אור ברסלב
שות ברית עולם שו"ת בדיני חו"מ › סימן מו

שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר

שו"ת בדיני חו"מ · סימן מו

סימן מה

שלום וישע רב לכבוד ש"ב היקר ה"ה הרב החריף ובקי מורג תרוץ מלוא עתיק שלם במעלו' ומדות יקרות יא"מ כו' כש"ת מוהר"ר יהושע העשיל הכהן נרו יאיר יצליח וירום למעלה:

יקרת מכתבו קבלתי באהבה

א

ומה שכתב ידידי ש"ב להקשות בהך דש"ע חו"מ סי' ל"ז סעיף י"ח בני העיר שבא מערער לערער עליהם בין במרחץ בין ברחובה של עיר אין אחד מבני העיר מעיד ולא דן עד שיסתלק עצמו בקנין גמור ע"כ. וכתב הש"ך ז"ל עלה דדעת רבינו ברוך והגהת מיימוני פ' ט"ו מהל' עדות דדוקא בדיינים מהני סלוק אבל בעדות לא מהני סילוק דבעינן תחלתו וסופו בכשרות עיי"ש דמסיק דהמוחזק יכול לומר קים לי דבעדות לא מהני סילוק. וע"ז הקשה ידידי מחו"מ שם באותו סי' סעיף י"ב דאיתא שם השוכר ולקח בידו השכירות ואמר כל מי שיתקיים קרקע זה בידו יטול הרי זה מעיד להמשכיר ואם כבר נתן השכירות לבעל הקרקע אין מעיד לו שאם תצא הקרקע מתחת ידו יתחייב לשלם פעם שניה ואם לקח המשכיר דמי השכירות והחזירו לשוכר כדי שיתנהו למי שיזכה בדין ה"ז מעיד לו. וכן הסכים הש"ך ז"ל לדעה זו אף שיש מי שחולק עיי"ש. וגם טעם החולקים הוא משום דהוה נוגע בעדות משום שעשה לו טובה וכמבואר בחו"מ סי' ק"מ ס"ט ובסמ"ע שם. וקשה הא בלאו הכי הלא בעדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות וא"כ ג"כ כאן אמאי מהני הא דנותן לו להשוכר דמי השכירות חזרה הלא מתחלה קודם שנתן לו חזרה פסול היה והוה תחלתו בפסול אלו ת"ד ופלפל ידידי בזה ומה שסיים ע"ז דמעיקרא לק"מ דהא עיקר עדותו על חזקתו שדר בו ג' שנים ובעת דירתו אצלו שנה ראשונה עדיין לא נתחייב לסלק לו עד מלאת שנה תמימה וקודם שנתן לו המעות הוה שפיר עדות טוב וכן בכל הג' שנים והוי בתחלתו בכשרות וכיון שסילק עתה נגיעתו מהני עדותו. ידידי אף כי באמת היכא דהיה כשר מתחלתו ובסופו מהני כמבואר כן בהדיא במס' ערכין (דף יז) ובמס' שבועות (דף לג) ובתוס' שם ד"ה קרובים. מ"מ בזה לפע"ד לא נתיישב עדיין דדין המבואר בחו"מ דמהני היכא שמחזיר המשכיר להשוכר חזרה השכר דירה סתמא קתני אף היכא דהשוכר שילם כל השכירות מקודם שדר שם וכגון שהתנה כן. ומלבד זה לפע"ד צ"ע אי הוה בזה כלל תחלתו בכשרות כיון דזה שדר בו שנה ראשונה לא מהני כלל לחזקה רק כשדר ג' שנים אז נתהוה עדות וכל הג' שנים כעדות אחת ומעשה אחת הוא ול"ש למיחשבה משנה ראשונה תחלתה בכשרות ואפשר דזה דמי לכשר מקודם שראה המעשה וזה לא מהני מידי דל"מ אלא דכשראה מעשה העדות הי' רחוק ונתקרב וחזר ונתרחק בעת עדותו וכדומה משא"כ הכא די"ל דמה שראה בכשרות לא היה כלל ראיית עדות וצ"ע בזה:

אלא דבלאו הכי קושיית ידידי ל"ק כלל לפע"ד דהנה איתא בטור חו"מ סי' ק"מ בשם רבינו יונה ובש"ע חו"מ שם סעיף י' בהמחבר שם. אפילו אם כבר פרע השכר למחזיק אם יטעון המחזיק בב"ד קודם שיבוא המערער יעידו השוכרים בפניכם שדרו בו ג' שנים טענתו טענה ולא הוי נוגעים בעדות כיון דלא הוי מערער קמן עיי"ש בהגר"א ז"ל דמביא מקורו מהך דב"ב (דף מה ע"א) בתוס' ד"ה מנ"מ עיי"ש הרי דלא הוה בזה נוגע במה דיוכל להיות שיהיה לו טובה לאח"כ מעדותו שהעיד מקודם ואם העיד מקודם שבא המערער מהני עדותו גם לאח"כ. והרי הדברים ק"ו ומה אם העידו מקודם שבא המערער אף אם כבר פרעו השכר דירה להמשכיר עוד קודם שדרו בה מ"מ אם העידו קודם שבא המערער מהני עדותן גם אח"כ אף אם לא החזיר להם השכר דירה ולא סילקו נגיעתן מכש"כ היכא דאח"כ החזיר השכר דירה וסילק נגיעתו בעת עדותו דמהני ולא אמרינן דהי' פסול מעיקרא קודם שסילק נגיעתו דהרי אז לא היה המערער ולא הוה פסול כלל וכנ"ל. והרי שני הדינים הך דמהני מה שהחזיר המשכיר השכר להשוכר והך דמהני עדותו קודם שבא המערער הם מרבינו יונה ולשיטתו אזיל וכתובים שניהם זה אתר זה במחבר שם בחו"מ סי' ק"מ ס"ט. ואף דעל דין דסי' ק"מ הנ"ל הקשה הט"ז שם מהך דסי' ל"ז דלוקח ראשון אינו מעיד ללוקח שני אף דעדיין ליכא נגיעה לפנינו והניח שם בצ"ע יעו"ש בקצוה"ח ובנתיבות מה שתירצו בזה. ובלא"ה לכאורה נראה דכאן א"ש בפשיטות דהנה בט"ז כתב שם דקשה ממה דאינו מעיד ללוקח שני מטעם דלמא גזולה היא כו' וכש"כ כיון שהשוכרים רואים שזה המחזיק גובה עדות כו'. ולכאורה בלא זה שרואין שהוא גובה עדות י"ל דלא שייך נוגעים ולא דמי לשם דשאני התם דהרי ראינו דלקח באחריות והיה ירא מזה דלמא יקחו ממנו השדה וא"כ ג"כ נוגע הוא משא"כ הכא י"ל דלא חיישינן לנגיעה מספק. אך י"ל דעיקר קושיית הט"ז ז"ל יקשה ממה דסיים דכיון שיראה השוכר שהוא גובה עדות הוא מבין כי יש לו תביעה מהמערער והוה נוגע. אך בהנ"ל לא שייך זה דאנו דנים שהוא פסול מתחלה היינו טרם שהמחזיק גובה עדות והרי בעת שנתן לו השכר חזינן דאינו ירא פן יבוא המערער ואיך נאמר דהוא פסול מתחלה דהרי טרם שבא המערער לא הי' נוגע וגם המחזיק לא גבה עדות שיבין מזה על הערעור ואיך הוא פסול. ואנו דנין אותו כמו שהי' בא בעצמו והעיד קודם הערעור הרי היה כשר ודוק. א"כ לא קשה מהא דסעיף י"ב משא"כ בהך דסעיף י"ח הנ"ל בהך דבני העיר שבא מערער עליהם דהביא הש"ך ז"ל דעת החולקים וס"ל דהוה תחלתו בפסול ול"מ סילוק אף דבעת נגיעתם לא היה מערער שאני התם דשם טעם נגיעתן הוא משום דיש להם חלק בהם והוי כמעידים לעצמן ואדם קרוב אצל עצמו ואין שום נ"מ אם מעיד הקרוב קודם שבא המערער או אח"כ ול"מ עדותן דקרוב פסול לעדות לעולם ואף אם יעיד לחובת עצמו. א"כ אין נ"מ במה דליכא עדיין המערער ואין לו נגיעה עדיין דגם לחובתו פסול מש"ה נקרא שפיר תחלתו בפסול ול"ק כלל קושייתו:

ומ"מ התוס' ז"ל בפ' חזקת הבתים (דף מג) ד"ה וליסלקו חילקו שפיר בין פסול קרוב להך דהתם דבקרוב הוה פסול הגוף בזה בעינן תחלתו בכשרות משא"כ בהך דבני העיר דאף דהוה עדותן לעצמן והוה כמו קרוב מ"מ מחמת ממון הוא בא הפסול ועל הממון הן מעידין ולא על ענין חובת עצמן וכיון שנסלקו מהממון הוה כמעידין לאחר דגם במעיד לקרובו ונסתלק הקרוב מהממון ג"כ כשר כמו שכתב הרמב"ן ז"ל הובא בר"ן בפ' חזקת הבתים שם. וכל זה לדעת התוס' הנ"ל דבפסול ממון לא נפסל מחמת שהיה פסול מתחלה אך אנן לדעת החולקים קאתינן כדעת התוס' בנדה דף נ' ע"א) וכמבואר בש"ע סי' ל"ו סי"ח שם דבפסול מתחלתו ל"מ סילוק ושפיר י"ל דאף דליכא המערער לפנינו מ"מ נפסל ולא דמי לנוגע בעדות דשם עיקר העדות אינו לעצמו וכיון שאין הנגיעה לפנינו לית לן בה כמבואר בש"ע סי' ק"מ שם כמו שהביא הגר"א ז"ל מקורו מתוס' ב"ב (דף מה ע"א) ד"ה מאי נפקא מינה משא"כ הכא כיון דאית לו חלק בה הרי עיקר עדותו גם לעצמו הוא ומשום הכי הוה פסול מתחלתו ודוק. ועיין בתומים מה שכתב שם בסי' ק"מ סעיף י' הנ"ל ויש להאריך בזה:

שוב אחר שכבר כתבתי כ"ז עיינתי בס' תפארת יעקב על חו"מ וראיתי שכתב על הך דין דהמחבר סי"ב הנ"ל דע"כ מיירי שהשוכר שילם השכר דירה לאחר שדר בה דאל"ה הרי פסול מתחלתו דהי' נוגע מתחלתו. וזהו כעין מה שכתב ידידי שיחי' ולפי מה שכתבתי למעלה די"ל דע"כ כל הג' שנים הוה כעדות אחת ול"מ אם שילם אחר כל שנה דא"כ לא נקרא תחלתו בכשרות ולפי"ז צ"ל דכונת הס' ת"י ז"ל הוא דמיירי דשיל' לו אחר כלות הג' שנים אך זה נראה דוחק גדול לפרש כך דיהי' כונת הש"ע דלא מהני אם החזיר לו השכר אא"כ לא שילם לו עד אחר ג' שנים וכל כה"ג הו"ל לפרושי ואף אם נאמר דגם בשילם לו אחר כל שנה נקרא תחלתו בכשרות מ"מ כבר נתבאר דלכאורה מפשטות הש"ע משמע דגם בשילם לו השוכר קודם התחלת השנה ראשונה בעד כל הג' שנים ג"כ דינא הכי מדלא פירש בש"ע וסתם בכל גונא ודוחק להמציא חילוקים בזה שלא הזכירו כלל בזה הפוסקים ז"ל. ועוד יש לדייק ג"כ ממקורו דהך דינא דרבינו יונה המובא בש"ע שם סעיף י"ב ובסי' ק"מ ס"ט נלמד מהך דמס' ב"ב (דף מ"ג) שם דמהני סילוק כמו שהביא הגר"א ז"ל בביאוריו בסי' ק"מ ס"ט והובא ג"כ בשיטה מקובצת במס' ב"ב שם עיי"ש ואף שיש לדחוק קצת בזה מ"מ לכאורה פשטות הדברים משמע דבכל ענין מהני. אך לפי מה שכתבתי לפע"ד א"ש בפשיטות דלא הוה כלל פסול מתחלתו כיון דעד שלא בא המערער לא הוה כלל נוגע כנ"ל וא"ש דין דהש"ע בפשיטות בכל גונא אף אם שילם השוכר השכר להמשכיר קודם התחלת הג' שנים ג"כ דינא הכי לדעת רבינו יונה ז"ל והמחבר שם.

ב

אך בגוף דברי הש"ך ז"ל בהך דסי' ל"ז סעיף י"ת הנ"ל לכאורה צ"ע שכתב שם ואעפ"י שבב"י סי' ל"ג דחה דברי מהר"ם ונמשך אחר תשובות הרא"ש שהקשה מהך דהשותפים מעידים זה לזה באמת לק"מ די"ל דהתם מיירי בעדות שראה השותף אחר שסילק עצמו וכן מוכח בתוס' פ' חזקת הבתים ושאר פוסקים די"ל כן מדהקשה אהך דליסלקו בי תרי מנייהו דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ולא הקשו כן לעיל מיניה אהא דמעידים זה לזה כו'. וקשה לכאורה דהרי בתשובת הרא"ש ז"ל לא מדברי שמואל דהשותפים מעידים זל"ז לבד מוכיח לה אלא גם מהשקלא וטריא כמבואר שם כלל נ"ח ואם נימא דהך דהשותפים מעידים זל"ז מיירי בעדות שראו אחר הסילוק האיך נפרש שם השקלא וטריא דגמרא שם דמקשה שם (דף מ"ג ע"א) וכי מסלק נפשי' מיניה מי מסתליק והא תניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואם איתא ליסלקו בי תרי מנייהו ולידיינו שאני ס"ת דלשמיעה קאי ת"ש כו' והרי הך ברייתא דבני העיר שם מיירי בעדות שראו קודם שסילקו וא"ב מאי מקשה על הך דשמואל אם נימא דהך דשמואל מיירי בעדות שראו לאחר שסילקו והוה תחלתו וסופו בכשרות משא"כ הך דבני העיר דהוי נוגעים בתחלתן מש"ה לא מהני סילוק דבעינן תחלתן וסופן בכשרות לפי הסוברים כן אע"כ דא"א לפרש הך דשותפין מעידין זל"ז אלא בראו קודם שסילקו. והא דהקשו בתוס' אהך דליסלקו בי תרי מנייהו דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ולא הקשו כן לעיל מיניה אהא דמעידים זל"ז היינו דמשום זה גופא נטרי לה התוס' עד הכא משום דבאמת דשם היה אפשר לפרש כפירוש הש"ך ז"ל דמיירי כגון שהעידו על מה שראו אח"כ מש"ה נטרי עד דמקשה בגמרא מהך דבני העיר וע"כ דגם שם במלתא דשמואל מיירי בהעידו ג"כ על מה שראו מקודם ואין נ"מ בין תחלתו בפסלות או כשרות דאל"כ לא היה מקשה בגמרא מידי כנ"ל. וע"כ צ"ל דכונת הש"ך ז"ל הוא דבאמת לפי שיטת התוס' דפ' חזקת הבתים שם בפסול מחמת ממון אף בפסול מתחלתו כיון שסילק נפשו כשר לעדות כמבואר שם ובאמת הך דשמואל דשותפין מעידין זל"ז היינו מה שראו מקודם ג"כ כשר כמבואר שם ושפיר מקשה מהך דבני העיר כנ"ל. אלא דהש"ך ז"ל הוכיח דע"כ לשיטת הסוברים דבפסול מתחלתו ל"מ צ"ל דהא דשותפים מעידים זל"ז היינו בראו לאתר שנסתלקו וע"ז הוכיח הש"ך ז"ל דאין זה תימה לפרש כך דהא ראיה די"ל כן והיינו דמתוס' דב"ב שם מוכת דאפשר לפרש כן דהא דשותפין מעידין זל"ז מיירי בראו אח"כ ואין זה דוחק דהרי התוס' ז"ל הקשו הא הוה פסול מתחלתו ואמאי לא הקשה אהך דשותפין מעידין זל"ז וע"כ צ"ל דיש לפרש דמיירי בראו אח"כ ומש"ה נטרי התוס' ז"ל בקושייתם עד דמקשה בגמרא וליסלקו בי תרי כו' והרי ע"כ דהך דשמואל ג"כ מיירי בראו מקודם וכמבואר למעלה והוכחת הש"ך ז"ל הוא דיש באפשר לאוקמי הכי. ולפי"ז אף דבאמת לשיטת התוס' דמס' ב"ב דבממון לא נפסל פסול מתחלתו וא"כ י"ל בפשוט הך דשותפין מעידין זל"ז אף בראו מקודם. אך הש"ך ז"ל דהכריע דבכ"מ פסול מתחלתו ל"מ בעדות וכדעת החולקים וכמש"כ התוס' במס' נדה (דף נ' ע"א) ע"ז פירש הש"ך ז"ל דלשיטה זו צ"ל דהך דשותפין מעידין זל"ז מיירי בראו אח"כ. ולפי"ז צ"ל דלשיטה זו הא דמקשה הגמרא אהך דשמואל מהא דאין דנין בדייני העיר היינו דבאמת מעדות ל"ק דשם מיירי בראו אח"כ משא"כ בהך דבני העיר כנ"ל אלא דעיקר הקושיא הוא מדיינים הא דאין דנין בדייני אותה העיר ובדיינים ל"ש לחלק בין תחלתו בפסול דדוקא בעדות הוא דפסלינן תחלתו בפסלות דילפינן מקרא או ראה או ידע אם לא יגיד גו' דבראיה והגדה תלי רחמנא כדאיתא במס' ערכין (דף י"ז) משא"כ בדיינין לא שייך זה אע"כ דאין לחלק חילוק זה ומש"ה פריך הגמרא שפיר. והא דבאמת נפסל גם בזה צ"ל דיש חשש קנוניא וכפירשב"ם שם. אך לפי"ז ג"כ קשה דכיון דמתוקמי הך דשותפין מעידין זל"ז בראו אח"כ וצ"ל דהקושיא הוא מדיינים ומטעם קנוניא וכפירוש הרשב"ם ז"ל. ומאי קושיא דכיון דמיירי בשותפין שראו אח"כ א"כ איך שייך קנוניא כיון דבעת שסילק נפשו עדיין לא ראה העדות ודברי הש"ך ז"ל צריך עיון:

שוב עיינתי בתומים וראיתי שביאר ג"כ להש"ך ז"ל הנ"ל דע"כ קושיית הגמרא שם מהא דבני העיר וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו דע"כ כל הקושיא הוא מדיינים דבדיינים כל הדין הוא אחר הסילוק אך מ"מ הקשה שם ג"כ דל"ד הך דבני העיר להך דראו העדים אחר סילוק דשם ל"ש שום חשש קנוניא כיון שסילקו קודם שראו כלל משא"כ בדיינים עיי"ש. והאריך להקשות עוד ומוכיח מהרא"ש ז"ל דמהגמרא משמע דהקושיא שהקשה בגמרא מהא דבני העיר הוא מהך דלא מעידין דליסלקו תרי ויעידו עייש"ה ובזה מוכיח דע"כ מועיל סילוק ועיין בת' מהרי"ט ז"ל סי' כ"ו דתירץ דעת הסוברים ז"ל דל"מ סילוק אם היה פסול מתחלתו דהא דשמואל דשותפין מעידין זל"ז מיירי שיודעין העדות עד שלא היו שותפין בזה ולאחר שנסתלק תשוב תחלתו וסופו בכשרות כדתנן היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו כו' עיי"ש. וכן תירץ המל"מ בהל' עדות פ' ט"ו עיי"ש ולפי תירוצם ז"ל ע"כ צ"ל דקושיית הגמרא מהא דבני העיר ע"כ הוא מהא דאין דנין דליסלקו בי תרי ולידיינו כנ"ל ועיין בתומים בזה והרמב"ן ז"ל בחידושיו לב"ב שם והרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תר"ו כתבו בהדיא דהקושיא הוא מהא דלא מעידים עייש"ה:

ג

וראיתי בשיטה מקובצת למס' ב"ב שם שהביא שם כמה שיטות לישב דלא שייך כאן הפסול דמתחלתו ובתירוץ א' תירץ שם וז"ל ולשון אחר פירשו דגבי ממון לא מיקרי בפסלות דכיון דמטי ליה הנאה מיניה לאו בר עדות הוא כלל והשתא הוא דאחיל עליה שם עד והו"ל תחלתו וסופו בכשרות וההיא שעתא לאו עד הוא כלל דאין אדם מעיד לעצמו ודמיא לההיא דאמרינן במס' מכות אלא מעתה רובע יציל כו' והני לאו עדים נינהו כו'. וע"ז הלשון הקשה שם שני קושיות א' דלממונו עד הוא ואינו דומה לעדות שבגופו דרוצח ורובע וכדמשמע מהא דאמרינן בפ"ק בסנהדרין אמר רבה פלוני רבעני לאונסי הוא ואתר מצטרפין להרגו לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת וגו' רבה אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם כו' בעי רבה פלוני רבע שורי מהו מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו או לא בתר דבעי הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא אמרינן. אלמא לגבי ממונו נמי עד הוא. ולכאורה קושיא זו צריך ביאור לפי פירוש רש"י ז"ל בפ"ק דסנהדרין (דף י' ע"א) שם דלגבי ממון לא אמרינן אדם קרוב היינו לענין פלגינן דיבורא דבממון לא אמרינן פלגינן דיבורא ומגו דמהימן אנפשות דחבירו מהימן נמי אממונו עייש"ה די"ל דבאמת לא עד הוא כלל בכ"מ לענין ממונו ושאני התם כמבואר שם ועיין ברא"ש ספ"ק דמכות בהך דאילעאי וטוביה מה שהביא שם בשם הראב"ד ז"ל לפרש הך סוגיא דסנהדרין דהיינו דמה דאדם קרוב אצל עצמו היינו דלאו בר עדות הוא כלל לעצמו ול"ש עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו משא"כ לענין ממונו לא אמרינן דלאו עדות הוא כלל אלא דשפיר נקרא עד ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולפי שיטת הראב"ד ז"ל הנ"ל שפיר הקשה בשיטה מקובצת אהך לישנא מסוגיא דסנהדרין דהרי מבואר שם בהדיא דבממונו נקרא שפיר עד אלא דהוא פסול עיי"ש אך לפירש"י ז"ל בסוגיא דסנהדרין לכאורה אפשר לישב הלשון הנ"ל ויש להאריך בדברי השיטה הנ"ל:

עוד הקשה שם בשיטה מקובצת על הלשון הנ"ל וז"ל שם ועוד ולמה אמרו כאן ליסלקו בי תרי ולידיינהו אפילו בלא סילוק נמי דהא בפלוני רבעני דלא חשבינן ליה בעד לגבי נפשו והוא ואחר מצטרפין להורגו ומקיימים עיקר העדות לגבי האחר וה"נ אף בלא סילוק נקבל עדותן ונידון לאחרים ולא להם ולכאורה לפע"ד גם קושיא זו יש לישב דהרי כבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף רל"ז והובא בטור ש"ע חו"מ סי' ל"ד בדרכי משה שם וז"ל שם באמצע התשובה ומה שאמרת בחותם ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון דפלגינן בי' דיבורא כדפלגי' בפלוני רבעני לרצוני יפה אמרת וכן אמרתי גם אני אלא כו'. וכן במה שחלקת בין האומר אשתך זנתה עמי ובין זה שאמר אני זניתי עם אשתך ופירשת הטעם לפי שזה הניח לשונו על צד שאם תסלק מה ששם בו עצמו רשע אין לנשאר שום טעם בעולם ויש לבעל הדין לחלוק בזו ולומר אף בזו לא בטיל כל דבריו אלא נפליג ונאמר ששכב ולא לרצונו אלא לאנסו וכדאמרינן בפלוני רבעני לרצוני. ואני אומר דודאי כו' אבל באומר אני באתי על אשת פלוני מיד נתבטלה עדות לגמרי משום דא"א לומר בזה אלא לרצונו לא לאונסו לפי שאין קישוי אלא מרצון כו' וא"ת אכתי אפשר לאונסו וכגון שנתקשה לאשתו והדביקוהו עליה. לא היא דדבר רחוק הוא זה ובכלל כי הא לא סמכינן למימריה פלגינהו דיבורא לאכשורי סהדותא למיקטליה כו' והיינו דנקיט לה בפלוני רבעני לרצוני ופלוני בא על אשתי ולא נקיט ברבעתי ובאתי כו' עיי"ש. והובא בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב אך בקוצר לשון עייש"ה. הרי דס"ל להרשב"א ז"ל דאם נסלק מהעדות הדבר שאינו נאמן לא ישאר טעם בעדותו לא אמרינן פלגינן דיבורא א"כ י"ל דכן ס"ל להך לשון המובא בשיטה מקובצת הנ"ל כהרשב"א ז"ל ומש"ה ע"כ צריך לטעם סילוק כנ"ל דשם לא שייך לחלק עדותן שישאר עדות לגבי השאר ודוק:

תוכן העניינים

שות ברית עולם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה