אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן נד

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן נד

סימן נג

בעה"י י לכבוד ידידי שב"ז ה"ה האברך הרב הג' החריף ובקי מורג חרוץ מלוא עתיק שלם במעלות ומדות כו' כש"ת מו"ה מרדכי ביאליבלאצקי נ"י מק"ק וואלפא:

אחדשה"ט מכתבו היקר הגיעני ובדבר אשר כתב לי כבודו ממה שכתב לו אחד מאוהביו מוולאזין חקירת שאלה אחת והציע לפני תשובתו שהשיב בזה ובקשני לחוות דעתי העניה בזה הנני להעריך לו לפי מה שעלה ברעיוני בהשקף ראשון בעה"י ולא אחליט הדבר אך הנראה לכאורה לפע"ד:

במש"כ באחד שמכר להשני קרקע בשני קנינים בקנין המועיל ובקנין גרוע והיינו בקנין סודר ובקנין אגב. ומבואר בש"ע חו"מ סי' ר"ב ס"ו דבקרקע לא מהני קנין אגב אם מהני מכירה זה משום קנין השני או לא. ומקום הספק כתבו לו מהך דמס' ב"ב (דף קמ"ג) באת וחמור דפליגי בזה רה"מ ור"ש ור"נ כמבואר שם והאריך בזה ידידי וטרם שנבוא לעיין בדברי ידידי ארשום לו מה שנלע"ד לכאורה בזה כאשר כתב לי ידידי להשיב תיכף טרם העיון בדבריו מה שנלע"ד בגוף הדין זה:

א

ר"ד לא הבינותי כלל מה שהביא במקור הספק בדין זה מהא דמס' ב"ב הנ"ל מקני את וחמור ואתפלא מאד על הכותב זאת. מה שלענ"ד אין ענין כלל זה לזה. דהנה טעמייהו דהני אמוראי דפליגי שם מבואר במס' ב"ב (דף קי"ג) הנ"ל. את וחמור ר"נ אמר קנה מחצה ופירשב"ם ז"ל דהכי אמר לו את וחומר תיקנו שניכם הוא מחצה ואתה מחצה ולא אבד האיש חלקו בשביל החמור כו'. ורה"מ אמר לא קנה כלום. פירשב"ם ז"ל כיון דבקנין אחד הוא לא נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום וכיון דחמור לא קנה כו' ורש"א קנה הכל. פירשב"ם ז"ל אדם יודע שאין חמור קונה נגמר בדעתו שמי שיוכל לקנות וכו' וקיי"ל כר"נ דקונה מחצה. והנה מהך פלוגתא דהנך אמוראי הנ"ל דימה המרדכי בפ' מ"ש דכן הדין במי שהקנה מטלטלין ומעות בקנין אחד. ובמעות אינו מועיל קנין דמטבע אינו נקנה בחליפין וכתב שם ג"כ ג' דיעות כנ"ל והובא בסמ"ע בחו"מ (סי' ר"ג ס"י) וכן במקנה דבשלב"ל עם דבר שבא לעולם המובא בסי' ר"ט בזה שייך שפיר לדמויי להנך טעמים הנ"ל די"ל דלר"נ קונה מחצה די"ל דהיינו דכונתו היה שיקנה המטבעות והמטלטלין כדינא ומה דל"מ למטבעות לא מגרע כח המטלטלין כמו באת וחמיר. ולרב המנונא ל"ק כלום די"ל דכונתו היה שיקנה כל הקנין שהקנה לו המטבעות והמטלטלין וכיון דל"מ להנך מטבעות ממילא ל"מ גם להמטלטלין. משא"כ בנידון דידן שהקנה לו בשני קנינים לא שייך כ"ז ומאיזה טעם נמצא לר"נ דלא יקנה אלא פלגא בשלמא באו"ת י"ל דרצה שיקנה הוא חלקו החצי וחלק החמור לא הקנה לו אלא שלו וזה מהני לענין חלקו. משא"כ כאן הרי הקנה לו כולה אלא דעשה שני קנינים ולא שייך לומר דרצה דוקא דבכל קנין יקנה מחצה דהרי הוא אמר ועשה כל קנין לכל המכירה א"כ ל"ש טעם הנ"ל וגם לרה"מ דל"ק כלל ל"ש טעמו דבשלמא באת וחמור י"ל דלא רצה אלא שיקוים כל הקנין ולא לחצאין משא"כ כאן אף אם לא יהנה קנין אחד הרי נשאר קנין שבזה יוכל לגמור רצונו לכל קנין המכירה ואין ענין וסברא כלל לדמויי להך דמס' ב"ב הנ"ל באו"ח הנ"ל. אלא דמטעם אחר יש להסתפק כאשר יבואר בעה"י. ואף כי כ"ז פשוט הוא ואין כדאי להאריך על סברות ודמיונות כאלו וכאשר כתב ידידי ג"כ כי אינו דומה כלל להך דמס' ב"ב הנ"ל עכ"ז אכתוב לכאורה איזה ראיות קצת לזה מה שעלה ברעיוני לכאורה בעת קראתי מכתבו אף שיש לדחותם. דהנה בקדושין (דף מו ע"א) במתניתין האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו כו' אם וכו' וכן קיי"ל כסתם מתניתין זו. וא"כ הרי זה דומה להך דקונה בקנין גרוע וקנין טוב ומ"מ מהני הקידושין לכ"ע וע"כ דלא דמי לאו"ת הנ"ל מטעמים הנ"ל דאם נימא דבקנה בב' קנינין ל"מ דדמי לקני או"ת ועכצ"ל דהטעם הוא דכמו באו"ח למ"ד דלא קנה היינו משום דכונתו דלא יועיל אצלו אם לא יועיל אצל החמור וכן בב' קנינין נימא דכונתו דלא יועיל קנין הטוב באם דאינו מועיל קנין הגרוע ג"כ לקנות בה א"כ לפי"ז ג"כ שם בקידושין הנ"ל דאמרינן שם דהיכא דהוה פרטא וכונתו בכל תמרה לקדש בה ולא בכולם יחד מהני בכל תמרה ותמרה באיזה שיש בו שו"פ דאמרינן דאו בזו או בזו קאמר וא"כ אמאי לא נימא ג"כ דלעולם כונתו בכל תמרה לקדשה ולא בכולם יחד ומ"מ נימא דכונתו דלא יועיל בתמרה זו אם לא יועיל ג"כ בזו כנ"ל אע"כ דל"ש כלל לומר כן וכהנה יש למצוא הרבה בש"ס:

וכן בהך דמס' ב"מ (דף י' ע"א) ראה את המציאה ונפל עליה ובא אתר והחזיק בה וכו' זכה בה אר"ל משום זכו' ד' אמות של אדם קונה לו בכ"מ מ"ט וכו' אמר אביי מותיב רחב"י פאה א"ר מותיב ריב"א נזיקין כו' נטל מקצת פאה כו' נפל לו עליו כו' מעבירין אותו הימנה וכן כו' וא"א ארבע אמות וכו'. וניקני לו ארבע אמות כו' ואי תיקון רבנן כי לא כו' גלי אדעתיה דבנפילה נ"ל דליקני בד"א לא נ"ל דליקני וכן בהך דראה את המציאה כמבואר שם. והשתא מאי קא מקשה לר"ל דלמא ס"ל לר"ל דקני או"ת לא קנה ובאמת מהני הקנין ד"א אף היכא דנפל אלא משום דאיכא בהדיה קנין גרוע דנפל. והכי הו"ל למימר כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה נ"ל ג"כ דליקני ולמה סיים דגלי דעתיה דבד"א לא נ"ל דליקני. והרי אף אם נ"ל בהקנין ד"א כיון דאיכא בהדי' קנין גרוע דנפילה. דגלי דעתו דרוצה ג"כ בקנין זה הוה כמו קני או"ת לפי דעתו בנידון דידן. ואף כי ראיות הנ"ל יש לדחות. עכ"ז האמת יורה דרכו דאין ענין כלל להך דקני או"ת הנ"ל. וכן יש להוכיח מהא דמס' ב"ב (דף קנב ע"א) איתמר מתנת ש"מ שכתוב בי' קנין. ב"ר משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי ושמואל אמר לא ידענא מה אידון ביה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין כו' ועיין בפירוש רשב"ם ז"ל שם ד"ה לא ידענא וכו' דלמא לא קנה כלל וכו' הלכך איכא למימר מיהדר הדר ועקר ממנה תורת מתנת ש"מ ואינו רוצה לקנות באמירה בעלמא אלא בקנין סודר ומה הוא מקנה לו בהאי קנין מתנת ש"מ הוא מקנה לו דהיינו לאח"מ ואין שטר לאח"מ אא"כ הקנה לו מחיים עיי"ש. ואם נאמר כדעתו בנידון דידן מנ"ל לרשב"ם ז"ל לפרש דעקר מיניה כח מתנת ש"מ ואינו רוצה שיקנה באמירה בעלמא אלא בקנין סודר נימא דרוצה דבשניהם יקנה וא"כ איכא קנין אחד קנין גרוע וס"ל לשמואל דל"ק כרה"מ או דס"ל דקונה מחצה וזהו לא ידענא מה אידון ביה. ואף שיש בזה ג"כ קצת לדחות עכ"ז האמת יורה דרכו דאין ענין כלל להך דקני או"ת הנ"ל ודוק:

ב

אלא אי איכא לספוקי בנידון דידן הכי איכא לספוקי [וכבודו לא כתב באיזה אופן חקירתו] דהיינו אם הקנה מקודם בקנין המועיל ואח"כ בקנין הגרוע או להיפך דיש בזה נ"מ לפע"ד דהיכא דהקנה מקודם בקנין גרוע ואח"כ בקנין טוב לפע"ד ברור ופשוט דמהני בלא שום ספק ול"ש כלל לדמויי להך דקני או"ח הנ"ל. אלא היכא דהקנה מקודם בקנין טוב ואח"כ בקנין הגרוע בזה יש מקום לספוקי לכאורה וממקום שהבאתי מהך דמס' ב"מ הנ"ל ודמס' ב"ב הנ"ל. דבמס' ב"מ הנ"ל אמרינן דהיכא דנפל גלי אדעתיה דבנפילה נ"ל דליקני ולא בד"א והיינו דמקודם הנפילה היה זוכה בהד"א וכיון שנפל גלי אדעתי' דלא היה נ"ל הקנין מהד"א ולא קנה לו הד"א. וכן במתנת ש"מ בקנין כיון דלא היה צריך להקנין והוא עשה קנין גלי אדעתיה דלא נ"ל בקנין ראשון ככל ש"מ. ואולי י"ל ג"כ כאן בנידון דידן כיון דהקנה לו מקודם הקרקע בקנין סודר והיה מהני והוא עשה אח"כ קנין אגב. א"כ גלי אדעתיה דבקנין אגב ניחא ליה דיקנה ולא בקנין סודר ואפשר דלא מהני הקנין:

אך גם בזה לכאורה ליכא לדמויי להא דמס' מציעא ודב"ב הנ"ל. דבשלמא בהך דמס' מציעא הנ"ל דכיון דגלי אדעתו במאי דנפל דאין רצונו לקנות בהד"א א"כ הרי לא היה עדיין שום קנין ולא קנה עדיין כלל אף דהוה כבר בתוך ד"א. מ"מ הלא לא מהני הקנין ד"א אלא היכא דדעתו לקנות בזה כמבואר בריב"ש סי' שמ"ה דד"א אינו קונה לו אלא מדעתו. וגם בשיטה מקובצת שם דף י' סוף ע"א איתא שם וז"ל ולענין הלכה כתב הר' יהונתן וז"ל ד"א של אדם קונה לו בכ"מ כלומר אם יש סביבותן וכו' ובלבד שיאמר יקנו לי ד"א דידי דאי לא אמר לא קנה והכי מוכת בגמרא דלא עדיפא ד"א מחצר שאינה משתמרת. ואע"פ שעומד בצדה לא קני עד שיאמר תזכה לי שדי כדקתני וכו' אבל הרמ"ך ז"ל כתב וכו' ואע"ג דלא לימא ליקני לי נמי קנה לו כו'. והנה גם לפי דעת הרמ"ך ז"ל לא מוכת אלא היכא דלא אמר תזכי לי דמהני אבל לא על שלא מדעתו. אך הר"י כתב בהדיא דצריך לומר יקנה לי:

ג

ומדברי הריב"ש והשיטה מקובצת הנ"ל לכאורה יש לתמוה על הא דכתב הט"ז בחו"מ סי' רס"ת דנ"ל דה"ה בד"א קונה שלא מדעתו ג"כ וזה נגד הנך רבוותא הנ"ל. ולא הזכירם הט"ז ז"ל כלל. והנה ראיות הט"ז ז"ל הוא מהא דהקשה הנ"י להסוברים דדין ד"א הוא ג"כ במכירה למה לא תיקנו במכירה קנין ד"א ול"ל משיכה או מסירה בסימטא. ותירץ הנ"י דלא אמרו ד"א אלא כשעומד ונתנו לו בתוך ד"א. הא קדמו לו הקנינים לא זכו לו שמקום אותו הדבר קנוי הוא לבעליו הרי דהד"א ניקנו להבעלים אעפ"י שאין כונת הבעלים לקנות דאדרבה דעתם להקנות להלוקח כו' עייש"ה בט"ז. ולכאורה דברי הט"ז ז"ל צריך באור דהוכיח מהנ"י הנ"ל דקנין ד"א אין צריך דעתו והיינו דקונים אף הדבר המונח שם שלא מדעתו כמבואר שם בהדיא בט"ז. וא"כ מאי ראיה היא מהך דהנ"י הנ"ל דהנה שם בנ"י דמפרש דהד"א נקנות להמוכר היינו ע"כ דוקא הד"א בעצמם ולא דנימא דהדבר המונח שם נקנה להמוכר והיינו אף דאין דעתם לקנות משום דקונה שלא מדעתו, דהרי שם המוכר הוא רוצה למכור ולא לקנות וא"כ לא גרע מהא דמס' מציעא הנ"ל דהיכא דנפל גלי אדעתיה דאינו רוצה לקנות ולא קנה מכש"כ כאן דהד"א לא יוכלו לזכות בהחפץ בעד המוכר כיון שהוא רוצה למכור. אלא דהפירוש הוא דהד"א בעצמם נקני להמוכר וע"כ דכל ההוכחה הוא מהך ד"א בעצמם וזה כונת הט"ז ז"ל דע"כ אין כונתו לקנות הד"א דהרי כונתו למכור והיינו דכונתו למכור החפץ ממילא לא יחשוב שיקנה הד"א בעצמם ג"כ אבל מ"מ ליכא בזה גילוי דעתא שאינו רוצה לקנות דהד"א בעצמם אינו רוצה למוכרם דאם נימא דגם בזה איכא גילוי דעתא דלא רצה לקנות הדר קשה אמאי לא תיקנו בזה קנין ד"א דאף לפי סברת הט"ז ה היכא דמגלה דעתא דלא יקנה לכ"ע לא קנה כמבואר בגמרא ב"מ שם ואם דיש פוסקים דגם בנפל ל"מ לאפקועי מקנין ד"א זה ענין אחר וא"צ לראיות מהנ"י וביותר דהכא גרע מנפל שם דבאמת אינו רוצה המוכר לקנות ועוד דלמ"ד בגמרא מפקיע מקנין ד"א לדידיה קשה למה לא תיקנו קנין ד"א במכירה. אלא ודאי דבזה לא שייך כלל גילוי דעתא בהד"א בעצמם. וכן מורים ג"כ לשון הט"ז ז"ל דהראיה הוא מהך ד"א בעצמם דהמה ניקנו להמוכר אף שלא מדעתו וז"פ לכאורה ובאמת דכדברי הנ"י מבואר בתוס' קידושין (דף כה ע"ב) ד"ה בהמה גסה ניקנית כו' דפירש שם הר' חיים כהן ז"ל לפר דברי רשב"ם ז"ל די"ל דהא דאינו קונה מסירה בסימטא היינו משום דמסתמא המוכר היה מקודם עם בהמתו ונקנה לו מקומה והוה כרשותו ולא מהני מסירה ברשות המוכר עיי"ש והיינו כנ"ל דמקום החפץ נקנה לבעליו:

ולפי"ז לא זכיתי להבין עיקר הוכחת הט"ז ז"ל שהוכיח על קנין דד"א יקנו לו את הדבר המונת שם אשר ע"ז קאי הט"ז ז"ל על המחבר שכתב דחצר קונה הדבר המונח שם שלא מדעתו והוכיח מהא דהנ"י הנ"ל ומה ראיה היא דלעולם י"ל דאינו יכול לזכות בהדבר המונח שם תוך ד"א דהוא מטעם חצר כמבואר בראשונים ובסמ"ע בחו"מ שם אלא כשדעתו לקנות הדבר המונח שם. ואם אין דעתו לקנות הדבר אף שהד"א בעצמם באמת קנויים לו והוה כחצירו דרבנן תיקנו דכשיעמיד אחד במקום המופקר יהיה הד"א סביבותיו כחצירו ואף שאין דעתו לקנות הד"א מ"מ חצירו הוא. אך מ"מ הדבר המונח שם י"ל דלא יוכל לזכות בו אף דמונח בה דמ"מ חצר גמור לא הוה אם לא היה דעתו לקנות. ולפי מה שכתב הר' יהונתן ז"ל בשיטה מקובצת הנ"ל צריך שיאמר יקנו לי ד' אמותי ואם לא יאמר יקנה לי לא יקנה הדבר המונח שם. א"כ לא קשה כלל מהא דהנ"י הנ"ל די"ל דמש"ה לא תיקנו קנין ד"א במכירה בסימטא משום דשם שקדם המוכר והניח שם חפצו הרי מקום החפץ קנוי להמוכר כתקנת חכמים וע"ז לא צריך דעתו וגם כיון דהמקום הפקר וממילא כשמונח הכלי קנוי לו המקום כלי וא"כ שפיר תירץ הנ"י דאח"כ כשיבוא הלוקח ויקנה ד"א שיהיה כחצירו אותו מקום הכלי של המוכר לא יהיה בכלל חצירו של הקונה דמקום החפץ קנוי לבעלים ואיך יקנה הדבר בקנין ד"א דהרי החפץ אינו מונח במקום השייך לו אף אם הוא תוך ד"א. ולא משום דהכלי קנוי להמוכר מטעם ד"א של מוכר. דגלי אדעתיה דאינו רוצה בקנין. אלא דהמקום בעצמה נקנה לבעל הכלי משום שמונח שם כליו וגם שהי' בתוך ד"א ולא יוכל לכנוס בכלל חצר הקונה בהד"א. וכ"ז נראה פשוט לכאורה לפע"ד. ואף אם נימא דכשיאמר המוכר בפירוש שאינו רוצה לקנות המקום שמונת שם החפץ לא יקנה לו החפץ את מקומו בע"כ מ"מ י"ל דזאת לא רצו חז"ל לתקן שיאמר המוכר בפירוש איני רוצה ויוכל לבוא לידי טעות ויותר טוב המשיכה וז"פ לכאורה:

וכן ראיתי בחידושי הר"ן ז"ל על ב"מ שכתב ג"כ להקשות למה הוצרכו לתקן משיכה במכירה. ליתקנו ד"א בסימטא ותירץ די"ל דלא אמרו ד"א אלא בשעומד ונתנו לו בתוך ד"א הא קדם כלי לא זכו לו לפי שמקומו של כלי קנוי הוא לבעל הכלי ושאני פאה ומציאה שמונח על הפקר וקונה המקום והכלי כאחת והובא ג"כ בשיטה מקובצת עיי"ש והרי זה כהנ"ל. ודברי מרן הט"ז ז"ל צ"ע לכאורה. ואף שגוף דינו של הט"ז ז"ל הוא נגד הנך רביותא. עיין בתוס' בבא מציעא (דף י"א) ד"ה זכתה לו וברא"ש ז"ל שם מ"מ ראיתו מהנ"י הנ"ל לכאורה תמוה וגם מהתימא שלא הזכיר דבריהם ז"ל כלל:

ד

ולכאורה יש להביא ראיה לדברי דאיתא במס' מציעא הנ"ל ראה את המציאה ונפל עליה ובא אתר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ומפרש בגמרא הטעם משום דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה. וע"ז הקשה מרן הגרע"א ז"ל דלמה קתני במתניתין ובא אחר והחזיק בה ליתני ובא אחר בתוך ד"א ול"ל להחזיק כיון דד"א קונות לו זכה בה השני יעו"ש שתירץ ואולי דרק לענין שלא יקנה בעצמו גלי דעתו אבל לענין שלא יקנה השני נ"ל. וזה דוחק לכאורה. אך לפי הנ"ל לכאורה ל"ק די"ל דע"כ קתני דהאחר החזיק דאף דהראשון גלי דעתו שאינו רוצה לקנות היינו משום דהדבר המונח בד"א לא יוכל לקנות בלא דעתו דהוה כחצירו שאינה משתמרת משא"כ בהד"א בעצמם שהוא נקנה מתקנת חז"ל אף שלא מדעתו והוא גילה רק שאינו רוצה לקנות את הדבר המונח שם בהקנין ד"א אבל הד"א בעצמם נעשה כחצירו מאליו א"כ אף שהוא אינו זוכה בהחפץ מ"מ ג"כ השני לא יוכל לזכות דמונח על חצר של חבירו ולא נקנה לו הד"א מש"ה קתני ובא אתר והחזיק בה ודוק בזה. ועיין בס' מחנה אפרים בהל' קנין חצר סי' ט"ז שהוכיח מהר"ן ז"ל בנדרים ובתוס' דד"א קונה לו אף שלא מדעתו עיי"ש ויש לפלפל בזה ע"פ הנ"ל ואחר שכבר כתבתי כ"ז מצאתי בעה"י בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה תשובה ק"ח שהביא קושיית הגרע"א ז"ל הנ"ל וכתב ג"כ לישב כך דאף דבמציעא גלי אדעתיה דלא נ"ל בד"א מ"מ גוף הד"א הן שלו. ושמחתי מאד שכונתי לדעתו הגדול ז"ל בזה תל"י. אך ראיתי שסיים שם וז"ל אבל לפי"ז יתעורר דין חדש דאם יהיה מונח עוד מציעה אחרת יקנה הראשון שכבר נקנה לו הד"א שלו וזה לא מצינו ומחמת זה כתב לישב שם באופן אחר. ולפע"ד לכאורה נראה דגם אם מונח עוד מציאה לא קנה דכיון דקנין ד"א ל"מ אלא מדעתו שרצה שיקנה לו הד"א שלו כמבואר בהנ"ל א"כ כיון דגלי בהמציאה זו דלא ניחא ליה לקנות בהד"א ע"כ איך דעתו שיקנה לו ד"א בחשבו כי אולי אינו מועיל קנין ד"א א"כ לפי"ז גם המציאה השניה שלא נפל עליה לכאורה לא קנה דהרי אנן אמרינן דמסתמא אינו יודע דמהני קנין ד"א או כדומה לזה א"כ ג"כ במציאה השניה הוה שלא לדעתו וצ"ע בכ"ז:

עוד ראיתי שם בס' שואל ומשיב הנ"ל שמישב קושיית הגרע"א ז"ל וז"ל והנראה בזה דלכאורה קשה בהא דמשני כיון דנפל גלי אדעתי' דבנפילה נ"ל דליקני והרי בנדרים (דף לד) הביא הרא"ש ז"ל בשם הר"א ממיץ ז"ל דכל שאדם עומד אפילו ברחוק מ"מ כל שאין איש סמוך לשם ויכול לזכות. זכה כל שבידו לזכות ואף דנימא דכל שלא זכה ל"ק אלא דאם זכה אח"כ זכה למפרע וכו'. מ"מ זה כשעומד מרחוק אבל כאן כשנפל עליו א"כ עמד בתוך ד"א א"כ היה בידו לזכות ואף דדחי בידים מ"מ כל שבידו לא הוה דיחוי כמבואר בזבחים (דף לד) וא"כ למה לא יזכה ד"א שלו אף שדחה הא כ"כ דלא נפל הא קונות לו ד"א אף שדחה כל שבידו לא הוה דיחוי. וצ"ל כיון שזה החזיק בה שוב לא הוה בידו לזכות אף שירצה שיקנה לו הד"א שלו הא זכה בה חבירו שהחזיק בה ומעתה לכך בעינן שהחזיק בה דאל"כ וכו'. ודבריו הקדושים לכאורה צריך ביאור בכונתו ז"ל דמאי נ"מ אם עמד השני בתוך ד"א או החזיק בה דאם בהחזיק בה לא הוה בידו כן כשעומד בתוך ד"א הרי כבר זכה השני כיון דתיקון רבנן ד"א קונה לו כמו החזיק בה ואם בכבר עמד בתוך ד"א כבר קונה א"כ אף אם החזיק בה השני ל"מ ואם דכבר קנה אלא דדחה אח"כ והוה כביטל קנינו ויכול אחר לזכות בו כמשמעות לשונו ז"ל בשו"מ שם א"כ גם בקנין ד"א מהני דמאיזה סברא איכא לחלק. ואולי כונתו ז"ל דאם השני קנה בד"א זה הקנין שעושה השני הוא בידו ואינו יכול להוציאו מרשותו משא"כ בהחזיק בה לא יוכל הראשון להחזיק בה וגם זה צ"ע עיי"ש. וכן מה שמשמע מלשונו ז"ל דבנדרים אמרינן כיון דבידו קונה או מאחר שיזכה אח"כ קנה למפרע גם בזה צ"ע דלכאורה אין משם משמעות דקנה אלא שכתב שם דחל עליו הקדש דכיון דבידו כו' כדאמר בפ' אעפ"י שדה זו לכשאפדנה תקדיש דקדשה הואיל ובידו לפדות כונתו לכאורה דלעולם עדיין ל"ק אלא דא"כ האיך תקדש דהרי הוה דשלב"ל ע"ז כתב כיון דהוה בידו הוה כדבר שבא לעולם. וכמו שכתבו התוס' ז"ל בהדיא דליכא למימר דהוה דשלב"ל משום דהוה בידו והוה בא בעולם כדאיתא בקידושין (דף ס"ב) כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עיי"ש, וי"ל דדיבורו תל ומ"מ אינו קדוש אלא אח"כ ודבריו ז"ל בשו"מ לכאורה צריך ביאור ויש לישב גם דברי הרא"ש והתוס' ז"ל לפרש ככונת השו"מ הנ"ל. ובאמת בהרא"ש ז"ל לכאורה משמע שם דכשזכה אח"כ קנה למפרע ויובא לפנינו בענין זה ועיין בס' בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"ו אך לפי מה שנתבאר למעלה א"ש בפשיטות דלא יוכל לזכות משום דהד"א בעצמם כבר נקנה להראשון כהנ"ל:

ה

ועוד יש להביא ראיה לדברינו הנ"ל מהא דגיטין (דף עח ע"א) דאיתא שם ה"ד קרוב לה וכו' ה"ד מחצה ע"מ כו' כגון שהיו שניהן עומדים בד"א כו' והרי שם דעת הבעל לגרשה ולא נ"ל לקנות בזה. והרי בודאי רוצה להקנות לאשתו ואין לך גילוי דעתא יותר מזה ומ"מ אמרינן דהד"א בעצמם ניקנין לבעל אם, עמד שם מקודם והרי אף בהד"א אף דליכא בזה גילוי דעתא שאינו רוצה בהם מ"מ זה ברור לכאורה דגם להיפך שיהיה כונתו לזכות בהד"א בעצמם בודאי לא כוון לזה כיון דסו"ס הוא זורק הגט להיות נכנס לרשותה ומ"מ אמרינן דקנה הד"א. וא"כ יקשה מגמרא הנ"ל על הנך רבוותא ז"ל שהבאתי מהשיטה מקובצת דבהדבר המונח שם צריך דעתו ולאיזה פוסקים צריך שיאמר ג"כ יזכו לי הד"א את הדבר המונח שם וא"כ יקשה מהך סוגיא דמבואר להדיא כמו בנ"י הנ"ל. אע"כ צ"ל לדידהו ז"ל דלא דמי כלל קנין בהד"א להקנין בדבר המונח שם כטעמים שנתבאר בעה"י. והיינו דבהד"א בעצמם קנה שלא מדעתו כתקנת חז"ל ואם רק לא יגלה בפירוש דלא רצה בהד"א מהני בזה וקונה הד"א כרשותו וא"כ שפיר אמרינן בגיטין הנ"ל דאף דאין לך ג"ד יותר מזה שרוצה לגרשה. דהגילוי דעתא אינו אלא על הגט ולא על הד"א. וכן בהך דהמוכר חפץ דלא תיקנו ד"א בסימטא היינו ג"כ דהג"ד אינו אלא על החפץ ולא על הד"א עצמם אף שרוצה להקנות להלוקח החפץ ולהאשה הגט עכ"ז מאי דתיקנו חז"ל דד"א הרי הן כחצירו נ"ל ג"כ ואף שאינו מחשב עתה לקנותן מ"מ כסתמא הוא ומהני בד"א עצמן:

הן אמת דגם בהד"א בעצמם לכאורה יש קצת לומר דנקרא גילוי דעת דאינו רוצה לקנותן כיון שרוצה עתה להקנות עם המקום להלוקח ג"כ. ובאמת ראיתי שהקשה בס' גרש ירחים בגיטין שם דאמאי לא נימא ג"כ שם דלא זכה הבעל במקום ד"א משום דהוה ג"ד כמו במס' ב"מ שם. ותירץ שם די"ל דלא תיקנו ד"א בגט רק דומיא דבמציאה וכיון דבמציאה מסתמא היה נ"ל שיקנו לו הד"א גם בגט לא תיקנו שיהיה הד"א שלה עיי"ש ולכאורה היה נראה דבזה י"ל עוד כמה שהעיר ידידי דהרי גם הבעל שגירש אשתו בד"א אם היה נופל לו מציאה שם בודאי היה נ"ל דליקני וכן בהמוכר חפץ בקנין ד"א אם נמצא מציאה בודאי נ"ל בתקנת חז"ל שיקנה לו ד"א ולהיות כחצירו אלא דלגבי הגט רוצה להקנותה ומ"מ לא ניחא ליה לבעל כלל דין ד"א דהוה כחצירו בעת הזאת וסתמא דמלתא הכי הוא דלא שייך בזה גילוי דעת אלא על החפץ שמכר לו שלא נקנה לו חזרה כיון שרוצה למוכרו. וכן בהגט שרוצה לגרשה אבל על הד"א עצמם ליכא גילוי דעתא דלא רצה כעת שיהיה שלו ואטו כ"ע דיני גמירי שיחשוב שהד"א לא יהיו ניקנים לו כדי שיכנוס לרשות חבירו וסתמא דמלתא הכי הוא דע"ז בודאי לא חשב כלל והוה ככל סתם ד"א שלא מדעתו דנקנה לו וז"ה כהנ"ל ודוק בזה. ועיין בתוס' רע"א ז"ל במשניות שם בגיטין הנ"ל. ועוד דהך דהנ"י הנ"ל, הרי י"ל מלבד זה דכיון דהמקום הפקר לכל אדם וכ"א יכול להניח ולהשתמש שם דהוה כחצר השותפין לענין זה שיכול כ"א לעשות מה שיצטרך לו וא"כ בעת שמניח המוכר החפץ על הסימטא הרי נעשית מקום הכלי שלו כי אז יש לו רשות כמו חצר השותפין שבכל עת שכל אחד משתמש הוה אז שלו וכן בסימטא כשמונח הכלי שם או עומדת הבהמה שם נקנה מקומה לבעל הבהמה וכן דייק לשון הנ"י שם עיי"ש. וא"כ לכאורה ליכא לאוכוחי מידי על הדבר שנקנה עם הד"א שאין צריך דעתו דבשלמא מקום הכלי שפיר נקנה לבעל הכלי ובזה ל"ש דנצריך דעתו דהרי הוא כחצר השותפין בעת שאחד מהן השתמש בחצירו בזו הרגע שלו הוא כמבואר בנדרים ר"פ השותפין וכן בסימטא שיש רשות לכ"א להשתמש שם ובעת שהשתמש שם הוה כשלו ממילא ולמה צריך דעתו. וכ"ז פשוט ויש להאריך בזה ועיין בירושלמי במס' ב"מ שם בפ"ק ובפ"ח דגיטין בדין קנין ד"א ויש לפלפל בזה אך לפי"ז יתעורר דין חדש דאם אחר שנפל ובא אחר תוך ד"א ורוצה לזכות בהמציאה וחזר אח"כ הנופל ואמר יזכה לי הד"א כדין וכתיקון חכמים זכתה לו וכמבואר בהנ"ל כנלפע"ד לכאורה:

ו

ונחזור לעניננו דלהריב"ש ז"ל ועוד ראשונים ז"ל לא מהני בד' אמות שלא מדעתו א"כ הלא טרם נפילתו עליו ג"כ אין לנו קנין ידוע שקנה אותה וא"כ אח"כ כשנפל אמרינן שפיר דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בקנין ד"א ומש"ה כל המחזיק בהם זכה בהם. וכן בהך דמס' ב"ב בש"מ שכתב נכסיו בקנין הלא הוא הנותן ויכול ליתן כרצונו ואנן לא נדע איך כונתו שפיר ס"ל לשמואל שמא לא גמר להקנותו אצא בשטר ואין שטר לאח"מ כיון דבדידיה תליא ומתנתו נעשה בציוו בהקנינים כאחת. ובעת שצוה ליתן צוה ג"כ בקנין ואמרינן דשמא גמר להקנותו בשטר וכנ"ל. משא"כ בנידון דידן באחד שמכר קרקע מתחלה בקנין המועיל ואח"כ בקנין גרוע בקנין אגב לכאורה הדבר ברור לפע"ד דהמכירה מהני והקנין בחזקתו מטעם קנין הראשון אף אם נימא דמשום דהקנה אתר כך בקנין אגב גלי אדעתיה דבקנין זה רוצה להקנותו ולא בקנין המועיל. מ"מ מה לי לגילוי דעתא של זה כיון שכבר קנה כדין תורה אף אם נדע עתה ברור אשר אז בעת הקנין סודר לא היה דעתו של מוכר להקנותו בזה מ"מ ברור דמהני הקנין כיון שהלוקח עשה כדין. ומוסר מודעה על המכירה יוכיח דהיכא דלא הכירו באונסו לא מהני והרי עכ"פ יש עדים שגילה דעתו דלא גמר ומקנה ואפ"ה כשמוכר אח"כ באחד מדרכי הקנאות נגמר המכירה והקנין ואין אנו משגיחין במה דגלי דעתו שלא רצה להקנותו בזה. ומ"מ מהני כנ"ל. וסברא זו הובא בנוב"י מהדו"ק חלק חו"מ (סי' כח) שדימה ג"כ היכא דנקנה רק מתקנת חכמים דל"מ גילוי דעתא שלא לקנות בזה ודימה להיכא דקנה בקנין המועיל מד"ת דלא מהני גילוי דעתא בזה עיי"ש שהביא ראיה הנ"ל. וא"כ לפי"ז הדבר ברור דמהני הקנין בהך מכירה ואין כאן שום ספק כלל. כנלפע"ד לכאורה:

ז

אך אי איכא לספוקי הכי איכא לספוקי היכא דהמוכר הקנה לו בקנין סודר והלוקח ביקש ממנו שיקנה לו ג"כ בקנין אגב בזה אפשר לכאורה לומר כיון דהלוקח גלי אדעתיה דלא רצה לקנות בהך קנין ראשון המועיל ובזה אפשר דלא קנה אף דעשה קנין כד"ת מ"מ י"ל אטו בע"כ יקנה כיון שהלוקח גילה אדעתיה דלא רצה לקנות בקנין המועיל ובע"כ לא יקנה. א"כ לא נשאר אלא קנין הגרוע ובזה אפשר לכאורה לספוקי, אך גם בזה יש לראות לפי מה שמבואר בחו"מ (סי' רסח) שם דאיכא בזה מחלוקת הראשונים דהנה הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל לא ס"ל להך תירוצא בגמרא דכיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא לי' דליקני ולא בד"א כמבואר בב"י בטור שם. והר"ן ז"ל כתב על הך סוגיא איכא מ"ד דדוקא בקנייה דרבנן משום דהוה כאומר א"א בתקנת חכמים דשומעין לו אבל בקניות דאורייתא אע"ג דגלי אדעתיה קני. והרשב"א ס"ל דגם בקנין דאורייתא מהני גילוי דעתא עיי"ש והרא"ה פוסק כהנך פוסקים דאפילו בדרבנן לא מהני גילוי דעתא כ"ז הובא בב"י שם וכן נפסק ברמ"א בש"ע שם. א"כ לפי"ז אף לפי הנך פוסקים דבקנין דרבנן מהני גילוי דעתא לבטל אבל בקנין דאורייתא ל"מ. ולפי"ז בשלמא בהך דמציעא דנפל עלי' שפיר אמרינן דגלי אדעתיה דא"א לו בתקנתא דהיינו בהקנין שתיקנו בד"א. משא"כ בנידון דידן דנגמר בקנין סודר דמה"ת קנה מן הסתם כיון שלא אמר אז הלוקח שאינו רוצה בקנין זה וקנינו הוא מה"ת דכתיב וישלוף נעלו והתם שדה הואי והיינו חליפין כמבואר בקדושין (דף ג) דגמר קיחה קיחה משדה עפרין מה שדה מקניא בחליפין אשה נמי מקניא בחליפין וכו' ופירש"י ז"ל מה שדה מקניא בחליפין דכתיב וישלוף נעלו וכו' וא"כ כיון דהלוקח לא אמר אז שאינו רוצה בהקנין סודר אלא דגלי דעתו שאינו רוצה בזה הקנין ל"מ גילוי דעת לבטל הקנין שמועיל מדאורייתא ושפיר מהני המכירה ולכאורה ליכא לספוקי בזה כלל:

ואף דגם להנך שיטות לא אמרינן דמהני קנין אף דלא מכוון אלא בקנין חצר וכהך דריב"ח דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו וא"כ י"ל דגם ד"א דתקינו רבנן הוה דינו כמו דין חצר ולא צריך דעתו כלל לפי דעת המ"ד ולדעת הרא"ה ז"ל דגם בקנין דרבנן מהני גם בזה כנ"ל משא"כ בשאר קנינין לכ"ע בעינן כונתו לזכות בה כמבואר בהדיא בסוגיא דב"ב (דף נג ע"ב ודף נד ע"א) דבכל הקנינים צריכין כונת הקונה וכדמוכח בהא דיבמות (דף נב) בעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דלא קני ובהך דב"ק דף מט) עיי"ש דלא מהני שום קנין בלא כונה ויתבאר בענין זה בסימנים הבאים לפנינו בעה"י. ואין לומר דשאני בהך דנפל על המציאה דמ"מ מכוין לקנות ולזכות בדבר זה אלא דחשב בקנין אתר משא"כ בהך דב"ק ויבמות ודב"ב הנ"ל דאין דעתו כלל על דבר זה. דזה אינו דסו"ס יקשה מהך דב"ב (דף נד) הנ"ל משמואל דאמר האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדקלא קני. אדעתא דתיותא לא קני כו' ואמר שמואל האי מאן דזכי זכיא וכו' וא"ש האי מאן דאתקול כו' דשם מיירי אף דכוון לזכות בדבר זה אלא דכוונתו בעשייתו שלא כדרך החזקה ורוצה לזכות בהמעשה דל"ק אף דבזה נכלל ענין חזקה טובה מ"מ לא קני עייש"ה בפירשב"ם ז"ל ובתוס' ז"ל שם. והרי מכ"ז דלא מהני קנין בלא כונה. אך מ"מ יש לחלק דשאני כל הנך דל"מ בלא כונה דליכא דעת אחרת מקנה אותן בזה ל"מ בלא כונה משא"כ במוכר ולוקח דאיכא דעת אחרת מקנה אותו שפיר מהני אפילו בלא כונה וכמו שפסק הראב"ד ז"ל דבדעת אחרת מקנה אותו א"צ לכונתו הובא בקצוה"ח (סי' ער"ה) יעו"ש. וכן כתב בתשובת מהרי"ט ת"א (סי' קנ) עיי"ש. אך לפי הנך פוסקים דס"ל דגם בדעת אחרת מקנה אותו צריכין כונתו כמובא בקצוה"ת הנ"ל עיי"ש. ולכאורה להנך פוסקים הנ"ל אפשר לכאורה דנתבטל הקנין מחמת גילוי דעתא דהלוקח:

ח

אך יש לן לספוקי לדעת הרשב"א ז"ל המובא בב"י הנ"ל דס"ל דגם בקנין דאורייתא אמרינן דהגילוי דעתא מהני לבטל הקנין א"כ היה אפשר לומר לכאורה דכיון דהלוקח ביקש שיקנה לו בקנין אגב י"ל דגילה דעתו דאינו רוצה בקנין ראשון המועיל ולא נשאר אלא קנין הגרוע ולא מהני המכירה כמו במציאה אה שנפל עליה ובהך מתנת ש"מ בקנין. והנה גם בזה נלפע"ד לדינא ברור דהמכירה בחזקתו ולא שייך בזה גילוי דעתא דלא ניחא ליה דלכאורה משמע דל"ש לומר גילוי דעתא אלא בהך דב"מ ודב"ב הנ"ל דהנה כשראה ועמד בתוך ד"א הרי לא עשה שום מעשה קנין מקודם זה אלא דממילא היה נקנה לו אם היה בדעתו לקנות וכן בהך דש"מ הלא אם לא היה עושה קנין היה נקנה המתנה ממילא במאמרו כתיקון חז"ל ואף שטר אין צריך אלא דאורחא דמלתא קתני דמסתמא כותבין מה שאומר הש"מ כמבואר בפי' רשב"ם ז"ל שם עייש"ה. וא"כ שפיר אמרינן דאם היה בדעתו לקנות המציאה בד"א שלו למה היה צריך כלל לקנין אלא דגילה דעתיה דמסתמא לא רצה לקנות בהד"א והד"א לא מהני שלא מדעתו מש"ה בטלה הקנאתו. וכן בש"מ שלא היה צריך כלל לקנין וגילה דעתו דמסתמא אינו רוצה להקנות לו אלא בקנין ובטל כח הקנין את כת מה דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי. משא"כ היכא שהוא מוכרח לעשות איזה קנין ועושה בתחלה קנין אחד ואת"כ עושה עוד קנין שני הנה ע"כ זה ל"ש לומר במכירה שחוזר מקנינו הראשון דהרי לא בדידיה תליא מלתא דאם כבר קנאו בקנין הראשון מה מועיל לו שחוזר [ויש לפלפל ע"פ דברי הט"ז באהע"ז (סי' לח) עיי"ש] אע"כ צ"ל דגילה בדעתו דבעת שעשה קנין הראשון לא רצה לקנותו אז באותו הקנין א"כ לכאורה זה ל"ש לומר כלל דא"כ למה עשה כלל הקנין הראשון אם לא רצה בזה לקנותו כגון בנידון דידן שהלוקח נתן להמוכר סודר וקנה ממנו הקרקע ואח"כ ביקש ממנו להקנותו באגב כנ"ל א"א לומר דגלי אדעתיה שלא רצה לקנותו בקנין ראשון דא"כ למה עשה כלל הקנין אע"כ דבעת שעשה הקנין הראשון רצה בהקנין לקנותו בזה אלא דהיה ירא אח"כ פן לא מהני קנין זה רצה עוד קנין אולי יהיה זה יותר טוב ול"ש בזה גילוי דעתא לבטל הקנין הראשון כלל והדבר ברור ופשוט בסברא לכאורה לפע"ד וא"א להכחיש סברא הפשוטה דאיזה שוטה יעשה קנין ולא ירצה לקנות בזה. אך במקום שלא היה צריך לקנין כגון בנפל על המציאה ובהך דש"מ י"ל שפיר דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה במתנת ש"מ. ואף דגם הם י"ל דמתחלה בעת צוואתו תשב ככל מתנת ש"מ. ומה שאמר אח"כ לקנות בקנין היינו שהיה ירא שמא לא מהני כנ"ל. הלא באמת מבואר בנוב"י מהדו"ק בחו"מ (סי' כח) דגם בהך דמס' ב"ב דאמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר היינו דאף לשמואל הוא מטעם ספק דשמא משום דהיה לו ספק להש"מ אם מהני בלא קנין מש"ה עשה קנין אחר ולא בודאי אלא מספק נתבטל הקנין כמבואר שם בנוב"י הנ"ל. ובנפל על המציאה ביאר שם דכיון דאף אם היה ספק להנופל שמא ל"ק בהד"א ממילא הוה שלא מדעתו הקנין ולא זכה עיי"ש בנוב"י הנ"ל א"כ זה דוקא בהך דב"מ ודב"ב הנ"ל. משא"כ בנידון דידן למה עשה הקנין הראשון וע"כ דתשב לקנות בזה וממילא דמהני הקנין כנ"ל ודוק בזה:

ט

וסברא זו לכאורה יש להוכיח מהא דאיתא במס' קדושין (דף מו ע"א) הנ"ל במתניתין האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת כו' התקדשי לי בזו ובזו ובזו אם יש שו"פ בכולן כו' והרי שם ג"כ ברישא בשעה שאמר לה התקדשי לי בתמרה זו בראשונה עדיין לא מסר לה לידה עד שאמר לה אח"כ בפעם שניה התקדשי לי בזו ולא דמסר לה תיכף ואח"כ חזר ואמר התקדשי לי בזו. דנימא כיון שכבר קנה אותה לא מהני אף אם חזר אח"כ ומגלה דעתו דלא רצה עדיין. אלא דמיירי דעדיין לא מסר לה עד שאמר פעם שני. דהרי משמע דדומיא דסיפא דאמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו קתני דמזה אמר רבה בגמרא דמתניתין ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד והיינו דלדידיה לא הוה פרטא עד שיאמר בכל אחד ואחד התקדשי לי. והיינו דאם אמר התקדשי לי בכל תמרה הוה פרטא אף שלא מסר לה התמרה טרם שאמר פעם שניה התקדשי לי כמשמעות המתניתין ואף שיש לדחות בזה אך סתמא דמשמעותא הכי משמע ובמתניתין סתמא קתני אף אם התמרה השניה שקידשה בה לא היתה שו"פ מ"מ מהני הקדושין מתמרה הראשונה. וכיון שכן קשה אמאי מהני הקדושין נימא ג"כ דכיון דהדר קדיש בתמרה שניה גלי אדעתיה דלא נ"ל בקדושי תמרה הראשונה ועדיין לא מסר לה התמרה דנימא דכבר נקנית האשה מתמרה הראשונה. וא"כ אמאי מהני הקדושין אם התמרה השניה לא היתה שו"פ ובמתניתין משמע דמקודשת בודאי ולא מספק. אך לפי מה שכתבנו בעה"י א"ש דכיון דקידש בראשונה למה עשה זאת אם לא רצה לקדשה בזאת התמרה. אע"כ דכונתם היתה לקדשה בזאת התמרה אך היה לו ספק אם יש בה שו"פ לכן אמר עוד התקדשי לי בזו והיינו דהיה בדעתו שאם הראשונה יהיה בה שו"פ יחולו הקדושין בהראשונה ואם יהיה בשניה יחולו הקדושין בשניה והיינו כהנ"ל. ועיין בריב"ש (סי' שמה) בדין מקנה בשני קנינין דלכאורה י"ל דס"ל ז"ל ג"כ הכי ויש לפלפל בדבריו ז"ל שם עייש"ה:

ועוד יש להוכיח לכאורה ג"כ מהא דמס' ב"ב (דף קכו ע"ב) דאיתא שם במתניתין המחלק נכסיו ע"פ ריבה לאחר ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימים. ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים. ומפרש בגמרא (דף קכט ע"א) ה"ד מתנה בתחלה כו' תנתן שדה פלונית לפלוני וירשה זו היא מתנה בתחלה כו'. ולכאורה גם כאן קשה דאמאי לא נימא דהיכא דאמר בתחלה לשון מתנה ואח"כ בלשון ירושה אפשר ג"כ כאן גלי אדעתיה דבירושה נ"ל דליקני ולא במתנה כמו בהך דמתנת ש"מ בקנין דס"ל לשמואל לא ידענא מה אידון בה דשמא לא כוון אלא וכו' כן גם כאן י"ל כן וכמו בהך דב"מ הנ"ל בנפל על המציאה וכנ"ל. אבל לפי מה שכתבנו א"ש וכמו דבהיכא דעשה שים קנין ל"ש לומר שמא לא גמר להקנות אלא בקנין שני דא"כ למה עשה קנין הראשון אע"כ דכונתו דיחול ג"כ קנין הראשון וכמש"ל משא"כ בהך דנפל על המציאה ובהך דש"מ הנ"ל דליכא שום קנין וכנ"ל. ואף דגם כאן דמחלק נכסיו דלא עשה שום קנין אלא במאמר וכדין ש"מ אלא דאמר בלשון מתנה וירושה מ"מ ל"ד כלל להך דב"מ ודב"ב הנ"ל במתנת ש"מ דהרי שם ליכא שום הוכתה דרוצה בקנין המועיל דבמציאה לא היה לו לעשות כלל אלא דאם היה בדעתו שיקנה לו הד"א היתה קונה לו וכיון שראינו שנפל גלי אדעתיה דבנפילה נ"ל דליקני ואף ספק ליכא כאן כיון דראינו דממנ"פ לאו ודאי הוא אצלו שקנין ד"א קונים דהרי ראינו שנפל והוה שלא מדעתו וכמו שכתב בנוב"י ז"ל הנ"ל. וכן במתנת ש"מ בקנין הנ"ל דבמאמרו לבד קונה אין הוכחה שרוצה שיקנה לו מאמרו כדין מתנת ש"מ די"ל דכונתו היה דוקא בקנין אלא דהוכרח לצוות שנדע מה ליתן לי ואף שטר אין צריך אלא דאורחא דמלתא קתני דמסתמא כותבין וכפירשב"ם כנ"ל. משא"כ בהך דמחלק נכסיו ע"פ הנ"ל דאמר בלשון תנתן שדה פלונית לפלוני. וירשוה דלמה אמר כלל הלשון תנתן הו"ל למימר שדה פלונית לפלוני וירשוה אע"כ דכונתו ליתן במתנה ג"כ ומש"ה מהני וז"פ לפע"ד א"כ כש"כ כאן בעשה שני קנינים דמהני ומאשר כתב לי ידידי אשר אשיב לו מהר טרם עיוני בדבריו היקרים אודיעו כי עדיין לא עיינתי בדבריו אך בהעברה בעלמא ודבריו נראים נכונים לכאורה שחילק בין קני או"ת בין נידון דידן אך א"צ לכ"ז כי לבד זה אין להם דמיון כלל. וגם מה שכתב מהך דב"ב קכ"ט הנ"ל והוכיח דמהני קנין המועיל ג"כ בנידון דידן עוד עדיפא דבנידון דידן כיון שקנה בקנין הראשון כבר י"ל דאינו יכול לחזור בו. וכלל דבריו הוטבו בעיני וכאשר גם אנכי העליתי לדינא כן בהנ"ל לכאורה כמו שנתבאר למעלה

(י

) והנה בהך דמחלק נכסיו ע"פ הנ"ל בלא"ה לכאורה י"ל דל"ש לדמויי לקני או"ח דלא נקנה כלל. עפ"מ שחילק המרדכי בפ' מ"ש (דף רמט ע"ד) דל"ש קני או"ח אלא היכא דלא הוה בר קנין כלל אבל היכא דהוה בר קנין בשום מקום לא מקרי חמור כ"כ יעוש"ה. והובא בסמ"ע (סי' רג ס"ק יט) שכתב ליישב הא דסתם בסי' ר"ט דהיכא דמכר דבר שבא לעולם עם דבר שלב"ל דקנה מחצה ול"ד לקני או"ח משום דאיכא בה קנין בשום מקום א"כ י"ל שם כן דגם השדה שאמר בלשון ירושה יוכל להיות לה קנין באיזה אופן. והנה זה מכבר שכתב לי ידידנו הרב הגדול מו"ה חיים מאיר הערצאג נ"י להקשות על הך דמס' ב"ב (דף קכו) בהך פלוגתא דרב פפי ורב פפא בבכור שמכר נכסי דידיה ודפשיט דרב פפי ס"ל אליבא דרבא דלא עשה כלים בפלגא אבל בחלק בכורה יפה מכר ור"פ ס"ל אליבא דרבא דלא עשה כלום בכולו עייש"ה בפירשב"ם ובתוס' ז"ל ואמאי לא נימא דדמי לקני או"ח וקשה לכ"ע דגם לרב פפא היינו משום דאין לו לבכור ק"ח ודוק. וכתבתי לו ליישב עפ"מ שכ' הנתיבות בחו"מ (סי' רג) עיי"ש. ואין לומר דלא ס"ל כרב המנונא דא"כ מנ"ל לרב פפא דס"ל לרבא דהבכור אין לו כלום ק"ח דלמא לעולם יש לו לבכור ק"ח אלא דהטעם הוא משום קני או"ח. ולפי הנ"ל לכאורה היה אפשר ליישב דג"כ שם ל"ש קני או"ח משום דיכול להיות קנין בשום אופן ולכאורה גם לפ"מ שידוע שיטת הרשב"ם ז"ל הובא במרדכי דגבי דבר שלב"ל אם אמר לכשיבא בעולם מהני והובאו דברי רשב"ם ז"ל אלו בש"ע חו"מ (סי' רט) א"כ אפשר באיזה קנין. גם לפי המבואר ברמב"ם ז"ל ובטור ז"ל דאף דאין אדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ נתחייב בדשלב"ל ויכול לשעבד עצמו בזה לכשיקנה יעוין בחו"מ (סי' עז). אך באמת הך דב"ב (דף קכו) הנ"ל א"א ליישב בהך חילוק של המרדכי ועיין בס' חתם סופר חלק חו"מ (סי' קא) שפלפל בקושיא עצומה בסוגיא דקדושין (דף נא) במחלוקת אביי ורבא בקדושין שאין מסורין לביאה ומוכת שם דע"כ ס"ל לרבא דלמ"ד קני או"ח ל"ק אין לחלק בהך חלוק דהמרדכי הנ"ל עייש"ה. וא"כ בהך דב"ב במחלוקת רב פפא ורב פפי דהוא אליבא דרבא ע"כ אין לחלק בזה וא"כ ע"כ צריך ליישב כמו שכתבתי מכבר ע"פ הנתיבות דכתב בסי' ר"ג דבקנין חזקה לא שייך קני או"ת דל"ק כלל אלא מה שקנה בחזקה ה"ה שלו ומהני ואף דלא קנה דבר אחד מ"מ מה שיוכל לקנות שפיר קונה יעוש"ה. ואף דעדיין יש לחקור היכא דהלוקח ביקש בשני קנינין כאחת אך גם בזה אין שום דמיון כלל להך דקני או"ת כנ"ל ופשוט בסברא לכל מבין וכאשר כתב ג"כ ידידי כ"ז לא החלטתי אך אודיעו מה שנלפע"ד לכאורה בהשקף ראשון וה' ברחמיו יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות:

דברי הכותב ש"ב אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה