אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן מז

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן מז

סימן מו

א

ואיידי דקא עסיקנא בענין זה אעתיק לו מתה שיש לי להאריך בזה לפע"ד בדברי הנוב"י ז"ל בהשגתו על הרשב"א ז"ל ומתחלה נבאר קצת בסברת הרשב"א ז"ל לפע"ד בביאור הדבר. דהנה מאי דאמרינן פלגינן דיבורא ואנו דנין על מקצת עדותן ע"כ דאין רשות לב"ד לחבר דברים לגבי עדותן כדי שיהיה עדות טוב דא"כ אתה דן מ"פ ב"ד בלא עדים. אלא דאם גם בקצת עדותן היה עדות טוב ואף אם לא היו סיימו השאר היה אפשר לדון ע"פ זה העדות בזה נאמר דאין אנו מאמינים מה דסיימו ופלגינן דיבורא ואנו דנין על תחלת עדותן או להיפך דדנין על סוף עדותן והדבר פשוט בסברא. וזה שפירש הרשב"א ז"ל רבעני לרצוני בזה שייך פלגינן דיבורא דבאם לא היו העדים מעידים אלא פלוני רבעני היה ג"כ עדות טוב להרוג הרובע על פיהם דהיינו מפרשים דרבעו באונס לכן פלגינן דיבורא ומה דסיים לרצוני אין אנו מאמינים לו ואנו דנין כמו שלא אמרו אלא פלוני רבעו. אבל אמר אני רבעתי פלוני הרי בלא דיבור דאני רבעתי אין שום משמעות עדות ונצטרך לומר דפלוני נרבע מאחר ולא ממנו הלא אנו דנין בלא עדות ולומר דפלוני נרבע ממנו אך באונס וכמו שביאר הרשב"א ז"ל כגון שנתקשה לאשתו. ע"ז שפיר כתב הרשב"א ז"ל דזה לא שכיח כלל. ואין לנו לפרש מעצמנו כן בכונת עדותו מש"ה ל"ש לומר בזה פלגינן דיבוריה עייש"ה ואף כי זה פשוט בכונתו ז"ל העתקתי זאת הצריך לעניננו שיבואר בעה"י:

והנה בנוב"י חלק אה"ע (סי' עב) האריך לדחות דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל והוכיח דאינו כן ומה דהוכיח הרשב"א ז"ל מהא דלא אמר דין דרבעתי את פלוני דחה שם וכתב איך נעלם מהרשב"א ז"ל סוגיא במקומו דר"י ס"ל לאונסי נאמן לרצוני רשע הוא. ורבא ס"ל פלגינן דיבורא. וברבעתי א"א למצוא באונס דאין קישוי אלא לדעת ומוכרת בגמרא למינקט פלוני רבעני עיי"ש וזה תמוה מאד דהרי הרשב"א ז"ל בעצמו ביאר שם די"ל כגון שנתקשה לאשתו ואנסו כו' א"כ היה יכול למינקט רבעתי פלוני באונס אלא דאם אמר לרצונו ע"ז כתב הרשב"א ז"ל דבזה לא אמרינן פלגינן דיבורא דנאמר דהיה באונס באופן הנ"ל דדבר דלא שכיח כלל לא נפרש בעצמנו בכונתו א"כ אין בעדותו כלל אם לא יסיים לרצונו ובזה אינו נאמן. משא"כ בפלוני רבעני דאף בלא סיום דבריו הוה שפיר עדות וזה מצאתי בעז"ה בנוב"י תנינא (סי' עז) שהקשו לו על דבריו במהדורא קמא. והשיב להם שם דכל הוכחתו הוא משום דהא דאמר ר"י לאונסו נאמן אין בזה רבותא ועיקר רבותא הוא דלרצונו אינו נאמן לאפוקי מדרבא וזה שכתב בחיבורו דמוכרת בגמרא למינקט רבעני משום ר"י דמחלק בין לרצונו כו' וכונתו לומר דברצונו לא פלגינן דיבורא ואם היה נקיט רבעתי בזה ל"ש פ"ד כו' ולמימר דלא פלגינן דיבורא על הכונה שכתבתם שהדביקוהו זה אינו חידוש דגם רבא מודה בזה. וזה עוד יותר תמוה ולא זכיתי להבין כלל דהרי ראיית הרשב"א ז"ל הוא כן דאם נימא דשייך פ"ד בכל אופן ורבא ס"ל פ"ד בכל אופן אף דלא ישאר עדות א"כ הו"ל למיתני רבעתי פלוני ומ"מ ס"ל לרבא פ"ד דהיינו דנימא דפלוני נרבע מאחר דפ"ד אף אם לא ישאר שום עדות כנ"ל. ומ"מ ס"ל לר"י דאינו נאמן והוה רבותא לאפוקי מדרבא דס"ל דגם בזה נאמן אע"כ דגם לרבא לא נאמן בזה וצע"ג. ואחר שכתבתי כ"ז מצאתי בעה"י בס' ברית יעקב שהעיר בזה והביא הך דנוב"י תנינא הנ"ל ועמד ג"כ בכ"ז הנ"ל:

ולכאורה היה נראה ליישב קצת בכוונתו ז"ל דהיינו די"ל דלעולם ס"ל לרבא פלגינן דיבורא אף דאם נסלק קצת מעדותו לא ישאר שום עדות כגון ברבעתי את פלוני דמ"מ אמרינן דפ"ד. היינו בכונתו דכוון בעדותו דהוא הרובע ופלוני הנרבע בזה פ"ד דפלוני הוא נרבע ולא ממנו. אבל לומר פ"ד דהיינו דפלוני נרבע ממנו באונסו ובאופן רחוק כנ"ל בזה גם לרבא לא אמרינן וזה דבר ברור כנראה לכאורה מדברי הרשב"א ז"ל. א"כ אם ינקוט רבעתי פלוני ורבא ס"ל דמ"מ פ"ד דהיינו דפלוני נרבע מאחר כמבואר בנוב"י הנ"ל ור"י ס"ל דאינו נאמן א"כ ליכא רבותא כ"כ אצל ר"י דהיה אפשר לפרש דהא דס"ל לר"י דאינו נאמן הייני משום דס"ל לר"י כסברת הרשב"א ז"ל דל"ש פ"ד היכא דלא ישאר בעדותו שום טעם כגון ברבעתי את פלוני דאם נסלק מה דאמר רבעתי לא ישאר שום עדות אבל היכא דישאר עדות טוב י"ל דשפיר ס"ל לר"י ג"כ פ"ד. ומש"ה קתני פלוני רבעני לרצוני דבזה שייך פ"ד בפשיטות ומ"מ ס"ל לר"י דלא אמרינן פ"ד משום דלא ס"ל כלל דין דפ"ד והא דלא נימא ג"כ ברבעתי את פלוני דפ"ד מאי דאמר לרצוני ונימא דרבע באונס וכגון שנתקשה לאשתו כנ"ל דגם בזה ליכא רבותא אצל ר"י דגם רבא מודה בזה דל"ש פ"ד באופן רחוק כזה וז"ש מרן הנוב"י שהרי גם רבא מודה בזה עיי"ש ומש"ה נקיט במה דשייך פ"ד בפשיטות ואפ"ה ל"ל לר"י כלל דינא דפ"ד. ואף דאצל רבא הוה יותר רבותא למינקט רבעתי את פלוני ומ"מ אמרינן פ"ד דהיינו שנרבע מאיש אחר דהוה יותר רבותא דגם בזה אנו עושים מעשה להרוג הנרבע משא"כ לר"י דס"ל דאינו נאמן לא הוה כ"כ רבותא מ"מ י"ל דהרי זה הוא דברי ר"י בעצמו הך דפלוני רבעני לרצוני ור"י בעצמו נקיט דבריו בפלוני רבעני דהוה יותר רבותא לדידיה וע"ז פליג רבא ולא רצה להאריך עוד ולפרש ג"כ בדין אני רבעתי את פלוני כן נלפע"ד ליישב קצת דברי מרן הנוב"י ז"ל אף שאין לשונו משמע קצת כנ"ל מ"מ יש לפרש קצת כן כדי שלא יהיה כ"כ תמוה. ואולי יש לומר ג"כ דהוכחת הרשב"א ז"ל אינו דינקוט אני רבעתי את פלוני לבד דא"כ יקשה קושיית הנוב"י ז"ל דליכא רבותא אצל ר"י כ"כ כנ"ל. אלא דכונת הרשב"א ז"ל דינקוט ג"כ רבעתי את פלוני וינקוט שניהם ויהיה רבותא דר"י מהא דפלוני רבעני דע"כ ל"ל כלל דין דפ"ד ורבותא דרבא יהיה מרבעתי את פלוני. ובזה יתיישב לכאורה ג"כ דברי רבינו הרשב"א ז"ל מקושיא השניה של הנוב"י ז"ל שהקשה על הרשב"א ז"ל דאין היה יכול למינקט באתי על אשתו של פלוני הלא מבואר בגמרא דכל עיקר לא היה צריך אלא לאשמועינן דאמרינן ג"כ בזה אדם קרוב אצל אשתו וע"כ קתני פלוני בא על אשתי, ולהנ"ל א"ש דכונת הרשב"א ז"ל דהו"ל למינקט שניהם. ויש להאריך עוד בזה לפי סוגיית הגמרא שם. שוב עיינתי עוד ומצאתי בעה"י בנוב"י (סי' עד) שהביא מהראב"ן דדייק כן דלינקוט שניהם וכתב דבהרשב"א משמע דלא דייק כן עייש"ה מה שכתב ע"ז:

ב

עוד כתב להוכיח לדחות דברי הרשב"א ז"ל מהך דפלוני בא על אשתי דאם נסלק דבריו שאמר על אשתי נשאר רק פלוני בא ובטלה עדותו ואפילו אמר בלשון פלוני זנה י"ל עם חייבי לאוין או ח"כ זנה. ואפילו א"ת דפלגינן דיבורא לענין זה שבא עליה לאונסה זה אינו דעל אשתו אינו נאמן אפילו על זנות באונס דהרי עכ"פ פסלה לכהונה אחר מותו וכמו כן מתרומה דבי נשא אם בת כהן היא וכן מתרומה דעכשיו אם הוא כהן כו' עיי"ש. הנה מה דסיים דאין לומר דכונתו דבא על אשתו לאונסה וכמו דבאמת פירש כן הרשב"א ז"ל. וע"ז הקשה דא"כ הוא פוסל אותה לכהונה ומתרומה עיין בנוב"י שם (סי' עד) מה שכתב להשיב להגאון חכם ר"י ז"ל על מה שהשיג ע"ז ולכאורה לפע"ד אי לא מסתפינא הייתי אומר דגם בזה יש ליישב דהנה איתא שם בגמרא סנהדרין (דף י ע"א הנ"ל) היינו הך מהו דתימא אדם קרוב א"ע אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל. ופירש"י ז"ל אצל אשתו לא אמרינן אדם קרוב לענין פלגינן דיבורא והואיל ומהימן מן אההוא דיבורא למקטלא לחבריה לקטלוה נמי לדידה קמ"ל וכ"כ שם בתוס' ד"ה אצל אשתו דאע"ג דמתניתין היא בז"ב דבעל כאשתו כו' סד"א הכא דמחמת מגו מהימן להרגה וקמ"ל דלא וכן לקמן בעי רבא פלוני רבע שורי מהו כו' ואין אדם קרוב אצל ממונו א"ד כו' בתר דבעיא הדר פשטה כו' ואין אדם קרוב אצל ממונו ופירש"י ז"ל לא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו לענין פלגינן דיבורא כו' וכי אמרינן בתמורה רובע כו' אבל הכא דגברא מיקטל וכו' לא פלגינן דיבורא משום ממון. וביאור סברא זו בהא דס"ל לגמרא דאף דבכ"מ לא מהימן על ממונו מ"מ משום מגו מהימן וגם אצל אשתו אף דקיי"ל בעל כאשתו מ"מ אי לא דאשמועינן דלא מהימן ה"א מגו דמהימן לחבירו מהימן ג"כ לגבי אשתו. נלפע"ד דהסברא הוא כיון דעיקר עדותו הוא על חבירו שפלוני בא על א"א וע"ז נאמנים אך לא יוכל להיות נואף בלא נואפת וע"כ כשנאמין לעדותו על פלוני נכלל בזה ג"כ מה שהעידו על אשתו וזה גזה"כ הוא ע"פ שנים עדים יקום דבר וע"כ אנו מאמינים אותו לגבי חבירו מש"ה סד"א דאצל אשתו דאף דהוה כגופו אך מ"מ אינה גופו ממש ומגו דנאמן על פלוני ממילא נכלל ג"כ עדותו על אשתו ונאמן וע"ז צריך לאשמועינן דמ"מ אינו נאמן אך פלגינן דיבורא וסברא הוא כיון דעדותו הוא להרוג אשתו כמו להרוג את פלוני א"כ מאי חזית דנאמר דעיקר העדות הוא על פלוני וממילא נכלל אשתו וכיון דגזה"כ הוא דע"פ שנים עדים יקום דבר ונאמן ממילא נאמן לגבה והעדות לגבי אשתו יהיה בטיל לגבי העדות לפלוני דכן י"ל להיפך דהרי מעיד לגבי אשתו כמו לגבי פלוני. אבל ברבע שורי כיון דעדותו לגבי חבירו הוא לקטלה ולגבי ממונו רק היזק ממון ועיקר עדותו הוא להרוג את פלוני ולא על היזק ממונו דע"ז לא היה צריך לדון בדינא ודיינא דיכול הוא לעשות בבהמתו מה שלבו חפץ ועיקר מה שאנו דנין מעדותו הוא לגבי פלוני דהוא דיני נפשות וכיון דלענין נפשות דפלוני מהימן וא"א לרובע בלא נרבע א"כ עדותו על שורו בטיל לגבי פלוני דעדותו תלי זב"ז ולענין ממונא לא חשיב למימר פ"ד א"כ לפי"ז אפשר די"ל ג"כ בפלוני בא על אשתי דפלגינן דיבורא דבא על אשתי לאונסה אין לומר דלא מהימן כיון שפוסלה מתרומה די"ל דבשביל זה דפוסלה מתרומה לא פלגינן דיבורא ומה גם להרשב"א ז"ל דהיכא דנסלק מה דלא נאמן לא ישאר שום טעם בטיל עדותו לגמרי ול"ש כלל פ"ד כש"כ הוא דלא פטרינן לפלוני לגמרי בשביל זה דפוסלה מתרומה. וכן משמע דהרי אפילו למקטלה לאשתו מבואר בגמרא דאי לאו דאשמועינן דלא נאמן ה"א דנאמן ג"כ לזה א"כ השתא דאשמועינן דלגבי קטלה ל"מ מ"מ לענין פסול תרומה לא שמענו וא"כ א"ש דברי הרשב"א ז"ל דפ"ד דפלוני בא על אשתו לאונסה ודוק:

ג

עוד הוכיח לה בס' נודע ביהודה שם בראיה שלישית מהרגתיו דקיי"ל דפלגינן דיבורא וכבר כתב הרשב"א ז"ל דפלגינן דיבורא שהרגו אבל לא לרצונו רק לאונסו או בשוגג עיי"ש וע"ז הקשה מרן הנוב"י שם מהך דב"ב (דף קלד) דמבואר שם בגמרא דבחד גופא לא פלגינן דיבורא ובתוס' סנהדרין (דף ט ע"ב) ד"ה ואין אדם כו' כתבו דסוגיא דכתובות דעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים אתיא אליבא דמ"ד בחד גופא לא פלגינן דיבורא וכתבו עוד דאין הכונה דפלוני רבעני לרצוני שמאמינים לו שרבעו אלא שאומרים שרבעו לאונסו דא"כ הוה פ"ד בחד גופא אלא פ"ד שרבע לאחרים עיי"ש בתוס'. וא"כ לפי ההלכתא לא פלגינן בחד גופא א"כ דחויה וסחורה היא סברת הרשב"א ז"ל כו' עייש"ה בנוב"י. וכתב שם עוד דאפשר דהרשב"א מפרש בתירוץ אחר בכתובות שם כו'. ובאמת הרי ברשב"א ז"ל בחידושיו למס' כתיבות (דף יח ע"ב) ד"ה ואוקי אלא אי אתמר ארישא אתמר כו' מבואר שם בהדיא כמו שכתב בתשובה הנ"ל ולא כתירוץ התוס' שם בכתובות דכתב שם ואיכא מאן דרמי וכו' ונימא אנוסים היינו ולא מחמת ממון כאותה שאמר פלוני רבעני לאונסי כו' א"ל דהכי פ"ד ומקיימי עיקר העדות כת"י הוא זה. וכן אוזיף ברבית ולא מהימן כי אמר תו לדידי. דשלים סהדותא במאי דאמר אוזיף ברבית וכן גבי רבעו לרצונו מהימן לומר שרבעני אבל לא לרצונו וכאלו אמר רבעו סתם וה"נ על עיקר העדות וכו' נאמן ולא פליג דיבורא באונס דאי מהימן דאנוס הוא ע"כ מחמת ממון כמו שאומר דא"ל אונם נפשות דאנן לא אמרינן מאי דלא אמר איהו וכו' עיי"ש ברשב"א ז"ל. הרי לך בהדיא דפירש בחידושיו כמו שפירש בתשובותיו וס"ל להרשב"א ז"ל דבאמת ג"כ בחד גופא פלגינן דיבורא כמו בפלוני רבעו לרצונו. והך דכתובות מיישב שם ב,ירוץ אחר דהיינו דאמרינן ג"כ שם פ"ד כמו ברבעו לרצונו אך כמו ברבעו לרצונו דעיקר העדות אנו מקיימים דבאו להעיד דפלוני רבעו זה אנו מקיימים ומה דביאר דהיה לרצונו בזה אינו נאמן ואנו דנים כמו שלא אמרו העדים אלא פלוני רבעני ואין לנו רשות לומר ולחבר דברים מה שלא אמרו העדים וזהו כמו שביארתי למעלה בטעמו ז"ל בתשובותיו וכן ג"כ באנוסים היינו עיקר עדותן כ"י הוא ובזה נאמנים. ומה דאמרו אנוסים היינו מחמת ממון בזה אינם נאמנים דעושים עצמן רשעים ואין לנו רשות לומר מחמת נפשות מה שלא אמרו הן. ואף דלכאורה צריך ביאור קצת דהרי ברבעני אמרינן דהאמת הוא כמו שאומר רבעני אך לא מה שפירשו דבריהם לרצוני אלא דאנו מפרשים דבריו באונס. א"כ אמאי ג"כ כאן לא נפרש דבריהם דאנוסים מחמת נפשות ונימא דהוה כמו דאמרו אנוסים היינו סתמא דהיינו מפרשים מחמת נפשות. מ"מ נלפע"ד דהיינו טעמא דפלוני רבעני לרצוני דאמרינן דהוה כמו שלא סיים לרצונו הרי עיקר העדות אמרו דאין נ"מ כלל אם ברצון אם באונס ואין כונתו כלל להעיד על הרצון או על האונס ומה שהתחילו להעיד אין הכרח שיסיימו ויפרשו האיך רבעו או לרצונו או לאונסו. ועל מה שאנו דנין היינו ענין הרביעה אין שום התקשרות לדיבורם שסיימו לרצוני ומש"ה אמרינן דפלגינן דיבורא וכמו שלא סיימו לרצוני דה"א פירושו לאונסו כן בסיימו פ"ד דעל מה דאמרו פלוני רבע אין נ"מ אם ברצון הנרבע או לאונסו כיון דהרובע הוא רצון. משא"כ באנוסים היינו אם נבוא לדון על דבריהם שאמרו אנוסים היינו אף דלענין עדותו ליפסל השטר אין נ"מ במה היו אנוסים דמ"מ פסול השטר אעפ"כ בעיקר דברים דאנוסים שאנו דנים ע"ז הלא מה שסיימו מחמת ממון הוא ביאור על כל הדבור שאמרו אנוסים דלא נדע איך הפירוש של אנוסים ומה שביארו מחמת ממון הוא דבר אחד עם מה שאמרו אנוסים דזה פירוש דבריהם הקודמים אנוסים היינו מחמת ממון אשר ע"ז אנו דנים. ובשלמא בהך דפלוני רבעני לרצוני הך דלרצוני אינו דבר אחד עם רבעני דהרי אנו דנין על הך דאמרו רבעני ורבעני הוא על פלוני והך דאמר לרצוני הוא על עצמו ואין נ"מ בעדותן רבעני אם ברצון הנרבע או באונס דעיקר מה שאנו דנין להרוג פלוני אין שום התקשרות למאמרם לרצוני ומש"ה שפיר פ"ד והוה כמו שלא אמרו כלל לרצוני הלא אנו דנים רק על תחלת דבריהם דפלוני היה רובע אלא דממילא אמרינן דודאי היה הנרבע אנוס ואף שלא נוכל לומר מעצמנו מה שלא אמרו העדים כמש"כ הרשב"א ז"ל כנ"ל מ"מ הרי לא ע"ז אנו דנין כלל משא"כ באנוסים היינו אם נבא לדון לפסול השטר וע"כ דנצטרך לדון על דבריהם אנוסים היינו ונצטרך לפרש מחמת נפשות וע"ז נדין ונפסוק דין ליפסל השטר היינו שנאמר דהיו אנוסים מחמת נפשות והאיך יוכלו ב"ד לדון על דבר שלא אמרו כלל העדים ואף שאמרו אנוסים היינו הרי אמרו מחמת ממון וזהו ביאור דבריהם אנוסים היינו וזהו אונס אחר. דבאונס ממון הוה העד רשע משא"כ בנפשות. משא"כ בפלוני רבעני ענין הרביעה אין שום נ"מ לרצונו או לאונסו של נרבע וגם לא ע"ז אנו דנין כנ"ל. מש"ה כתב הרשב"א ז"ל דבאנוסים היינו פ"ד דהיינו שכת"י הוא ולא מחמת אונס דאם נאמין על אונס ההכרח להאמין להם הסיבה דהוא מחמת ממון ודוק בזה. וזש"כ הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' אלף רל"ז הנ"ל) ומה שאמרת בחותם ידינו כו' אבל אנוסים היינו מחמת ממון דפלגינן ביה נמי דיבורא וכו' יפה אמרת וכן אמרתי גם אני כו' והוא הדבר שביאר לן רבינו בחידושיו ז"ל הוא הדבר שכתב בתשובתו כנ"ל ודוק ולפע"ד הדבר נכון מאד בביאור דברי רבינו הרשב"א ז"ל:

ד

ולפי הנ"ל יש לישב ג"כ מה שהקשה עוד שם בנוב"י ז"ל על הרשב"א ז"ל דאף אם נימא דהך דכתובות אתיא אפילו למ"ד בחד גופא פלגינן דיבורא ואז יכול הרשב"א ז"ל לפרש הך גירשתיו בחד גופא מ"מ א"א להיות דינו של הרשב"א ז"ל קיים דהיכא דבטלה עדותו לא פלגינן דיבורו משום דהרי הרגתיו מתניתין היא ביבמות ושום אמורא לא יחלוק אמתניתין. וא"כ האי מ"ד דסובר לא פלגינן דיבורא בחד גופא במאי מקיים האי מתניתין דהרגתיו. דהרי בחד גופא לא פ"ד. בתרי גופי בטלה עדותו. א"ו דלדידיה ליתא לסברת הרשב"א ז"ל. וכיון דבסברת הרשב"א ז"ל לא מצינו פלוגתא והאי מ"ד לא ס"ל סברא זו. ואיך יחלוק הרשב"א ז"ל אאמורא מסברא דנפשיה כו' עיי"ש בנוב"י. ולהנ"ל יש לישב ג"כ זאת די"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דאף למ"ד לא פלגינן דיבורא בחד גופא. דוקא שם דבדיבורו גירשתי אשתי א"א לחלוק דבריו ולומר דנסלק קצת מדבריו ונידון על מקצת דבריו דהרי כאשר אמר גרשתי אשתי הכונה למפרע אף דלא אמר למפרע דגירשתי פירושו למפרע והאיך נאמר דנאמן על להבא ולא למפרע ובשלמא אם היה תרי גופי היה אפשר לומר דמה שהעיד ע"ז נאמן ולא לאחר. משא"כ כשהעיד על תד גופא ועיקר מה שאנו דנין הוא על עדותו איך נחלוק עדותו שאמר בתיבה א' גירשתי דפירושו למפרע ונאמר דנחלק דבריו ודוקא על להבא נקבל עדותו ואיך נאמר מה דלא אמר איהו. ובשלמא בהרגתיו אף שאמר לרצוני מחלקין עדותו אף בחד גופא דאנן אמרינן דאנו דנין על דבריו שאמר הרגתיו והוה כמו שלא סיים לרצוני ואנו דנים על מקצת דבריו דדל דיבורו השאר שאמר לרצוני הרי על תחלת דבריו נוכל לדון שפיר משא"כ בהך דכתובות וכלל גדול הוא דאין לנו רשות לומר מה דלא אמרו העדים ולדון ע"ז דא"כ אתה דן שלא בעדים וכמבואר בתחלת דברינו הנ"ל. א"כ י"ל דבהך דפלוני רבעני לרצוני והך דהרגתיו דאנו דנים על מקצת דבריו שפיר כ"ע מודו דאף דבחד גופא הוא מ"מ פלגינן דיבורא ואמרינן דהוה כמו דאמר פלוני רבעני ולא סיים לרצוני דאפשר לומר לאונס וכן בהרגתיו ולא סיים ברצוני דנפרש באונס או בשוגג והיינו דמה דמסלקים מעדותו לא ע"ז אנו דנין ולא על פירושנו שאנו מפרשים בדבריהם אנו דנים וי"ל שפיר דדל דבריו האחרונים ושפיר הוה עדות. משא"כ בהך דכתובות דעיקר דיננו שאנו דנין הוא על דבריו שאמר גירשתי היינו פירושו למפרע ואיך נאמר דבר אחר מה שלא אמר כלל ונדון ע"ז נמצא אתה דן ע"פ פירוש ב"ד בלא עדים ודוק בזה. וא"כ א"ש דברי רבינו הרשב"א ז"ל. כ"ז כתבתי מה שיש לפלפל לכאורה לפי העולה בדעתי ע"ד נושא ונותן ולא החלטתי הדבר:

ה

וראיתי בס' חכם צבי סי' ק"נ הובא בנוב"י שם שנשאל בהא דקשה על תשובת הרשב"א ז"ל סי' תקנ"ב בענין שאמר שמעו מפי עוף הפורת שנטמאת לא תשתה אם הודה החשוד כו' דכתב שם דאמרינן פלגינן דיבורא עיי"ש. וע"ז הקשה דהרשב"א ז"ל סותר דברי עצמו מהך דסי' אלף רל"ז שחילק בין אני זניתי עם אשתך ובין אשתך זינתה עמי. ובסי' תקנ"ב לא חילק כלל וכתב דפ"ד ומנ"ל לרשב"א ז"ל בכוונת השואל איך היה דיבורו. ות' ח"ל הנ"ל תמה מניין לו להרשב"א ז"ל דין זה וזה שהדבר ברור שכדי שהעד המעיד בטומאה יהא נאמן צריך שיעיד שנטמאת מאותו שקינא לה כו'. וא"כ איך פ"ד ונאמר שזינתה אבל לא ממנו הגע עצמך שהעיד בפירוש שזינתה ממנו ע"כ שותה כו' וזה פלא אם לא שנאמר שקינא לה מב' ב"א ושנסתרה עם שניהם והודה הא' וע"ז לא שאל השואל והובא כ"ז בנוב"י שם ועל מה שכתב הח"צ אם לא דנאמר שקינא לה מב' בני אדם כתב ע"ז הנוב"י דאין דעתו נוחה מזה דכיון דפ"ד לומר מאיש אחר מנ"ל דהוא האיש שנסתרה עמו דלמא אינש דעלמא. ולכאורה באמת בזה י"ל לפע"ד דהודה עד א' דבזה הסתירה שנסתרנו אני והאחר עמה ע"פ העדות המעידים ע"ז זניתי עמה באותה סתירה וע"כ אף אם נפליג עדותו ע"כ על זה האיש האחר שנסתר עדותו. אך מלבד זה י"ל דנתישב ע"פ דברי התומים בסי' ל"ד שתירץ שם אמאי דהשמיט המחבר בסי' ל"ד שם ובאהע"ז סי' קט"ז הך חילוק של הרשב"א די"ל דהרשב"א ז"ל כתב שם דבאני זניתי עם אשתך ל"ש פ"ד ובהרגתיו פירש בעצמו דאמרינן פ"ד דהיינו דהרג אותו בשוגג או באונס א"כ י"ל דבשלמא הרשב"א ז"ל דמיירי על שמעתתא דגמרא שם דבא להעיד להורגה ע"כ הי' בהתראה ול"ש לומר דהי' שוגג משא"כ לאוסרה על בעלה שפיר שייך פ"ד דהיינו שבא עלי' בשוגג כו'. והיותר פשוט לפע"ד תירוצו שכתב אח"כ שסבר שהיא פנויה והיינו די"ל דהיא אמרה לו שהיא פנויה וא"כ ממילא הוא שוגג והיא מזידה וזה שפיר שכיח ושייך לומר פ"ד. וא"כ מיושב שתי קושיות הנ"ל בת"צ הנ"ל דשם מיירי לענין לאוסרה על בעלה שפיר שייך פ"ד גם באני זניתי וצ"ל דהיא אמרה להעד שהיא פנויה ושייך שפיר באותו העד שנסתר אך הוא חשב כמו שאמרה לו והיא מזידה בזה ושפיר נאסרה בע"א. ואחר שאמרתי לתרץ כן עיינתי עוד בנוב"י וראיתי שם בעה"י שכתב ג"כ ליישב קושיית השואל בח"צ ז"ל דמש"ה לא חילק הרשב"א ז"ל בין אני זניתי ובין היא זנתה עמי די"ל דהי' שוגג כנ"ל ולפלא מדוע לא יישב בזה ג"כ קושיית הח"צ הנ"ל שהביא מקודם זה כנ"ל. אך מ"מ עדיין צ"ע דשם בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקנ"ב כתב בזה"ל מסתברא דאמרינן בי' פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאילו העיד שהוא בעצמו בא עליה אלא כאילו העיד שזינתה וכו' הרי דפירש שם בהדיא דהא דפ"ד היינו דאמרינן דהוה כאילו אומר שזינתה ולא שהוא בא עלי' ואם כהנ"ל הוא ענין אחר דלעולם אמרינן דהוא בא עלי' אלא דבשוגג וכנ"ל ומה גם דשם לא נמצא כלל דאמר בפירוש דהוה לרצונו. ויש לישב ואין להאריך בכ"ז] ואו"ש לו ולכל הנלוים אליו כחפצו יחפץ ש"ב.:

אייזיק יעקב בהרב הגאון מ' אליעזר שלמה וועללער

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה