שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן נה
עוד לש"ב הרב הנ"ל בענין הנ"ל
א
מה שכתב לי ידידי בדבר הראיה שכתבתי דמהני בשני קנינים הנ"ל מהך דקדושין מהא דהתקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו ודקדק ע"ז כבודו. אבאר לו דברי עוד הפעם דכיון דשם אמרינן דכיון דלא היה כונתו שיהיה הקדושין הכל חלין מנתינות של כל התאנים ביחד אלא בכל תאנה רצה שתתקדש בזה מש"ה אמרינן דאו או קאמר ואם יש באחת מהן שו"פ מקודשת א"כ שפיר מוכח דגם בהך דקנה בשני קנינין בקנין המועיל ובקנין שאינו מועיל ג"כ מהני ול"ד כלל להא דקני או"ח כמו שביארנו. דאם נאמר דדמי לקני או"ח ול"ק וע"כ נאמר דאף דבקנין אחד מהן היינו קנין המועיל מהני מ"מ כיון שהקנה בקנין שני נימא דכונתו שלא יהני קנין המועיל אלא באופן שיועיל ג"כ קנין השני כמו באו"ח דאמרינן למ"ד דלא קני דכונתו שלא יועיל אצלו אם לא יקנה אצל החמור א"כ גם בהך דקדושין מנ"ל דאו או קאמר או בתמרה זו או בזו דלמא כונתו שלא יקנה בתמרה זו אלא אם יוכל להועיל גם תמרה שניה וכיון דתמרה זו לית בה שו"פ ממילא ל"מ ג"כ זו דאית בה שו"פ אע"כ דזה אינו סברא כלל כמו שנתבאר בעה"י. אלא דכיון דעשה שני קנינין ובכל אחד רצה שיועיל לכל הקנין אמרינן דאו או קאמר או זו או זו וא"כ ג"כ בענין הנ"ל או או קאמר וכיון שיש קנין אחד המועיל שפיר מהני. אך גם אנכי כתבתי שיש לדחות בזה ונתבאר למעלה ס מזה בארוכה:
ב
אך מה שכתב ידידי לפלפל בראיה השניה מהך דהמקדש במלוה ופרוטה והאריך לסתור דאינו ראיה מזה והאריך מהך דהגהת מרדכי בסוגיא דקני או"ח דכתב דמטעם מגו כו'. לפע"ד אי משום זה אין לדחות כלל ואין ענין להך דשם יעוש"ה. אך בלא"ה נ"ל פשוט דליכא להוכיח מהך דהמקדש במלוה ופרוטה ול"ד להך דמכר בשני קנינין הנ"ל דשם הרי אנו יודעין דע"כ כונתו היה שיועיל כל קנין וקנין להמכירה הן המועיל והן שא"מ אלא דלא ידע שאינו מועיל דאל"כ למה עשה כלל הך קנין שא"מ. משא"כ בהך דמקדש במלוה ופרוטה דע"כ למ"ד דמהני משום דדעתו אפרוטה היינו דדעתו רק אפרוטה ולא על המלוה כלל והמלוה מחל לה ולא לקדשה בזה ולמ"ד דעתו אמלוה היינו גם אמלוה דאל"כ אלא רק על מלוה איך נוכל לומר כן היכא דקידשה במלוה פרוטה ובכסף פרוטה נימא בזה דדעתו על מלוה ולא על פרוטה שנתן בעין זה דבר שאין הדעת סובלתן. אע"כ דלמ"ד על המלוה היינו אף על מלוה וא"כ למ"ד דעתו אפרוטה היינו רק על הפרוטה והיינו טעמא משום דהוא בעין. וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א ז"ל (סי' אלף רלג) והובא בס' אבני מלואים (סי' כח) דלמ"ד דעתו אמלוה דעתו גם אמלוה כנ"ל ולמ"ד דעתו אפרוטה היינו רק על פרוטה והטעם הוא משום דהוא בעין דעתו רק ע"ז ואמרינן דעתה היה להתקדש העיקר בהפרוטה במה שלפניה אך על מנת שימחול לה המלוה כן כתב בהדיא ברשב"א ז"ל שם והובא ג"כ בס' אבני מלואים. א"כ ליכא להוכיח להא דשני קנינין הנ"ל מהא דמלוה ופרוטה דקיי"ל דמהני דשם למ"ד דמהני ולמאי דקיי"ל כן היינו דאמרינן דכונתו רק על פרוטה וע"מ שימחול המלוה כמבואר ברשב"א ז"ל משא"כ בב' קנינין דזה ודאי דכונתו היה בכל ב' הקנינין שיקנה עמהם דאל"כ למה עשה זאת. אך מ"מ ג"כ בזה בהקנה בשני קנינין הנ"ל ג"כ לא דמי לקני או"ח כמו שנתבאר למעלה בעה"י באריכות ושפיר קנה המכירה:
והנה באמת יש לראות למ"ד דמקדש במלוה ופרוטה דעתו על מלוה והיינו גם על מלוה כנ"ל ומש"ה לא מהני וזה לכ"ע דע"כ לא פליגי אלא איך היה דעתם אבל אם ברור הוא דדעתו גם על מלוה לא מהני הקדושין לכ"ע וטעמא מאי הוא הלא סו"ס קידש ג"כ בהפרוטה. והנה בס' אבני מלואים הנ"ל ביאר שם דהטעם הוא משום דדמי לקני או"ח ומהך דאמר רב ששת מנא אמינא לה דתחניא רי"א אין לך מר בקישות אלא וכו' עיי"ש וה"ט דמקדש בראוי ובשאינו ראוי ואם דעתחה אתרווייהו לקדושין הו"ל קני או"ח ולא קנה הפרוטה אלא מחצה כמו במר ומתוק והו"ל מקדש חצי אשה דאינה מקודשת וכו' יעוש"ה. וא"כ לפי"ז יקשה מסוגיא זו על דברי הנ"ל בהך דמקנה בשני קנינין המועיל ושא"מ לפי"ז לא יקנה כולה אלא חצי דנימא כמו באשה דאמרינן היכא דכוון בשני קנינין אמרינן דקנין זה מהני על חצי והקנין השני על חצי ומש"ה בקדושין ל"מ דאין קדושין לחצאין א"כ בהך דהמוכר בשני קנינין הנ"ל הו"ל למימר דלא קני אלא חצי. אך באמת נלפע"ד אף דסייעתא מהכא ליכא על הנ"ל כמו שנתבאר מ"מ קושיא ג"כ ליתא דלא דמי כלל הך דקדושין בב' ענינים כמו במלוה ופרוטה להא דהמוכר בב' קנינין בקנין המועיל ושא"מ כגון בקנין סודר ואגב הנ"ל. דהנה בהך דקדושין הלא לפי דעתו שרצה לקדשה במלוה ופרוטה הרי המלוה והפרוטה הכל סוג וענין אחד דל"ש כלל לומר דהוא יחשוב בקנין מלוה מהני לקדש וקנין פרוטה ל"מ. דגם מלוה הוא כסף חוב שיש לו עליו גם הפרוטה הכל הוא מטעם קנין קדושי כסף והכל שם אחד הוא. וא"כ מי שקידש למשל בכסף פרוטה בעין ובמלוה פרוטה הרי לא נוכל לומר דכונתו היה אולי לא מהני הפרוטה שנתן בעין לכן הוא מקדשה עם הפרוטה דמלוה. דמאי עדיפותא דמלוה מפרוטה בעין ולמה עשה כלל הקדושין במלוה ג"כ אלא ודאי דכונתו היה שיועיל חצי במלוה וחצי בהפרוטה בעין דהיינו שרצה לקנותה בעד שתי הפרוטות יחד חצי בעד המלוה וחצי בפרוטה בעין ומש"ה ממילא לא קנה כלל דאין אשה לחצאין וכמו שכתב בס' א"מ הנ"ל. מה שא"כ בהך דהמוכר בשני קנינין סברא הוא דודאי רצה שבכל קנין יקנה המכירה דודאי בכל מה דיוכל יותר לקנות נתרצה בזה כיון שהוא רוצה בזה. ומה דעשה הקנין שאינו מועיל היינו כיון דהקנינין אינן מסוג אחד כגון בקנין סודר וקנין אגב הנ"ל דאמרינן דחשב דלמא קנין אגב עדיף וז"פ מאד. וה"ה בקדושין אם היה רוצה לקדשה עם כסף ועם עוד קנין שאינו מועיל אך אינו מסוג אחד של כסף לכאורה י"ל דהדבר ברור דמהני לכ"ע דאין כונתו בחצי' על קנין זה וחצי' על קנין זה אלא דכונתו היה דלמא זה עדיף ואחר שאמרתי זאת מצאתי עוד בס' אבני מלואים שם שחילק באופן זה בין כסף לשטר יעוש"ה והנאני מאד שכונתי לדעתו הגדול ז"ל בסברא זו תל"י:
ג
אך לפי"ז א"כ לכאורה לר"ש דס"ל באו"ח דקנה כולה והוכחתו מהך דהתורם קישוא שמוסיף על המר שבו ומזה הוכיח דקנה כולה וא"כ לפי"ז לכאורה ג"כ בקידושין צ"ל דלמ"ד זה קנה כל האשה בהפרוטה אף דהמלוה לא מהני. וא"כ לפי"ז יקשה למ"ד זה מהך דדוד ושאול דשאול ס"ל דעתו אמלוה ומש"ה לא מהני ודוד ס"ל דעתו אפרוטה. אבל באם דברור דדעתו אמלוה והיינו אף אמלוה כנ"ל. בזה לכ"ע לא מהני הקידושין ואמאי לא מהני שם הקידושין. וקשה לרב ששת. ואף שיש קצת לחלק בזה בין קידושין לקני או"ח לר"ש. עכ"ז נלפע"ד לכאורה לחדש בזה דבר ויתישב ג"כ מה שהקשה שם בס' א"מ דהנה לפי מה שביאר שם דמש"ה בקידושין במלוה ופרוטה למ"ד אף במלוה לא מהני היינו משום דהוה קני או"ח דלא קני אלא חצי אשה ואין קידושין לחצאין ותמה ע"ז דלפי מה דמבואר בתוס' קידושין (דף ז' ע"ב) ד"ה חצייך בפרוטה כו' דאה"נ דאי הוה אמר לה בלשון קידושין הוה פשטה קידושין בכולה כו'. א"כ באמר לה התקדשי לי במלוה ופרוטה נהי דדעתא אתרווייהו כיון דקיי"ל דקנה מחצה. כיון דתפסה פרוטה קצת קידושין הרי פשטה קידושי בכולה כיון דהיא מתרצית לכולה ובהך דסנהדרין דשאול סבר דדעתו אמלוה י"ל דדוד לא אמר בלשון קידושין אלא בלשון הרי את מאורסת כו' מש"ה לא פשטה הקידושין בכולה אך בהא דרבא דאמר ש"מ מדר"א תלת מלוה ופרוטה דעתו אפרוטה והרי שם מבואר דאמר בלשון קידושין. וא"כ אף אם דעתו אתרווייהו צריך להיות מקודשת וכתב שם דרבא ס"ל כר"ה דבאו"ח לא קנה כלל עיי"ש וקצת יש סמך לדבריו ז"ל מהך דקידושין (דף נא ע"א) דאיתא שם א"ל רבא ולטעמיך קני או"ח כו' ולא קני משמע דס"ל לרבא דלא קנה כלל יעו"ש. ואף דלרב אמי י"ל דס"ל כר"נ באו"ח דקנה מחצה וא"כ ממילא בקידושין פשטה בכולה וא"כ איך מוכח מר"א דס"ל כן וצ"ל לפי"ז ע"כ דרבא דייק לפי מה דס"ל לדידי' כמ"ד דלא קני כלל באו"ח לפי"ז מוכח מר"א הני תלת דינים וצ"ע בזה. ולפי"ז המבואר שם בהך דדוד ושאול ע"כ צ"ל דאמר בלשון הרי את מאורסת דוקא כמוש"כ בס' א"מ שם:
ולפע"ד היה נראה לכאורה דיש לחלק בין מלוה למלוה די"ל דהיכא דקידש במלוה פרוטה. ופרוטה בעין שפיר אמרינן דאף למ"ד דעתו אמלוה היינו אף אמלוה דאין לומר רק אמלוה דזה אין הדעת נותן כלל דיתן פרוטה ודעתו יהיה רק על הפרוטה מלוה. דיותר טוב לו לחשוב על הפרוטה שהוא נותן כנ"ל. משא"כ היכא דמקדש במלוה סך רב ונותן ג"כ פרוטה אחת בעין בזה שפיר י"ל דדעתו רק על המלוה שהוא סך חשוב ואף שהוא נותן לה ג"כ עוד פרוטה בעין. הוא נותן לה רק ליתר חיזוק אבל עיקר כונתו הוא רק על המלוה. וא"כ א"ש גבי שאול ודוד כיון שהוא היה חייב לו מלוה עושר גדול אף שנתן ג"כ פרוטה היינו המאה ערלות מ"מ י"ל דדעתו היה רק על המלוה שהוא עושר גדול ולא על הפרוטה ומה גם דאין דרכה של בת שאול מלך ישראל להתקדש בשו"פ וא"כ בודאי היה דעתו על המלוה בלבד. וגם לא להצטרף הפרוטה עם המלוה דלגבה לא נחשב הפרוטה לכלום והא דהביא המאה ערלות י"ל דלא לקידושין הביא אלא להראות לשאול כי גבור הוא דהרי הביא מאתים מה שלא ביקש ממנו אלא מאה. אלא די"ל דכ"ז להראות גבורתו לפני שאול. וא"כ א"ש ג"כ למ"ד דקני או"ח דקנה כולה כנ"ל משום דכאן לא היה דעתו אלא אמלוה. וגם יתישב הא דהקשה בס' א"מ הנ"ל דהרי אם אמר התקדשי לי פשטה קידושין בכולה ומש"ה אוקים לה דגבי דוד ע"כ אמר לשון מאורסת ולפי הנ"ל ניחא די"ל דאמר ג"כ לשון מקודשת לי ומ"מ לא דמי לקני או"ח דשם דעתו רק על מלוה. ויתיישב היטב לכאורה פירש"י ז"ל שפירש שם בסנהדרין (דף יט ע"ב) הנ"ל דטעמו דמ"ד דעתו אמלוה היינו משום דחשיבא, וע"ז יפה העיר כבודו דא"כ לפי"ז משמע דהיכא דלא היה במלוה חשיבות כגון דליתא במלוה אלא כמו הפרוטה שנתן לה בעין בזה לא אמרינן דעתו אמלוה ולכ"ע מקודשת דדעתה אפרוטה. א"כ מאי הוכיח רבא בקידושין הנ"ל דהמקדש במלוה ופרוטה דעתו אפרוטה דהרי התם בהיתה אוכלת ראשונה משמע אף בשלא היתה שוה הראשונה יותר מהאחרונה. א"כ לפי"ז לכ"ע דעתו אפרוטה ויפה הקשה. אך לפי הנ"ל לכאורה א"ש דבאמת הך פלוגתא דמלוה ופרוטה היינו אף במלוה פחותה כמו הפרוטה אלא דלמ"ד דעתו אמלוה היינו אף אמלוה ומש"ה לא מהני דדמי לקני או"ח הנ"ל ואין אשה מתקדשת לחצאין ומ"ד דקנה הכל בקני או"ח הנ"ל באמת י"ל דס"ל דמקודשת אף דדעתו ג"כ אמלוה. והא דשאול ודוד היינו דשם י"ל דדעתו רק אמלוה כנ"ל דחשוב היה. ורבא דס"ל ללמוד ממתניתין דקידושין דדעתו אפרוטה דאי אמלוה והיינו אף אמלוה כיון דשם מיירי במלוה פחותה כמו פרוטה א"כ אי רק אף על מלוה אף דדעתו ג"כ אפרוטה מ"מ לא קנה כלל דדמי לקני או"ח. ואף דשם מיירי בקידש בלשון קידושין ולמ"ד בקני או"ח קנה מחצה א"כ ג"כ באשה נפשט קידושי בכולה. הרי בזה כבר תירץ בס' אבני מלואים הנ"ל די"ל דרבא ס"ל כר"ה דל"ק כלל ודוק בזה:
ד
אך עדיין יקשה לפי הנ"ל דאיך נימא בהך דשאול ודוד דדוד סבר דדעתו היה רק על מלוה דהרי מקודם זה ביקש דוד ליקח את מירב בתו בעד הבטחתו העושר גדול והשיב שאול דמלוה א"ל גבאי ולאו כלום היא אלא אי בעית אייתי לו מאה ערלות פלשתים וכו' כמבואר בגמרא סנהדרין שם א"כ האיך יוכל להיות דדוד יחשוב רק על המלוה והרי כבר אמר לו דלאו כלום הוא. אלא דלכאורה נראה דאף אם לו נפרש דהפירוש דעתו אמלוה דשם ג"כ היינו אף אמלוה מ"מ גם בזה אין הדעת נותנת כלל לפרש דדעת דוד היה אף על המלוה כיון דשאול אמר לו דמלוה אינו כלום לגבי קידושין אלא זיל אייתי לי כו' ואתן לך כו'. ולמה היה לו לדוד לחשוב כלל על המלוה ומה יוסיף לו יפוי כח בהמלוה ג"כ כיון דהמלוה לבד אינו כלום לגבי הקידושין ושאול אמר לו דכשיביא לו כו' אזי יתן לו בתו ומסתמא חשב על השו"פ שהביא לו. ובעה"י מצאתי בס' תורת חיים שעמד ע"ז דדוד בודאי לא חשב על המלוה כנ"ל עיי"ש מה שתירץ כיון דסתם ב"א לא יחשבו על הפרוטה אלא על המלוה בטלה דעתו בזה ואפקוהו רבנן לקידושין מניה עיי"ש וא"כ א"ש ג"כ כהנ"ל:
ודע דלכאורה תמוהין לי, דברי האבני מלואים הנ"ל דכתב בטעמא דלמ"ד ג"כ אמלוה לא מהני משום דדמי לקני או"ח ולא קנה אלא חצי לר"נ ורבא דפשיט מר"א דדעתו רק אפרוטה היינו ע"כ דס"ל כרה"מ דאו"ח לא קנה כלל כנ"ל. דהרי מבואר במס' קידושין (דף מח ע"ב) דאיתא בזה פלוגתא דתנאי ר"נ ור"י הנשיא דלר"י הנשיא מלוה ופרוטה דעתו אפרוטה וע"כ לא פליגי אלא אי דעתו אפרוטה לבד או גם אמלוה אבל אם ברור דדעתו גם אמלוה אינה מקודשת לכ"ע. ולפי סברת הא"מ ז"ל הוא מטעם קני או"ח ואמאי לא נימא דפשטה קדושין בכולה וע"כ דנפרש לסברתו ז"ל דס"ל כרה"מ דבקני או"ח לא קני כלל וא"כ יקשה מהני תנאי על ר"נ דס"ל דקנה מחצה וגם לר"ש קשה כנ"ל. ועכ"פ קשה מר' נתן שם. ולומר דגם ברייתא זו מיירי שלא קידש לה בלשון קידושין אלא אמר הרי את מאורסת לי כמו שפירש הא"מ ז"ל בהך דדוד ושאול ודאי זה דוחק גדול לפרש הברייתא כן כמובן לכל רואה. ועוד דהך ברייתא דקידושין (דף מ"ח) דמוקי לה בקידשה בשטר ר"מ אומר מקודשת וחכ"א שמין את הנייר ופירש"י ז"ל דר"מ סבר אין דעתה על הנייר וחכמים סברי דדעתה נמי אנייר ואמאי לא נימא דהוה קני או"ח וכבר הביא זאת בס' א"מ בעצמו שם וביאר דהטעם הוא משום דפשטה קידושין בכולה. ואני תמה דלפי"ז יקשה מהנך חכמים דס"ל שמין את הנייר לרה"מ דס"ל באו"ח ל"ק כלל אם נימא דדמי לקני או"ח. אלא דאי לא מסתפינא לכתוב נגד דבריו הקדושים ז"ל לכאורה י"ל דלא דמי הך דחצייך מקודשת לי וחצייך מקודשת לי להך דקידשה במלוה ופרוטה דחצייך מקודשת לי הרי כל חציה לבדה נתקדשה וכיון דנתקדשה חציה פשטה קידושין בכולה כיון שאיזה חלק ממנה יכלה לחול בקידושין הראשונה משא"כ במקדש במלוה ופרוטה ל"ש לומר דחלק ממנה נתקדשה בפרוטה וחלק במלוה אלא דבכל קנין וקנין חשיב נתקדשה במלוה ופרוטה. וע"ז נתרצתה האשה להתקדש ולמ"ד דעתו אף על מלוה הרי לא נמצא שום חלק קנין בהאשה שלא יהיה עם המלוה ג"כ והרי מלוה לא מהני. ואם דמי לקני או"ח הרי לא התחיל שום צד קנין ויש להאריך בזה ואכמ"ל וצע"ג בענין זה. ועדיין צ"ע מהא דרשב"א דס"ל במלוה אם נשתייר פרוטה ה"ז מקודשת אף דהיה מקדשה עם כל המלוה והוה מלוה ופרוטה ושם בודאי היה דעתו על כל המלוה דלא ידע מה נשאר ואמאי מהני ולא מדמינן לקני או"ח וי"ל בזה וצ"ע.
ה
ומה שכתב ידידי לתמוה על הקושיא שכתבתי לו בשם ידידינו הרב מו"ה ח"מ נ"י מהא דמס' ב"ב (דף קכו ע"א) בפלוגתא דרב פפא ורב פפי בבכור שמכר נכסי דידי' ודפשיט דרב פפי ס"ל אליבא דרבא דלא עשה כלום בפלגא. ובחלק בכורה יפה מכר כו' ואמאי לא נימא דדמי לקני או"ח וקשה לכ"ע דגם לר"פ היינו דאין לבכור ק"ח כו' ואני הסכמתי דיפה הקשה וכתבתי לישב ע"ז וע"ז תמה ידידי דמי הגיד לנו האך היו הקנינים שם דיכול להיות דכל דבר הקנה לו בקנין בפ"ע היינו חלק פשיטות שלו ושל אחיו בפ"ע. וחלק בכורה מכר בקנין בפ"ע ואח"כ כללם בשטר אחד. ואני תמה על ידידי האיך נוכל לפרש כן בהך סוגיא דב"ב דהרי מבואר דר"פ ס"ל לא עשה ולא כלום בפלגא ואם דמכר בקנין בפ"ע ל"ש לומר בפלגא. ואף באם דכללן בשטר אחד. דהרי אם באו לשאול לפני רבא על המכירה לא באו לשאול על השטר אלא על הקנינים באו לשאול ואם היו קנינים בפ"ע הרי כל מכירה בפ"ע היא ואם לרב פפי הא דלא עשה כלום היינו בחלק פשיטות ובחלק בכורה יפה מכר ל"ש לשון בפלגא. דהרי בכל המכירה על הפשיטות לא עשה כלום בהקנין שעשה לבד השטר דזה עיקר הקנין דבהשטר ל"מ כיון דכללן יחד ודמי לקני או"ח ועיקר הקנין היינו לבד השטר שהיה כ"א בפ"ע. והכי הו"ל למימר לא עשה כלום בקנין אחד ומ"ס לא עשה כלום בשני הקנינין. ועוד דהרי מבואר בגמרא שם דהא דר"פ אליבא דרבא לאו בפירוש שמיע ליה אלא מכללא הוא דשמיע ליה לרבא דפסק לא עשה כלום ובזה פליגי בפירוש דלא עשה כלום ומזה למדו לרבא אם יש לו לבכור ק"ח. א"כ קשה דלמא לעולם ס"ל לרבא דיש לו לבכור ק"ח אלא דהמעשה היה שהיה בקנין אחד ודמי לקני או"ח ובפרט לפ"מ שנתבאר למעלה דס"ל לרבא דבאו"ח ל"ק כלל וקצת משמע כן מהא דמס' קידושין כנ"ל. ואם דנאמר דהיה ידוע לו המעשה דאתא לקמי' דרבא דהיה בב' קנינים דזה דוחק דהו"ל לפרושי בגמרא דבזה עיקר ההוכחה. ולא למינקט לשון דמשתמע בקנין אחד כמשמעות הלשון בפלגא. אלא דלפע"ד לכאורה משמעות הגמרא כפשוטו דמשמע דהי' בקנין אחד ושפיר קשה כנ"ל אך לפי מה שהבאתי מהנתיבות א"ש בפשיטות. ואם ירצה כבודו לדחוק ולהעמיד דבריו יהיה לו אשר לו אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות וכל הנ"ל עדיין צ"ע בזה ולא כתבתי רק לפי הנלע"ד לכאורה. וד' ברחמיו יצילני משגיאות ויאיר עיני בתורתו כעתירת ידידו:
אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער: