שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן נג
א
ודאתאן עלה דברי הח"ס ז"ל שהבאתי בתחלת דברינו דכתב דפליגי ר"ת ורבה אי אית ליה לקטן ממונא תמוהין מאד דבריו ז"ל ואף דהא דתירצו התוס' שם דא"ל לקטן ממונא בדעת אחרת מקנה אותו י"ל דהח"ס ז"ל כתב דבריו ע"פ שיטת הנימוקי יוסף שכתב במס' בבא מציעא דמה דא"ל לקטן ממונא בדעת אחרת מקנה אותו הוא מדרבנן. ועיין בתוס' קדושין (דף מבי) ועיין ברש"י ז"ל במס' סוכה (דף מו ע"ב) גבי לא לקני אינש לינוקי הושענא כו'. אך כבר הקשו על הנ"י ז"ל מסוגיא דגטין שהבאתי למעלה וגם בלא"ה הרי כתבו בתוס' סנהדרין שם כמה גווני דא"ל לקטן ממונא מה"ת כגון שהיה לו להקטן בירושה או שהרויח במעשה ידיו ודברי מרן הח"ס ז"ל צע"ג. אך לפי הדרך שמפרש בס' ת"ס דהאי סיומא בידוע שאין לו גואלין לאו מגוף לשון הברייתא הוא כו' כנ"ל. היה נלפע"ד לכאורה די"ל בדרך אחרת דהנה בסנהדרין שם הקשו בתוס' הא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן דדרשינן בהגוזל קמא וכו' כי יתן איש וגו' וא"כ האיך יתחייב אדם אשם על גזלו וי"ל דה"מ בטענת כפירה והודאה אבל ע"פ עד אחד נשבעין. א"נ בקופץ ונשבע עייש"ה. והנה בש"ע חו"מ (סי' צו ס"א) איתא אין נשבעין על טענת חשו"ק אחד כו' וכן אם כפר בכל ובא ע"א כו' וי"א דצריך שבועה ע"פ ע"א יעוש"ה השתי דעות בזה ועיי"ש בביאור הגר"א ז"ל שציין לדברי התוס' דסנהדרין הנ"ל שתירצו דע"פ ע"א נשבעין וצ"ל להדעה השניה המובא שם דס"ל דפטור אף נגד ע"א צ"ל דס"ל שם בסנהדרין כתירוץ השני הנ"ל כגון דקפץ ונשבע:
אך לכאורה לפע"ד דבר זה צריך ביאור דהנה במס' שבועות (דף לז ע"ב) איתא שם בגמרא אלא אמר ר"ה בריה דר"י היינו טעמא דר"י משום דהוה שטר שיעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות. ובפירוש רש"י ז"ל שם איתא ומשום דהוה ליה האי שטר ממון שהקרקעות משועבדים לו והכופר בו ככופר בקרקעות וקיי"ל לקמן דאין נשבעין על הקרקעות הלכך כי אשתבעו נמי אין לה דין חיוב שביעה להביא עליו קרבן ולקמן שם בגמרא לימא ר"י ור"א בפלוגתא דר"א ורבנן כו'. ר"א דריש רבויי ומיעוטי ורבנן דרשי כללי ופרטי ר"א כו' ריבה כל כו' מיעט שטרות ורבנן כו' יצאו קרקעות שאין מטלטלין כו' אמר ר"פ משמיה דרבא מתניתין נמי דיקא כו' ואין מביאין קרבן על כפירת שיעבוד קרקעות כו' אלא מהא ליכא למשמע מינה. ובתוס' שם ד"ה מתניתין נמי דיקא כתבו אע"ג דמאן דמחייב נמי מודה דלרבנן פטור כו' ומיהו קצת תימא כו' לייתי ממתניתין דשבועת הדיינין (דף לח) דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות א"כ אין כאן קרבן ע"כ הסוגיא שם. והנה מהסוגיא הנ"ל מבואר דנלמד מקרא דאין חיוב קרבן על שבועת שיעבוד קרקעות ורש"י ז"ל דייק בלשונו ז"ל וקיי"ל לקמן דאין נשבעין על הקרקעות הלכך כי אישתבעו נמי אין לה דין חיוב שבועה הרי דתליא זב"ז דאם אינו חייב שבועה ממילא אין כאן קרבן שבועה וכן משמע מדברי התוס' שהקשו דליתי ממתניתין דשבועת הדיינין דאין נשבעין וממילא אין כאן קרבן הרי דתלי זה בזה דאם אינו מחויב שבועה ממילא אין כאן קרבן על שבועתו באם נשבע מעצמו:
ובאמת דברי רש"י ז"ל לכאורה לפע"ד צריכין לי עיון דלמה צריך לפרש דמחמת דתלי זה בזה משום דאינו מחויב שבועה מש"ה אינו מחויב בקרבן ולמה לא נפרש בפשוט משום דילפינן מהקרא דכלל ופרט וכמו דאיתא שם דר"י ס"ל כרבנן דילפי מכלל ופרט וילפינן מקרא דכלל ופרט ג"כ דפטור מקרבן שבועה ולמה תלי בטעמא דפטור משבועה דממילא נפטר מקרבן שבועה. ולכאורה היה נ"ל לומר דמש"ה פירש"י ז"ל כן משום דכאן מיירי בכפירת שיעבוד קרקעות והא דילפי מכלל ופרט על קרקעות הוא דילפי והיה באפשר לומר דמקרא לא נלמד רק על קרקעות דפטור מקרבן אבל בשיעבוד קרקעות י"ל דחייב בקרבן ולכאורה יש קצת סברא לחלק דבשלמא לענין שבועה שפיר יליף דכמו דפטור משבועה בקרקעות כן בשיעבוד דיגבה ג"כ קרקעות אבל בקרבן י"ל דבשלמא בקרקעות פטור מקרבן אף אם קפץ ונשבע משום דשבועתו לא עשה לו שום פעולה וטובה בעולם דאיך שיהיה היה פטור מה"ת בקרקעות. משא"כ בשטר שיעבוד קרקעות אף דפטור משבועה מ"מ אם קפץ ונשבע השבועה יעשה לו פעולה כגון אם ימחול לו השיעבוד וכדומה וע"ז פירש"י ז"ל הטעם דתליא זב"ז כיון דאין כאן שבועה ממילא פטור מקרבן אף אם קפץ ונשבע והיינו דס"ל דתליא זב"ז. אך סברא הנ"ל לכאורה יש לדחות דהרי גם בקרקע השבועה תוכל לעשות לו פעולה כגון אם יתחייב לו ע"י גלגול ויש לדחות וצ"ע. אך מ"מ י"ל שפיר לכאורה דיש לחלק בין קרקע לשיעבוד קרקעות בקרבן לכן פירש"י ז"ל דבאמת חד בחבריה תליא דכיון דפטור משבועה פטור גם מקרבן. וכן כתבו בתוס' שם בהדיא ועיין שם בס' תורת חיים שכתב על דברי התוס' הנ"ל דאפילו קצת תימא אינו דלכן הביא ממתניתין להוכיח דתלי חד בחבריה דמשם לא ידעינן רק דפטור משבועה אבל אם פטור מקרבן לא ידעינן מזה עיי"ש ויש לפלפל בזה ע"פ הנ"ל, אך לר"א דס"ל שם בשבועות הנ"ל דחייב בקרבן מ"מ י"ל דס"ל דפטור משבועה כדאיתא במס' נזיר (דף לה') דאף ר"א דריש' כללי ופרטי בהכתוב דכי יחן איש אל רעהו כסף או וגו' וא"כ ג"כ לדידיה פטור משבועה בקרקעות ומכאן צ"ע על דברי התו"ת שם דכתב שם דלר"א דדריש כאן ריבויי ומיעוטי חייב ג"כ בקרקעות בשבועה וקשה דהרי במס' נזיר שם משמע דאינו כן כנ"ל. אך לרבנן ס"ל לרש"י ותוס' ז"ל דחד בחבריה חלי וחד טעמא הוא דכיון דפטור משבועה פטור מקרבן. ועיין בתוס' במס' ב"מ (דף נז ע"ב) ד"ה כי יתן דמשמע דאף דפטור משבועה מ"מ י"ל דחייב קרבן ולא תליא זה בזה. ועיין בתוס' ב"ק (דף קג') ד"ה הגוזל דמשמע דאף דפטור משבועה מ"מ חייב בקרבן ועיין בהגהת הרש"ש בסנהדרין שם. ולכן היה נראה דשיטות מחולקות בזה ולהנך דס"ל דאף דפטור משבועה מ"מ י"ל דחייב קרבן שבועה. צ"ל דהא דמפרש בשבועות הנ"ל דהיינו טעמא דר"י משום דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות נראה לכאורה די"ל דמפרשים דלא הוה תלי כלל בהא דפטורין משבועה אלא משום דנלמד מקרא דכלל ופרט דממעט קרקעות מקרבן שבועה וי"ל דס"ל לר"י דכמו דילפינן קרקעות דנמעט מכלל ופרט דפטורין מקרבן שבועה כמו כן בשיעבוד קרקעות נלמד ג"כ מאותו כלל ופרט דפטורין מקרבן שבועה כמבואר למעלה וי"ל דשיטות מחולקות בזה כנ"ל:
ב
ולפי"ז יש סברא לומר דגם בקטן התובע כיון דאין נשבעין על טענת קטן ופטור משבועה מה"ת. אף אם קפץ ונשבע י"ל דפטור מקרבן שבועה לפי השיטה הנ"ל. והא דכתבו התוס' בסנהדרין שם א"נ דקפץ ונשבע י"ל דזה להשיטה דלא תלי חיוב קרבן בחיוב שבועה. ואף אם יש מקום לחלק בין דין קטן לשאר פטורים משבועה מ"מ יש מקום לומר דגם בטענת קטן פטור מקרבן בקפץ ונשבע. וא"כ אפשר דבזה פליגי ר"ח ורבה דרבה ס"ל דקטן אינו מוליד ומש"ה אינו צריך לחזור עליו ויהיה קאי על הדיוק דכתיב ואם אין לאיש גואל דמשמע דלפעמים יש לו גואל. ע"ז קאי לאיש דדוקא גדול צריך לחזור עליו כפי' רש"י שם. ור"ח ס"ל הפירוש בברייתא בפשוט ואם אין לאיש גואל וגו' צריך ליתנו לכהנים הקרן וחומש וגם קרבן אשם צריך להביא וע"ז קאי איש דהיינו דוקא איש אם אין לו גואלין צריך ליתן לכהנים וגם קרבן אשם צריך. אבל קטן אין צריך לחזור עליו אם יש לו גואלין אם לאו דהיינו דאף אם אין לו גואלין אינו צריך ליתן לכהן הקרן וחומש וגם קרבן אינו צריך דבטענת קטן הוא פטור משבועה וכיון שפטור משבועה ממילא ליכא קרבן ואין צריך ליתן לכהן ג"כ לכאורה. וגם לפ"מ דחלקנו למעלה בין היכא דהשבועה עושה לו פעולה אם קפץ ונשבע כנ"ל גם בקטן לא יעשה לו השבועה שום פעולה כיון דגם כשיגדיל אינו יכול לחייבו שבועה על נתינתו כמבואר בחו"מ (סי' צו) שם וגם בטענת ע"א וכמוש"כ בתוס' סנהדרין שם י"ל דס"ל לר"ח כאותו הסברא דפטור משבועה וכהסובר כן שם בחו"מ (סי' צו) שם דפטור משבועה אף נגד ע"א ולא נוכל לאשכוחי קרבן שבועה בטענת קטן דכיון דאין בו חיוב שבועה ממילא אין בו חיוב קרבן שבועה אבל באמת י"ל דקטן מוליד לפעמים. ורבה ס"ל דה"ט משום דקטן אינו מוליד והיינו די"ל דס"ל דמשכחת ק"ש בקטן משום דס"ל דבקפץ ונשבע חייב או דבע"א חייב גם קטן כנ"ל וע"כ דה"ט משום דאינו מוליד והסתם גמרא ס"ל כרבה ולכן מוסיף בלשון הברייתא תיבת אלו בידוע שאינו מוליד וכדרך שפירש הח"ס ז"ל הנ"ל ויש לפלפל בזה דאם תבע האפוטרופוס בעד הקטן ויש להאריך בכ"ז הנ"ל ולא כתבתי רק מה שיש להעיר בזה ע"ד הפלפול לכאורה. והנכון בעיני לפע"ד הוא מה שכתבתי ראשונה דבזה פליגי ר"ת ורבה בפי' הברייתא דלר"ח אין רוב קטנים יולדים ואזלינן בתר רובא ולרבה ס"ל דלעולם אינם יולדים. והרמב"ם ז"ל פסק בזה כר"ח דרק רוב אינם יולדים ומש"ה נקיט בחזקתו שאינו מוליד וכפי' הה"מ ז"ל דנעשה כאילו אינו מוליד וכמו שנתבאר למעלה כן נלפע"ד לכאורה. ואם ח"ו שגיתי ה' הטוב יכפר ואולי דלינא חספא למאן דמשכח מרגניתא: