שות ברית עולם· רבי איזיק יעקב ולר
שו"ת בדיני או"ח · סימן כא
שלום וברכה ורוב הצלחה לכבוד ידידי ש"ב ה"ה הרב הגדול חריף ובקי צמ"ס כו' כש"ת מו"ה
מרדכי ביאליבלאצקי נ"י
מוואלפא. אחדשה"ט: מכתבו היקר הגיעני לנכון ולהאריך כעת במכתבי אין העת גורם גם לעיין בדבריו כידוע לו בטח אחר השרפה שהי' בפה ל"ע ובתוכם גם אנחנו ואנכי מטולטל באין מקום אף לנומ וקשה עלי אף לעיין במכתבו אך בקיצור גדול ארשום לו רק קצת מה שיש להעיר ע"ד לכאורה בהשקפה ראשונה:
א
מה שכתב בשם אביו הרב הג' מהר"ש ז"ל על הא דתמה רבינו יונה ז"ל על הרי"ף ז"ל למה השמיט בהא דפ' שלשה שאכלו (דף נ' ע"א) הא דאמר רבה תוספאה הני ג' דכרכי ריפתא בהדי הדדי וקדים חד מנייהו ובריך לדעתיה אינון נפקין בזימון דידיה איהו לא נפיק בזימון דידהו לפי וכו'. ותימה הוא למה השמיטו. ואין לדחות ולומר דאין הלכה משום דקיי"ל אין זימון למפרע כו' שזה אינו כו' והשאיר בתימה עי"ש, וע"ז כתב כ"ת בשם אביו הרה"ג ז"ל די"ל דלהרי"ף לשיטתו ל"ק כלל דהנה כתב הרא"ש ז"ל בטעמא דרבה תוספאה דאינהו נפקי בזימון דידיה אעפ"י שבירך כבר מצי למימר ברוך שאכלנו משלו דלא גרע מבא בתוך הסעודה ואכל עמהם עלה של ירק שאומר עמהם ברוך שאכלנו כו'. והרי הרי"ף ז"ל ס"ל בהדיא שם דבזימון של שלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן ולא מהני ירק אלא בזימון של עשרה עייש"ה והובאה ברא"ש שם סי' כ"א ומש"ה הרי"ף לשיטתו השמיט דינא דרבה תוספאה הא דאינהו נפקי בזימון דידי' ודפח"ח. עכ"ז אף שאין משיבין את הארי כו' מ"מ לפע"ד לא נראה לי לישב כן בדברי הרי"ף ז"ל דמשום זה השמיט דינא דרבה תוספאה מה דלא מצינו כלל בגמרא מי שחולק ע"ז. וכן תמה בשיטת ריב"ב על הרי"ף עיי"ש. ואף דס"ל להרי"ף ז"ל דבזימון של ג' לא מהני לצרף מי שאכל ירק מ"מ לא משום זה נסתר הדין. ותדע דלסברתו יקשה בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' ברכות דפסק שם בהל' ח' דלא מהני צירוף מי שאכל ירק אלא בזימון עשרה אבל בשלשה צריך שיאכלו כל אחד ואחד כזית פת וכמו שפסק הרי"ף ז"ל ומ"מ פסק שם בהל' י"ד כהך דרבה תוספאה דאם קדם אחד ובריך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זימון וכו' הרי דלא תלי בזה. ודוחק לומר דהרמב"ם ז"ל חולק בזה על הרי"ף ז"ל דלהרי"ף ז"ל תלה בטעמא דצירוף עלה של ירק ולהרמב"ם ז"ל לא תלי בזה כמובן. ועוד דבלא"ה אין לנו לעשות מחלוקת בין הרמב"ם ז"ל והרי"ף ז"ל בכל האפשרי כידוע. ובלא"ה קשה לומר דהרי"ף ז"ל לא פסק להך דרבה תוספאה כיון דלא נמצא שום חולק ע"ז בגמרא ומאיזה מקום יסתור דין המפורש וגם בעיקר הסברא דכתב הרא"ש ז"ל דלא גרע מאכל עלה של ירק לפע"ד אין זה טעם כלל על גוף הדין דנפקי בזימון דידיה דבאמת מה ענין זה לזה אלא דאחרי שנדייק בהרא"ש ז"ל נראה בהדיא דכונתו הכי היא דהי קשה לו איך יוכלו לצרף את מי שכבר בירך ואיך יאמר ברוך שאכלנו משלו כיון דלא אכל כלל מחדש דעל מה שכבר אכל כבר בירך ע"ז ביאר דלא גרע מאכל עמהם עלה של ירק שאומר עמהם ברוך שאכלנו ואף דעל ירק לא נתקן כלל ברכת המזון ואינו מחויב בברכת המזון כמו מי שכבר בירך מ"מ כיון שהי' קצת אכילה ושייך לשון שאכלנו אף דלא נתחייב בהברכה מ"מ יוכל להצטרף וכן באחד שבירך לעצמו כיון שהיה אצלו אכילה עמהם אף דע"ז כבר נפטר מ"מ כיון דשייך לשון שאכלנו מהני צירוף. וא"כ גם לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבג' לא מהני צירוף ירק מ"מ א"ש ביאור דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל דהרי בזימון של עשרה לכ"ע מהני צירוף עלה של ירק והרי דגם בזה שייך ברכה דברוך שאכלנו וא"כ גם בבירך לעצמו יכול לומר ברוך שאכלנו אף דבג' ל"מ צירוף ירק מ"מ לא זה הוא טעם גוף הדין ואין ענין כלל לגוף הדין אלא על הא דשייך לומר ברוך שאכלנו ע"ז מוכית הרא"ש ז"ל מצירוף עלה של ירק כמבואר בהדיא ברא"ש ז"ל וא"כ א"ש דברי הרא"ש ז"ל ג"כ לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וז"פ וברור:
שוב ראיתי במג"א בא"ח סי' קצ"ד ס"ק א' שכתב ג"כ דבגוף הדין אף למ"ד דלא מהני עלה של ירק מ"מ הכא עדיף טפי יעוש"ה. וכן מצאתי בפמ"ג שם שביאר בטעם הרא"ש ז"ל דלא גרע מעלה של ירק. וכמו שכתבתי והנאני מאד תל"י שכונתי לדעתו ולפי"ז לפע"ד פשוט הוא דהרי"ף ז"ל ס"ל ג"כ כהך דרבה תוספאה וכן משמע קצת מהא דהעתיק הרי"ף ז"ל בר"פ ג' שאכלו מהא דיהודה בר מרימר ומר בר"א ור"א מדיפתי כריכי ריפתא בהדי הדדי כו' בריך כל חד לנפשו אתו לקמיה דמרימר א"ל ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכ"ת ניהדר ונזמן אין זימון למפרע עיי"ש ומשמע דוקא כשבירכו כולם או שנים ג"כ דבטל הא' לגבייהו כמבואר בסוגיא שם אבל באחד שבירך מצטרף להשנים דאל"כ הו"ל להרי"ף ז"ל לאשמועינן חידוש זה דלאו דוקא בבירכו כולם אלא אפילו בבירך אחד לא יצאו ידי זימון. וכן משמע קצת מה דאמר רבא שם דף נ' לא אמרן אלא דלא קדימו הנך ואזמינהו עלייהו אבל קדימו הנך ואזמינהו עלייהו פרח זימון מהני והעתיקו הרי"ף ז"ל ומשמע דוקא דאזמינהו עלייהו היינו בברכת הזימון אבל בברכת המזון שבירך לעצמו לא כמבואר בגמרא. ואף שיש לדחות קצת מ"מ משמע לכאורה בפשיטות דס"ל להרי"ף ז"ל ג"כ דאף שבירך אחד לעצמו אינהו נפקי בזימון דידיה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל וא"כ שפיר תמה הר"י ז"ל למה השמיט הרי"ף ז"ל הך דרבה תוספאה דלא נמצא שום חולק ע"ז, ויותר הי' באפשר לומר קצת דהרי"ף ז"ל סמך בזה על מה דהביא כבר בהך דיהודה בר מרימר כו' דבירכו כולם בזה דוקא לא יצאו ידי זימון ומשמע דהיכא דאחד בירך השנים יוצאים ידי זימון כנ"ל. אך מ"מ דוחק הוא דמחמת זה לא הי' לו להשמיט דין מבורר בגמרא ולסמוך על דקדוק זה:
ואולי י"ל עוד דסמך הרי"ף ז"ל על הא דהביא שם ר"פ ג' שאכלו הא דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב ג' שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו ובאמת הרי אסור להאחד לצאת בלא ברכה. וי"ל דס"ל להרי"ף ז"ל דמיירי כשבירך האחד. שוב מצאתי בעה"י בשיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב דע"כ מיירי כשבירך דאי לא אינו רשאי לצאת בלא ברכה א"נ כשעבר ויצא שלא כדין. וי"ל דס"ל להרי"ף ז"ל מדלא הזכיר דעבר אחד ויצא מסתמא משמע דמיירי ג"כ ביצא כדין וכגון שכבר בירך ומ"מ קורין לו ומזמנין עליו והיינו כרבה תוספאה כנ"ל. ויש לפלפל בהא דאמר רבא שם שלשה שאכלו אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד ורש"י ז"ל פי' שם (דף מ"ה ע"ב) אבל שנים אין עליהם להפסיק בשביל היחיד וימתין עד שיגמרו ויש לדקדק קצת אמאי לא הזכיר בגמרא אחד מפסיק לשנים וממתין להם. ולולא פירש"י ז"ל הי' אפשר קצת לומר דהיינו דאין ב' מפסיקין לא' היינו דאין השנים מחויבים להפסיק כדי שיצא הא' ידי זימון אבל השלישי מברך לעצמו בלא זימון. וי"ל או דמיירי שהוצרך הא' לצאת לדבר נחוץ מאד עד שמותר לו לברך לעצמו או די"ל ע"פ דברי התוס' ר"פ ג' שאכלו דהיכא דא' התחיל לאכול קודם הב' מותר לו לכרך לעצמו בלא זימון קודם הב'. שוב ראיתי דבש"ע או"ח סי' ר' הוא מחלוקת הפוסקים אם השלישי יכול לברך לעצמו ועיין בט"ז שם סי' קצ"ג ס"ד דבלא התחילו לאכול יחד מותר לו לברך לעצמו והיינו כמו שכ' התוס' הנ"ל וא"כ י"ל דמש"ה לא נקיט דהא' ממתין לשנים דלפעמים א"צ להמתין ומלתא דפשיטא נקיט דאין שנים מפסיקין לאחד. אך בכ"מ י"ל דמחויב להמתין כמש"כ רש"י ז"ל ועפי"ז יש לדקדק היכא דהא' אינו ממתין מדוע לא יפסקו השנים הא קמפקעי זימון שלהם ויש לפלפל עפי"ז בדין הנ"ל אך מבואר בש"ע דאין עליהם חיוב זימון כשלא ירצו להפסיק והך דהרי"ף ז"ל י"ל דסמך על הנ"ל כמו שכתבתי למעלה ועדיין צריך ביאור בזה ולא יתנני העת ואו"ש לו ולהנלוים אליו ואברכו ברוב ברכה והצלחה באושר ועושר כחפצו וחפץ אוהבו וידידו ש"ב.
אייזיק יעקב בהרב הגאון
אליעזר שלמה שליטא
וועללער.