דלא אמרינן מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלא בא לעולם ודוק וצ"ע הרבה בזה ועיין בשעהמ"ל שם ועיין בזה בש"ע חו"מ (סי' רט) ברמ"א ז"ל שם:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה