שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני או"ח · סימן כב
א
ראיתי בס' עונג יו"ט ס"י שחקר שם בדין מה שעושים שליח לב"ד למכור החמץ לעכו"ם ואחר עשייתם השליחות כנהוג קודם שימכרו ב"ד החמץ לעכו"ם לוקחים הבע"ב עוד חמץ ואיך מהני המכירה ע"ז הלא זה הוה דבר שלא בא לעולם בעת עשיית השליחות ולא יוכלו בעצמם אז למכור מה שלב"ל וכל מה דלא מצי עביד בעצמו אינו יכול לעשות שלית והאריך שם בזה למצוא טעמים להיתר בזה עיי"ש. ולכאורה היה נלפע"ד עוד קצת טעמים להתיר במכירה זאת דהנה איתא במס' נזיר (דף י"ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם כו' אמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה לא בת כו' ומסיק הש"ס דטעמא משום דלא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד ליה השתא לא מצי משוי שליח וכתבו בתוס' והא מעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמת והפרישי לי תלה בעבורי וגם תלמידים של ב"ר אומרים כן. ואיך נעשה שלית והא בשעה שעשתה שליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח. ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהי' חלה על קמח לכשיהי' נילוש ודברים שבידה קיימין דאין זה דבר שלב"ל כיון שבידה לעשות כדאיתא בקידושין כו'. ואף שהקשו שם בתוס' ע"ז מ"מ משמע דהכי קיי"ל. גם בסמ"ג עשין קל"ה כתב דעושה אדם שליח לתרום מכל התבואות שיהי' לו עד עולם מאתר שיכול ליתנם לשלוחו ולזכותם לו שיקנה לו גוף הדבר הקרקע לפירותיו כך פי' ר"י פ"ב דנזיר גם באספ"ז כתב בשם הר"ר עזריאל אמרו יכול אדם לעשות שליח לשחוט פסחו קודם י"ד. וכן להפריש חלתו קודם גלגול ואע"ג דלאו איהו מצי עביד וה"ט הואיל ויכול להקנותן הפסח או הדמים ליקחם בשוק וכל שבידו לעשות לא מחוסר מעשה עכ"ל הרי מזה דהיכא דיכול לעשות איזה טצדקי דיהנה ויקם הדבר הזה מהני השליחות אף דלא עביד באופן דיועיל אם עביד בעצמו מ"מ מהני כיון דהי' אופן דהי' יכול לעשות יהיה באיזה אופן שיהיה כמבואר למעלה. והנה ידוע דברי המרדכי פ' י"נ שהביא בשם הרשב"א ז"ל דגבי דבר שלב"ל אם אמר לכשיבואו בעולם מהני והובאו דברי המרדכי הנ"ל בש"ע חו"מ סי' ר"ט ברמ"א ז"ל יעוש"ה ולפי"ז הרי כאן בחמץ הרי יכול לעשות באופן דיקנה ג"כ מכירתו וי"ל דמהני השליחות ג"כ ע"פ הנ"ל אך ברמ"א שם הובא דיש חולקים על זה וכ"פ הט"ז ז"ל עיי"ש אך מבואר בש"ע שם ובסי' ס' סעיף ו' וכן פסקו הרמב"ם והטור ז"ל דאף דאין אדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ אדם מתחייב בדבר שלב"ל ומשמע דכשיבוא קונה בהם הזוכה ועיין בס' דברי אמת קונטרס ז' בענין קנינים סי' ב' דאדם מתחייב בדשלב"ל ובדבר שאינו ברשות ואין חילוק בין מעות ותבואה ודיקלי והביא כמה ראשונים ז"ל דס"ל כן וכן פסקו בש"ע שם וא"כ לפי המבואר מתוס' נזיר הנ"ל דהיכא דיכול לעשות באיזה אופן דמצי להקנות הדבר מצי לעשות שלית להקנות הדבר אף באופן אחר א"כ לפי"ז גם כאן בחמץ יכול לעשות שליח למכור כיון דיכול להקנותו באופן זה שיתחייב לו בזה וזה מהני כנ"ל ואף דהוה דבר שאינו קצוב כידוע שמוכרים החמץ בלא קצבה וא"כ בזה אינו יכול להתחייב מ"מ הלא גם לזה יש תחבולה שיתחייב עצמו בתבואות וחמוצים במדה רבה כמה שירצה ומה שיקח עד הפסח יהי' בכלל ההתחייבות וכיון שיש איזה עצה שיכול לעשות כנ"ל לפי הנ"ל דכל טצדקי דהוה בידו מהני לזה מש"ה יכול לעשות שליח למכור החמץ שעתיד לקנות:
ב
ויותר יש צד היתר בזה דהנה ברמב"ם ז"ל הל' מכירה הל' ה' איתא שם דבר שאינו ברשותו כו' שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא קנה כלום והוא מפ"ק דמציעא א"ר האומר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך וכו' ובהגד"ת ד' שמ"ט ע"א נסתפק בדברי רבינו ז"ל אי ס"ל דדוקא בשדה זו לא קנה משום דהו"ל דבר שלב"ל אבל סתם שדה קנה כיון דהרבה שדות מצוין ליקח חשיב כדבר שבא בעולם הובא בס' שעהמ"ל וכתב בשעהמ"ל שם שכן משמע ברש"י ז"ל פ"ק דמציעא עיי"ש שהביא מהרב בני יעקב שהקשו ע"ז ומישב שם הפוסקים דדבר שמצוי לקנות הוה כדבר שבא בעולם ועיין בש"ע חו"מ סי' ר"ט ס"ו א"כ גם בנידון דידן דמוכרין החמץ שיקנו הכל הם שכיחים לקנות א"כ שפיר יכול למכור ולעשות שלוחים:
ועוד יש צד היתר בנידון דידן דאיתא ברמב"ם ז"ל בהל' מכירה פ"י המזכה לעובר לא קנה ואם הי' בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה וכן פסק בש"ע חו"מ סי' ר"י ס"א עיי"ש וכתב המביט בח"ב סי' קל"ז על לאה שצתה שכל האלגניא שתצא כו' שיתננה לבתה דאע"ג דהוה דבר שלב"ל אין כאן בית מיחוש משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקנה והוכיח מהא דפ' מ"ש דף קמ"ב דהמזכה לעובר ל"ק ובבנו קנה הואיל ודעתו קרובה אצל בנו מש"ה מקנה לדשלב"ל א"כ ה"ה שאדם מקנה לבנו ולבתו דבר שלב"ל דדשלב"ל או לדבר שלב"ל כי הדדי נינהו ע"ש והובאה בשעה"מ שם בחו"מ שם א"כ הרי מוכח מזה דהיכא דברי לנו דהוא מקנה בלב שלם בלא שום ספק מהני אף בדבר שלב"ל וכש"כ כאן ודאי ברי לנו דהמוכר החמץ בודאי מקנה בלב שלם בלא שום ספק גם החמץ שעתיד לקנוח כדי שלא יעבור על ב"י וב"י א"כ שפיר יכול למכור ולעשות שליח ג"כ אף בדבר שלב"ל כנ"ל ועיי"ש בש"ע בש"ך שם:
והנה בהא דמס' נזיר הנ"ל שהבאתי דאיתא שם דבדבר דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח הנה בגמרא שם ליתא לא מצי משוי שליח אלא לא משוי שליח ועיין בזה בת' מהרי"ט ז"ל חלק חו"מ סי' כ"ג דהביא בזה גירסת רמב"ן ז"ל והטור ז"ל כן וכתב להוכיח די"ל דלעולם אם עושה שליח בפירוש אפילו על דבר שאינו יכול לעשות בעצמו מהני השליחות אלא דמה דאיתא בגמרא שם דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו אם עשה שליח סתם אמרינן דאין דעתו ע"ז והא דקאמר דלא משוי שליח היינו דמסתמא אינו עושה כלומר שאין דעתו ע"ז ואם עשה בפירוש י"ל דמהני עיי"ש מה שביאר שם הגמרא לפי"ז וביאר שם הא דקשה לפי"ז מהא דקידושין בהא דכהני שלוחי דרחמנא וכו' דל"ד לזה אך לתוס' והרא"ש ז"ל משמע דל"מ יעוש"ה ולפי פירוש המהרי"ט ז"ל בהך חמץ הנ"ל כיון דעשה בפירוש שליח ע"ז מהני וכשיבוא בעולם יכול השליח למכור ויש לפלפל בענין זה: