שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני חו"מ · סימן מט
א
ומה שכתב ידידי לישב על קושיית הסמ"ע והש"ך ז"ל על המחבר בסי' פ"ב שפסק בעד אחד המעיד בשטר שהוא פרוע אם טען השבע לי אף בתוך זמנו נשבע המלוה שבועת המשנה והאריך ידידי בזה. ולפע"ד היה נראה לכאורה לישב בפשוט אי לא מסתפינא דהנה איתא בסי' ע"ת ס"ב ברמ"א שתי דעות אם הלוה חי וטוען שפרע תוך זמנו אם חייב המלוה לישבע והסכים הרמ"א ז"ל להך דאינו צריך לישבע. וכתב שם הש"ך ז"ל בס"ק ט"ו דמחלקותם הוא על לאחר פרעון אבל קודם פרעון ליכא מ"ד דחייב שבועה והסכים לדינא דקודם פרעון אינו יכול להשביעו ולאחר פרעון יכול להשביעו וכתב שם דהרמ"א דפסק דפטור משבועה נמשך אחר הב"י שפסק דאינו צריך שבועה כהרמב"ם ז"ל ודחה ראיית הב"י דלא ס"ל להרמב"ם כלל דאינו צריך שבועה אחר פרעון ורק קודם פרעון ס"ל דפטור משבועה יעו"ש. וגם תמה על הרמ"א דפסק כאן דאין צריך לישבע כלל ובסי' שי"ז סתם כהמחבר דחייב לאחר פרעון עייש"ה:
ולפע"ד דברי מרן הש"ך ז"ל צריכים לי עיון גדול דהרי מבואר בהדיא בלשון הטור דשתי הדעות קאי רק על קודם פרעון ובב"י שם מבואר ג"כ בהדיא כן וז"ל הטור שם הקובע זמן וכו' וא"ל פרעתיך אינו נאמן דחזקה כו' ואפילו מיתמי כו' נפרעין מהן בלא שבועה אם הי' מלוה בשטר או אפילו מלוה ע"פ והעמיד אביהן בדין וכו' וכתב הר"י א"מ שגם מהלוה נפרע בלא שבועה וכ"כ רב אלפס בתשובה דאין צריך שבועה וכו'. וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצריך שבועה כשבא לפרע מהלוה בעצמו אעפ"י שאם בא לפרע מהיתומים א"צ שבועה. שאני התם שאין אדם מכחישו אבל הכא וכו'. והרי בדברי הטור מוכת מלשונו ז"ל בפירוש דקאי על לפני פרעון. דבדעה א' איתא הלשון שגם מהלוה נפרע בלא שבועה והיינו קודם פרעון ולדעה השניה כתב וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצריך שבועה כשבא לפרע מהלוה בעצמו הרי דייק בלשון כשבא ליפרע מהלוה וכו' והיינו דגם קודם פרעון צריך שבועה וכן בב"י מבואר בהדיא שמפרש על קודם פרעון שכתב שם וז"ל וכתב הרימג"ש וכו'. ודברי הרמב"ם בפ' הנזכר כו' ואפי"ה פסק שנוטל בלא שבועה וא"א הרא"ש ז"ל כתב שצריך שבועה כשבא לפרע וכו' ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ורבותיו עיי"ש. הרי בהדיא בלשונו ז"ל דקאי על קודם פרעון. וא"כ אף דאפשר לפרש דעת הרא"ש דקאי על לאתר פרעון כמו שכתב הש"ך ז"ל וגם הב"ת ז"ל כתב כן בדעת הרא"ש ז"ל וכתב דליכא פלוגתא כלל דהרמב"ם ז"ל קאי אלפני פרעון והרא"ש ז"ל על לאתר פרעון. אך הטור ז"ל ע"כ לא פירש כך וכן הב"י כנ"ל והרי הרמ"א ז"ל דהביא שם שתי הדעות כמו שכתב בטור ע"כ דמפרש דקאי על קודם פרעון כמשמעות הטור והב"י ז"ל דאל"כ ליכא פלוגתא כלל וכן הב"ח ז"ל כתב בהדיא דלפי פירושו הוא דלא כרבינו הטור. וא"כ האיך כתב הש"ך ז"ל דהרמ"א קאי על לאתר פרעון וגם כתב דהרמ"א נמשך אחר הב"י דפסק דאין צריך לישבע והרי הב"י בהדיא קאי על קודם פרעון ולפי פירוש הש"ך ז"ל דקאי הרמ"א על לאתר פרעון אין ראיה מהב"י על לאחר פרעון וגם מה דחה ראיית הב"י דהרי לפי פירוש הב"י שפיר הוכיח. וגם מהא דסי' שי"ז לא קשה:
ב
ואי לא מסתפינא הייתי אומר דבאמת ע"כ הרמ"א ז"ל קאי דוקא על קודם פרעון כמשמעות הטור אבל לאחר פרעון לכ"ע יכול להשביעו היסת וג"כ בעד אחד מעידו שהוא פרוע יכול להשביעו לאחר פרעון שבועה דאורייתא ויכול לפרעו בפני עד קמא ועוד עד אחד וכדאיתא בגמרא כתובות (דף פ"ז:) אי פקח הוא וכו'. וכן ג"כ כאן אף דהוא תוך זמנו מ"מ יכול להשביעו כיון דאילו לא הזכיר דתביעתו הוא שפרעו ג"כ ת"ז הי' יכול להשביעו דקיי"ל בדיעבד אף אם לא בירר טענתו יכול לתבוע מש"ה מחויב שבועה. וכן ראיתי בקצוה"ח סי' פ"ד דיכול להשביעו אח"כ אף בטען מקודם ת"ז פרעתיך כנ"ל. וא"כ ניחא מה דפסק המחבר לקמן בסי' שי"ז דיכול להשביעו דהיינו אתר פרעון. משא"כ כאן דהרמב"ם ז"ל מיירי קודם פרעון מש"ה פסק כוותיה דאינו יכול להשביעו וכן הרמ"א ז"ל בכאן הסכים להב"י וכן לקמן סי' שי"ז כנ"ל. ומה שכתב הש"ך ז"ל דהרי הרא"ש ז"ל כתב דחייב שבועת היסת וקודם פרעון ליכא היסת. הרי ע"כ להב"י והטור צריך לפרש כן. וכן להרמ"א ז"ל כנ"ל ולפע"ד נראה בטעם הדבר דהרא"ש והטור ז"ל ס"ל דכיון דלאחר פרעון יכול לחייבו שבועה כמו שפסק המחבר בסי' שי"ז מש"ה אותה השבועה בעצמה צריך לשבע קודם פרעון דמאי נ"מ כיון דסו"ס הרי משביעו ולמה לא יוכל לעכב המעות קודם שבועתו. אלא דלפע"ד י"ל דגם דעה השניה דס"ל דלא יוכל להשביעו קודם פרעון לא בכ"מ ס"ל כן די"ל דאף דלאחר פרעון יכול להשביעו מ"מ הרי קודם פרעון לא תבעו כלל דנשביעהו ע"ז אלא דבא לפטור עצמו מממון ובזה לא נאמן מטעם חזקה דת"ז. ואם יתבע ממנו שבועה י"ל דיכול להשביעו. ולכאורה י"ל דהנה שם בטור לא מיירי בתביעה בשטר אלא תביעה ע"פ כמשמעות הרמב"ם ז"ל פי"ד מהל' מלוה ובטור ג"כ דלא הזכיר שם כלל שצריך לומר השבע לי יעו"ש בדרישה ופרישה שכתב בד"ה אבל הכא שהלוה טוען כו' נראה דלצדדין קתני דאם הוא מלוה ע"פ אין צריך לטעון השבע לי, ואם הוא בשטר צריך לומר השבע לי. אך משמעות הטור הוא במלוה ע"פ דלא נזכר השבע לי. א"כ י"ל לכאורה דזהו הטעם דכיון דמיירי במלוה ע"פ ס"ל לדעה השניה דכיון דלאחר פרעון יוכל לחייבו שבועה א"כ ג"כ קודם פרעון אנו מחייבין לו שבועה והיינו שבועת היסת אותה השבועה שיתחייב לאחר הפרעון אם יתבע ממנו. וס"ל דגם אם לא טען השבע לי אנו טוענים עבורו דלא מיירי כלל מדין השבע לי. והרמב"ם ז"ל ס"ל דפטור משבועה כיון דאינו תובעי השבע לי דלא מיירי כלל מדין השבע לי כנ"ל והב"ד פוטרים אותו מכל וכל. אבל היכא דטען השבע לי י"ל דפשיטא דלכ"ע יוכל להשביעו דמ"ש מלאחר פרעון אם יטעון השבע לי הרי ודאי יהיה חייב כנ"ל ומאי גרע דטען מקודם ואמאי לא יהיה יכול לעכב הפרעון עד שישבע ומזה לא מיירי כלל. והנה בסמ"ע (סי' פ"ד ס"ק ת') כתב דמשמע מדברי הטור דמיירי ג"כ במלוה בשטר יעוש"ה. ונראה לכאורה כונתו משום דהביא הטור ראיה מהיתומים בשטר יעו"ש וע"ז קאי השתי דעות וע"כ בטען השבע לי דבשטר צ"ל השבע לי. אך הרי כתב וסיים בטור שם או בע"פ והעמיד אביהם בדין כו' יעו"ש וא"כ י"ל דהשתי דעות בטור שם איירי במלוה ע"פ ובלא טען השבע לי וא"כ י"ל דיתישב ג"כ קושיית הש"ך דאמאי לא נטעון ליתומים השבע לי. די"ל דכיון דהסברא הוא דמה דיכול להשביעו לאח"פ זהו דיכול להשביעו מקודם משא"כ בהיתומים דאחר פרעון לא יכול להשביעו דטענת ספק הוא מש"ה אינו יכול להשביעו מקודם ג"כ, ומש"ה בעד אחד מעיד שהוא פרוע כיון דלאחר פרעון הוא משביעו שבועה דאורייתא. א"כ ג"כ מקודם יכול להשביעו שבועה חמורה היכא דטען השבע לי דבזה כ"ע מודים לפי הנ"ל גם הב"י המחבר דפסק כהרמב"ם ז"ל בהשבע לי מודה כנ"ל. מש"ה פסק המחבר בעד אחד שהוא פרוע דבטען השבע לי חייב שבועה חמורה אף בתוך זמנו. דלפי הנ"ל ג"כ בכל ת"ז בטען השבע לי חייב שבועה גם לפי פירוש הב"י המחבר דפסק כהרמב"ם ז"ל דאינו יכול להשביעו קודם פרעון. מ"מ בטוען השבע לי חייב כנ"ל. או די"ל דגם בטען השבע לי בתוך זמנו נחלקו שתי הדעות בסי' ע"ח הנ"ל. אך שם דלאחר פרעון הוא חייב שבועת היסת וקודם פרעון ל"ש שבועת היסת י"ל דמש"ה ס"ל לדעה א' דפטור. משא"כ בעד אחד מעידו שהוא פרוע דלאחר פרעון יכול לחייבו שבועה מה"ת מש"ה גם קודם פרעון מחייבו שבועה תמורה:
ג
ואחר שכתבתי זה ראיתי בחידושי הרמב"ן ז"ל למס' ב"ב שכתב בסוגיא בד"ה ואיפסקא כו' והאי מאן דמפיק שטרא אחבריה בת"ז וא"ל אישתבע לי דלא פרעתיך אפשר נמי דגבי בלא שבועה דאי מחייב ליתמי נמי נטען וכן דעתי מסכמת. ואפשר דהתם אי אמר בברי פרעתיך אישתבע לי לא גבי בלא שבועה. אבל בשמא ובתוך זמן לא משבעינן ליה אפילו בדיתמי ומשמיה דרבינו וכו' וזה לכאורה כדברי הנ"ל א"כ י"ל דכן ס"ל להב"י דכל פלוגתת הנך רבוותא המובא בטור וברמ"א הוא דוקא היכא דלא טען השבע לי ובמלוה ע"פ והסמ"ע דהוכיח בסי' פ"ד הנ"ל דבסי' ע"ת מיירי ג"כ בטען השבע לי וע"ז נחלקו הפוסקים הנ"ל. לשיטתו אזיל שכתב בסי' ע"ח הנ"ל בדרישה ד"ה אבל הכא כו'. נראה דלצדדין קתני דאם הוא מלוה ע"פ אז אפילו אי לא טעין השבע לי. ובמלוה בשטר בטען השבע לי כו' עיי"ש, אך לפי הנ"ל י"ל דמיירי במלוה ע"פ וביורשים באופן דנתקבל העדות בחיי אביהם כמו שהביא שם בטור עיי"ש ובזה פסק הב"י כהרמב"ם ז"ל דאין צריך שבועה אבל בטען השבע לי י"ל דס"ל להב"י דתייב שבועה וכנ"ל:
ולכאורה מהתוס' במס' ב"ב (דף ה' ע"ב) ד"ה מי אמרינן במקום חזקה כו' משמע דלא ס"ל כן דאיתא שם הקשה הריב"ם והא הך חזקה עדיפא משטר דבשטר אינו גובה אלא בשבועה ובהך חזקה גובה בלא שבועה ולפי הנ"ל לא מקשה מידי דבשטר צריך לטעון השבע לי וגם בהך חזקה דת"ז אי טען השבע לי לפי הנ"ל חייב שבועה. אך י"ל דקושייתם מיתמי דלפי הנ"ל ביתומים בחזקה דפ"ז לא יוכלו להשביע אף אם יטענו השבע לי ובשטר חייב שבועה יעו"ש. ואף אם נאמר דבתביעה ת"ז ולא פגם השטר וליכא ע"א שפרעו א"צ לשבע אף בטוען השבע לי י"ל דה"ט דאף דלאחר פרעון חייב לישבע שבועת היסת מ"מ כיון דקודם פרעון ליכא לעולם היסת אלא שבועה חמורה ובלא פוגם אין עליו שבועה חמורה מש"ה פטור לגמרי כמו שכתב בתומים סי' פ"ד שם. משא"כ בפוגם וע"א דיוכל להשביעו אף בתוך זמנו כיון דסו"ס יוכל אח"כ להשביעו מש"ה אם אינו רוצה לפטור את עצמו מממון אלא תובע שבועה מחבירו יוכל לעכב מעותיו עד שישבע וממילא משביעו שבועה חמורה בפוגם ודוק וצ"ע בזה ויש לפלפל בזה הרבה:
ידידו ש"ב הדו"ש ומברכו בכט"ס אייזיק יעקב בהרב הגאון אליעזר שלמה וועללער.