אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן מח

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן מח

סימן מז

לש"ב הרב הנ"ל.

א

ומש"כ ידידי להקשות על הש"ך ז"ל שכתב בסי' ע"ט ס"ה ס"ק ט"ו על דברי הרשב"א בתשובה סי' תתק"ה שכתב באחד שביררו עליו שגנב שטרות מבית ראובן דהוחזק כפרן עי"ז על כל השטרות שהוציא על ראובן וכו'. וכתב הש"ך ז"ל דצ"ע דלמה יהיה מוחזק כפרן לכולן. ואפשר דמשום שגנב מקצתן נעשה חשוד לכולן וס"ל כסברא הראשונה בסי' צ"ב סעיף ט' דחשוד דהוציא שטר דשכנגדו נשבע היסת ונפטר וכאן כיון שמת ראובן האלמנה פטורה וכן משמע בהדיא בתשובת רשב"א וכו'. ולפי"ז לדידן דקיי"ל כסברא האחרונה דלקמן סי' צ"ב לא הוחזק כפרן לשאר שטרות וגם בת' רשב"א גופי' סיים כו'. וע"ז הקשה ידידי מהך דסי' ס"ג ס"ב ואם לא אמרו העדים ששאל להם לזייף שטר זה אלא שטר סתם. כל שטרותיו של וכו' איתרעו ולא גבינן בהו ע"כ. וכתב בש"ך ע"ז כל שערותיו וכו' אפילו יש לו כסה שטרות על איש אחד וכו' ודימה ידידי דין זה דהרשב"א ז"ל להך דסי' ס"ג. ידידי אף כי בגוף דברי הש"ך ז"ל צ"ע כאשר יתבאר בעה"י וגם קצת דומה להך דסי' ס"ג הנ"ל כאשר כתב כח"ה. עכ"ז מלבד דא"א לפרש בהרשב"א ז"ל כמו שכתב ידידי כאשר אעתיק לו לשון הרשב"א ז"ל בגוף התשובה לפנינו בעה"י גם לכאורה לא דמי להך דסי' ס"ג הנ"ל. דהנה יעו"ש בגמרא כתובות (דף ל"ו ע"ב) ובהרא"ש ז"ל שם ובטור וב"ח ודרישה ז"ל שם והובא ג"כ בסמ"ע דהטעם דבכה"ג דאמר לו לזייף שטר סתם יש לחוש דלמא זייף כל השטרות דמאחר דביקש לזייף ולא הזכיר סכום וכמבואר בש"ך ז"ל א"כ מאי חזית דזייף רק זה השטר ולא על יותר והרי ממה דאיתרע השטר כל השטרות שוים לגריעותא ואין אחד יותר טוב מהשני ואיתרע כל השטרות בשוה והוה כמלוה ע"פ. משא"כ בהך דנגנב דהרי הבירור היה רק על מקצת ולא איתרע חזקת כל השטרות בשוים ונימא דרק על מקצת הוחזק כפרן ולכאורה דמי לדין ראשון דשם (בסי' סג ס"א) דאמרו העדים ששאל לזייף לו שטר זה כו' דלא איתרע אלא שטר זה כמבואר בגמרא הנ"ל ובהרא"ש ובש"ע שם אף דגם שם הרי זייף בעצמו ולא העדים ואמאי לא נימא דכמו דזייף הראשון כן זייף השני. וע"כ דמחמת זה לא הוחזק כפרן להשאר. וכן בהך דסי' ע"ט ואדרבה סייעתא הוא להש"ך ז"ל וכמו דבאמת הקשה שם הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל על דברי עצמו מהך דגמרא כתובות דהוא הך דסי' ס"ג הנ"ל דמשם משמע דלא איתרע כולם ומישב שם בתירוץ אחר כאשר אעתיק לו אי"ה דברי הרשב"א ז"ל. אך בגוף דברי הש"ך צע"ג לפע"ד דכתב שם בסי' ע"ט ואפשר דמשום דגנב מקצתן נעשה חשוד לכולן וכו' עיי"ש. והיינו דטעם הרשב"א ז"ל דאינו יכול לישבע דהוה חשוד ובאמת מבואר בהדיא ברשב"א ז"ל דלא משום טעם זה הוא. דאיתא שם ברשב"א ז"ל בזה"ל עוד השיב במי שהוציא שטרות על ראובן וביררה אלמנתו שהוציא מקצת אחר פטירת בעלה מן הבית שהוחזק כפרן לכולן. דכשם שהוציא מקצתן כך הוציא כולן. וא"ת והא אמרינן וכו' והא נמי דאמרינן בפ' אלו נערות אר"פ ש"מ האי שטרא ריעא וכו' דמשמע דוקא האי שטרא וכו' שאני התם דלא ידעינן אי זייף אי לא אבל הכא דודאי ידעי דגנב מבית ראובן יש לחוש ג"כ לכל השטרות אלא שבזה יש להתישב בדבר ע"כ לשון הרשב"א ז"ל כמו שהעתקתי מגוף ת' הרשב"א ז"ל יעוש"ה. הרי מבואר שם בהדיא דלא הוה הטעם משום דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע משום דהוה חשוד אלא משום דכיון דגנב מקצתן אמרינן דנעשה כפרן לכולן דכשם שהוציא מקצתן כך הוציא כולן ולא משום חשוד נגע בה ומש"ה הקשה שם מהך דר"פ דהאי שטרא איתרע ולא האחרים דהיינו דדמי לדין ראשון דסי' ס"ג הנ"ל דלא איתרע אלא מקצת ולא כמו שכתב ידידי כנ"ל. וע"ז תירץ שם דהטעם משום דאכתי לא נדע אי זייף דהרי לא ראינו דזייף אלא מחששא דיש לחוש דזייף מש"ה לא מהני זה על השאר. משא"כ כאן דודאי גנב כו' כמשמעות לשון הרשב"א ז"ל שם:

ב

והנה אף לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל הטעם שם בכתובות דמשו"ה לא איתרעו השאר שטרות משום די"ל דהא דרצה לזייף שטר א' הוא משום די"ל דהיה לו מלוה ישנה עליו כמבואר שם בכתובות י"ל ג"כ דמודה להך דינא אח"י דהרשב"א ז"ל דבשלמא שם דביקש לזייף לו שטר על מנה י"ל דהיה לו עליו מלוה ע"פ על סך מנה וירא שלא יכפור לו לכן ביקש דוקא על זה הסך משא"כ בהך דגנב שטרות דלא שייך סברא זו דימצא בחשבון הגנבה כמו המלוה ע"פ שהי' לו עליו וי"ל דכמו דהוציא מקצת שטרות כן הוציא השאר ואפשר דלהרא"ש ז"ל דמי יותר לדין שני המובא בסי' ס"ג כמו שכ' ידידי ואף דלא איתרע כולן מ"מ י"ל כמו דגנב מקצת כן גנב כולן. ואף לפי מה דמפרש הש"ך ז"ל די"ל דשם הטעם משום דנעשה חשוד דהדין דשכנגדו נשבע ושם פטורין משום דמת ראובן ונשארה אלמנה וכו'. וכתב שם דלפי"ז לפי מה דקיי"ל כסברא האחרונה בסי' צ"ב לא הוחזק כפרן לשאר השטרות וגובה בלא שבועה. גם בזה לכאורה דבריו הק' צ"ע דלכאורה י"ל דגם הרשב"א ז"ל מודה לסברא האחרונה דסי' צ"ב הנ"ל ומ"מ לא דמי כלל להך דשם. דהנה בדרישה שם בסי' פ"ב ס"ח ובסמ"ע שם הקשה דברי ש"ע. אהדדי דכאן הכריע כסברא האחרונה ובאבן העזר סי' צ"ו פסק באלמנה החשודה שכנגדה נשבע ונפטר. ותירץ שם דדוקא באשה שיש לה משל בעלה בידה ויש לחוש שלקחה ממון בעלה או וכו' מש"ה בחשודה שכנגדה נשבע ונפטר וא"כ לפי תירוץ זה י"ל דג"כ הך דינא דהרשב"א ז"ל כך דכמי דאמרינן שם דכיון דיש לה משל בעלה בידה י"ל דקיבלה כתובתה כן י"ל ג"כ שם כיון דגנב ויכול להיות שגנב כולן ואיתרע חזקתו. ואף דיש לחלק קצת. ומכש"כ די"ל לפי מה שתירץ הדרישה באהע"ז הובא בש"ך סי' פ"ב הנ"ל דיש לחלק בין בא לגבות מיורשין דטוענין עבורם שישבעו מש"ה שכנגדה נשבע ונפטר. א"כ א"ש בפשיטות דין דהרשב"א ז"ל הנ"ל דשם מיירי באלמנה ובא לגבות מיורשין ומש"ה לא נפטר הגנב מהשבועה ואינו יכול לישבע. וגם לפי מה שתירץ הש"ך ז"ל דנ"מ בין היכא דמה"ת חייב לשלם לו אלא משום תקנה נתקנה שבועה ובין היכא כל עיקר הגביה הוא משום השבועה צע"ג דהרי זה מבואר בש"ע שם סי' צ"ב סעיף י"ב בהדיא דהחשוד שהוציא שטר על היתומים כיון שאין נפרעים מהיתומים אלא בשבועה והוא אינו יכול לישבע יפסיד. א"כ הרי דביורשים עיקר גבייתם בשבועה דוקא ודין דהרשב"א ז"ל הנ"ל מיירי ביורשים ואיך יוכלו לגבות מהיורשים כיון שגנב ונעשה חשוד. ואף לפי סברת הש"ך ז"ל דהטעם משום חשוד לא יוכל לגבות וצע"ג בדברי מרן הש"ך ז"ל. אך לפי מה שהבאתי דברי הרשב"א ז"ל דלא מטעם חשוד הוא א"כ אם גם היה הלוה בחיים ג"כ י"ל דלא יגבה ומטעם כפרן ומטעם הנ"ל שוב מצאתי אח"כ בעה"י בתומים שעמד בכ"ז והנאני מאד חל"י. [וכאן י"ל דבלא"ה ל"ד לשאר כפרן דכאן עיקר גבייתו בהשטר וזה איתרע]. וגם בהך דכתובות דביקש לזייף לו שטר זה אף לפירוש הרא"ש ז"ל הנ"ל יש לחלק בכמה חילוקים בין דין זה לדין דגנב ודוק בזה:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה